מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן כא · ענף ח
שוב ראיתי, דדין הנ"ל דבלבוש בית שוק על המנעל גם בחלצה שניהם פסול, אינו חדש כ"כ, כי אפילו בלא הנ"ל לא הי' אפשר להכשיר זה, דביבמות ק"ב ב' שם פריך הגמרא על הא דב' מנעלים, ומי איכא כה"ג, אין וכו' עיי"ש, ובתו' שם בד"ה ומי איכא וכו', עד ואר"י וכו', אלא מיבעיא לי' ומי הוי חליצה כה"ג, הלא אין דרך בני אדם לנעול בו, ומשני דדרך הוא, עכ"ל התו' שם, הרי דהגמרא פריך על הא דשלפתי' לתתאי וקאי עילאי, דאף אם נימא דחליצה בעינן והא איכא, מ"מ מי הוי חליצה כה"ג במה שאין דרך בני אדם לנעול כן ב' מנעלים זה ע"ג זה, [וצ"ל דזה נכלל בכלל נעלו הראוי לו, שיהי' ג"כ ראוי לו לנעול בכה"ג שהוא נעול בו, אלא דהגמרא משני אין וכו', אבל בלבוש בית שוק על המנעל, דאין דרך כלל וכלל בשום אופן לנעול בכה"ג, מנעל תחת בית שוק, אף אי הוי אמרינן בהחלט דחליצה בעינן, והוי חליצה מעלייתא מעל רגלו, מצד התתאי דהוא נעל, מ"מ לא הוי חליצה כה"ג במה שאין דרך בני אדם לנעול כן כלל:
אלא דלפי מה שכתבתי לעיל, גם בחלצה מקודם הבית שוק ואח"כ המנעל, בזא"ז, ג"כ יש לפסול, דהא הוי ס"ד דגמרא בב' מנעלים, אף בחלצה שניהם בזה אחר זה, לפסול משום מעל דמעל, וכנ"ל בענף ה', וע"כ הטעם, כיון דבעת שהיא באה לחלוץ הוא לבוש בשניהם, והיא גילתה כרעא משניהם, צריכים שניהם להיות כשרים לחליצה, וכנ"ל, וא"כ הגם דלענין מעל דמעל אסקינן בגמרא שם דאין מזיק לפי הצד דגלויי כרעא בעינן, אבל בית שוק, דאינו נעל, פשיטא דפסול גם לפי הצד דגלויי כרעא בעינן, וכנ"ל, וא"כ ממילא יש לפסול לכאורה בבית שוק על מנעל אף בחלצה שניהם זה אחר זה, דדלמא גלויי כרעא בעינן, וההכשר בא ג"כ מכח הגלויי כרעא דהעילאי, והוא פסול לחליצה, דאינו נעל, ופרט זה עדיין יש לעיין בו:
ומהא שכתב הרא"ש, והובא בהגה סי' קס"ט סל"ג, דאם יכול להלוך בלא קשירה, גם בהתיר הוא ושמטה היא כשר, אין ראי' לנגד זה, דהא גם הוא סייע בהגלויי כרמא, ואעפ"כ כשר, הרי דלא משגחינן כלל על הגלויי כרעא דהעילאי, דהיא הארקתא, די"ל דדוקא כשהיא חולצת שניהם, והיא גילתה כרעא משניהם, אז בעינן שניהם כשרים לחליצה, כדמוכח מגמרא הנ"ל, משא"כ כשהוא חלץ העילאי, והיא חולצת רק התתאו, כיון דבעת שבאה היא לחלוץ אין כאן רק התתאי, א"כ עשתה היא כל הגלויי כרעא, דאין כאן עתה גלויי כרעא אלא ממנעל אחד, וזאת גילתה היא, ולא משגחינן כלל במה שהוא חלץ מקודם העילאי, דמעשה דידי' לא מצרפינן להכשר החליצה כלל, והוא מעשה אחרת לגמרי, ואה"נ דבאופן כזה שהוא חלץ מקודם העילאי, אף אם העילאי הי' בית שוק, לא איכפת לן בזה, דאין לנו להשגיח אלא על גלויי כרעא דידה, וכנ"ל, משא"כ כשבעת שהיא באה לחלוץ ולגלות כרעא הוא לבוש בב' מנעלים זעג"ז, אז בעינן ששניהם יהי' כשרים וראוים לחליצה, גם העילאי, הואיל דהגלויי כרעא שהיא עושית בזה בא גם מכח העילאי, וכנ"ל, ודוק היטב בכל זה:
מיהו מה שכתב הב"ש שם בס"ק י"ד בסופו, דהיכי דיכול להלוך בלי קשירה, אז נראה לכ"ע כשר אם הרצועות הם של שאר מינין, כמ"ש לקמן בשם הרא"ש עיי"ש, עכ"ל הב"ש, וזה נראה לכאורה סותר להדיא למה שכתבתי, דהא כבר כתבתי לעיל בענף ה', דגם ביכול להלוך בלא קשירה, מ"מ קאמר בגמרא ע"ז הוי פנתא מעל וארקתא מעל דמעל, ופירש"י והוי לי' כב' נעלים זה ע"ג זה, ולפ"ז אם הארקתא שהם הרצועות הם של שאר מינים, הוי לי' כבית שוק על מנעל, וא"כ לפי מה שכתבתי לעיל, אפילו בחולצת שניהם בזה אחר זה פסול, דכיון דהיא עושית הגלויי כרעא משניהם, צריכין להיות שניהם כשרים לחליצה, ומה בכך שיכול להלוך בו בלי קשירה, זה שפיר מועיל לפי הצד דחליצה במינן, וא"כ כיון דהנעל אינו צריך אל הרצועות כלל, והוי חליצה מעליא מצד הנעל עצמו, לא איכפת לן כלל בהעילאי, דהיינו הרצועות, דאין הכשר החליצה בא כלל מהם, דאפילו אם הי' באופן שחלצה גוף המנעל והרצועות הי' נשארים עוד על הרגל, ג"כ הי' חליצה מעלייתא, מצד המנעל שחלצה מעל רגלו, ולכך גם כשהרצועות הם של שאר מינים לא איכפת לן בזה, כיון שאינם כלל מהכשר של החליצה, אבל לפי הצד דגלויי כרעא בעינן, ולא סגי בשלפתי' לתתאי וקאי עילאי, דליכא גלויי כרעא, וא"כ ההכשר של הגלויי כרעא בא מכח שניהם, ממילא צריכים שניהם להיות כשרים לחליצה, ואיך נוכל להכשיר בזה כשהרצועות שהם העילאי המה של שאר מינים, ומדהב"ש מכשיר בזה, לכאורה דלא ס"ל כמו שכתבתי, מיהו צ"ע בזה, כי לכאורה הדברים שכתבתי לעיל מוכרחים עפ"י הסוגיא דיבמות ק"ב ופירש"י שם, וכנ"ל: