מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן כא · ענף ו
ובזה נבין עומק מחשבות רבינו הב"ש בס"ק ל"ז הנ"ל, שלא הי' יכול להכריח דהרא"ש מיירי בחלצה שניהם בבת אחת, דאי בזה אחר זה פשיטא דכשר, משום התחתון, ולמה הוצרך לאשמעינן זה כלל, וכמו שהקשיתי לעיל, ולפי הנ"ל ניחא, דאין זה הכרח כלל, דאף בחלצה שניהם בזה אחר זה הי' ס"ד בגמרא לפסול משום מעל דמעל, דקאמר הוי פנתא מעל וארקתא מעל דמעל, וכתב רש"י והוי כב' נעלים זה ע"ג זה, אלמא דבב' נעלים זה ע"ג זה הגם דלא חלצם בבת אחת הי' הוי אמינא לפסול משום מעל דמעל, והיינו להצד דגלויי כרעא בעינן, וכמו שביארתי לעיל, ולזה הוצרך הרא"ש לאשמעינן דלמסקנא כשר, ולית בי' משום מעל דמעל, וכנ"ל, וא"כ אין הכרח כלל מזה דמיירי בבת אחת, ולכך הוכרח הב"ש להוציא זה מהכרח אחר:
ומעתה שוב אי אפשר לומר כמ"ש כ"ת, דהב"ש בס"ק כ"ה דקדק מדכתב הרא"ש ולית בי' משום מעל דמעל, דע"כ אין הכשר החליצה משום התתאי, דא"כ פשיטא, דהא חזינן דבס"ק ל"ז הוי ניחא לי' דברי הרא"ש אף בחלצה שניהם בזה אחר זה, אי לאו ההכרח דחיזור], אף דאז ע"כ הכשר החליצה הוא מצד התתאו, ואעפ"כ הי' ניחא לי' להב"ש מה דהוצרך הרא"ש לכתוב ולית בי' משום מעל דמעל, דהגם דחליצה היא רק מכח התתאי, אבל הגלויי כרעא הוא ג"כ מצד העילאי, ולזה הי' ס"ד בגמרא לפסול משום מעל דמעל, ואשמעינן הרא"ש דלמסקנא לית בגלויי כרעא משום מעל דמעל, וכנ"ל, ולפ"ז ה"ה למה דהכריח הב"ש מההכרח דחיזור דהרא"ש איירי בחלצה שניהם בבת אחת, יש לומר ג"כ כהסברא הפשוטה והישרה דעיקר החליצה מעל רגלו הוא התתאי, ואעפ"כ כיון דלהצד דגלויי כרעא בעינן ההכשר הוא ג"כ מכח העילאי, והוא מעל דמעל, אשמעינן הרא"ש דלפי זה הצד דגלויי כרעא בעינן לית בי' פסול משום מעל דמעל, וכנ"ל:
פירות הנושרין מדברינו, דבב' מנעלים זה ע"ג זה וחלצה שניהם, הדבר ברור כשמש, ולית בזה שום חולק, דמצד הפנימי חליצה מעלייתא היא, והחיצון הוא מעל דמעל, אף שחלצה שניהם כאחת, אלא דכשר ממ"נ, אי חליצה בעינן, הרי כאן חליצה מעלייתא, מחמת הפנימי, ואי גלויי כרעא בעינן ג"כ איכא, ואף דההכשר של הגלויי כרעא בא גם מכח העילאי, והוא מעל דמעל, אעפ"כ אין זה מזיק לפי אותו הצד דגלויי כרעא בעינן, וכנ"ל:
אבל במנעל על בית שוק, אף דחולצת שניהם כאחת, אין כאן שום מקום להכשיר לב' הצדדים, [אם לא שנתון הבית שוק בהמנעל בתמידות, בדרך דיבוק וחיבור וכדומה, דבטל לגבי המנעל, וכחד מנעל של עור חשיב, וכנ"ל בענף ג' בשם הירושלמי והרשב"א וסה"ת והמרדכי, אבל זולת זה אין מקום להכשיר כלל לב' הצדדים] דלהצד דחליצה בעינן, לא הי' כאן חליצה כלל, דהתחתון אינו נעל, והעילאי הוי מעל דמעל, וגם להצד דגלויי כרעא בעינן, אעפ"כ כיון דהגלויי כרעא בא מחמת שניהם, וא"כ שניהם צריכים להיות כשרים לחליצה, והתתאי פסול דאינו נעל, ופשיטא דהגלווי כרעא צריך להיות ע"י הסרת נעל, כדכתיב וחלצה נעלו, ולא בית שוק, והגם דלפי הצד דגלויי כרעא בעינן, אמרינן דוחלצה הוא לאו דוקא, אבל נעלו פשיטא דדוקא ודוקא הוא, וא"כ אין כאן מקום להכשיר כלל, וזה הוא דעת הסה"ת והמרדכי והא"ז, וכנ"ל:
ובלי שום ספק דגם הרא"ש ס"ל כן, ולית מאן דפליג ע"ז, כי הדבר מוכרח, ודברי הב"ש בס"ק כ"ה דמכשיר בזה, ומטי בי' משמי' דהרא"ש, ושכן משמע מהש"ס, צע"ג, ולבי אנסני לומר דע"כ איזה טעות סופר יש כאן בדברי הב"ש, ואנחנו לא נדע איך לתקנו:
וכבר עלה בלבי לומר, דיש כאן חסרון בדברי הב"ש, וכצ"ל, ואם חולץ גם הבתי שוקיים "והם של עור" כשר, כ"כ הרא"ש, וכן מוכח בש"ס:
אלא דאכתי קשה, דבשניהם של עור וחלצה שניהם דכשר, מבואר ברמ"א לקמן סל"ז, ולמה הוצרך הב"ש כאן להשמיעינו זה, וגם למה הביא זה מהרא"ש ומהש"ס, ולא הראה מקום לזה לדברי הרמ"א דפסק ערוך הוא שם, ואולי י"ל משום דבש"ס פמ"ח דק"ב ע"ב מייתי ברייתא חלצה וכו' באנפיליא של עור וכו' חליצתה כשרה, וכתב הב"י בסי' קס"ט, דהא דקתני חלצה וכו', דמשמע דאינה כשרה אלא דיעבד, צ"ל דאנפיליא של עור צורתה משונה מצורת מנעל וסנדל, ומשו"ה לכתחלה אנפיליא לא, אעפ"י שהיא של עור, עיי"ש, ובהיות כן, מהא שכתב הרמ"א בב' מנעלים זעג"ז דחלצה שניהם כשר, לא נשמע עדיין דגם במנעל על בית שוק [דהיינו אנפיליא] של עור וחלצה שניהם דכשר, דהא שאני אנפיליא של עור ממנעל, וגם זה גופא דחלצה באנפיליא של עור דכשר אינו מובא להדיא בש"ע ורמ"א, ולזה מביא הב"ש מהרא"ש והש"ס, דבהרא"ש מבואר דב' מנעלים זעג"ז וחלצה שניהם כשר, וגם דחלצה אנפיליא של עור כשר, ומצירוף שני דינים אלו שפיר נשמע דגם במנעל על בית שוק וחלצה שניהם כשר, דהא חזינן, דבדיעבד כשחלצה, דין האנפיליא של עור כדין המנעל, ומדמנעל תחת מנעל וחלצה שניהם כשר, ה"ה בית שוק של עור תחת מנעל וחלצה שניהם כשר, וע"ז כתב עוד הב"ש, וכן מוכח בש"ס, ור"ל דגם בש"ס מוכח דב' מנעלים זעג"ז וחלצה שניהם דכשר, וכנ"ל, וגם מבואר בש"ס דחלצה באנפיליא של עור כשר, וממילא גם מהש"ס נשמע דינו של הב"ש, דמנעל על בית שוק של עור וחלצה שניהם דכשר, וכנ"ל, כן יש להגיה ולדחוק בדברי הב"ש, שלא יהי' תמוהין כ"כ: