אור ברסלב
מנחת נתנאל ראש השנה › דף לג:

מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל

ראש השנה · דף לג:

דף לג.

בגמרא מאי טעמא דר"י קשה הא (בדף י"א) תניא בברייתא בהדי' יכול שאני מרבה אף הר הבית והלשכות והעזרות תלמוד לומר בית מה בית שהיא חול אף כל שהיא חול יצא אלו שהן קודש וא"כ לימא דהיינו טעמא דר"י ואח"כ מצאתי כעין קושיא זו בתוס' ישנים ותירץ דא"כ אין טעם לגזירת דר"י דמהיכי תיתי יאמרו שהיא חבוש בלשכות פלהדרין ומה שהי' לא הי' לו מזוזה הלא כל המקדש כולו לו הי' לו מזוזה עכ"ל ודבריו תמוהים דא"כ אף שהטעם משום דלא הוי דירת חמה ובימות הגשמים קשה למה צריך מזוזה בלשכות פלהדרין מטעם גזירה הלא בכל לשכות לא הי' לו מזוזה וישבתי קושיא זו ע"פ מה שמצאתי בספר שערי אפרים סי' ל"ד שמפורש הסוגי' דערכין שהכהנים חייבין בסוכה אף בשעת עבודה נמצא למדין שהכהנים חייבים בסוכה אף במשמרתם ור"י מחייב בסכות החג ודאי ניחוש שמא יאמרו הרואים שהסוכה בעזרה בימי החג שאינה אלא לז' ימים חייב במזוזה שאינו דומה לשאר לשכות שאינם בתמידת כל שנה זמן קבוע לדירת ז' ימים ולילות כסוכות חג ודאי יאמרו הבריאות שכהן חבוש בבית האסורים דהא לשכת פלהדרין דומה ממש לסוכות החג דהא מדי שנה בשנה דר בה הכהן ז' ימים ולילות לכך מחייב ר"י מטעם וגזירה זו במזוזה. וזה עולה יפה אם הטעם דר"י משום שאינו לימות הגשמים אבל אי נימא דטעמא דר"י משום מה בית שהיא חול א"כ סוכת העזרה ג"כ פטור אף בימי החג וא"כ ודאי אין טעם לגזירת דר"י הא בכל המקדש אפי' סוכת החג בעזרה לית לה מזוזה וק"ל:

וכל זה ניחא לפי' התוס' דבסוכה נמי שייך גזירה שמא יאמרו חבוש הוא ברית האסורים וא"כ ודאי שפיר נוכל לומר שידע רבה מהך ברייתא דסוכת החג מחייב ר' יהודא במזוזה והיינו מדרבנן מטעם גזירה שמא יאמרו היושב בסוכה חבוש היא בבית האסורים ויש גנאי בדבר דרבנן מדרבנן לא קשה כמו שכתבו התוס' דסוכה כיון דבקל יוכל לצאת לא חיובה התורה במזוזה דמקרי דירת עראי משא"כ בלשכת פלהדרין אלא שאביי אקשי לי' דליכא למימר דר"י מחייב בסוכה מדרבנן דילמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב ורבה לא חש להך פירכא כמו שהקשה התוס' בכמה מקומות אבל לפרש"י דלא שייך טעמא דחבוש גבי סוכה ליכא למימר דידע רבה מהך ברייתא דר"י מחייב סוכת החג במזוזה דא"כ קשה דר"י אדר"י אלא ע"כ צ"ל דידע ממתני' דמעשרות דכל אמורא ידע מכולהו משניות דהש"ס אלא שחילק בין חיוב מעשרות לבין חיוב מזוזה אבל מהאי דתני עלה דמחייב ר"י במזוז' לא ידע מהך בריית' וכ"ת דידע אלא דמחייב ר"י במזוזה מדרבנן והיינו אטי דירה גמורה א"כ ע"כ צ"ל הא דאמר ר"י גזירה היתה בלשכת פלהדרין נמי היא אטי דירה גמורה א"כ עדיין קשה מ"ט לא אמר רבה טעמי' דר"י משום מה בית שהיא חול אף כל שהיא חול ולשכת פלהדרין מטעם גזירה אטי דירה גמורה וצ"ל דס"ל לרש"י כפסק הרמב"ם פ"ו מהל' ס"ת ומזוז' דממעט הלשכות והר הבית והעזרו' מביתך ולשכו' פלהדרין מחייב במזוזה והוי כמזכה שטרא אליבא דבי תרי דבירושלמי מוקי הך ברייתא דביתך כר"י דפוטר נמי לשכות פלהדרין וצ"ל דלקח לו דרך לעצמו מדלא מוקי תלמודא דידן טעמא דר"י מקרא דביתך אלא ש"מ דס"ל תלמודא דידן דלא מוקמינן הקרא דביתך אלא במסתבר בשאין בו בית דירה אבל מה שדר בו יום ולילה אף שהיא בקודש חייב במזוזה דאין לו דין קודש כיון שנעשה לדירת אדם מקרו ביתך כמו בית הכנסת כשיש בו בית דירה לחזן הכנסת. ומשו"ה טרח רבה למצוא טעם לר"י דלא מקרי בית כיון שאינו עשוי לימות החמה ולימות הגשמים אבל אם תימא דזה מקרי בית כיון דאתי לדירת כה"ג ז' ימים ולילות לא הוי ממעטין מביתך שהיא קדוש ודו"ק ולפנינו תראה שיש לנו לפרש לשיטת רש"י דס"ל דגבי סוכה שייך טעמא שמא יאמרו היושב בסוכה חבוש הוא א"כ יש לנו לישב פירש"י כמו שפרשנו לפי' התוס' כדאמרן וק"ל:

בע"ב בתוס' ד"ה דרבנן סברו גזרינן. ור"י סבר לא גזרינן וכו'. וקשי' לן מאי אצטריך רבא וכו' ועוד דוחק היא לומר דכי קאמר לעיל וכ"ת מדרבנן וכו' ועוד אי גזרינן בלשכות פלהדרין נצטרך לפרש וכו' ועוד קשה מאי האי דפריך והא סוכות חג בחג וכו' עכ"ל חל עלינו לישב סידור התוס' שמפסיק בין ק' ראשונה לרביעית בשתי קי' על הפי' רש"י וכ"ת מדרבנן גזירה אטי דירה שינוי מקום היא זה. כי אם לעיל בשמעתין דקאמר וכ"ת מדרבנן שם הוי לי' לקבוע הני תרתי קושית ונראה דהוצעת דבריהם כך היא שכל הנך ד' קושית המה בנויים על דבר ממ"נ. וזה דאם נפשך לומר תי' על קושי' הראשונה א"כ נולד קושיית ב' וג' ואם גם באלה שתים תאמר תירץ שוב נתחזק קושיא ד'. כי לכאורה יש לתרץ קושיא ד' דבסוכת החג לא גזרו רבנן אשאר ימות השנה אטי שבעה דחומרא דאתי לידי קולא היא דאתי לחייב סוכת החג במעשרות ואתי לפרוש מן הפטור על החיוב. משא"כ בלשכות פלהדרין דלא שייך הך חששא מחייבי רבנן במזוזה ורש"י לא ס"ל כסברת תוס' דאפילו חייבת במזוזה כל השנה מ"מ לא ידעי כ"ע שהיא מדרבנן ושפיר חיישינן דילמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב וקושיא ב' וג' כמו כן נוכל לומר דרש"י ס"ל ג"כ כפי' תוס' וכ"ת מדרבנן היינו מטעם גזירת ר"י שמא יאמרו היושב בסוכה חבוש היא כמו שחשש ר"י על לשכת פלהדרין כי לא נמצא כלל בפי' רש"י כלל הך גזירה אטי דירה גמורה ומי היא הנביא שיאמר שרש"י פי' גזירה אטי דירה גמורה אף אנו נאמר לו שרש"י ס"ל שטעם גזירה הוא מטעם חבוש דהא רש"י לא פירש לא כך ולא כך ולכאורה אמרתי דהוכחת תוס' היא דאם ס"ל לרש"י גזירת חבוש בסוכה אמאי דחק אביי לאוקמי דרבנן מחייב בסוכה כשאר ימות השנה וגם ר"י לא אתי לאפלוגי עלייהו אלא בהא דאין הטעם משום גזירה דשאר ימות השנה אטי ז' אלא שמא יאמרו כ"ג חבוש הוא. וזה דוחק כמו שהקשו התוס' דא"כ ה"ל לפרושי דגזירה שלא יאמרו כה"ג חבוש היא ה"ל לאביי לאוקמי בשבעה כ"ע לא פליגי אלא בשאר ימות השנה ואיפכא דרבנן לא גזרי ור"י מחייב במזוזה מטעם שמא יאמרו היושב בסוכה חבוש היא וכמו שפי' התוס' לגרסתם:

אמנם עדיין י"ל דמשו"ה לא ניחא לאביי לאוקמי הך אוקמתא דא"כ קשה אמאי תני סוכת החג בחג ר"י מחייב ה"ל למתני רבותא טפי דאפי' בשאר ימות השנה מחייב ר"י כמו שכתב מהרש"א פירכא דרבא לפי' תוס' ע"ש. משו"ה מפורש אביי דבשבעה כ"ע לא פליגי כי פליגי בשאר ימות השנה דרבנן סברו גזרינן ור"י סבר לא גזרינן. משו"ה תני סוכת החג בחג מחייב ר"י ולא בשאר ימות השנה וכ"ת עדיין תקשי לי' דרבנן אדרבנן י"ל דידע אביי לחלק כמו שחלקו תוס' באמרם דבלשכת פלהדרין חשבו רבנן לדירת קבע לחייב מדאורייתא משא"כ סוכה כיון דבקל יוכל לצאת מקרי דירת עראי ולא מקרי דירה לחייבו מן, התורה איברא אם נאמר כדאמרינן דיש לחלק בין לשכת פלהדרין לסוכה דבלשכה לא שייך גזירה דילמא אתי לאפרושי וא"כ איכא למימר שפיר גזרינן שאר ימות השנה אטו ז' אבל בסוכה חומרא דאתי לידי קולא היא דדילמא אתי לאפרושי משו"ה לא חשו למגזר שאר ימות השנה אטי שבעה ולפ"ז הקשו התוס' שפיר הנך ב' קושיית על סמך זה לתרץ אביי הכי וכפי גרסת תוס' וכדאמרן וליכא למיפרך אמאי תני סוכות החג בחג הא ר"י גזר שאר ימות השנה אטי שבעה. דיש לחלק בסוכה אי אפשר למגזר שאר ימות השנה משום חששא דדילמא אתי לאפרושי וא"ת היכי ס"ד דטעמא דר"י דלא מחייבי בשאר ימות השנ' וטעמ' דילמא אתי לאפרושי א"כ מהך טעמא פשיטא דיש לחוש בשבעה ימי החג דילמא אתי לאפרושי וליכא למימר דסוכת חג חייב כל שבעה מה"ת והא דאמר גזירה היתה בלשכת פלהדרין אשאר ימות השנה קאי דא"כ תקשי ר"י לנפשי' משאר לשכות שהי' במקדש ולא הי' להם מזוזה. ואם יש לחלק בין שאר לשכות ללשכות פלהדרין א"כ מאי מותיב לי' לת"ק וי"ל דבסוכה לעולם בשבעה ימי החייב חייב מן התורה אבל בלשכה ממעט לי' מקרא דביתך וה"ק ר"י לרבנן והלא כמה לשכות שהי' במקדש ולא הי' להם מזוזה אלא ש"מ דכל העזרות והלשכות מעטינן מקרא דביתך ולשכת פלהדרין גזירה היתה ומטעם גזירה זו כל השנה חייבת במזוזה והכי קאמינא בשלמא א"א לשיטת רש"י דבסוכה לא שייך לומר חבוש לא מצינן למימר דטעמא דר"י מקרא דביתך דא"כ אין טעם לגזירת דר"י דמהיכי תיתי יאמרו שהוא חבוש בלשכות פלהדרין הא ע"כ הא דפטור ממזוזה מטעם ביתך דאי מטעם שהוא חבוש קשה הא סוכת העזרה נמי פטורה ממזוזה וגבי סוכה לא שייך טעמא דחבוש ולמה היא פטורה ע"כ כל אחד יוכיח עצמו דהא דפטורה משום שהיא עומדת במקום קדוש ומה"ט לשכת פלהדרין נמי פטור משא"כ אם נאמר אף לפירש"י דבסוכה נמי שייך טעמא דחבוש א"כ סוכת העזרה חייב במזוזה לר"י מטעם חבוש ודאי מצינו למימר טעמא דר"י דלשכת פלהדרין פטורה מטעם ביתך ויש טעם לגזירת דר"י שיאמרו שהוא חבוש בלשכת פלהדרין שהרואים יראו דסוכות העזרה חייבת במזוזה דהא לשכת פלהדרין דומה ממש לסוכות החג דירה קבע לשבעה ימים. וא"כ הדרא קושיא לדוכתי' דה"ל לאביי לחלק בהכי אלא ע"כ צ"ל דאין סברא לחלק בחיובא דשאר ימות השנה בין סוכה ללשכה דאף אם נתחייב במזוזה סוכת החג מ"מ לא נתחייבו במעשרות ולא אתי לאפרושי וא"כ מכח הני ב' קושית ע"כ תאמר דלא ס"ל לרש"י הך סברא. א"כ מעתה נתחזקה ק' ד' ודו"ק. אך לכאורה יש לגמגם על כל הג' קושית די"ל דרש"י לא ס"ל סברת תוס' דאי מחייבינן בשאר ימות השנה לא אתי למטעי וא"כ עדיין נוכל לתרץ ק' הד' כדאמרן וק' ב' וג' נמי כדאמרן דרש"י ס"ל ג"כ סוכות החג דמחייב ר"י מטעם חבוש וא"ת אמאי לא אוקי אביי דר"י סבר דגזרינן ורבנן לא גזרו דא"כ אמאי מחייב ר"י סוכת החג במעשר דילמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור. אף שמצותי' נוהג כל השנה וק"ל. אלא אם תאמר כך נולדה ק' ראשונה דבשלמא אם נאמר לרש"י ס"ל ג"כ סברת תוס' כיון דמחייבינן בשאר ימות השנה לא אתי למטעי יש לתרץ ק' ראשונה דלפי מה שאמרנו דגם לשיטת רש"י אמרינן בסוכה שמא ואמרו חבוש לק"מ קושית תוס' דאיכא למימר דהכי פרישו לאביי בשבעה כ"ע לא פליגי דחייב מן התורה כי פליגי בשאר ימות השנה וטעמא דר"י בשאר ימות השנה משום חבוש וא"כ הך מתני' דסוכה איירי בשאר ימות השנה ובשאר ימות השנה לא אתי למטעי כסברת תוס' והא דאמר ר"י סבר לא גזרינן היינו לא גזרינן שאר ימות השנה אטי שבעה וא"כ ע"כ אם תרצה לתרץ קושיא ראשונה צ"ל דרש"י ס"ל ג"כ כסברת תוס' א"כ נתאמצו אינך ג' קושית בדרך ממ"נ ודוק היטב כי דרך חריף הוא:

בא"ד ונ"ל כל הסוגי' בענין אחר דהאי דקאמר וכ"ת מדרבנן היינו משום שמא יאמרו היושב בסוכה חבוש וכו' עכ"ל עיין מהרש"א בלשון הזה שכתב אלא דפריך רבא אדאביי דע"כ בסוכה לא פליגי בשאר ימות השנה דהא סוכות החג בחג קתני דמשמע דפליגי בחג גופי' וק"ל ומקשין העולם דילמא רבותא לרבנן קתני סוכות החג בחג. אבל ר"י באמת פליג אפילו בשאר ימות השנה ויש לישבו בדוחק דא"כ אמאי תני רבי פלוגתת ר"י ורבנן במס' מעשרות דנוכל לומר ע"כ לא פליגי רבנן אדר"י אלא לענין מעשר דליכא לחייבו מדרבנן דילמא אתי לאפרושי אבל לענין מזוזה מודה לי' רבנן ה"ל להשמיענו פלוגתתן לענין מזוזה אלא ע"כ ש"מ דלרבותא דר"י קתני ואהא פריך שפיר לאביי ה"ל לאשמועינן רבותא טפי בשאר ימות השנה ודוק: ולי יש הבנה אחרת לפי גרסת תוס' ופירושם אכ"ל דרבא שמיע לי' מיני' דאביי דבשבעה כ"א לא פליגי בין בסוכה בין בלשכות כ"ג ואהא פריך שפיר והא סוכות החג קתני ופליגי רבנן ורבא לא ס"ל כסברת תוס' לחלק בין סוכות דמקרי דירות עראי כיון דבקל יכול לצאת משא"כ לפי' רש"י ולגרסתו דרבנן סברי גזרינן שאר ימות השנה אי לא ניחא לי' לרבא סברת תוס' בלא סוכות חג בחג ה"ל לאקשוי דרבנן אדרבנן וק"ל. אלא שיש לומר שהמהרש"א מיאן בזה דא"כ עדיין קשה ג"כ לפי' תוס' אידך קושית מה קשה לי' מסוכות חג בחג אמאי לא שבק לי' תירוצא דאביי דבשבעה כ"ע לא פליגי היינו בלשכות כה"ג כי פליגי לענין שאר ימות השנה ובסוכת החג היינו דרבנן לטעמייהו דסוכה דירת עראי בעינן ול"ל לאוקמי פלוגתתן בדירה בע"כ ודו"ק:

תוכן העניינים

מנחת נתנאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה