אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן כא · ענף ט

ענף ח

אמנם נראה לפענ"ד ליישב גם זה, דהנה הן אמת דרש"י ז"ל פירש הס"ד בגמרא שם הוי פנתא מעל וארקתא מעל דמעל, דהו"ל כב' מנעלים זעג"ז, ולהמסקנא כתב אלא מדכשר ש"מ גלויי כרעא בעינא וכו', ופירשתי דבריו לעיל, דבהס"ד ר"ל דלהצד דגלויי כרעא בעינן פוסל העילאי משום מעל דמעל, ולהמסקנא אמרינן דלהצד דגלויי כרעא בעינן לא איכפת לן במעל דמעל, רק שיהי' גלויי כרעא, וכנ"ל:

אמנם כבר כתבתי לעיל בשם הראב"ן הובא בב"ח שם בד"ה וינעול, שכתב על הס"ד דגמרא הנ"ל דהוי פנתא מעל וארקתא מעל דמעל, וז"ל וקרא כתיב וחלצה נעלו מעל רגלו, ולא מעל הפנתא וכו', שהתרת הרצועה אתחלתא דחליצה היא, דאמר ר' ינאי בין שהתיר הוא וכו' עכ"ל, וכיון דנקטינן שזה הוא התחלת החליצה של אותו הנעל, וזה הוי מעל דמעל, א"כ איזה טעם יש לנו במסקנא דלא חיישינן לזה, והלא לפי הצד דחליצה בעינן בודאי פוסל בו מעל דמעל, וכנ"ל:

הן אמת כי יש להשוות דברי הראב"ן הללו עם פירש"י הנ"ל, דהא צריך להבין מ"ש הראב"ן בזה דהתרת הרצועה אתחלתא דחליצה הוא, הא במנעל קיימינן כאן, וסתם מנעל יכול לילך בו בלי קשירה, וכנ"ל, ונמצא דיש כאן חליצה מעלייתא מצד המנעל עצמו, גם בלא הקשירה, ואיך הוי התרת הארקתא האתחלתא דחליצה של המנעל, דל הארקתא לגמרי מכאן, ויש כאן חליצה מעלייתא מצד המנעל עצמו, ואין לחשוב את הארקתא אלא כמוסיף מנעל ע"ג מנעל, דאין בו חשש מצד העילאי אלא לפי הצד דגלויי כרעא בעינן, וכנ"ל, דלפי הצד דחליצה בעינן שפיר יש בזה לינה שלמה ומעלייתא מצד התתאי,

ולזה יש לומר דבאמת גם כוונת הראב"ן כן הוא, שהתרת הרצועה אתחלתא דחליצה היא לפי הצד דגלויי כרעא בעינן, דהגלויי כרעא הוא משניהם, מהעילאי כמו מהתתאי, וכנ"ל, ומ"ש בזה לשון חליצה אתחלתא דחליצה היא", לישנא דקרא נקיט, דכתיב וחלצה, וכן הוא לשון המשנה והגמרא, אף דלהצד דגלויי כרעא בעינן וחלצה הוא לאו דוקא, ומ"ש הראב"ן ע"ז דאמר ר' ינאי בין שהתיר הוא וכו', ע"כ צ"ל דבזה פליג על הרא"ש, וס"ל דאפילו ביכול להלוך בו בלי קשירה ג"כ פסול בהתיר הוא, דגם כל הגלווי כרעא צריכה היא לעשות, הן מהעילאי והן מהתתאי, ולא שיתיר הוא ויעשה הוא הגלויי כרעא מהארקתא, דהיינו העילאי, [ולא כדס"ל להרא"ש דלא משגחינן בזה כלל במה שעשה הוא מקודם, וכנ"ל], וכיון דכל הס"ד דגמרא לפסול בארקתא ופנתא משום מעל דמעל לא הי' אלא לפי הצד דגלויי כרעא בעינן, לכך ניחא שפיר במסקנא דלא חיישינן לזה, וכמו שפירש"י, דלהצד דגלויי כרעא בעינן לא איכפת לן במעל דמעל, אם רק הוי גלויי כרעא, וכנ"ל:

אך יש לומר בפשיטות יותר, דהראב"ן ס"ל, דלהס"ד דגמרא הוי ס"ל, דגם ביכול לילך בו בלי קשירה, ג"כ הוי דאיתנייהו וקשר בהן, מאחר דמשמשין אל הרגל נעשו כהנעל עצמו, ולא סגי' במה דנחשבין ע"י הביטול כליתנייהו, אלא צריכין להיות של עור, וזה לא הוו ע"י הביטול, וכנ"ל, והבן זה:

ולזה הביא הב"ש מהרא"ש, דס"ל דהיכי שיכול להלוך בו בלי קשירה לא משגחינן בדיעבד על הרצועות כלל, ואפילו בקשורין למעלה מן הארכובה או התיר הוא כשר, דאפילו כשיש רצועות וקשר בהן לא גרע מליתנייהו, ואינו פוסל כשקשרן שלא כהוגן או התיר הוא, ולפ"ז ה"ה אם הן של שאר מינין, כיון דבטלין אל הנעל, ונחשבין כליתנייהו, לא גרע מליחנייהו, וכשר, וכנ"ל:

ומעתה תבנא לדיננא, דהיכא שלבוש בית שוק על נעל, אף אם חלצה שניהם יש לומר דפסול, דמאחר דהבית שוק אינו מחובר אל הנעל, ואינו בטל אליו, א"כ נתהוה הגלויי כרעא מנעל ובית שוק, וזה פסול להצד דגלויי כרעא בעינן, וכנ"ל, ונהי דלהצד דחליצה בעינן איכא כאן חליצה מעלייתא מצד המנעל שעל רגלו, אבל להצד דגלויי כרעא בעינן, והגלויי כרעא נתהוה מכח שניהם, העילאי והתתאי, ובעינן ששניהם יהי' כשרים לחליצה, והעילאי הוא בית שוק ופסול, ואפילו כשחולצת מתחלה הבית שוק ואח"כ הנעל יש לפסול בזה, וכנ"ל:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה