אור ברסלב
מנחת יהודה אבן העזר חלק ג סימן כא › ענף י"ב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן כא · ענף י"ב

ענף ט

נחזור עוד הפעם לדברי הירושלמי הנ"ל בענף ג', דס"ל לפי פירוש הרשב"א הנ"ל שם, דב' מנעלים זעג"ז וחלצה שניהם פסול, וכתבתי לעיל בענף ה' דטעמו הוא משום דלהצד דגלויי כרעא בעינן יש בו בהעילאי משום מעל דמעל, עיי"ש:

שוב נתיישבתי, דיש לומר דלעולם גם הירושלמי ס"ל בזה כהש"ס דידן, דלהצד דגלויי כרעא בעינן לא איכפת לן כלל במעל דמעל, ורק בגלויי כרעא הדבר תלוי, וכנ"ל שם, והא דפוסל הירושלמי בב' מנעלים זעג"ז וחלצה שניהם, משום דכמו דדרשינן בגט ובמגילת סוטה ספר אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' ספרים, ובשופר שופר אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' שופרות, ובכופר כופר אחד אמר רחמנא וכו', ובאתרוג פרי אחד אמר רחמנא וכו', עיי"ש בגיטין כ' ע"ב, ובסוטה י"ת ע"א, ובר"ה כ' ע"א, ובב"ק מ' ע"א, ובסוכה ל"ה ע"א, כמו כן יש לנו לומר בחליצה, נעלו אחד אמר רחמנא, ולא ב' נעלים, ובשלמא להצד דחליצה בעינן, ומעל רגלו הוא דוקא, ולא מעל דמעל, א"כ בב' מנעלים זעג"ז, הגם שחלצה שניהם, מ"מ לא הוי אלא נעל אחד מעל רגלו, דהיינו התתאי, ושוב לא איכפת לן במה שיש עוד נעל, דהיינו העילאי, דאותו לא חלצה מעל רגלו, ונמצא דלא חלצה אלא נעל אחד, וזה דומה ממש למ"ש התו' בסוטה שם בסד"ה כתבה, דמשו"ה בנתן שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא, ולא חשיב לי' כב' שופרות, משום דהתם בשמיעה תליא מילתא, והוא לא שמע אלא קול הפנימי, עכ"ל, וה"נ בחליצה בב' מנעלים זעג"ז, במעל רגלו תליא מלתא, והיא לא חלצה מעל רגלו אלא נעל אחד, אבל להצד דגלויי כרעא בעינא, והגלויי כרעא בא מכח הסרת העילאי כמו מכח הסרת התתאי, והגם דהעילאי הוא מעל דמעל, לא איכפת לן לפי צד זה במעל דמעל, וכנ"ל בענף ה', וא"כ הכשר החליצה בא מכח שניהם, ויש לומר בזה נעל אחד אמר רחמנא, ולא ב' נעלים:

ולא מיבעיא לדעת התו' בסוטה שם, דבסוטה אם כתב לה ב' מגילות ומחקו לתוך כוס אחד, וכן בגט אם נתן לה ב' גיטין, אע"ג דכל חד וחד שלם הוא, וספר אחד בפני עצמו, פסולין, ולא מגרשא בתרווייהו, משום ב' או ג' ספרים, עיי"ש, דה"ה נמי הכא בב' נעלים, אע"ג דכל חד הוא נעל שלם בפני עצמו, מ"מ פסולין משום ב' נעלים, אלא אפילו לדעת הג"פ בסי' קכ"ט ס"ק ק"ו, והטורי אבן בר"ה דכ"ז ע"ב, דלא אמרינן בכל הנך הנ"ל אחד אמר רחמנא ולא ב' וג', אלא כשאין בכל אחד דבר שלם אלא בצירוף שניהם, אבל ב' מגילות או ב' גיטין, דבכל אחד דבר שלם, ואין אחד צריך לחבירו, לית בזה משום ב' וג' ספרים, עיי"ש, מ"מ נראה דבב' מנעלים זעג"ז מודו דיש בהם משום ב' נעלים, דנהי דכל נעל הוא שלם בפני עצמו, וא"צ לחבירו, מ"מ השתא דלבש אותם זעג"ז, אין הכשר החליצה בא אלא בהסרת שניהם, לפי הצד דגלויי כרעא בעינן, וא"כ השתא כל אחד צריך לחבירו להכשר החליצה, וכ"ע מודו דיש בזה משום ב' וג' נעלים, ודוק, ועמ"ש בזה לעיל סי' ענף י"ב:

אמנם הגמרא דידן דס"ל דבחלצה שניהם כשר אפילו אי גלויי כרעא בעינן, וכנ"ל, ע"כ צ"ל דלא דרשו כאן נעלו א' ולא ב' וג', דלא בכל דוכתי אמרינן כן, וחז"ל ידעו האיך לדרוש כן והאיך לא, ואולי כמו דאמרינן ביבמות ק"ב ע"ב על הקושיא ואימא תחש אין מידי אחרינא לא, ומשנינן נעל נעל ריבה, [פירוש כתיב וחלצה נעלו, וכתיב חלוץ הנעל,] ה"ה דאמרינן לענין זה נעל נעל ריבה, דאפילו ביותר מנעל אחד כשר, ועיי"ש בתו' ק"ג ע"ב בד"ה ת"ל נעל, דהא דדרשינן עוד מנעל נעל, דשקולים הם ויבואו שניהם, עיי"ש, וה"ה דיש לומר דשקולים הם ויבואו שלשתם:

והנה לפי מ"ש דהירושלמי דרשו נעלו א' א"ר ולא ב' וג', וגם ס"ל להירושלמי דלא נעשה אחד ע"י תפירה ודבק, וכנ"ל בענף ג', א"כ ממילא אין עצה אחרת לנעל של חליצה אלא שיהי' כולו עם הרצועות מחתיכה אחת לבד, דלולא זאת, אלא שמחוברין החתיכות ע"י תפירה, לא הוי להירושלמי כאחד, ופסול משום ב' וג' נעלים, וכנ"ל:

ובזה מובן מ"ש הנימוק"י בפמ"ח בשם הריטב"א, הובא בב"י סי' קס"ט, דהסנדל של חליצה של חכמי נרבונא היו הרצועות מגוף המנעל, ולא היו תפורות שם, וגם הרצועות שתפרוהו בו הי' מקוצה ממנו, כדי שתהא כל הסנדל עור אחד, וכתב ע"ז הריטב"א ונראה שזו חומרא יתירא וכו' עיי"ש, ועיי"ש בב"י, ולפמ"ש לעיל, לא על חנם הטריחו עצמם חכמי נרבונא באומנות הנפלאה הזאת, לעשות הכל, הסנדל והרצועות וחוט התפירה, הכל רק מחתיכה אחת, אלא עשו כן כדי לצאת לכתחלה ידי הירושלמי הנ"ל, דצריך להיות דוקא נעל אחד, וע"י תפירה ודבק לא נעשה אחד, ולזה אין ראי' לנגד זה מש"ס דידן, אשר הביאו הריטב"א והב"י ז"ל ראיות מגמ' דידן דהרצועות וחוט התפירה אין צריכין להיות מגוף הנעל עצמו, עיי"ש, דהגמרא דידן באמת פליג בזה על הירושלמי, ולא דרשו בכאן נעלו א' א"ר ולא ב' וג', וכנ"ל, אבל חכמי נרבונא ז"ל, לרוב זהירתם במצות ד', רצו לצאת לכתחלה במלתא דאורייתא הקרוב לדבר ערוה, גם ידי דעת הירושלמי, ולזאת עשו כן כנ"ל:

וכל הנ"ל כתבתי לפירוש הרשב"א בהירושלמי, אמנם הקרבן עדה, וכן במראה הפנים שם, כדי להשוות דברי ב' התלמודים בדין חלצה שניהם, פירשו הירושלמי במנעל באנפליא, דמיירי שחלצה רק העליון, ובאנפליא של בגד כשר משום דבטל לגבי המנעל, עיי"ש, וזה תמוהה מאוד, דבנפרדין זה מזה לא שייך ביטול, וכנ"ל בענף ג', אמנם יש מקום אתי לקיים פירוש זה, אבל לא מטעמי', אלא י"ל דהירושלמי לא ס"ל עיקר הדבר, דשלפתי' לעילאי וקאי תתאי יפסל משום מעל דמעל, דשפיר קרינן בי' מעל, דכמו דחלצה מהארכובה ולמטה כשרה, אף דהשוק לא קרי רגל, מ"מ מעל רגלו כתיב, שתחלוץ מן על רגלו, ולאו דוקא מן רגלו, ושוק הוי על רגלו, ושפיר חלצה מן על רגלו, רק מהארכובה ולמעלה פסולה, דשם הוי מעל דמעל רגלו, כמבואר כל זה ביבמות ק"ג א', וכן הוא בירושלמי שם, וא"כ ה"ה אנפליא על רגלו. ומנעל על האנפליא, הוי חליצת המנעל מן האנפליא חליצה מן על רגלו, ולכך מכשיר הירושלמי בחלצה המנעל מאנפליא של בגד, דשפיר הוי זה חליצה מן על רגלו, וכמו מארכובה ולמטה, דהגם דזה לא הוי חליצה מרגלו, אבל שפיר קרינן בי' וחלצה מעל רגלו, כדכתיב:

אבל חלצה המנעל מאנפליא של עור ס"ל להירושלמי דפסולה, והטעם לזה, דביש"ש פרק מצות חליצה סימן י"ד כתב בשם התו' וסה"ת וסמ"ג דאנפיליא של עור היינו שבתחתיתו בגד ומחופה בעור, דאי בכולו עור לא נקרא אנפליא, עיי"ש, ולזה הירושלמי דמכשיר שם מקודם בחלצה באנפליא של עור, הגם דיש בתחתיתו בגד, והירושלמי ס"ל במגילה דלא נעשה אחד ע"י תפירה ודבק, וכנ"ל בענף ג', וגם אפילו אם נאמר ג"כ דלא ס"ל להירושלמי דהבגד בטל לגבי העור כמ"ש הרשב"א, וא"כ הוי האנפליא של עור שבתחתיתו בגד כמנעל של עור ע"ג אנפליא של בגד וחלצה שניהם כאחת, אעפ"כ שפיר מכשיר בזה הירושלמי לשיטתו, דמכשיר בחלצה מנעל מעל אנפליא של בגד, מטעם דזה הוי שפיר חליצה מעל רגלו, וכנ"ל, וא"כ ממילא ה"ה בחלצה שניהם המנעל והאנפליא של בגד כאחת, שפיר הוי ג"כ חליצה מעלייתא, מצד המנעל, שחלצה אותו, והגם שלא הי' מונח על רגלו ממש, רק על האנפליא של בגד. מ"מ זה ההפסק שנקרא על רגלו אינו מזיק להחליצה, וכנ"ל, אבל כשחלצה מנעל מאנפליא של עור, זה הוי ממש חליצה מן על דמעל לשיטת הירושלמי, דהיינו הבגד שבתחתית האנפליא הוי על רגלו, והעור של האנפליא החופה את הבגד הוי על דעל רגלו, ונמצא דכשחולצת המנעל מעל האנפליא של עור הוי זה חליצה מעל דמעל, ולכך פוסל הירושלמי בזה, כן יש לומר בטעמו של הירושלמי לפי הפירוש של הק"ע ומ"פ הנ"ל:

אמנם באמת אין לשון הירושלמי מורה על פירוש זה, כי שם איתא חלצה באמפיליא וכו' במנעל באמפיליא וכו'] ולשון זה מורה שחלצה בשניהם במנעל ובאמפיליא, ולפירוש זה של הק"ע והמ"פ מהראוי הי' לו להירושלמי לומר בזה חלצה וכו' במנעל מאמפיליא וכו', ולזאת העיקר כפירוש הרשב"א ז"ל, וכנ"ל:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה