אור ברסלב
מנחת נתנאל כתובות › דף קיב.

מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל

כתובות · דף קיב.

דף קיא:

בגמ' ע"כ לא פליגי אלא לענין שבועה אבל מזוני יהבינן לה מקשין העולם מאי פריך לר' פפא יוכל לומר דמתני' איירי בגדולה ולא ספקה ואת"ל דקושיית הש"ס אזיל למ"ד משום צררי עדיין תקשי לר"פ דהא שמואל גופא תורגמא בשמעו בו שמת ולא ניחא לאוקמי מתני' בלא ספקו ש"מ דטעמא דשמואל כדרב זביד ולר' זביד פריך שפיר דבקטנה ליכא לאוקמי מתני' מדבני כהנים גדולים תשבע דבקטנה לאו בת התפסת צררי נינהו וכ"ת לר"פ נמי אי איירי בגדולה ולא ספקה מאי טעמא דבני כה"ג א"כ לדידי' אכתי מאי משני שמואל בשמעו בו שמת א"כ לר"פ כיון דמת אינה משועבדת ליתומים א"כ מ"ט דבני כהנים גדולים. וצ"ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי והא דקאמר מאי בייניהו כלומר מאי נפקותא בין הני תרי טעמי ולמאי צריכין להו ומשני איכא בייניהו גדולה ולא ספקה לכך צריך לטעמא דר' זביד ולטעמא דרב פפא צריכין לקטנה וספקה וזה דוחק וגם הרב המהרש"א לא פירש כך דא"כ אין מקום לקושייתו על תוס' דאימא דעיקר קושיית המקשן לר"פ דלא מהני שבועה אי לר"פ הו"ל לשנויי גדולה ולא ספקה וא"ת מ"ט דבני כהנים גדולים לטעמא דצררי צריכה שבועה דהא לפי פירוש זה ר"פ ג"כ ס"ל אליבא דשמואל טעמא דצררי (הג"ה וליכא למימר דהא בלא"ה נמי קשה על המהרש"א היכי אסיק אדעתי' דעיקר הפירכא אזלא למ"ד צאי א"כ תקשי להא דתרגמה שמואל בשמעו בו שמת ע"כ ס"ל כמ"ד צאו דאי כר' זביד ל"ק ממתני' כקושית תוס' וי"ל דמשמואל ל"ק מידי דניחא לשמואל לתרץ דבריו אליבא דהלכתא כחנן והמקשה ס"ד דטעמא דשמואל כר"פ וק"ל. ע"כ לבי אומר לי לישב כל זה עפ"י סברת הרמב"ם במי שהלך למדינת הים ואשתו תובעות מזונות וכו' אף שאין שטר כתובה בידה יש לב"ד ליתן לה כיון דיש לה מזונות מדאורייתא אבל לאחר מיתה אין לה מזונות שמא מחלה כתובתה אף שחששא רחוקה היא מ"מ כיון שאינו אוכלת מה"ת דחיק לה אף בחששא רחוקה וכמו כן נימא לר"פ שסבירא לי' הך חשש דצררי לחששא רחוקה דבמחיים לא חש לה אבל לאחר מיתה לית לה מזונות משום חששא דצררי אף שהיא חששא רחוקה וא"כ המקשה ס"ד דבלא שמע שמת אי אפשר לאוקמי המתני' בגזילה ולא ספקה א"כ מ"ט דבני כהנים גדולים דמצרכי שבועה וע"ז משני בשמעו בו שמת ומ"מ צריכה שבועה אף למ"ד צאי משום חשש צררא לאחר מיתה ודו"ק):

אלא שיש להקשות עדיין על אידך דר"פ דמוקי ברייתא בסמוך בשמעו שמת ע"פ עד אחד הלא לדידי' בלא"ה לא קשה דאיירי הברייתא בגדולה ולא ספקה ובהך ברייתא לא פליגי בני כהנים גדולים. זאת ועוד אחרת לפי מה שתרצתי קושית תוס' במק"ע מה לי מת בביתו מה לי בשמעו בו שמת ע"פ עדים וא"ל דנקיט למי שהלך למדינת הים לרבותא דס"ד ניחוש כל כך דאפי' בשבועה לית לה כל זה ניחא לר' זביד אבל לר"פ דלא חייש לצררי מחיים כיון דחששא רחוקה היא והיכי ס"ד דמשום חששא רחוקה כי האי דאפילו בשבועה לית לה ונראה לפרש דקושיא חדא מתורצת בחברתה והצעות הסוגי' כך היא דר"פ באמת אין לאוקמא הך ברייתא בעד אחד דמצי לאוקמי בגדולה ולא ספקה. אלא דלר"פ נשאר בקושיא למאי דתרגמא שמואל מתני' כששמעו בו שמת ומה לי מת בבית מה לי שמעו בו שמת ואין לו תירץ אחר כ"א מה שתרגמא שמואל בו שמת בעד אחד ומטעם מיגו דאי בעי מנסבה וע"ז בא ר' פפא להוכיח סברא זו דלדידך ר' זביד קשי' הך ברייתא זנין ומפרנסין לאשתו אבל לא בניו ובנותיו ובשנויי דר"ש לא מתישב דמאי פסקא אלא אמר ר"פ דלדידך צריך לומר נמי הך סברא מיגו דאי בעי מנסבא ודוק: בגמרא בששמעו בו שמת כ"ע לא פליגי כי פליגי וכו' מ"ט חל עלינו לדקדק אמאי לא בעי מ"ט על המימרא ומה צריך להקדימו בשמעו בו שמת כ"ע לא פליגי מה שאמר שמואל בפי' ומה בעי תלמודא בזה ונ"ל דה"א דטעמא דשמואל דאין פוסקין מזונות לא"א שאין לה שטר כתובה בידה וס"ל כשיטות הגאונים דאפי' בשבועה אין פוסקין לה מטעם שמא מחלה כתובתה ורב ס"ל פוסקין כסברת הרמב"ם דהא משועבד לה מה"ת ליתן לה מזונות אלא דא"כ בשמעו בו שמת מודי שמואל דפוסקין על מי ועל מה אדרבה לאחר מיתה שמזונתי' דידה מדרבנן פשיטא דניחוש לה שמא מחלה כתובתה וזה שהקדים בדבריו בשמעו בו שמת כ"ע לא פליגי א"כ מ"ט דשמואל ולפ"ז ישבתי קושית תוס' על פי' רש"י וז"ל וזה אינו דהא בסמוך פריך ע"כ לא פליגי אלא לשבועה אבל למזונות יהבינן לה אלמא לשמואל אפי' בשבועה אין לה עכ"ל האמת כן היא לפי ס"ד דבני הישיבה שלא ידעו עדיין דמודה שמואל בשמעו בו שמת ומטעם שמא מחלה כתובתה ואפי' שבועה לא מהני אבל לפי האמת שתרגמא שמואל בשמעו בו שמת אפי' לא שמעו בו שמת בשבועה היא תיטול וכ"ת אמאי לא מוקמי שמואל מתני' בלא שמע שמת ששמואל רוצה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא כחנן דקיי"ל כוותי' ודו"ק:

אלא שיש ע"ז לפקפק להעמיד מימרא דשמואל ורב בלא שטר כתובה בידה ומטעם מחילת כתובתה א"כ לא איירי אינהו אלא בגדולה דהא קטנה לאו בת מחילה נינהו וכ"ת אכתי בין לטעמא דר' זביד כמו כן צ"ל דלא איירי פלוגתתן אלא בגדולה ולר"פ בספקא דוקא י"ל דהא ע"כ צ"ל מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי א"כ רב ושמואל איירי בין בגדולה ובין בקטנה אבל לפי מה שתרצתי וישבתי פי' רש"י דר"ז ור"פ פליגי ואמר מאי בינייהו כמו בכל הש"ס ניחא וק"ל:

בתוס' ד"ה תרגמא שמואל תימא וי"ל וכו' והא דנקיט למי שהלך למדינת הים רבותא נקיט וכו' דאפי' בשבועה לית לה עכ"ל ועיין מהרש"א שהקשה אמאי לא תירצו דוקא נקטי במי שהלך למדה"י כיון דטובא איכא למיחש לצררי אבל מח בבית מודים כהנים גדולים ולק"מ דהא לעיל (דף פ"ח) דמוקי ר' ירמי' פלוגתת ר"ש ורבנן בפלוגתא דבני כהנים גדולים וחנן א"כ קשה אדשמואל ע"כ לא פליגי אלא לענין שבועה אבל מזונות יהבי לה וצריך לאוקמי בשמעו בו שמת קשה מה לי מת בבית או ששמעו בו שמת וכ"ת דבמת בבית לא פליגי כהנים גדולים דהא ר"י ניחא לי' לאוקמי מתני' בין למזוני ובין לכתובה וא"כ הא דקתני הנפרעת מנכסי יתומים ג"כ איירי בין למזונות בין לכתובה להכי הוצרכו לר"נ לתרץ דלרבותא נקטי מי שהלך דאפי' בשבועה לית לי' ועפ"ז מיושב היטב אידך קושיא אמאי לא תירצו לחנן אצטריך למתני לאשמועינן רבותא אפי' בהלך לא חיישינן לצררי לא תשבע בתחלה דהא לר' ירמי' ר"ש היא כחנן וא"כ אי התנא בא לאשמועינן רבותא לר"ש אכתי לא שמעינן הך רבותא דאימא באמת בהלך מודי ר"ש דתשבע בתחלה משום חשש צררי וקאמר לא תבעה כתובתה אין היורשין משביעין אותה פליג ארישא בהנפרעת מנכסי ותומים ומת בביתו משו"ה תירצו תוס' דאתי לאשמועינן רבותא לבני כהנים גדולים דסגי בשבועה וזה שפירש שמעינן מדתני אנפרעת מנכסי יתומים ונפרעת שלא בפניו שתפרע בשבועה ודוק:

תוכן העניינים

מנחת נתנאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה