אור ברסלב
מנחת יהודה אבן העזר חלק ג סימן כא › ענף י"ג

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן כא · ענף י"ג

ענף י"ב

ועכ"פ מתוך דברינו הנ"ל נתעורר לנו התקשות גדולה בדברי הגמרא דידן, דקאמר שם בדף ק"ב ע"א, דהוי פנתא מעל וארקתא מעל דמעל והתורה אמרה מעל ולא מעל דמעל, וכן בהא דב' מנעלים זה ע"ג זה קאמר שם אילימא דשלפתי' לעילאי וקאי תתאי, מעל אמר רחמנא ולא מעל דמעל, עיי"ש, וקשה טובא, איך הוי זה מעל דמעל, הלא שפיר קרינן בכל זה וחלצה נעלו מעל רגלו, דהיינו מן על רגלו, מדבר שהוא על רגלו, דהיינו מהפנתא או מהמנעל התתאו, שהם על רגלו, וכמו בחלצה מן הארכובה ולמטה, וכנ"ל:

ולכאורה הי' אפשר לומר בזה, דהרי הא ודאי, דנהי דבחולצת מנעל ממנעל שעל רגלו מקרי זה חליצה מעל רגלו, וכנ"ל, מ"מ בחולצת מנעל ממנעל שעל שוקו הוי זה מעל דמעל, דהא שוקו הוי מעל רגלו, והמנעל התתאי הוי מעל דמעל, וא"כ י"ל דהא דקאמר הוי פנתא מעל וארקתא מעל דמעל, מיירי שהמנעל מגיע למעלה עד על השוק, והארקתא כרוכה שם למעלה על חלק המנעל שעל השוק, כמו שהוא במנעלים שלנו היום, וע"ז שפיר קאמר הגמרא דהארקתא הוא מעל דמעל, וכן בב' מנעלים זעג"ז מיירי דב' המנעלים מגיעים עד על השוק, וע"ז קאמר דבשלפתי' לעילאי וקאי תתאי הוי מעל דמעל, מצד מה שנחלץ העילאי מחלק התתאי שעל השוק:

אמנם באמת אי אפשר לומר כן, דהא רש"י ז"ל פירש על פנתא, גב המנעל, עיי"ש, וגב המנעל הוא על הרגל, ואעפ"כ קאמר הגמרא דהארקתא שע"ג הפנתא הוי מעל דמעל, וכן בב' מנעלים, דקאמר הגמרא בפשיטות, אילימא דשלפתו' לעילאי וקאי תתאי, מעל א"ר ולא מעל דמעל, ומנ"ל להגמרא דהאיבעיא מיירי דוקא כשהב' מנעלים גבוהים עד על השוק, כדי להקשות כן, ודלמא מיירי דהמנעלים אינם מגיעים כ"כ עד על השוק, אלא עד האסתוירא, או קצת נמוך מהאסתוירא, דבהכי סגי, עיין ביש"ש פמ"ח סי' ט"ז, ושלפתי' לעילאי וקאי תתאי, ומיבעיא לי' אי נימא דחליצה בעינן, והא איכא, דהרי חלצה העולאי מעל רגלו. וכנ"ל, או דלמא גלויי כרעא בעינן, וליכא, ומאי מקשה הגמרא ע"ז, וע"כ צ"ל דבאמת גם אפילו אם מיירי באין המנעלים מגיעים עד על השוק אעפ"כ פריך הגמ' דהוי מעל דמעל, וא"כ צ"ע למה הוי זה מעל דמעל, וכנ"ל:

וגם חזינן ברמב"ם פ"ד מה' יבום, שאין שם שום רמז ממנעל גבוה, רק כתב שם בה"ז מנעל של עור שיש לו עקב, ואעפ"כ כתב שם בה' כ"א הי' לבוש ב' מנעלין וחלצה העליון וכו' הר"ז חליצה פסולה, עיי"ש, וכן בסה"ת אין שם רמז ממנעל גבוה, ואעפ"כ כתב שילביש המנעל על רגלו יחף, ולא על בית שוק, כדי שלא יהא מעל דמעל, עיי"ש, וכמה טירחות אנו מטריחין עצמינו ברחיצת הרגל, ובבדיקת המנעל בפנים, אם הוא נקי מדבר חוצץ, ובחתיכת הציפרניים, והכל כדי שלא יהא מעל דמעל, והגם דכתב הב"ש שם ס"ק כ"ה דאינו אלא חומרא, עיי"ש, וכן הוא ביש"ש שם סי' ט', עיי"ש, מ"מ כל חומרא צריך שיהי' לה עכ"פ איזה יסוד, והיסוד כאן הוא. משום חשש מעל דמעל, כמבואר בטור וש"ע שם, הרי דהי' פשוט לכ"ע דגם איזה דבר בין המנעל לרגל למטה יש בו משום מעל דמעל, והדבר יפלא מאוד, איך הוי זה מעל דמעל כלל, הלא אינו אלא מעל, וכנ"ל:

ומה שמתמיה ביותר הוא, על שלא מצינו עוד עד עתה מי שעמד ע"ז בספר, ולהאיר עינינו בזה:

והנה חשבתי למשפט, די"ל דהא דפסלינן בב' מנעלים זעג"ז וחלצה לעילאי וקאי תתאי, לאו היינו טעמא משום מעל דמעל, דהא זה הוי מעל, וכנ"ל, אלא הטעם הוא, משום דהתורה אמרה נעלו, שיהי' נעל שלו, והיינו כשהוא לבוש אותו על טהרו של רגלו אז הוי זה נעל שלו, דנעל הוי מידי דמגין, והוא כשהוא של עור, כמו שפירש רש"י במשנה דר"פ מ"ח בד"ה פסולה, עיי"ש, ולזה כשלבוש אותו על טהרו של רגלו, הוא מגין על רגלו, והוי זה נעל שלו, ר"ל מגין שלו, משא"כ כשלבוש ב' מנעלים זעג"ז, העילאי אינו מנעל ומגין שלו, רק הוא מנעל ומגין להמנעל התתאי, ואין זה מנעלו שלו, רק הוא מנעל דמנעל, והתורה אמרה וחלצה נעלו, מנעל שלו, ולא מנעל דמנעל, ולכך כששלפתי' לעילאי וקאי תתאי, החליצה פסולה, לא משום מעל דמעל, דזה שפיר הוי מעל, וכנ"ל, אלא משום דהוי מנעל דמנעל, והתורה אמרו נעלו, ולא נעל דנעלו, וכנ"ל:

ונתעוררתי לזה מלשון הרשב"א בחידושיו בד"ה סנדל התפור בפשתן, שכתב שם בטעמא דהירושלמי דמשו"ה אנפליא של עור במנעל של עור פסול, דשל עור אינה בטלה, והו"ל כמנעל דמנעל, עכ"ל:

ובמ"ש לעיל יש לפרש דברי הירושלמי הנ"ל במנעל באנפליא בפשיטות, דבאנפליא של בגד במנעל של עור כשר, ובאנפליא של עור במנעל של עור פסול, ומיירי הירושלמי כשחלצה רק המנעל מהאנפליא, ולכך באנפליא של בגד כשר, דמשום מעל דמעל לית בזה, דזה שפיר הוי מעל, וכנ"ל, וגם משום נעלו ולא נעל דנעלו אין בזה, דזה שפיר הוי נעלו, דהגם דהוא לבוש תחתיו על טהרו של רגלו האנפליא, מ"מ כיון שהאנפליא הוא של בגד, אין זה מידי דמגין, ואינו נעל, ורק המנעל העילאי הוא המגין על רגלו, והוא נקרא נעלו, ומגין שלו, דהא אין שם על רגלו נעל ומגין אחר אלא הוא, ושפיר קרינן בי' בהעילאי, וחלצה נעלו, נעל ומגין שלו, מעל רגלו, מן דבר שהוא על רגלו, דהיינו הבית שוק, וכנ"ל, וצ"ל ג"כ לפ"ז דהירושלמי אינו חושש לגלויי כרעא כלל, רק מאחר שחלצה נעלו מן על רגלו, אף דעדיין הרגל מכוסה מהבית שוק, שגי' בזה, דבחליצה מעל רגלו תליא מילתא, והא איכא, וכנ"ל:

אבל באנפליא של עור פסול, דמאחר דהאנפליא הוא של עור, והיא מידי דמגין, א"כ האנפליא הוא הנעל והמגין של רגלו, והמנעל אשר על האנפליא שוב אינו המנעל והמגין של רגלו, רק המנעל והמגין של נעלו אשר על רגלו, וא"כ הוי זה מנעל דמנעלו, ולכך כשחלצה אותו מהאנפליא פסול, דהתורה אמרה וחלצה נעלו, ולא נעל דנעלו, וכנ"ל:

ולפ"ז לפי הגמרא דידן, דנשאר בתיקו אי חליצה בעינן אי גלויי כרעא בעינן, שפיר כתב הסה"ת והעתיקו בש"ע, דצריך לנעול המנעל יחף על רגלו, ולא על בית שוק, משום דאם ינעול אותו על בית שוק, והיא תחלוץ המנעל מן הבית שוק, הגם דזה הוי שפיר חליצה מעל רגלו, וכנ"ל, מ"מ כיון דנשאר עדיין הבית שוק על רגלו, אין כאן גלויי כרעא, ואנן גם גלויי כרעא בעינן לצאת ידי התיקו של גמרא דידן:

ולפ"ז לכאורה שפיר כתב הב"ש ס"ק כ"ה שם, דבחלצה גם הבית שוק כשר, דמעתה גם גלויי כרעא איכא, ומ"ש הב"ש שם, "וכ"כ הרא"ש" נאמר לפי הנ"ל דט"ס הוא, וצ"ל "וכ"כ הרשב"א", ור"ל דכ"כ הרשב"א הנ"ל דבב' מנעלים זעג"ז פסול משום דהוי מנעל דמנעל, אבל לא משום דהוי מעל דמעל, דשפיר הוי זה מעל, וכנ"ל, וממילא במנעל על בית שוק דאין בזה משום מנעל דמנעל, וכנ"ל, שפיר הוי זה חליצה נעלו מעל רגלו, ורק דלא הוי גלויי כרעא, ולכך כשחלצה גם הבית שוק, דיש ג"כ גלויי כרעא, כשר, ומ"ש הב"ש עוד "וכן מוכח בש"ס" היינו דכן מוכח בש"ס כהרשב"א, דהפסול של ב' מנעלים זעג"ז ושלפתי' לעילאי וקאי תתאי אינו משום מעל דמעל, אלא משום מנעל דמנעל, דמעל שפיר הוי זה, כמו במן הארכובה ולמטה, וכנ"ל:

והנה נתפרשו לכאורה על נכון דברי הב"ש ס"ק כ"ה הנ"ל, אשר תמהנו עליהם כ"כ עד כה, ולפי הנ"ל לכאורה הכל על מכונו:

אמנם לקושטא דמלתא, אי אפשר לומר כן כלל, וח"ו להעלות כזאת על הדעת, דנהי דבהירושלמי אפשר לומר כזאת, דס"ל דבב' מנעלים זעג"ז וחלצה לעילאי וקאי תתאי אין בו אשום מעל דמעל, רק משום מנעל דמנעל, וכנ"ל, מ"מ בש"ס דידן אי אפשר לומר כן כלל וכלל, דהרי בגמרא דידן בברור מללו על הא דב' מנעלים זעג"ז, אילימא דשלפתי' לעילאי וקאי תתאי, מעל אמר רחמנא ולא מעל דמעל, וכן בארקתא ופנתא אמרו, הו"ל פנתא מעל וארקתא מעל דמעל, והתורה אמרה מעל ולא מעל דמעל, ולפי כל הדברים הנ"ל, כך הי' צריך הגמרא לומר, רחמנא אמר נעלו ולא נעלו דנעלו, ואין זכר לדברים אלו בגמרא כלל, רק רחמנא אמר מעל ולא מעל דמעל, הרי דזה הוא הטעם לב' מנעלים זעג"ז ושלפתי' לעילאי וקאי תתאי, משום דהוי מעל דמעל, ולפ"ז ממילא ה"ה והוא הטעם במנעל על בית שוק, דהו"ל מעל דמעל, וכ"כ באמת בסה"ת והמרדכי, דמשו"ה צריך לחלוץ ברגלו יחף, ולא על בתי שוקיים. משום דכתיב מעל רגלו, ולא מעל דמעל, עכ"ל, וכך הם דברי הטור והש"ע בזה, ינעל המנעל על רגלו כשהוא יחף, ולא על בתי שוקיים, שלא יהא מעל דמעל, עכ"ל, ומאחר שהטעם הוא משום מעל דמעל, פשוט מאוד דגם בחלצה הבית שוק ואפילו עם המנעל כאחת, דאין כאן חליצה כשרה, דמצד המנעל הוי מעל דמעל, ומצד הבית שוק הרי הוא בגד, ופסול לחליצה, וגם להצד דגלויי כרעא בעינן, הרי הגלויי כרעא בא גם מכח הבית שוק, והבית שוק פסול לחליצה ולגלויי כרעא, דנעל בעינן, וכנ"ל בענפים הקודמים באורך, וכן משמע להדיא מסה"ת והמרדכי, וכ"כ הב"ח, דגם בחלצה הבית שוק פסול, וכנ"ל, ולזאת התמיה על דברי הב"ש ס"ק כ"ה הנ"ל עדיין במקומה עומדת, אם לא שנגיה בדבריו כמו שהגהתי לעיל בסוף ענף ו', עיי"ש:

ועכ"פ נתברר לנו מכל הנ"ל, דגמרא דידן ס"ל דכשחולצת מדבר המפסיק בין הנעל ובין הרגל יש בו משום מעל דמעל, והא שכתב הרשב"א בב' מנעלים זעג"ז דהו"ל מנעל דמנעל, נראה דדוקא אליבא דהירושלמי כתב כן, דס"ל לפי פירוש הרשב"א דגם בחלצה שניהם פסול, וכתבנו לעיל בענף ה', דטעמו משום דלהצד דגלויי כרעא בעינן, יש בו בהעילאי משום מעל דמעל, ולהרשב"א לא ניחא לי' בזה, משום דפשוט כמו דס"ל לגמרא דידן, דלהצד דגלויי כרעא בעינן לא איכפת לן כלל במעל דמעל, וכנ"ל שם, ולזה כתב הרשב"א, דטעמו של הירושלמי בזה הוא, משום דהעילאי הוא מנעל דמנעל, וכתיב נעלו, ולא נעל דנעלו, ולזה להצד דגלויי כרעא בעינן, והגלויי כרעא הוא גם מכח העילאי, והעילאי אינו נעלו, רק נעל דנעלו, ולזה פסול גם בחלצה שניהם:

ולפ"ז צ"ל דגמרא דידן דס"ל דבחלצה שניהם כשר, לא ס"ל דרש זה דנעלו ולא נעל בנעלו, וכאשר באמת לח מצינו שום זכר מדרוש זה בגמרא דידן. רק בשלפתי' לעילאי וקאי תתאי משו"ה פסול גם להצד דחליצה בעינן, משום דמעל אמר רחמנא ולא מעל דמעל, ולזה בחלצה שניהם כשר, לב' הצדדים, דלהצד דחליצה בעינן, שפיר הוי חליצה מעליא, מעל רגלו, מצד התתאי, ובהעילאי לא איכפת לן כלל לפי צד זה, דאפילו אי הוי קאי עילאי הי' כשר משום התתאי לחוד, וכנ"ל, ולהצד דגלויי כרעא בעינן, ג"כ איכא גלויי כרעא, והגם דגלויי כרעא בא גם מכח הסרת העילאי, והעילאי הוא מעל דמעל, מ"מ לצד זה דגלויי כרעא בעינן לא איכפת לן כלל במעל דמעל, אם רק איכא גלויי כרעא, וכנ"ל:

ועכ"פ חזינן דלגמרא דידן כל שאינה חולצת מטהרו של רגל עצמו פסול משום מעל דמעל, ואפילו בהרגל למטה מהשוק, וכנ"ל, ומטעם זה החמירו הראשונים, שלא יהי' שום דבר נדבק בהמנעל בפנים, ושירחץ רגלו יפה, ולחתוך הציפרניים, כדי שלא יהא מעל דמעל, כמבואר בטור ובב"י, עיי"ש, אבל כבר כתבתי דהדבר הזה צע"ג, דהאיך הוי זה מעל דמעל, הלא אין זה אלא מעל, דהיינו מן על רגלו מדבר שהוא על רגלו, וכמו במארכובה ולמטה, שהוא כשר מה"ט, וכנ"ל:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה