סימן פז · להעמיד גבינה בקיבת הבהמה
אם מלח את הקיבה ויבש אותה, מותר להעמיד בתוכה חלב, משום שהקיבה יבשה וחשובה כעץ. 21. כ"כ בשבולי הלקט (חלק ב' סי' ל"ד) והביאו הב"י שם. וכן פסק הרמ"א (בסעיף י'). וכתב ע"ז הש"ך (בס"ק ל"ג) דמ"מ נראה דלכתחילה אין לעשות כן. וה"ה בשאר בני מעיים. אבל אסור לקחת חתיכת עור מהקיבה ולשים בתוך חלב כדי להעמידו. ואם עשה כן יטעמנו קפילא [גוי אומן], אם יש בו טעם בשר אסור, ואם לאו מותר, ואם אין גוי ישער בשישים כנגד העור. 22. והש"ך (ס"ק לד) כתב דזה לדעת מרן, אבל לדעת הרמ"א שהיום לא סומכים אטעימת קפילא אסור אם אין שישים בחלב נגד העור. ואם העמיד בעור קיבת נבלה או טרפה אוסר בכל שהוא. 23. שחשוב דבר המעמיד, ואפילו באלף לא בטיל. והב"י הביא את דברי הרשב"א (בחידושיו לחולין קטז.) שהחילוק בין מעמיד בדבר כשר שמותר בשישים, ובין אם העמיד באיסור שאוסר אפילו באלף, הוא משום שבב"ח שניהם היתר ולא אסרה תורה אלא בנתן טעם, וכאן שאין טעם בב"ח במעמיד מותר. משא"כ בשאר איסורים שדבר המעמיד הוא איסור, חשבינן ליה לכל התערובת כדבר שהעמיד בו, כיון שעומד מחמתו וחשוב האיסור בעין, ואסור. וכ"כ הר"ן כעין זה עיי"ש. (מב סוע"ב ד"ה קיבת) וכ"פ הרמב"ם (פ"ט הט"ז). והש"ך (ס"ק ל"ה) הביא בשם הרש"ל להתיר אף בנבלה, ודחה דבריו עיי"ש. ואם היה שם גם מעמיד מדבר מותר, חשוב זה וזה גורם, ומותר אם יש שישים נגד האיסור. 24. הב"י הביא מרדכי (חולין סימן תשלג) בשם רבינו ברוך שזה וזה גורם מותר. והט"ז (ס"ק י"ג) כתב שההיתר של זוז"ג רק אם ידוע שאין באיסור לבד כדי להעמיד, אבל אם האיסור לבדו יכול להעמיד אסור. והש"ך (ס"ק ל"ד) כתב דצ"ע לדינא.