אור ברסלב
מנחת נתנאל ראש השנה › דף לא.

מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל

ראש השנה · דף לא.

דף יט.

בגמרא וקמפליגי בדר' קטינא וצ"ע אימא ר' נחמי' נמי ס"ל כרב קטינא אלא שהוא אינו רוצה לחלק בין הפרקים וי"ל בדוחק מדאמר ר"נ ביום ד' ועתיד לפרוע מהם ולא אמר כן ביום השבת ע"ש שבשבת וע"ש ליום שכלו שבת ש"מ דס"ל כאביי:

מנחת נתנאל על ראש השנה

הרמב"ם בפ' מהל' שופר פסק דצריך שיתכוון המשמיע להוציא ושומע לצאת הא לאו הכי לא יצא ובפ' יו"ד מהלכות חמץ ומצה. כתב דכפאו ואכל מצה יצא ותי' הר"ן דלא פליגי דידי' אדידי' אע"ג דבתקיעת שופר לא יצא הכא יצא שכן נהנה ומשו"ה בכפאוהו ואכל מצה נקטינן דיצא ע"כ וקשה כיון דחזינן דר' זירא אמר איכוון ותקע לי ש"מ דהשומע ומשמיע צריך כונה אימא אפי בכפאוהו ואכל מצה נמי לא יצא ס"ל דהא חזינן דרבא מדמי שופר לכפאו ואכל מצה ולא מחלק בין אכילה לתקיעה ומנ"ל להרמב"ם לחלק אליבא דר' זירא ועוד מקשה בספר לח"מ דבה' ק"ש פ' ב' כתב דאפי' הי' מגי' יצא והוא שכיון לבו בפסו' א' ע"ש באריכות. ונראה ע"פ מה שהקשה תוס' אמאי לא הביא רבה מברייתא דערבי פסחים דקתני בהדיא כל מרור שלא במתכוון יצא ותי' התוס' שם דיש לחלק בין אכילה לתקיעה ותפילה ומהרש"א הקשה שם א"כ אכתי מנ"ל לרבה להוכיח תקיעה מאכילת מצה ולק"מ דע"כ אבוה דשמואל לא מחלק דאל"כ אמאי קמ"ל הברייתא במרור דרבנן ה"ל למתני רבותא יותר במצה דאורייתא ובפ' ראוהו ב"ד תי' דמברייתא התם הוי אמינא דוקא בירקות דרבנן אבל מצית דאורייתא בעי כוונה. והקשתי על זה דעכ"פ נשמע מברייתא דבמצות דרבנן אינה צריכא כונה א"כ מגילה היא דרבנן ותני ושמע קול שופר או קיל מגילה אם כיון לבו יצא ע"כ כיון לבו לשמוע יצא במגילה א"כ גבי שופר נמי אם כיון לבי לשמוע יצא דהא בחד בבא תני הני תרתי מילי א"כ ש"מ דתוקע לשיר יצא ע"כ אמרתי דשני התירוצים צריכין זה לזה בלא אבוה דשמואל ה"א אפילו במצות דרבנן מצות נמי צריכין כונה ואכילת מרור שאני דיש לחלק בין אכילה לתקיעה אבל מדאבוה דשמואל ע"כ ליכא למימר טעמא דהתם בברייתא דאכילה שאני א"כ מצה ג"כ יצא אלא ע"כ צ"ל דגבי מרור טעם מרור בעינן ולא הוי אכילה דכשאכל שלא במתכוון קסבר שאוכל דבר אחר. וע"כ צ"ל דירקות דרבנן א"כ ש"מ דבמגילה אם כיון לשמוע יצא א"כ היא הדין בשופר ודו"ק. כל זה בתחילת הסוגי' אבל למאי דמסיק תנאי היא דס"ל לת"ק משמיע לפי דרכו דסבר דמשמיע לא בעי כונה וכ"ש דהשומע א"צ כוונה כן כתב בספר בן לב ח"ב סי' פ"א וגם הרב בעל עשרה מאמרות וא"כ מעתה ודאי אית לן לחלק בין אכילה לתקיעה ותפילה והא דלא תני אכלו שלא במתכוון גבי מצה דהתנא אתי לאורי' סברא אפי' במרור דצריך טעם מרור והוא אכל שלא במתכוון שסבר שדבר אחר היא דלא שייך בי' אכילה. דבמצה באמת לא יצא אם אכל בכה"ג כמ"ש הר"ן בשם הרא"ה כסבר לאכול בשר ואכל מצה אלא דגבי מרור מהני כיון דהיא מדרבנן וכ"ת א"כ ממגילה נשמע לשופר איכא למימר דהך מתני' אתי' כת"ק ואנן קיי"ל כר"ז דפסק כר' יוסי שלא יצא עד שיתכוון שומע ומשמיע ומשו"ה פסק רבינו בפ' ב' מהלכות ק"ש דאפילו הי' מגיהה יצא אפי' לא נתכוון דק"ש חוץ מפסוק ראשון היא מדרבנן ומדרבנן ע"כ שמעינן דא"ל כונה מהא דאכל מרור בלא מתכוון ודו"ק:

תוכן העניינים

מנחת נתנאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה