אור ברסלב
מנחת יהודה אבן העזר חלק ג סימן כא › ענף י"ד

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן כא · ענף י"ד

ענף י"ג

ומה שנראה לפענ"ד בזה לאחר עומק העיון, הוא זה, דהנה בהא דקיי"ל דחלצה מן הארכובה ולמטה כשרה, ומטעם דהגם דשוק לא נקרא רגל, מ"מ מעל רגלו כתיב, ומעל רגלו שפיר הוי השוק, וכנ"ל, ולכאורה לפ"ז חליצה ברגל עצמו מנ"ל כלל, דהא רגל עצמו לא כתיב באורייתא, אלא מעל רגלו ודלמא המצוה כך היא, לחלוץ דיקא מן על רגלו, דהיינו השוק, ואם חלצה לבוש של עור מן השוק, אף דמן הרגל לא חלצה כלל או שלא הי' הרגל מלובש כלל, מ"מ כבר עשתה בזה חליצה מעליא, מן על רגלו, וכן להיפוך, אם הנעל לא הגיע עד השוק, וחלצה אותו מן הרגל, לא יועיל כלל, דהרי לא חלצה מן על רגלו כדכתיב:

אך זה אינו, דהא וחלצה נעלו כתיב, ופשיטא דלבוש על השוק לבד בלי הרגל, אף אם הוא של עור, לא מקרי נעל, דשם נעל הוא על שנועל וסובב הרגל מכל צד, למעלה ולמטה ובהצדדין, ולבוש של עור על השוק לבד אינו נועל וסובב לא למעלה ולא למטה, ואין זה נעל, ובמשנה ר"פ מ"ח שאין לו עקב פסולה, וכתב רש"י ז"ל שם, עקב, שול"ה בלע"ז, והיינו דבאין לו סול"א אינו נועל וסובב הרגל, ואינו נעל, ועיין מ"ש הנ"י שם, ומכש"כ לבוש על השוק לבד, שאין לו סול"א, דלא קרי נעל כלל:

והגם דלכמה פוסקים בנקטע רגלו חולץ מהשוק, כמבואר באבה"ע סי' קס"ט סל"ה, מ"מ היינו דוקא בנקטע רגלו, דאז השוק הוא קצה הרגל, והלבוש שעליו נועל וסובב אותו סביב ומלמטה, וזה שפיר קרוי נעל לאותן הפוסקים:

וז"ל רבינו ישעי' ז"ל בספר המכריע סוף סי' ע"ז, מיהו היכי דלא נקטעה רגלו לא הוכשרה בשוק לחליצה, שאם היתה רגלו מגולה אין שוקו נעולה, [כצ"ל שם] ואין חליצתה חליצה, וכו' עד ולא דמי לקיטע שחולץ בשוקו ונועל את שוקו בין מן הצדדים בין מלמטה כמין הרגל, ודחים על ראש שוקו, כיון דרחמנא מכשרה הויא חליצה מעליא, עכ"ל:

אבל פשיטא דהתורה לא דיברה באיש פרטי, בבעל מום, שנקטע רגלו, אלא דיברה על הכלל בהוה, באדם שיש לו רגל, ובאדם כזה הלבוש של השוק לבד מבלי הרגל אינו נועל למטה, ואינו נעל כלל, רק הלבוש של רגלו הוא הנועל, והוא הנקרא נעל, ומדכתיב וחלצה נעלו, ש"מ דזה הוא הלבוש של עור של הרגל, הקרוי נעל, והרי חליצת רגל כתיב באורייתא, ולא סגי בלאו הכי, דהא צריכה לחלוץ נעל, והיינו ע"כ מהרגל, וכנ"ל:

אמנם אף דכתיב נעלו אעפ"כ אינו מיותר אם הי' כתיב מרגלו, כי מלבד דאי לא הוי כתיב מרגלו לא הוי ידעינן אי האי וחלצה לישנא דשלופי הוא או לישנא דזרוזי הוא, ורק מדכתיב מרגלו ולא ברגלו שמעינן דלישנא דשלופי הוא, וכמבואר ביבמות ק"ב ע"ב, אלא אף גם זאת, דגם רגלו עצמו שפיר איצטריך, דבפסוק שלף איש נעלו, שברות ד', וכן בפסוק וישלוף נעלו שם. תרגם המתרגם על נעלו, נרתק יד ימיני', עיי"ש, הרי דגם בית יד נקרא נעל, וכן בלשון אשכנז נעל נקרא שו"ה, ובית יד נקרא האנדשו"ה, ועכ"פ חזינן דבלה"ק נקרא גם בית יד נעל סתם, דהוא נועל וסובב היד, ולזה חזינן במרע"ה, בשמות ג', כתיב של נעליך מעל רגליך, כי של נעליך לחוד, הי' במשמע גם הבתי ידיים, שנקראים ג"כ נעלים, ולכך פרט מעל רגליך, ולכן גם בחליצה, אי הוי כתיב רק וחלצה נעלו סתם, עדיין לא הוי ידעינן מזה שהוא מרגלו, דנעל יכול להיות גם מידו, ולכך כתיב רגלו:

אמנם הא דכתיב מעל רגלו, מעל מיותר, דהא מעל רגלו היינו מן על רגלו, וכנ"ל, ונעלו הלא נחלץ מרגלו, וכנ"ל וא"כ מרגלו הו"ל למיכתב, וע"ז אמרו חז"ל דמעל אתי לרבויי גם שוק לחליצה, וכאשר יתבאר זה עוד לפנינו בעזהי"ת:

והא דכתיב במרע"ה מעל רגליך, ולא מרגליך, י"ל דהי' ע"ה לבוש בבתי שוקיים תחת הנעלים, ולכך הי' שייך לומר לו מעל רגליך, מן דברים שהם על רגליך, דהיינו הבתי שוקיים, ועוד י"ל בזה, ואכ"מ:

והנה כאן בחליצה, דאמרו חז"ל דמעל אתי לרבויי שוק לחליצה, והיינו לרש"י וסייעתו שאם נקטע רגלו כשר השוק לחליצה, אמנם להרי"ף וסייעתו, עפ"י הירושלמי, קיטע אינו חולץ, רק הריבוי דשוק הוא לענין אם נקשרו רצועות הנעל על השוק, דג"כ כשר, עיי"ש, ואין להקשות לפירוש זה של הרי"ף, למה לא דרשינן דכך צריך להיות בהכרח, שיהי' הנעל קשור בהרצועות על השוק דוקא, כמ"ש וחלצה נעלו מעל רגלו, שחליצת הנעל של רגלו צריך להיות מעל רגלו, דהיינו ע"י התרת הרצועות שעל השוק, דזה לא הוי מסתבר כלל לחז"ל לדרוש כן. דמאחר דחזינן דעיקר הקפדה של התורה היא על חליצת הנעל, שהוא הלבוש של הרגל, ובלא זה לא סגי, וכנ"ל, וא"כ איזה סברא וטעם יש בזה לומר, דחליצת הנעל, שעיקר מקומו ברגל, וכנ"ל, תהי' צריכה דוקא להיות מעל השוק, אין זה סברא כלל, אלא ודאי וחלצה נעלו היינו מרגלו, וכנ"ל, וחליצה זו של הנעל ממקומו ודאי טובה, אלא דמרבינן ממעל, דגם חליצת הנעל שלא ממקומו העיקרי, דהיינו השוק, ג"כ כשר, והבן זה:

ומעתה אי ס"ד דמן מעל רגלו הכתוב בחליצה מרבינן גם חליצת הנעל מעל אנפליא וכדומה, דזה הוי מן על רגלו, וכנ"ל, א"כ מנ"ל לרבויי מן מעל גם חליצת שוק, שאין זה מקומו העקרי של הנעל, דלמא אין החליצה כשרה אלא מרגלו, כדכתיב וחלצה נעלו, ונעלו ע"כ הוא של רגלו, וכנ"ל, והא דכתיב מעל, היינו לרבויי גם מעל אנפליא וכדומה, או אולי גם להכרח, לחלוץ דוקא מעל אנפליא, כדרכן של רוב בני אדם שלא לנעול המנעל על רגלו יחף, רק על אנפליא ועיין ביש"ש פמ"ח ס"ס י"ב, אלא ע"כ לא מצינן לרבויי חליצה מעל אנפליא וכדומה מן מעל, ואולי מחלוץ הנעל נפקא דצריך הוא בעצמו להיות חלוץ הנעל, ולא שיהא הנעל נחלץ מדבר אחר שעל גופו חוץ ממנו, ולכך מרבינן שוק מן מעל, ודוק:

והנה סלקנו עד כה עיקר הקושיא שיש בזה, למה בשלפתי' לעילאי וקאי תתאי או קאי אנפליא פסול, הלא זה שפיר הוי מעל רגלו, וכמו בלמטה מארכובה, וכנ"ל, וביררנו בזה, דמעל לרבויא הוא דאתי, וע"כ לא מרבינן ממעל רגלו אלא חליצת שוק לבד, ולא חליצה מעל מנעל וכדומה, דאי הוי מצינן לריבויי זה ממעל, לא הוי מרבינן שוק, וכנ"ל:

אמנם אכתי קשה טובא לשון הגמרא, דקאמר אילימא דשלפתי' לעילאי וקאי תתאי מעל אמר רחמנא ולא מעל דמעל, ואיך הוי זה מעל דמעל, הלא זה לא הוי אלא מעל, אלא דאנן אמרינן דגם מעל לא מהני בזה, אלא צריך שתהי' החליצה מטהרו של רגלו דוקא, וכנ"ל, אבל עכ"פ לשון זה של הגמרא, מעל א"ר ולא מעל דמעל, קשה טובא, ואינו מובן כלל:

ונראה בזה, דהנה לפי מה שכתבתי לעיל, הא דכתיב וחלצה נעלו מעל רגלו, היינו וחלצה נעלו מרגלו, ומעל רגלו לרבויי שוק, וכנ"ל, וא"כ הוי זה כאלו הי' כתוב וחלצה נעלו מרגלו ומעל רגלו, והנה כבר כתבתי לעיל בענף הקודם, דכשחולצת מעל השוק, בקיטע להמכשירים, או בהתרת הרצועות מהשוק, אם לבוש תחתיו בית שוק וכדומה על השוק, בודאי הוי זה מעל דמעל, דהשוק עצמו הוא מעל רגלו, והבית שוק שעליו הוא מעל דמעל, וכנ"ל, וא"כ מעל רגל היינו ע"כ שתחלוץ מטהרו של שוק, דאל"כ לא הוי מעל רגלו, רק מעל דמעל, וא"כ כיון דבקרא כתיב וחלצה אחת על רגלו ועל על רגלו, לומר וחלצה נעלו מרגלו ומעל רגלו, מסתמא הכל בסגנון אחד נאמר, כמו דחליצה מעל רגלו הוא מטהרו של שוק, כמו כן החליצה מרגלו הוא מטהרו של רגלו:

והנה אם הי' כתוב בפירוש וחלצה נעלו מרגלו, הי' קאמר הגמרא על הא דשלפתי' לעילאי וקאי תתאי, מרגלו אמר רחמנא ולא מעל רגלו, [כי מעל רגלו רק לרבויי שוק הוא דאתי] אבל השתא דלא כתיב בהדיא מרגלו, אלא מעל רגלו, מוכרח הגמרא להסמיך דין זה על מה דכתיב מעל רגלו, וקאמר מעל אמר רחמנא ולא מעל דמעל, ור"ל דשם במעל רגלו, דהיינו בשוק, בודאי פסול שלפתי' לעילאי וקאי תתאי, משום מעל דמעל, ובעינן מטהרו של שוק דוקא, וא"כ ה"ה ברגלו בעינן מטהרו של רגלו דוקא, ופסול בזה גם מעל, דהיינו שלפתי' לעילאי וקאי תתאי, ודוק:

או יש לומר בפשיטות יותר ובקיצור, דהנה הא דמכשרינן חליצת שוק, ומייתינן לי' ממעל רגלו, ופירש"י דהיינו שתחלוץ מדבר שהוא על רגלו, אי לאו דרשת חז"ל, לפי תכונת הלשון לא היינו מוכרחים לפרש כן כלל, דשפיר יש לפר שתחלוץ מרגלו, והגם דכתיב וחלצה נעלו מעל רגלו, ולא כתיב מרגלו, מ"מ חזינן דכן הוא טבע לה"ק לכתוב כן, כמ"ש בדברים ד' כ"ו כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ, ושם ז' י"ז ואבדתם מהרה מעל הארץ, ושם כ"ח ס"ג ונסחתם מעל האדמה, ושם כ"ט כ"ז ויתשם ד' מעל אדמתם, והכוונה בכולן מהארץ מהאדמה, ולא מדבר שהוא על הארץ, ועל האדמה, ומה שכתוב מעל, היינו לפי שהאנשים המה על הארץ, ולכך אמר שיאבדו מהמקום אשר הם שם על הארץ, וכן כולם, וכן נמצא לשון כזה בתנ"ך במקומות הרבה, ובכולן הכוונה כן הוא, וכן כאן בחליצה, הכוונה היא, שנעלו אשר הוא על רגלו תחלוץ אותו משם, וזה הוא וחלצה נעלו מעל רגלו, שתחלוץ נעלו מהמקום אשר הוא שם על רגלו, אלא לפי שתוה"ק תיבותיה ספורות ואותיותיה מנויות, ואין בה שום יתור, ואפילו קוצו של י', וכולן באו לדרוש מהן, הלכות ואגדות, וכל חכמה רמה, ודברים נעלמים וגבוהים, כנודע, לכך דקדקו חז"ל כאן בחליצה, דהאי מעל מיותר, ונהי דכן הוא טבע הלשון, וכנ"ל, מ"מ פשיטא דגם בלא מעל הי' יכול לכתוב המכוון הנ"ל, דהיינו וחלצה נעלו מרגלו, ולכך אמרו דהאי מעל אתי לרבות איזה דבר, ולדרוש שהחליצה כשרה גם כשחולצת מדבר שהוא על רגלו, וראו עפ"י קבלתם, ועומק השקפתם וחכמתם, לרבות מזה שוק לחליצה, שהוא על רגלו. אבל לא לרבות מזה גם חליצה מעל בית שוק וכדומה, וכנ"ל:

ולפ"ז שפיר כתוב להדיא בתורה חליצת נעלו מרגלו, וגם משוקו, דכבר נודע ומאמר חז"ל, אין מקרא יוצא מידי פשוטו, והיינו דאף דדרשינן לי' לקרא, מחמת איזה יתור וכדומה, מ"מ הפשט לא נעקר עי"ז, וגם הוא אמת, ולזה לענין חליצת נעלו מרגלו, דלא דרשינן עליו הרבוי דמעל, וכנ"ל מפרשינן הכתוב כפשוטו, וחלצה נעלו מעל רגלו, דהיינו שנעלו אשר הוא על רגלו החלוץ אותו משם, וכנ"ל, ולענין חליצה מהשוק, דמרבינן מהיתור דמעל, מפרשינן הקרא עפ"י הדרש, שתחלוץ נעלו מדבר שהוא על רגלו, דהיינו השוק, ונמצא דשפיר תרווייהו כתיבי להדיא בתורה, חליצה מרגלו, וגם חליצה משוקו:

ובהיות כן, כמו דלענין הדרש דחליצת שוקו, דמרבינן ממעל, דהיינו מדבר שעל רגלו, מפרשינן הא דאמרינן מעל ולא מעל דמעל לפי הדרש, דהיינו דדוקא, כשחולצת מדבר שעל רגלו דהיינו מהשוק כשרה, ולא כשחולצת מדבר שמעל דמעל לרגלו, דהיינו מהארכובה ולמעלה, כמו כן לענין חליצת רגלו, דשמעינן מפשטת הכתוב, וחלצה נעלו מעל רגלו, דהיינו שנעלו אשר הוא על רגלו תחלוץ אותו משם, ג"כ יש לנו לומר בו מעל ולא מעל דמעל, ולפרש אותו לפי פשטות הכתוב, דהיינו דהחליצה צריכה להיות דוקא בנעל שהוא על רגלו, ולא בנעל שהוא מעל דמעל רגלו, דהיינו שהנעל הוא על נעל או בית שוק אשר על רגלו, ולזה קאמר בגמרא שפיר, אילימא דשלפתי' לעילאי וקאי תתאי, מעל אחר רחמנא ולא מעל דמעל, ור"ל דרחמנא אמר דהנעל צריך להיות על רגלו, ולא על על רגלו, וכנ"ל, והדברים כפשוטן. לפי פשטות הכתוב, ודוק היטב בזה:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה