מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
נדרים · דף לב.
בר"ן ולי נראה דה"ק אמאי תיפול הנאה להקדש יתן בעל האבידה שכרי למחזיר וכו' עיין באריכות בפנים ותמה לי טובא דהכא בעל המחזיר גברא יקרנא ואין רוצה לקבל שכרו. וכמו לאידך מ"ד דמתני' בשנכסי מחזיר אסורים על בעל אבידה דוקא וצ"ע. וי"ל דא"כ המחזיר ובעל אבידה כל אחד רשאי ליקח השכירות אלא שהם גברי יקירי א"כ מאי קמ"ל התנא בזה דאם לא ירצו ליטול שתפול להקדש והרא"ש כתב וליכא למימר נמי דקאי היכי דנכסי בעל אבידה אסורים למחזיר ותפול הנאה להקדש אם אין בעל האבידה רוצה לעכב השכר דהא לא אצטריך למתני דכיון דאין המחזיר יכול ליטול השכר הרי היא של בעל אבידה ואם ירצה יתן כל ממנו להקדש אבל כשאין יכול לעכב השכר הוצרך לפרש מה יעשו עכ"ל. ויש להקשות עליו הא צריכא רבא לאשמועינן דאין המחזיר יכול ליטול השכר דה"א דלא מתהני מחזיר מיני' דבעל אבידה כלל שאותו שכר של בעל בטל כבר הי' מצוי בידו וה"א דלא תפול הנאה להקדש כמ"ש הר"ן שלפי האמת השכר מותר למחזיר ודו"ק:
ועוד קשה לי מהא דע"ז דף י"ג יניח נמצא נהנה לפי' הק' יניח עטרה בראשו נמצא נהנה מן הרוח וכתבו התוס' דהאי שמניחין לו את המכס ונהנה אינו נקרא נהנה מע"ז כיון שהמעות שלו ע"כ והכא בסוגין משמע לכל הפרושים דאם נכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה והמחזיר גברא יקירנא הבעל אבידה אינו רשאי לעכב השכר והא המעות שלו וליכא למימר דה"ט דהשכר חייב לו מדינא כפועל בטל א"כ התם לגבי מכס נמי צריך ליתן מדינא דדינא דמלכותא דינא לענין מכס כמ"ש לעיל (דף כ"ח) וצ"ע: