מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
פסחים · דף מג.
בגמרא מאן תנא ויש לדקדק מאי בעי הש"ס בזה לברר. ותרצתי דהכי פרישו לקמן תני שאור ישרף והאוכלו פטור וכאן תני הרי אלו בלאו ופריך מאן תנא דהאי סתמא ומאן תנא דהאי סתמא ודו"ק:
ברש"י ד"ה מאן תנא וכו' ותכשיטי נשים בעיני' היא דברי רש"י אלו תמוהים מאד חדא למה פרס רש"י דוקא תכשיטי נשים ולא שאר חמץ נוקשה ועוד הא ר"א לחוד סבירא לי' הכי אבל סתם מתני' לית לי' כי אם ג' מיני אומנות ונראה דקשה לרש"י מאי פריך התלמוד מאן תנא ולא ניחא לי' למימר זה הכלל עד סוף המשנה הכל מסיום דברי ר"א וצ"ל דליכא למימר הכי דא"כ אי ר"א אמר זה הכלל מה אתי לרבוי בשלמא אם זה הכלל רבי הוא שסידר המשנה והסכים בזה לדברי ר"א אתי' זה הכלל תכשיטי נשים וזה כוונת רש"י דנראה מהך מקשן דפריך מאן תנא דס"ל תכשיטי נשים אתי' בזה הכלל וק"ל:
בתוס' ד"ה מאן תנא וכו' משמע בשמעתין דאי לאו דאתרבי נוקשה למלקות אפי' איסור לית בי' ע"כ ר"ל דאל"כ קשה מאי פריך הש"ס מאן תנא לימא דהרי אלו וכו' הם מסוים דברי ר"א ורבנן סברי דלית בי' אלא איסור לבד לכך מפורש תוס' דאי לאו מלקות אפילו איסור לית בי' ודוק. ומה שהקשה מהרש"א בזה הדיבור דהא בתערובות פליגי חכמים דאינו בלאו אפ"ה אית בי' איסור וכו' עכ"ל לק"מ שאני תערובות דרבנן דרשינן כל לענין חצי שיעור כמו ר' יוחנן כמ"ש תוס' (בדף מ"ד) ד"ה לענין חמץ וכו' שהיא דאורייתא ולא לענין מלקות אע"ג דהתם בעין הוא הואיל והכא מעורב ח"ש סברי רבנן דהוי כמו בעין והא דאמר לקמן ורבנן דלא דרשינן כל היינו לענין מלקות אבל תוס' אמרו דבריהם בנוקשה דלית בי' שום קרא ודוק. וקושיא ב' משיאור לר"י דמלקות לית בי' ואסורא אית בי' וכו' עכ"ל לק"מ דשאני התם דהיינו טעמא דר"י שהוא מסופק או שיאור חמץ גמור או מצה מעליית' הוא משו"ה לכתחילה שיאור ישרוף דילמא חמץ גמור הוא ואם אכלו פטור דילמא מצה מעלייתא היא והוי התראות ספק אבל תוס' סבר דבריהם בנוקשה דלית בי' ספיקא ודו"ק. ולפי דברים הללו נסתר מה שפרשתי לעיל בהמקשן מאן תנא שהוא נגד סתמא דלקמן ששאני התם דטעמא משום ספיקא וק"ל:
בתוס' ד"ה מאן תנא משמע בשמעתין דאי לאו דאתרבי חמץ נוקשה למלקות אפי' איסור לא הי' בו עכ"ל נראה דהוכיחו תוס' זה דקאמר מאן תנא דתערובות ונוקשה בלאו נימא דת"ק באמת אינו עובר עליהן בלאו אלא איסורא דאורייתא בעלמא היא והאי דתני במתני' הרי אלו באזהרה כולו דברי ר"א היא כמו שכתבו תוס' דזה הכלל ע"כ סיומא דר"א היא. אע"כ דאי לא אתרבי חמץ נוקשה למלקות אפי' איסור לא הי' בו ומ"ש מהרש"א לא ידענא מהיכא משמע להו הכי. שכן מוכח מתוך הסוגי דשיאור דר"י לר"י פטור ממלקות ואסורא איכא כדקתני לקמן במתני' ישרוף אינו הבנה לדבריו דלר"י אינו אסור נוקשה אלא מדרבנן והאי שכתבו תוס' אפי' איסורא ליכא אי לא אתרבי למלקות היינו איסור דאורייתא דאלת"ה מ"מ קשה מהאי דפ' קמא דחולין וק"ל ובאמת לפי מה שכתבו הפוסקים והוא הר"ן אליבא דחכמים דפליגי בברייתא על ר"א וס"ל על עירובו בלא כלום היינו למלקות אבל איסורא דאורייתא מיהו איכא כן כתב הר"ן בשיטת הרי"ף וא"כ קשה מהאי דקאמר מאן תנא אימא סיומא דר"א היא אבל לת"ק אינו בלאו אלא איסורא בעלמא ונ"ל דהני פוסקים מפרשים הסוגי כך דפריך מאן תנא דס"ל לתלמודא שהיא נגד הסברא דאינו חייב בלאו אלא חמץ דגן גמור וא"כ אף אם נאמר דסיומא דר"א היא מ"מ קשה מאן תנא ר"ל היכי קתני ר"א בעלמא שהמה בלאו שאנו נאמר דסיומא דר"א היא וע"ז אמר רב יהודא דמתני' ר"מ היא ור"נ השיב דר"א היא ר"ל דסיומו דר"א היא דתני' על חמץ דגן וכו' ושמעינן לר"א דא' ח"ד גמור בלאו כ"ש נוקשה בעינא וזה היא בדברי רב יהודא קאמר שמעינן ובדברי, ר"נ קאמר ושמעינן ר"ל כיון דשמעינן בעלמא דס"ל לר"א תערובות בלאו יש לנו לומר דסיפא כולה ר"א היא אלא שמעתה קשה מאי פריך ור"נ מ"ט לא אמר כרב יהודא משו"ה לא אמר כרב נחמן] יהודא דא"כ קשה סתמות המתני' אהדדי דקתני הרי אלו באזהרה ולקמן קתני שיאור ישרוף והאוכלו פטור ממלקות לכך עדיפא לי' לומר דכולה דברי ר"א היא ולא חשיב סתמא וק"ל: