אור ברסלב
מנחת נתנאל פסחים › דף מד.

מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל

פסחים · דף מד.

דף מג.

בגמרא היכי דמי לאו משום דהיתר מצטרף לאיסור והקשה תוס' שם בנזיר אמאי לא משני משום טעם כעיקר דהא איהו מייתי בסמוך משרת ליתן טעם כעיקר גם בחידושי מהר"ם הקשה כן ותירצו בדוחק ולי נראה דלק"מ דמותיב לי' אביי אליבא דר"י דאמר שם בע"ז טעמו ולא ממשו אין לוקין עליו ומדבריו מייתי רש"י בחולין דטעם כעיקר לאו דאורייתא דהכי ס"ל לר"י ובעה"מ והראב"ד מפרשו להא דר"י דס"ל טעם כעיקר דאורייתא אלא שאין לוקין עליו כיון דילפינן במה מצינו מגעולי עכו"ם או מק"ו מנזיר ואין מזהירין מן הדין. אלא שר"ת מפורש להא דר"י דס"ל טעם כעיקר דאורייתא ולוקין עליו והיינו כשיש טעם בכזית בכדי אכילת פרס וזה טעמו וממשו והנה אביי ס"ד כזית בכדי אכילת פרס ע"י תערובות לאו דאורייתא א"כ ע"כ מפרשין להא דר"י או דס"ל טעם כעיקר לאו דאורייתא או אף שהיא דאורייתא אין לוקין עליו וע"ז מותיב לי' שפיר דהא אמר רבה בר חנה הואיל וזר לוקה עליו בכזית א"כ ע"כ לאו משום טעם כעיקר אלא משום דהמ"ל ועם זה מיושב מה שהקשה על המאור דמפורש לר"י טעמו ולא ממשו אין לוקין עליו אע"ג דטעם כעיקר מן התורה כיון דמדינא יליף אין לוקין עליו א"כ מאי פריך לרב דימי לאו משום דהיתר מצטרף לאיסור הא ר"י ס"ל כל מה דנלמוד מדינא אין לוקין עליו א"כ אף לדבריך דנלמוד כל התורה מנזיר לענין המל"א מ"מ אין לוקין עליו וע"פ מה שכתבתי מיושב דכל זה שהוכחתי לרב דימי דש"מ אף גם דבר שילפינן מדינא מ"מ לוקה עליו והא דלא פריך אדר"י התם טעמו ולא ממשו הוי אמינא דר"י נמי ס"ל הכי אלא טעם כעיקר ס"ל דלאו מדאורייתא ומשרת אתי להיתר מצטרף לאיסור וק"ל. ולפי זה הקשיתי הא דדחקי תוס' דלא גרס לי' אלא מאי היתר מצטרף לאיסור דהוי מפליג בין נפיש איסור או היתר ה"ל לפרש כפשוטו דלאביי לא קשה דמפרש להא דמקפה מטעם כעיקר ורבנן דר"א לא ס"ל טעם כעיקר דהא אף לפי תירוצם צ"ל לאוקמי הך מתני' דמקפה כר"א כמו שתי' מהרש"א ע"ש ותרצתי דע"כ צריכין תוס' לחלק בסברא זו בין נפיש איסור או היתר דהא בלא"ה צריכין למימר דנאדי התוס' מתי' ראשון ואי משום דלא ניחא להו לאוקמי מתני' דמקפה אליבא דר"ע לחוד דהא אכתי בתי' שני צריכין לומר דמתני' דמקפה אתי' כר"א דלא כרבנן דכותח כמו שפירש מהרש"א א"כ מה מרוויח תוס' בתירץ אחר וניחא לן דכוונת תוס' לתרץ סוגי דנזיר דהתם גרס לי' אמר לי' אביי והאי משרת להכי היא דאתי. א"כ אביי אכתי לא אסיק אדעתא לאוקמי הך ברייתא כרבנן דר"ע בלחוד דא"כ לא הוי פריך מידי והאי משרת להכי הוא דאתי דאוקי לאוקמי הך ברייתא כרבנן דר"ע וזה שתירצו התוס' בתירוץ ראשין אינו אלא ע"פ סוגי דהכא דסתם תלמודא פריך והאי משרת להכי הוא דאתי מצינו למימר דאביי ידע מהך שנוי דהך ברייתא אתי' כרבנן דר"ע ומעתה אי אפשר לפרש כפירושו דתיקשי לך כיון דקושית אביי מכח ר' יוחנן דהתם א"כ בלא הך דר' דימי נמי ה"ל לאקשוי מברייתא דמשרת דילפינן מיני' טעם כעיקר וא"ת דהוי דאורייתא אלא שאין לוקין א"כ מתני' דמקפה תיובתא דאמר הואיל וזר לוקין עליו וליכא למימר דבלאו הא דר' דימי לא קשה מידי דהוי אמינא דר"י סבירי לי' טעם כעיקר לאו דאורייתא וכדפרש"י דסבר לי' כרבנן דפליגי עלי' דר"א דלית לי' טעם כעיקר ואייתר להו משרת להמ"ל וזר לוקין עליו בכזית מטעם המל"א אם כן אמאי פליגי רבנן בכותח הבבלי ואמאי צריך ר"א למילף חמץ מכל מש"ה מוכרח תוס' לחלק בין נפישי עיסה איסור ס"ל לרבנן המל"א דילפינן ממשרת וכותח נפישי היתר אלא דר"א דדריש כל גבי חמץ דריש לי' מיני' אפילו נפישי היתר מצטרף לאיסור והך מתני' דמקפה אתי' כר"א דאוסר אפילו נפישי היתר ולוקין עליו ודלא כסברא המאור. ור"י ס"ל כרבנן דר"א:

ועפ"ז מיושב אמאי הציגו תוס' דבריהם שם בסוגי דנזיר שהקשה הרשב"ם אמאי לא משני משום טעם כעיקר ולא בשמעתין דהכי משום דשמעתין דהכי איכא לתי' כדקאמינא לעיל אבל בסוגי דנזיר אי אפשר לפרש כפירושו דא"כ מאי פריך התם ולאביי מעיקרא קא קשיא לי' מאי דקאמר ר' דימי הדר אמר לי' ליתן טעם כעיקר ופי' רש"י דמתחלה סבר אביי אפילו בשאר איסורין אמרינן היתר מצטרף לאיסור וע"כ יליף מנזיר ומשרת והדר אמר משרת לאו להיתר מצטרף לאיסור היא דאתי דלפי מה שפרשתי לק"מ דאיכא למימר אביי ס"ל כהך תנא דמשרת אתי' לטעם כעיקר ומתני' דמקפה נמי מטעם טעם כעיקר היא ומה דקאמר לאו משום דהיתר מצטרף לאיסור לוקין עליו בכזית לר' דימי קאמר אליבא דר"י דלא ס"ל טעם כעיקר מדאורייתא ע"כ צ"ל לדידי' טעם דמקפה משום המל"א והאיך קאמר ר' דימי דבכל איסורין אין היתר מצטרף לאיסור ודו"ק. וע"פ דרך אחר אמרתי אפי' נאמר שלא לחלק הסוגי והא דפריך הכא והאי משרת להכי היא דאתי כ"ז נמי מדברי אביי ומ"מ יש ליישב מה שהקשה תוס' שם קושיית הרשב"ם ולא בשמעתין דפסחים כמו כן על התלמודא דפריך התם ולאביי מעיקרא קא קשיא לי' וכו' והדר אמר לי' ליתן טעם כעיקר ולא הכא בשמעתין והיא ע"פ מה שתירץ בני הבחור ידידי' שיחי' הא דהקשה תוס' שם בנזיר על הא דפריך ור"ע טעם כעיקר מנ"ל וא"ת דילמא לית לי' וי"ל דודאי אי לא דשמעינן מקרא אחרינא טעם כעיקר לא הוי מוקי משרת להמל"א דטפי הוי מסתבר לאוקמי משרת לטעם כעיקר וכו' ע"ש ולא הקשו ותירצי כמו כן בשמעתין בפסחים ואמר דא"א לפרש הכא בשמעתין דטעם כעיקר מסתבר דא"כ מאי משני דיליף מבב"ח מ"מ קשה מנ"ל לר"ע דהיתר מצטרף לאיסור דלמא דנוקי משרת אמסתבר לטעם כעיקר ול"ל דיליף מבב"ח דהא נזיר ליכא למילף מבב"ח שיש היתר לאיסורא וצריך משרת גבי נזיר לטעם כעיקר משו"ה צריכין לתרץ בסוגי דהכא על דרך ישוב אחר דליכא למימר דר"ע לית לי' טעם כעיקר א"כ קשה לר"י נילף כל איסורין מנזיר מכח ק"ו כדפריך ר' אחא בסמוך וע"כ צריך לומר דהוי נזיר וחטאת שני כתובים ורבנן אוקי חד להמל"א וחד לטעם כעיקר א"כ לר"ע נמי ה"ל לאוקמי הקרא הכי כי היכי דלא להוי שני כתובים וע"ז משני דיליף מבב"ח וא"כ אי מוקמת משרת לטעם כעיקר א"כ הדר הוי טעם כעיקר שני כתובים א"כ מאי אולמא האי מהאי כל זה בסוגי דרכא דגרסינן דיליף מבב"ח אבל בסוגי דנזיר לא הי' לתוס' תירץ זה דיליף מבב"ח כמו שכתבו תוס' להדיא שם וז"ל ובפסחים יליף מבב"ח ובכאן וקצר לומר מגעולי עכו"ם ע"כ תי' תוס' שפיר דטעם כעיקר היא מסתבר ולתרץ הכל בטיב טעם אמאי מקצר הש"ס התם דהתם בסוגי גרסינן אמר לי' ר' אחא ברי' דר' אויא לר' אשי לר"ע טעם כעיקר מנ"ל וא"כ התם ליכא לפרושי דפריך לר' יוחנן מנ"ל דהוי שני כתובים דהא ר' אחא בר אויא גופי' דפריך בסמוך לר"ע נמי נילף כל התורה מנזיר ור' אשי היא דמשני לי' דהוה שני כתובים וע"כ צריך לפרש כמו שתרצו תוס' דטעם כעיקר היא מסתבר וא"כ ליכא לשנוי דיליף מבב"ח דא"כ עדיין תקשי לך ה"ל לאוקי משרת על טעם כעיקר דהוא מסתבר דנזיר לא יליף מבב"ח דיש היתר לאיסורן לכך צריך לקצר הש"ס התם ודו"ק עכ"ד. ולפ"ז ליכא להש"ס למפרך הכא בשמעתין ולאביי מעיקרא ס"ל דכל אסורין המל"א דנילף ממשרת והדר פריך דצריך משרת לטעם כעיקר דה"א דהכי פריך והא מבעי' משרת לטעם כעיקר דתני' וא"כ ר' יוחנן כמאן ס"ל והך ברייתא תיובתא אלא דאיכא למימר דר"י ס"ל כרבנן דר"א דלא ס"ל טעם כעיקר אמנם מ"מ פריך שפיר דלרבנן דמתני' נמי דרשו משרת לטעם כעיקר אלא דהוי נזיר וחטאת שני כתובים בטעם כעיקר אבל ר"י דדריש משרת להיתר מצטרף היא דלא כמאן כל זה בסוגי דהכא אבל בסוגי דנזיר כבר אמרנו ועניני דס"ל להש"ס התם דטעם כעיקר מסתבר היא וא"כ ע"כ צ"ל דרבנן דר"א מוקי לה הך משרת להמל"א ולית לי' כלל טעם כעיקר דאי אית לי' טעם כעיקר אמאי פליגי רבנן אדר"א בכותח הבבלי הל"ל למילף מנזיר וקרא דחטאת אתי' להיתר מצטרף לאיסור כי היכי דלא להוי שתי כתובים ועדיף לן לומר דבכל התורה יליף מנזיר טעם כעיקר לא מפורש הקושיא מצד דלא כמאן מה פריך לי' התם שפיר מעיקרא מותיב לי' וכו' ודו"ק היטב:

בתוס' ד"ה ואלו עוברין גם ריב"א מדקדק מלשון עוברין דמשמע עוברין מן העולם יש לדקדק מנ"ל לתוס' להוכיח מדברי ריב"א דס"ל כפירש"י הא י"ל דריב"א ס"ל ג"כ כפי' ר"ת דאינו עובר בבל יראה מדאורייתא אלא מ"מ צריך ביעור אפילו בנוקשה ולטעם ב' שכתבו תוס' בריש מכילתין דיבור הראשון משום דלא פליגי בי' רבנן ועוד קשה באמת לפי' ר"ת הל"ל לפרש"י אלו עוברין דמשמע מן העולם מדלא קתני עליהן כפי' ריב"א אע"ג שאינו עובר בבל יראה מ"מ צריך ביעור מן העולם כמ"ש. ויש ליישב מדקתני בסיפא הרי אלו באזהרה ואין בו משום כרת משמע שמפורש לרישא דאלו עוברין וא"כ ע"כ צ"ל לפי' ריב"א דס"ל כפירש"י ואזהרה בבל יראה הוא קאמר ולר"ת אזהרת דאכילה וק"ל:

בתוס' ד"ה ר"א אף תכשיטי נשים היינו חמץ נוקשי'. ואפילו אי הוי חמץ דגן גמור מ"מ מדקאמר אף כ' עכ"ל יש לדקדק בקיצור ה"ל למימר מדקאמר אף משמע דמודה לת"ק והשיב אדמו"ר דלפי הפי' דתכשיטי נשים תערובות היא אף שענינו רואות דחמץ נוקשה הוא ואינו ראוי לאכילה מ"מ מספקינן בהו שמא חמץ ע"י תערובות היא א"כ יש לנו לומר דהאי שלשה מיני אומנות תערובות הם וע"ז קאמר ר"א אף תכשיטי נשים ג"כ מקרי תערובות אלא שקשה ע"ז האי דקאמר בשמעתין מאן תנא דחמץ דגן גמור ע"י תערובות ונוקשה בעינא בלאו משמע דבמתניתין נוקשה קתני לזה הקדימו תוס' תכשיטי נשים נוקשה היא וא"ת תערובות היא א"כ ע"כ צ"ל דת"ק חשיב נוקשה ומדקאמר אף משמע דמודה לת"ק ועפ"ז אין מקום לקושית מהרש"א וק"ל:

בתוס' דיה לענין חמץ בפסח נמי לרב יהודא לא מצי פריך וכו' וא"ת הא ר' יהודא דריש כל וכו' עיין במהרש"א מה שהניח בקושיא ול"ק שהתוס' תירצו דלגבי חמץ דרשי כל לאיסורא והיינו ע"י תערובות אבל מיו"כ ליכא ילפותא לאיסורא רק כשאיסור בעין וזה פשוט:

בגמרא אלא יליף מגעולי עכו"ם מקשין בשם נחלת בנימין היכי ילפינן מגעולי עכו"ם העיקר ההכשר כלים הי' משום בלוע בב"ח ובב"ח חידוש הוא וי"ל דא"כ לא לכתוב הקרא גבי געולי דהא בשר בחלב טעם כעיקר אסור דטעם בעלמא הוא וא"כ פשיטא דצריך להגעיל הכלים כ"ז לר"ע אבל לרבנן דמסיק א"א דלא פגים פורתי' והצורך בתורה לכתוב דבלוע כלים מ"מ אסור אע"ג דפגים פורתי' וא"כ לרבנן י"ל דלא אסרה תורה געולי נכרים רק משום בב"ח וליכא למילף מבב"ח דחידוש הוא ומעתה אין מקום לקושיית תוס' בד"ה ורבנן קדירה בת יומא וכו' א"כ ליכא לאפלוגי בין קדירה בת יומא לאינו בת יומא והוי מלתא בלא טעמא אבל לפי דברי דצריך קרא לגעולי עכו"ם אפי' דפגים פורתי' צריכא רבה י"ל דלא אסר הכתוב אלא משום בלוע בב"ח אתי שפיר ודו"ק:

תוכן העניינים

מנחת נתנאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה