מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
ביצה · דף כד.
בתוס' ד"ה ובלבד שלא יזכיר לו סכום מידה לכן נ"ל כגרסת ר"ח דגריס סכום מנין וכו' תן לי אגוזים בששה פשוטים וכבר אני חייב לך מכל י"ב פשוטים עיין מהרש"א מ"ש בזה ל כתב מהרש"ל ביש"ש דלא כמהר"ם מלובלין ולשיטתם ס"ל התוס' כסברת מרדכי שהביא בשם הראב"י ומכאן שדיתי נרגא למ"ש רמ"א בסי' שכ"ג ליישב המנהג הרע שאומרים לחנוני תן לי מידה או חצי מידה שכר או יין דכמו שהותר המרדכי בשם ראבי"ה לענין להזכיר שם דמים שאינו אסור אלא בדבר שאינו מקחו ידוע אבל בדבר שידוע רק שאומר לו כמה צריך שרי אם לא מזכיר לו סכום כמו כן צידד הרמ"א נמי להזכיר שום מידה במקחו ידוע. ואני אומר חלילה להתיר על סברא קלושה זה כמו שהאריך שם בעל הטו"ז במקומו ואני אבוא אחריו למלאות דבריו דאי כדברי רמ"א מאי קשיא להו לתוס' על פי' רש"י פשיטא דאסור ואמאי פליג רשב"א הא תני לי' לעיל במתני' לא יאמר לטבח שקול לי בדינר בשר. התם מיירי שאין מקחו ידוע וכאן מקחו ידוע ומשו"ה פליג רשב"א. ועוד קשה אמאי צריך תוס' להגי' בת"ק סכום מנין וה"ל להניח גירסת רש"י סכום מידה ודוקא סכום מידה אסור אבל שם מידה כיון דמקחו ידוע מותר להזכיר אלא ש"מ דר"א בן יעקב לא מחלק כך אלא לענין שם דמים ולא בשם מידה ע"כ על אחד להחמיר שלא להזכיר בשבת ויו"ט שם מידה כ"א מלא לי כלי וה. אמנם מה שהשיג הט"ז בזה דה"ל להתוס' להניח גירסת רש"י סכום מידה וכפי סברת ראבי"ה אין בו השגה דהא לשיטתו דמגי' בתוס' כגירסות מהר"ם מלובלין עיין שם דאיכא למימר דלא ס"ל לתוס' כלל הך סברת ראבי"ה ואפי' לענין שם דמים אבל מאן דאית לי' הך סברא אית לי' נמי לענין שם מידה אבל לשיטת מהרש"א ומהרש"ל ס"ל לתוס' סברת ראבי"ה מוכח שפיר ע"כ דלא כסברת רמ"א ודוק. מובא בנתיב חיים בשנוי לשין קצת בסימן שכ"ג: