מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
גיטין · דף ה.
בתוס' ד"ה הדר אמר אביי וכו' עיין מ"ש מהרש"א ומעיקרא דס"ד דאביי דתרווייהו קנה ניחא למסקנא דכ"ה גיטה היא ולא תקשי לי' מתני' דהכותב כל נכסיו וכו' ע"ש אף שאפשר לומר כדבריו אליבא דמסקנא אך צריך לתרץ אמאי לא הקשה על אביי תיכף ממתני' דהכותב כל נכסיו וכו' ונראה לי תירץ נכון דודאי ממתני' לק"מ על אביי די"ל כמ"ש רש"י מדנחית לשיורי אמרינן לדידי' נמי לכך לא יצא בן חורין ולק"מ לאביי אלא דלרבא מקשי שפיר דהא רבא ע"כ לא ס"ל הך סברא מדנחית לשיורי נמי הך שייר דא"כ מדאמרינן בפ' מי שמת אי שייר קרקע כל שהיא לא יצא בן חורין ואמר לה ר' דימי עשו מטלטלין שיור אצל עבד ואמר לי' רבא מ"ט דעבדא כמטלטלין דמי ע"כ ואי ס"ל לרבא מדנחית לשיורי שייר נמי הך א"כ מנ"ל לרבא לומר דעבדא כמטלטלין דלמא כמקרקע ומ"מ לא יצא לחירות דמדנחית לשיורא שייר נמי הך ומזה נחה ושקטה תלונת מרש"י שמקשין כל העולם לדברי רש"י שכתב מדנחית לשיורא א"כ מאי מקשה מהך מתני' דכל הכותב לעבדו דרש"י לא כתב זה אלא לתרץ ס"ד דאביי אבל אליבא דרבא ודאי א"א לומר כך וזה שדיקדק רש"י בצחות לשונו ד"ה שייר קרקע כ"ש לא יצא בן חורין קרקע לאו דוקא כמו שאמרנו בב"ב כוונת רש"י להראות באצבע דלרבא א"א לומר נחית לשיורא כמו שהוכחתי לעיל מפ' מי שמת מדברי רבא שם ודוק וברור: