אור ברסלב
מנחת נתנאל ראש השנה › דף לג.

מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל

ראש השנה · דף לג.

דף לא.

בגמרא הא גופי' קשיא נראה הא דנטר עד הכא ולא פריך הא גופי' קשיא אמתני' די"ל הא דקתני במתני' אין מעכבין את התינוקות לדיוקא הא נשים מעכבין אבל תינוקות מתעסקין עמהן כמו דתני בסיפא אמנם בברייתא קתני ואין מעכבין את התינוקת מלתקוע בשבת ואין צריך לומר ביו"ט ע"כ ל"ל דלאו לדיוקא נשים אתי' דא"כ למה קתני אין מעכבין את התינוקות מלתקוע בשבת אי תימא משום נשים הא קתני בסיפא ואצ"ל ביו"ט. ונדייק הא נשים מעכבין אפילו ביו"ט לא כ"ש בשבת אלא צ"ל לגופי' אתי' דקשני אין מעכבין אפי' בשבת ואהא פריך שפיר הא גופי' קשיא הא קתני מתעסקין בהן ועם זה אמרתי הא דדייק הא נשי מעכבין היינו דקשה לי' אמתני' הא גופי' קשיא וע"כ צ"ל לדיוק הא נשים מעכבין וזה פשוט. ומעתה יש להקשות מה שדחק ר"ת אע"ג דסתם מתני' כר"י הלכה כר' יוסי דנימוקו עמו. ומקשה רב הלא לפי מה שהנחתי הא דדייק הא נשים מעכבין משום דקשי' מתני' גופי' אהדדי אמנם לפי המסקנא דמחלק בין קטן שהגיע לחינוך ובין קטן שלא הגיע לחינוך א"כ לא מוכח דאתי' סתם מתני' כר"י דבמתני' ג"כ יש לחלק בין קטן שהגיע לחינוך וע"כ צ"ל דר"ת הי' לו גירסא תוס' דגרסי בברייתא ואין מעכבין את התינוקות מלתקוע ביו"ט א"כ ע"כ צ"ל דלא דייק הא נשים מעכבין מכח דגופי דמתניתין קשה אהדדי דא"כ בברייתא נמי איכא למימר הכי למה פריך הא גופי' קשיא וא"כ שני דבורי תוס' בדיבור אחד נאמרו ודו"ק. ועפ"ז מיושב היטב דברי הרא"ש בפסקיו שכתב להתיר נשים לתקוע ביו"ט שהיא נגד שמעתין דקאמר הא נשים מעכבין אבל לפי הצעה שהנחתי אתי שפיר דלמסקנא דמחלק בין קטן שהגיע לחינוך א"כ לא מוכח דנשים מעכבין ועפ"ז ניחא שכתב בפי' תוס' ולא הביאו גירס' תוס' דלגרסת תוס' ע"כ צ"ל דלא מוכח הא דנשים מעכבין מכח גופי' דמתני' דקשיא אהדדי דא"כ בברייתא ג"כ לא קשה מידי כדאמרן ודו"ק:

שם דף הנ"ל בתוס' ד"ה תני' נמי הכי וכו' ודבר תימא היא האיך יכול לומר וכו' ועוד וכו'. עכ"ל וי"ל הא כתבו התוס' ריש ערכין ד"ה אין מעכבין וא"ת פשיטא דאין מעכבין למאן דאמר ביבמות פ' חרש קטן אוכל נבילות אין ב"ד מציון להפרישו וי"ל כגון שהגיע לחינוך שמירת שבת אבל לא הגיע לחינוך תק"ש והוי קצת חידוש עכ"ל והיא ע"פ מה שכתבו תוס' שם דבשאר מצות החינוך הוא כל אחד ע"פ דרכו והבנתו. וגרסת הספרים מוכח כפי' זה וכו' עכ"ל ופי' מהרש"א דודאי באיסור דרבנן אין ב"ד מצווין להפרישו קטן שלא הגיע לחינוך ואמאי קאמר מעכבין עכ"ל א"כ איכא למימר דגם רש"י הבר כתירוצם ושפיר אזיל גרסת הספרים נמי כפי' רש"י ונראה לתרץ דלכאורה יש להקשות במה שכתבו תוס' ומיהו לפרישו י"ל וכו' עכ"ל וקשה מ"מ עדיין קושיא ראשונה במ"ע ומה הועילו תוס' בזה לתרץ כך אליבא דרש"י ונראה לפרש דברי התוס' ע"פ שכתב תוס' בערכין כגון שהגיע לחינוך שמירת שבת אבל לא הגיע לחינוך תק"ש והנה מעתה קשה לי טובא מה מקשין תוס' לפי' רש"י בקושיא שני' דהא אכ"ל הא דמשני כאן בקטן שהגיע לחינוך וכאן בשלא הגיע לחינוך אינו מחלק אלא לענין תק"ש אבל לענין שבת איירי תרווייהו שהגיע לחינוך א"כ בשלמא אם הגיע לחינוך משום מצות חינוך מתירין לו משא"כ כשלא הגיע לחינוך תק"ש והגיע לחינוך שבת פשיטא דאסור וכמו כן איכא לתרץ קושיא ראשונה דאיכא למימר בהיפך דהגיע לחינוך לענין שופר ולא הגיע לחינוך שבת ומשו"ה אם הגיע לחינוך שופר מתעסקין עד שילמדו ואפי' בשבת אבל קטן שלא הגיע לחינוך שופר אין מתעסקין עמו דהא הגיע לחינוך שבת ומה שהקשה תוס' שם פשיטא דאין מעכבין למאן דאמר ביבמות קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו נ"ל לתרץ דאיירי ביו"ט ראשון של ר"ה שחל בשבת קמ"ל טובא דאין מעכבין דה"א כדי שלא ישמעו הבריות ויאמרו שמצוה לתקוע היום (ומזה הסברא הוזכר הרב המגיד ומטי לדעת הרמב"ם דבאמת אסור כ"א בשבת דעלמא אבל ר"ה שחל להיות בשבת אסור) קמ"ל דמ"מ אין מעכבין וצ"ל שתוס' מקשין בדרך ממ"נ וע"ז תירצו תוס' קושיא שני' ואיירי ביו"ט של ר"ה שחל בשבת משו"ה מתעסקין בהם בקטן שהגיע לחינוך היינו מצוה להתעסק כיון דלא הגיע לחינוך השבת והגיע לחינוך שופר ומחר יהי' יום החיוב משא"כ אם איירי בשבת דעלמא אין מקום לתי' תוס' למה מצוה להתעסק יתעסק עמו למחר וליומא אחרא ודו"ק. ומעתה ניחא דכך היא העצת תוס' מעיקרא הקשי בדרך ממ"נ ע"ז כתבו ומיהו לפרישו י"ל א"כ לא קשה קושיא הראשונה דאיירי שהגיע לחינוך שופר ולא הגיע לחינוך שבת דכל אחד לפי הבנתו ע"ז כתבו ונראה לי איפכא וכו' וגרסת הספרים מוכח כפי זה וכו' כדפירש מהרש"א דא"ל דרש"י סבר כתירוצם שאיירי בהגיע לחינוך שבת ולא לחינוך שופר דא"כ הדר קשה ק' ראשונה וקשה ממ"נ וק"ל:

בחוה"מ של סוכות נשלח כתב מהאלוף המופלג מו"ה שמואל קראקאווער נ"י מפראג לאדומ"ר מרן הגאון מחותני מו"ה אברהם ברודא זצ"ל ונתן לי רשות להשיב לשאולי דבר ואגב אתי להודיע מה שחדשתי במס' ר"ה בשבוע העבר. בתוס' ד"ה כאן בקטן שהגיע לחינוך וכו' ומיהו לפרישו י"ל וכו' וקשה וכי סוגי' תוס' כך שמקשה על רש"י ותירץ לאיזה צורך תירץ הקושיא ולמה הקשה מתחילה ונראה לתרץ דקושיית תוס' מוכח מגרסת אחרת כפרישו דבאמת קשה מנ"ל למקשה להוכיח הכי דילמא ה"ה דאף בשבת אין מעכבין ויו"ט דקתני להורות דאף ביו"ט אין מתעסקין אלא ודאי משום דמקשה ס"ד דאיירי גם בהגיע לחינוך והקשה לו למה אין מתעסקין עמו ביו"ט אבל באמת לפי המסקנא אין מעכבין איירי בלא הגיע לחינוך לעולם בשבת אין מעכבין וא"כ לא מקשי תוס' מידי על רש"י מגרסא אחרת ולכך כתבו התוס' ולפירש"י קשה אם הגיע לחינוך מותר כ"ש לא הגיע לחינוך אלא ע"כ צ"ל לפי' רש"י דמותר להתעסק עמו רק דאין מחיוב א"כ פשיטא מאי קמ"ל דאין מחיוב להתעסק הא בכל מצות שבתורה אין מחיוב אצ"ל לדיוקא דבשבת אין מעכבין ומוכח כפי' תוס' ע"כ וק"ל ואי קשי' לי' הא קשי' לי' דצריכין לומר הא דמקשה הגמרא על הברייתא הא גופי' קשי' וכו' ולא מקשי תיכף בלא זה על המתני' דקתני אין מעכבין את התינוקות אבל מתעסקין עמהן וזה איירי אפי' בשבת וא"כ הא גופי' קשיא ופשוט דממתני' לא קשה מידי די"ל הא דקתני אין מעכבין התינוקות ה"ה מתעסקין כמו שדקדקנו בפי' בסיפא והאי דקתני אין מעכבין לדיוקא דוקא לתינוקות אין מעכבין הא נשים מעכבין ועל הברייתא ודאי שפיר מקשה הא גופי' קשיא ואין לתרץ האי דקתני אין להורות מעכבין דנשים מעכבין הא זה כבר ידעינן ממתני' דהא מתני' נמי קשה אהדדי וכעין סוגי' זו כתב הרשב"א בריש אין מכירין ע"ש וא"כ המקשה הקשה ממ"נ הא גופא אי אברייתא אי אמתני' ולפי' גרסת אחרת דמקשה הא בשבת מעכבין נמי צריך לפרש דמקשה ממ"נ אי אמתני' אי אברייתא דהא על ברייתא לבד אין להקשות די"ל ה"ה בשבת אין מעכבין ומתעסקין עמו כמו שדקתני בפי' ברישא והאי דקתני אין מעכבין ביו"ט לדיוקא דאפילו ביו"ט נשים מעכבין א"ו דמקשה ממתני' הא גופי קשיא וצ"ל במתני' האי דקתני אין מעכבין לדיוקא דנשים מעכבין א"כ מאי קמ"ל תו בברייתא ואינן להקשות דילמא מתני' לא ידעינן רק דמעכבין בשבת ולא ביו"ט ובברייתא אשמועינן דאף ביו"ט מעכבין א"כ פשיטא קשה על הברייתא מנ"ל להברייתא דאפי' ביו"ט מעכבין דאי אמרת דאפי' ביו"ט ה"ל למתני' להורות דאפילו ביו"ט מעכבין כך הצעת המקשן לגרסא אחרת. ומעתה י"ל מה שמתרץ ין בקטן שהגיע לחינוך וכאן בקטן שלא הגיע לחינוך משני אמתני' דלא קשה אהדדי והברייתא י"ל כמו שכתבתי האי דקתני אין מעכבין לדיוקא דנשים מעכבין ולא קשה ממתני' די"ל הא בהגיע לחינוך והא בקטן שלא הגיע לחינוך וא"כ לא מקשי תוס' מידי על רש"י מגרסא אחרת וק"ל וצ"ע על תוס' ודו"ק ולכאורה נראה לפרש האי דמקשה הש"ס בפשיטות הא נשים מעכבין והתני' וכו' מנ"ל האי דיוק דלמא תני תינוקות וה"ה נשים אלא משום דסבר דהמתני' איירי אפי' בשבת וא"כ קשה לדידי' המתני' הא גופי' קשיא וע"כ צ"ל לדיוקא דנשים מעכבין רק לפי מה שכתבתי לעיל לדעת רש"י דיש לחלק בין שבת ויו"ט גבי נשים וא"כ מאי מקשה ממתני' ומה דתני' אין מעכבין לא את הנשים ולא את התינוקות ביו"ט דהא ממתני' לא ידע דנשים מעכבין אלא בשבת ולא ביו"ט ומפני זה מפרשים דמקשה הא נשים פטורות משום בל תוסיף (ומה שכתב מהרש"א על רש"י לא ידענא מה בל תוסיף שייך הכא דלא שייך למימר בל תוסיף אלא באותו המצות ומוסיף עלי' ע"כ לא ראה דברי האגור שהביא הב"ח וסי' תקפ"ט] שאמר וז"ל שהנשים אין לברך משום דהוי בל תוסיף והיינו כיון דמברכין גלי אדעתייהו דמשום חובה עושין כן והוי לי' כמוסיף על התורה שבכתב וזהו שהזהירה התורה לא תוסיף כלומר לא תוסיף על התורה שבכתב ולא על תורה שבע"פ עכ"ל) ולא פי' מטעם שבות דשלא במקום מצוה אסורא דרבנן איכא משום דודאי אי טעמא דנשים מעכבין משום שבות ודאי יש לחלק בין שבת דחמירא משא"כ ביו"ט כמו בקטן שלא הגיע לחינוך דמחלק בין יו"ט לשבת אבל בטעמא משום בל תוסיף ליכא לחלק בין שבת ליו"ט דתמיד היא מוסיף על התורה בין ביו"ט בין בשבת וא"כ המקשה דמקשי ממתני' דמשמע דנשים מעכבין ובברייתא קתני אין מעכבין ביו"ט האיך מדמי יו"ט לשבת דילמא בשבת מעכבין אבל ביו"ט אין מעכבין ולשיטת רש"י ע"כ צ"ל דיש לחלק בין שבת ויו"ט לגבי נשים כמ"ש לעיל לתרץ דברי רש"י לגרסא אחרת וא"כ מאי פריך להכי מפרשי דאסיק אדעתא דטעם משום בל תוסיף ובזה שבת ויו"ט שווין ומעתה נסתר דברי מהרש"א ברור מכל צד ודו"ק היטב דברי רש"י בכל מקום ודו"ק. אבל לפי המסקנא שפיר יש לחלק בין שבת ליו"ט דטעמא משום דבדבר שאין מצוה הוי איסור דרבנן דומיא דנשים אין סומכות היינו משום איסורי עבודה הקדשים כדמוכח בפי' אין דורשין ולא משום בל תוסיף והתם קאי למסקנא דהכא והכל כמו שכתבתי לעיל וק"ל:

שוב הי' כותב וז"ל הנה כעת לפנינו הלכה תוס' מעניני דיומא (דף ע"ח) בשמעתא אם מותר לצאת ביוה"כ בסנדל של שעם וכו' ושם בתוס' ד"ה הקטע יוצא כו' בסוף דבר וא"ת מעיקרא ס"ד וכו' ול"ל כאן נגר ובר נגר דיפריקיני ולולא דברי מהרש"א היתי אומר דיש כאן איזה טעות סופר אבל לפי פירושו ס"ד מעיקרא קאי אאביי ועשה עצמו כאלו לא ידע וצריך לעיון גדול מה תירצו תוס' הא קושיתו במקומו עומדת מאנפילאות וברר גבי אדומ"ר מלתא זוטרתא היא לכן בקשתי מאדומ"ר יודיעיני עי"מ יושב נכון ע"כ ונראה לי ודאי כמו שפי' מהרש"א צריכין לפרש משום דבלא"ה ליוצא ולבא אין שלום בדברי התוס' דתוס' מקשין על אביי לפי מה דמשני דמסיפא רבנן רישא נמי רבנן מ"מ יש לחוש דלמא מפסיק אף במחופה עיר ומסתמא נמי אביי ס"ל דטעם דר"י היא משום דילמא מפסיק משום דרבא כבר עמד ע"ז ביומא וצ"ל כתירוצי דרבא ומתרצין דמחופה עור דקאמר היינו שמחופה בפנים ואין להקשות מאנפילאות למה פסיל לחליצה לר"י משום דלא הוי מנעל כקב הקטע והאי דאסור ביוה"כ לצאת משום דאית בי' כתיתין כמו שתירץ אביי בעצמו שם ביומא ואין להקשות כקושית רבא (דודאי הך שמקשה מדסיפא איירי דאית בי' כתיתין ע"כ רישא איירי דלית בי' כתיתין ל"ק כולי האי דנ"ל דאשמועינן בסיפא אע"ג דלית בי' כתיתין רק דאית בי' לקבל כתיתין טמא). והא דרבה בר הונא כריך סודרא ונפיק דהא ע"כ צריך לחלק בין אית בי' כתיתין דיותר תענוג מדסידרא דאלת"ה קשה קושית הש"ס ביבמות (דף ק"ג) מאנפילאות דקתני פסול לחליצה ואסור לטייל ביוה"כ וע"כ צ"ל כתירוץ אביי דיום הכפורים אסור דאית בי' כתיתין ומשום תענוג וע"כ צ"ל דיותר תענוג מדסודרין ואין לתרץ כמו שתירץ רבא דביוה"כ איירי באנפילאות של עור ובמתני' דפסול לחליצה בלא מחופה עור א"כ ה"ל למפלג ולמתני בדידי' כמו שהקשה שם מהרש"א ביבמות במקומו ואין להקשות הלא השתא נמי לפי תירוצו של אביי דמשני בברייתא במחופה עור נמי קשה ליפלוג כמו שהקשה רבא הלא לפי מה שתירצו תוס' האי דמשני אביי דמיירי במחופה עור בפנים וא"כ לא קשה דליפלוג ולתני בדידי' בקב הקטע אם לא מחופה עור דרבותא קמ"ל בהאי דקתני באנפילאות של בגד פסול לחלוצה אע"ג דלא חיישינן דילמא מפסיק מ"מ אסור כיון דהוי של בגד משא"כ אם קתני בקב הקטע בלא חופי עור הוי תרתי לריעות' דחיישינן נמי דילמא מפסיק (לכך כתבו התוס' בהדיא בבבא מציעא דאם משמעינן חידוש במה שתני עכשיו אין להקשות ליפלוג וליתני משא"כ לפי קושית תוס' א"כ לאביי נמי קשה ליפלוג א"כ שפיר מוכח טעם דילמא מפסיק מכח קושית רבא מרבה בר הונא ודוק. ורבא שהקשה מ"מ על אביי ליפלוג הכי מקשי ליפלוג בלא חופי עור היינו בלא חופי עור בפנים ובחוץ מחופה היא וא"כ שפיר אשמועינן רבותא אפי' מחופה עור מ"מ אסור משום דילמא מפסיק וק"ל. ומעתה מיושב בדיקדוק היטב מה שאמר רבא לאביי אבל אין מחופה עור מאי פסול יכול ליפלוג וכו' ה"ל להקשות בקיצור אי הכי ליפלוג וכו' ועוד הלא רבא דמקשי ביומא מהא דרבה בר הונא. א"כ ע"כ צריך לתרץ ביבמות כתירוצו דאיירי מתני' בלא מחופה עור וברייתא במחופה עור א"כ לדידי' נמי קשה ליפלוג אלא דלא חש כולי האי להאי קושיא א"כ למה הוקשה הוא לאביי אלא ודאי פשוט דהכי פרישו דרבא הקשה לי' ע"כ אי אפשר לפרש דמדסיפא רבנן רישא נמי רבנן ומחופה עור א"כ למה בריישא כשר ליחוש דילמא מפסיק ולמה בסיפא פסול הא לא חייש דילמא מפסיק וא"כ רבא מהני טעמא לא אמר כאביי רק על אביי אין להקשות דילמא כדאמרן לעיל דאיירי במחיפה עור בפנים כמו שתירצו תוס' ולא קשה כלום דלא ס"ל תירוץ דילמא מפסיק והכל כדאמרן ע"ו אמר רבא הא לדידך נמי קשה לפלוג היינו בפנים אינו מחופה ובחוץ מחופה ואשמועינן רבותא בסיפא ע"כ צ"ל דלא חש להך קושיא ליפלוג וא"כ א"א לתרץ דאיירי במחופה עור ורישא וסיפא רבנן דא"כ למה אנפילאות פסול דהא אינו שייך טעם דילמא מפסיק וע"כ מוכח דכ"ע מנעל ובמפסיק פליגי דאלת"ה קשה מרבה בר הונא דנפיק בסודרא ואין להקשות מברייתא א"כ אחליצה כמו שהקשה שם ביבמות די"ל דאיירי במחופה עור ואין להקשות ליפלוג הא לדידך נמי חשה ליפלוג מזה שדיקדק רבא א"ל רבא אבל אין מחופה עור מאי פסול ר"ל אין מחופה עור בפנים א"כ ליפלוג דהא ע"כ צ"ל דפסול דחייש דילמא מפסיק וא"כ עדיין קשה מסיפא למה בסיפא באנפילאות פסול הא לא שייך טעמא דילמא מפסיק ודוק:

והואיל דאתי לידו נימא בה מילתא בטור או"ח סוף הלכות יוה"כ סי' תרי"א סיים וז"ל יוה"כ הרי הוא כשבת בין לענין עירובי חצירות ובין לענין עירובי תחומין כך הסכימו כל עמודי הפוסקים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כמו שכתב הב"י והרא"ש הביא ראי' מפ' בכל מערבין שאמר הלל לב"ש אי אתה מודה שמערבין לגדול ביוה"כ שמעינן מיני' דעירב והוצאה ליוה"כ וכבר בסי' תרי"א עמד עליו הב"י ותמה עליו מנ"ל להרא"ש להוכיח ממאי דשתופי מבואות נהוג ביוה"כ דילמא עירובי תחומין לבד נוהג כמו גבי יו"ט ועוד הוקשה אדוני מחותני מו"ר נ"י דלמא האי דאמר ב"ה לשמאי אי אתה מודה שמערבין לגדול ביוה"כ היינו אם חל יוה"כ בשבת ור"ן הביא בשם הריטב"א שהעיד משום רבי הרא"ה דעירוב והוצאה ליוה"כ אפילו עירובי חצירות משמעתא הגמרא דיבמות (דף ק"ב) דהא דאמרינן אבל מטילת בתוך ביתו דאתי למעט חצר שאינו מעורבת דקיי"ל עירוב והוצאה ליוה"כ כמו בשבת ואסור לצאת בכל דבר שאינו של מנעל דחשיב משאי בשבת ע"כ צ"ע שלא הביאו כל הפוסקים כלל מזה וק"ל:

סליק מס' ר"ה:

תוכן העניינים

מנחת נתנאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה