אור ברסלב
מנחת נתנאל כתובות › דף קיא:

מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל

כתובות · דף קיא:

דף קי.

בתוס' ד"ה כתנאי וקשה לרבי כו' ואומר רבי דאי אמרת בשלמא כו' אם כן הכי נמי לא אלימא מלתא דהא שטרא ולא תשיב הודאה עכ"ל. פירושם נראה הא דקאמר ר' יוחנן אלימא מלתא דשטרא היינו כיון שמסרו אותו הכתב חייב אני לך מנה בפני עדים ועשה בו מעשה שטר דהא בעלמא אם מסר שטר בפני עידי מסירה הוה שטר גמור וחשו בה רבנן אפי' בחייב אני לך לאלומי מלתא דשטרא משו"ה בגיטין מוכת שפיר אם נאמר דלא אקנויי' מקנית ניהלא א"כ כשמסר שטר גמור כזה היוצא לאחר חיתום שטרות דלאו ספר מקנה הוא אפילו בפני עידי מסירה לא מיחש בשטר א"כ ליכא למיגזר בחייב אני לך אטו שטר גמור בפני עידי מסירה וק"ל:

בתוס' ד"ה אליבא דבן ננס ותימא כו' עד ועכשיו אתי שפיר האי דגיטין אבל לפ"ה דמטעם כו' עכ"ל וכתב מהרש"א שדבריכם מגומגמין שכתבו לפי' ר"ת אתי שפיר אבל לפ"ה כו' הלא לפ"ה נמי אתי שפיר כיון דבשיעבוד נמי פליגי כמ"ש הכא וכ"ה בהדיא שם בתוס' בגיטין ע"ש ואמרתי לישב דהא עוד צריכין לדקדק מה שכתבו תוס' בד"ה בתנאי דהא האי שטרא כשחתם בו הערב כו'. אך למותר דהא לפי' רש"י לא איירי בחתם הערב שמו אלא שכתב אני ערב באמת בפי' רש"י בגיטין פירש דהא האי שטרא כשחתם בו הערב וכו' ע"ש מ"מ יש להקשות קושייתם בלא"ה אלא דבלא"ה לק"מ לשיטת רש"י דבשתיק נמי פליגי כמ"ש התוס' אלא עיקר קושייתם לפי' רש"י דפירש כשחתם דרוצה לפרש הסוגיא בגיטין דמייתי בפשיטות ראי' לכ"ע מהך ברייתא אפי' לבן ננס דעל כרחך לא פליג בן ננס אלא בלא חתם אבל בחתם מודה והיינו מטעם הודאה דאי בשתק פוטר בן ננס דלא על אמונתו הלווהו לכך צריך לתרץ רבי לפי' רש"י אבל התוס' בגיטין כתבו כן לשיטת ר"י דס"ל כפי' רש"י אך בהא מילתא חלקו על פי' רש"י בסוגיא דגיטין דפשיטות רבא אינו אלא מדברי ר' ישמעאל ולא מבן ננס ודו"ק:

בא"ד וקשה לר"ת וכו' יתחייב לו שיעבוד נכסים נמי ע"י עידי מסירה עכ"ל והקשה במהרש"א אימא דקושטא הכי הוא דמסירה בפני עדים נמי הו"ל שיעבוד נכסים אלא דהכא בברייתא קתני גובה מבני חורין איירי בלא מסירת העדים דאי מיירי במסירת עדים תקשה להו נמי אמאי פליג בן ננס וכו' ע"ש ויש לדחות דא"כ אמאי תני במתני' ערב היוצא אחר חיתום שטרות גובה מבני חורין הכי הוי לי' למימר ערב היוצא אחר חיתום שטרות נעשה ערב וק"ל:

ע"ב בגמ' וריש לקיש ע"כ לא קאמר ר' ישמעאל התם אלא דשייך לי' לשיעבודא דאורייתא כלומר ערב דמשעבד מדאורייתא אין מקבל מעות מ"מ משתעבד ה"נ יכול להודות בשטר אע"פ שאין מקבל מעות אבל הכא גבי לוה לא שייך שיעבודא דאורייתא דהא מדאורייתא לוה אינו משתעבד למלוה כ"א לאחר קבלת ממון וק"ל:

בגמ' ת"ש מתו בנותיהם ניזונית מנכסים בני חורין ויש לדקדק אמאי לא מותיב מהך מתני' מקמי' דמייתי מהאי דגט פשוט ונראה דבלאו הכי הוי מצי לשנויי בדכתב לה מדעת שניהם אבל בתר דמשני שטרי אירוסין ממש קשה על הך מתני' דתני שטרי ארוסות וקבלנות מדעת שניהם הו"ל למיתני במתני' בהדי אינך בבא אין כותבין שטרי פסיקתא אלא מדעת שניהם אלא ש"מ אפי' כשאומר לו לכתוב אין כותבין א"כ ודאי פריך שפיר ובהא נסתלקה קושיית תוס' בד"ה הכא וק"ל:

בתוס' ד"ה ניתנה ליכתוב וכו' והיה מפרש רבי דמשמע לי לש"ס אין כותבין אלא מדעת שניה' היינו בידיעת שניהם דהא דאמרינן לא ניתן לכתוב היינו כשכותבים העדים פלוני נתחייב לפלוני כך וכך אבל אם כותבין בלשון פסיקתא פלוני פסק לבנו כך וכך פלוני פסק לבתו כך וכך כותבין דלא טריף ממשעבדי כן כתב הב"ח א"כ הא דקתני אין אין כותבין שטרי אירוסין אלא מדעת שניהם קאי נמי אפי' שכותב בלשון פסיקתא ובכה"ג ודאי כותבים בידיעות שניהם וא"כ אפי' כשכותבין פלוני מתחייב ג"כ כותבים בידיעות שניהם דהא בחד בבא תני לה לקמן: בתוס' ד"ה הכא במאי עסקינן כשקנה מידו עיין מהרש"א בפסקא המתחלת הפקחין עד והמתרץ השיב לו דקנה מידו דכך אירע לה אבל אי הוי איירי בכתובה הי' תולין ברגילות ע"ש ודברי תימא הם ונראה כוונתו דהמקשן לא ניחא לי' לאוקמי מתני' בקנה מידו דאי הכי בנות נמי אע"כ משום דכתב לה גובה ממשעבדי ורגילות היא כל שעה לכתוב לה אבל התרצן משני משום התפסת צררי ובקנה מידו אמרינן כתובה לא מהני לגבות ממשעבדי אלא בקנה מידו לגבות בני חרי א"צ כתובה וק"ל:

תוכן העניינים

מנחת נתנאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה