מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
נדרים · דף לד.
בגמרא דייקא נמי דקתני שניתנה ולא קתני שנתנה וכתב הר"ן והרא"ש ורש"י שכך היתה קבלה בידו לקרותו ניתנו בחירק עכ"ל ולא מצינו חבר בש"ס להאי דייקא נמי שהמקשה הקשה בפשיטות דאיירי שהמדיר נתן למודר ומשני דייקא נמי דקרינן בחירק. ובריש כתובות מצינו חבר נשאו לא קתני אלא נישאו. ע"כ נראה לי להגיה והכי גרסינן דקתני שנתנו לו ולא קתני מת או נתנה לו במתנה בלא ש' השימוש אלא ודאי שנתן לה ע"י אחר וקרינן שניתנו בחירק ס"ל כנ"ל ודו"ק:
בגמרא אמר לי' תניתהו מק"ו שנוטלין עליהן שכר למימרא כי הקדש מדלא תני להאביד בשאר גוונא לים המלח ודומה לזה ומכאן יש סתירה לדברי הרא"ש שהקדמנו (בדף ל"ה) בהאי אמאי תיפול הנאה להקדש דלא אצטריך למתני כיון דאין מחזיר יכול ליטול שכר הרי היא של בעל אבידה ואם ירצה יתן כל ממנו להקדש ע"כ ובשמעתין אמרינן דצריכין לאשמועינן דקנמות כהקדש וצריכה רבה היא וצ"ע: