מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן כא · ענף ה
שוב עיינתי בזה, ועזרני ד' לפרש דברי הרא"ש והב"ש בס"ק ל"ז הנ"ל על נכון, דביבמות ק"ב ע"א שם אמרינן, ומנעל לכתחלה תנאי הוא, וכו' עד, ומ"ד לכתחלה לא מ"ט, אילימא משום דהוי פנתא מעל וארקתא מעל דמעל וכו', אי הכי אפילו דיעבד נמי לא, וצריך להבין, איך הוי ס"ד כלל למיפסל בזה משום מעל דמעל, דהא מתחלה מתירה הארקתא, ומסירה מעל המנעל, ואח"כ חולצת המנעל מעל הרגל, וא"כ החליצה כשרה מכח חליצת המנעל, דהיא מעל רגלו, והוי כב' מנעלים זה ע"ג זה, וחלץ העליון ואח"כ התחתון, דפשיטא דכשר מכח התחתון, וכנ"ל:
ולכאורה הי' אפשר לומר דשאני הכא מב' מנעלים, דהתרת הרצועה הוא התחלת החליצה, כדאמרינן שם התרו רצועות מנעל וכו' חליצתה פסולה וכו', עד דאמר ר' ינאי בין שהתיר הוא ושמטה היא בין שהתירה היא ושמט הוא חליצתה פסולה, עד שתתיר היא ותשמיט היא עיי"ש, אלמא דחליצה לבד בלי התרת מנעל לא מהני, וא"כ התרת מנעל היא ממצות החליצה, ולכך לא סגי במה דהחליצה לבדה היא מעל רגלו, אלא גם ההתרה של המנעל צריכה להיות מעל רגלו, ולא מעל דמעל, שוב ראיתי כן בב"ח סי' קס"ט בד"ה וינעול בשם הראב"ן, ויש ראי' לזה מהירושלמי שהביאו הרי"ף והרא"ש בפ' מ"ח ס"ז, בקושר מן הארכובה ולמעלה פסולה, אלמא דגם הקשירה צריכה שלא תהי' מעל דמעל, דהא פסול דלמעלה מארכובה הוא משום מעל דמעל, כמבואר שם ביבמות ק"ג ע"א:
אמנם לפי מה שהעלה הרא"ש שם, והכי קיי"ל, כמ"ש הב"ש שם ס"ק ל"א, דהא דהתיר הוא וכן בקושרו למעלה מהארכובה פסול, היינו דוקא בסנדל שלהם, שאינו יכול להלוך בו בלי קשירה, אבל במנעל שיכול להלוך בו בלי קשירה, גם כשהתיר הוא או קושרו למעלה מהארכובה כשר, ואפילו חלצה בלי קשירה כלל, דבכה"ג אין ההתרה כלל מן החליצה, עיי"ש, א"כ ממילא בכה"ג שוב אין בההתרה כלל משום מעל דמעל, ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתה אמאי דהוי ס"ד דגמרא דלכך אין חולצין במנעל משום דהוי ארקתא מעל דמעל, דהא במנעל, שיכול להלוך בו בלא קשירה, מה בכך דהוי ארקתא מעל דמעל, הא אין התרת והסרת הארקתא ממצות חליצה כלל, ואח"כ הא חולצת המנעל מעל הרגל, והוי ממש כב' מנעלים זה ע"ג זה וחלצה שניהם בזה אחר זה, דפשיטא דכשר, וכנ"ל:
ואפילו את"ל דע"כ הרא"ש לאו כללא כייל, לומר דכל מנעל יכול להלוך בו בלי קשירה, דא"כ יקשה, עליו מברייתא מפורשת דף ק"ב שם, התרו רצועות מנעל וסנדל וכו' חליצתה פסולה, וע"כ הרא"ש מוקי לה במנעל שאינו יכול להלוך בו בלי קשירה, מ"מ מדמחלק הרא"ש בין סנדל למנעל, והוכרח לאוקמי הירושלמי דוקא בסנדל שלהם, שאינו יכול להלוך בו בלי קשירה, מכלל דסתם מנעל יכול להלוך בו בלי קשירה, ורק על צד המיעוט יכול להימצא גם מנעל שאינו יכול להלוך בו בלי קשירה. ובהכי איירי הברייתא הנ"ל, וא"כ הא דמ"ד אין חולצין במנעל לכתחלה, בכל מנעל נאמר, באין הפרש, וכמו שאמר אותו זקן לר' יוסי שם וכי חולצין במנעל, ואיך נאמר דבשביל מנעל אחד ממאה, היוצא מכלל שאר המנעלים, שא"א לילך בו בלי קשירה, וממילא התרת הארקתא שלו היא מכלל החליצה, ויש בו משום מעל דמעל, יגזרו בשביל זה על כל המנעלים, דבר זה לא ניתן להיאמר כלל:
וגם הא חזינן דרש"י ז"ל כתב שם בד"ה וארקתא וכו' והוו לי' כב' נעלים זה ע"ג זה, עכ"ל, ושם בד"ה אי הכי כתב וז"ל אלא מדאמרינן חליצתה כשרה ש"מ וכו' ואפילו שני מנעלים זה ע"ג זה כי שלפת לתרווייהו שפיר דמי, עכ"ל, הרי דרק משום לתא דב' מנעלים זה ע"ג זה אתי עלה לפסול לכתחלה במנעל, משום הארקתא, ולמאי דמסקינן דבב' מנעלים זעג"ז כי שלפת לתרווייהו שפיר דמי, גם משום הארקתא אין חשש אפילו לכתחלה, [ומזה באמת מוכח דרש"י ס"ל כהרא"ש הנ"ל, דאל"כ אפילו אם בב' מנעלים זעג"ז ושלפת לתרווייהו שפיר דמי, מ"מ בארקתא שאני, דהתרתה היא התחלת החליצה, וע"כ ס"ל לרש"י כהרא"ש, דבסתם מנעל שיכול להלוך בו בלי קשירה אין התרת הארקתא מן החליצה, ואין בו רק משום ב' מנעלים זעג"ז, ודוק, וא"כ מצינו תנא דמסייע להרא"ש ז"ל בזה], ועכ"פ חזינן מפירש"י ז"ל, דהס"ד הי' גם על ב' מנעלים זה ע"ג זה, אף דחלצה שניהם בזה אחר זה, כארקתא ופנתא, דיהי' פסול משום מעל דמעל, ולכאורה הדבר יפלא, וכנ"ל:
וגם ברש"י שם בד"ה אי הכי כתב וז"ל, א"ה וכו' אלא מדאמרינן חליצתו כשרה ש"מ גלויי כרעא בעינא, ואפילו שני מנעלים וכו', עיי"ש, וקשה דהא לקמן בסמוך אסקינן בתיקו אי חליצה בעינן או גלויי כרעא בעינן, ועוד דהאיך נשמע מזה דגלויי כרעא בעינא, הלא יש כאן חליצה מעלייתא, המנעל מעל הרגל, וכנ"ל:
ונראה לבאר כל זה, דהנה לכאורה יש לעיין, כיון דאיבעיין לא איפשיטא, אי חליצה בעינן או גלויי כרעא בעינן, ולכאורה כמו אם אמרינן חליצה בעינן צריך להיות חליצת נעל מעל רגלו, ולא מעל דמעל, כמו כן אם אמרינן גלויי כרעא בעינן, והא דכתיב וחלצה, הוא לאו דוקא, אלא ה"ה קרעתו או שרפתו, אבל מ"מ עכ"פ בעינן הגלויי כרעא זה ע"י גלוי נעל, מעל רגלו, ולא ע"י גילוי בית שוק וכדומה מה שאינו נעל, ולא מעל דמעל, דכן כתוב וחלצה נעלו מעל רגלו, וא"כ קשה בב' מנעלים וחלצה שניהם דכשר, אמאי, דבשלמא לפי הצד דחליצה בעינן, ובגלויי כרעא לא איכפת לן כלל, שפיר הוי חליצה מעלייתא בחלצה שניהם, מצד התחתון, דיש בו חליצת נעל מעל רגלו, וכנ"ל, אבל אי נימא דגלויי כרעא בעינן, ולא סגי בשלפתה לתתאי וקאי עילאי, אף דהוי חליצה מעליא מכח התתאי, יען דלא נתגלה כרעא, רק בחלצה שניהם אמרינן דכשר, דחליצה איכא וגם גלויי כרעא איכא, כמ"ש הרשב"א, וא"כ לכאורה קשה, כיון דהגלויי כרעא הוא מחמת שהוסר מהרגל התתאי והעילאי, דבצירוף חליצת שניהם נתהוה הגלויי כרעא, והא בלא הא לא סגי, וההכשר בא מכח העילאי כמו מכח התתאי, וא"כ בשלמא הגלויי כרעא מכח התתאי שפיר הוי מעל, אבל הגלויי כרעא מכח העילאי הוי מעל דמעל, ולמה יהי' כשר בחלצה שניהם גם להצד דגלויי כרעא בעינן:
ונראה דזה הוא באמת טעם הירושלמי במה דס"ל דבחלצה שניהם פסול, ולעולם גם הירושלמי ס"ל כמסקנת רבא בש"ס דידן בסוכה ל"ז דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, דהא רבא הכריח כן ממשנה דפרה, עיי"ש, ומכש"כ דחליצה ע"י דבר אחר שמה חליצה, וכנ"ל בענף ג', אלא דס"ל להירושלמי, דאף דלהצד דחליצה בעינן שפיר הוי כאן חליצה מעלייתא, מצד המנעל התחתון, מ"מ להצד דגלויי כרעא בעינן, כיון דגלויי כרעא הוא ג"כ מצד המנעל העליון, והוא מעל דמעל, ולכן פסול מחמת הספק דדלמא גלויי כרעא בעינן, וכנ"ל:
וזה הי' ג"כ הס"ד דגמרא דידן בהא דקאמר הוי פנתא מעל וארקתא מעל דמעל, דהגם דהוי חליצה מעלייתא מצד הפנתא, מ"מ זה שפיר לפי הצד דחליצה בעינן, אבל אי נימא דגלויי כרעא בעינן, וזה הוא בצירוף הסרת הארקתא והפנתא, וא"כ שניהם גורמים הכשר החליצה, והארקתא הוי מעל דמעל, וכיון דנשאר בספק אי חליצה בעינן אי גלויי כרעא בעינן ממילא יש לפסול מחמת הספק דדלמא גלויי כרעא בעינן, וכמו בב' מנעלים לפי דעת הירושלמי הנ"ל:
ואף דהכא מסירה מקודם הארקתא ואח"כ הפנתא, מ"מ גם בב' מנעלים וחלצה העילאי ואח"כ התתאי ג"כ הי' ס"ד דגמרא לפסול משום מעל דמעל לפי הצד דגלויי כרעא בעינא, דכיון דבשעה שבאת לחלוץ הי' הרגל מלובש בב' המנעלים, והיא חלצה שניהם, ועי"ז נתהוה הגלויי כרעא, וא"כ הגלויי כרעא בא מכח חליצת שניהם, והעליון הוי מעל דמעל, וכנ"ל:
דבשלמא להצד דחליצה בעינן, ולא איכפת לן כלל בהעילאי, דאם רק שלפתיה להתתאי ע"י שקרעתיה להעילאי הגם דאכתי קאי העילאי, ג"כ כשר, וא"כ אין ההכשר כלל מצד העילאי, ולכן הגם דהוי עילאי מעל דמעל, מה בכך, כיון דכל ההכשר הוא מכח התתאי, והוא הוי מעל, אבל לפי הצד דגלויי כרעא בעינן, ולא סגי בשלפתיה לתתאי לחוד, אם קאי עילאי, דליכא גלויי כרעא, וא"כ בחלצה שניהם צריך ההכשר להיות מצד העילאי כמו מצד התתאי, והעילאי הוי מעל דמעל, ואיך נוכל להכשיר, וזה הי' טעם הירושלמי דפוסל גם בחלצה שניהם, והכי הוי הס"ד דגמרא דידן, וכנ"ל:
אבל לקושטא דמילתא ס"ל לגמרא דידן בב' מנעלים זעג"ז וחלצה שניהם דכשר, והטעם לזה נראה, דהא באמת צריך להבין צד הספק דאיבעיא לן אי גלויי כרעא בעינן, דמהי תיתי לנו לומר כן, הא וחלצה כתיב, הרי דחליצה בעינן, ובחליצה תלי' מלתא, ומהיכי תיתי לנו להוציא הקרא מפשטי' ולומר דגלויי כרעא בעינן:
ולכן נראה, דעיקר הספק בזה הוא, יען דכתבה התורה מעל רגלו, ולא מעל דמעל, ולזה מספקינן אי הטעם הוא משום דקפיד רחמנא על גלויי כרעא, ולכך כשהוא מעל רגלו שפיר הוי גלויי כרעא, אבל כשהוא מעל דמעל לא הוי בחליצה זו גלויי כרעא, וכיון שכן, אם הוא באופן דליכא גלויי כרעא, אף שהיתה החליצה מעל רגלו, כגון בלבוש ב' מנעלים זעג"ז וקרעתיה לעילאי ושלפתיה לתתאי וקאי עילאי, לא מהני, דהטעם דמעל רגלו היינו גלויי כרעא, והכא ליכא, ומינה דהיכי דהוי גלויי כרעא, אף שלא הי' חליצה כלל, כגון קרעתו או שרפתו להנעל, מהני, ומה דכתיב וחלצה הוא לאו דוקא, או דילמא חליצה דוקא בעינן, כדכתיב וחלצה, אבל כשלא חלצה, אף דהוי גלויי כרעא, כגון קרעתו או שרפתו להנעל, לא מהני, דאחליצה קפיד רחמנא, ומינה דהיכי דחלצה אף דלא הוי גלויי כרעא מהני. ומה דכתיב מעל רגלו, ולא מעל דמעל, אין הכוונה כי היכי דליהוי גלויי כרעא אלא דכך גזרה התורה דהחליצה תהי' דוקא מעל רגלו, ולא מעל דמעל, אבל היכי דחלצה מעל רגלו, אף דעדיין לא הוי בזה גלויי כרעא, כמו שלפתיה לתתאי וקאי עילאי, ג"כ מהני:
קיצור הדברים, דעיקר הספק הוא, אם מעל רגלו דוקא, או טעמו דבעינן גלויי כרעא, ולפ"ז לפי הצד דגלויי כרעא בעינן, כמו דאמרינן היכי דלא הוי גלויי כרעא אף דהחליצה היתה מעל רגלו אעפ"כ לא מהני, דמעל רגלו הכוונה גלויי כרעא, א"כ ה"ה להיפוך, היכי דהוי גלויי כרעא, אף דלא הי' החליצה מעל רגלו, כגון בחלצה שניהם, דהוי גלויי כרעא, רק דהעילאי לא הוי מעל רגלו, ג"כ מהני, דעיקר הכוונה דמעל רגלו ולא מעל דמעל, היינו שיהי' גלויי כרעא, ולכן היכי דהוי גלויי כרעא, אף דלפעמים לא הוי מעל רגלו כגון בב' מנעלים זעג"ז וחלצה שניהם, מהני, והיכי דלא הוי גלויי כרעא, אף דהוי מעל רגלו, כגון קרעתו לעילאי ושלפתיה לתתאי וקאי עילאי, לא מהני, דהעיקר תלוי בגלויי כרעא, אבל אי אמרינן חליצה בעינן, דקפיד רחמנא דוקא אחליצה, ואם יש חליצה אף דליכא גלויי כרעא מהני, ובקרעתו או שרפתו אף דאיכא גלויי כרעא לא מהני, וא"כ כיון שאינו תלוי כלל בגלויי כרעא, ע"כ צ"ל דמעל רגלו ולא מעל דמעל דוקא הוא, דאף אם ליכא גלויי כרעא אם רק החליצה היא מעל רגלו מהני, ואם החליצה היא מעל דמעל, אף דאיכא גלויי כרעא, דהיינו ששלפתיה להעילאי, וקרעתו או שרפתו להתתאי, לא מהני, כמבואר ברמב"ם ובש"ע אבה"ע סי' קס"ט סל"ז, ועיין בב"ש שם:
ולפ"ז בב' מנעלים זעג"ז וחלצה שניהם החליצה כשרה ממ"נ, דאי חליצה בעינן, הרי איכא, מצד התחתון דחולצת נעל התחתון מעל רגלו ממש, ואי גלויי כרעא בעינן ג"כ איכא, והגם דהגלויי כרעא הוי גם מצד העילאי, והעילאי הוא מעל דמעל, מ"מ מה בכך. דלפי הצד דגלויי כרעא בעינן העיקר תלוי בגלויי כרעא, דאם יש גלויי כרעא אף דהוי מועל דמעל נ"כ מהני, דמעל רגלו הכוונה גלויי כרעא, וכנ"ל:
ובזה נבין דברי רש"י ז"ל בד"ה אי הכי הנ"ל, שכתב וז"ל, "אלא מדאמרינן חליצתה כשרה ש"מ גלויי כרעא בעינא" דאין כוונתו לפשוט מזה האיבעיא דלקמן אי חליצה בעינן אי גלויי כרעא בעינן, דהא לקמן נשאר הש"ס בתיקו, וגם האיך נשמע כן מזה, וכנ"ל, ועור דהא רש"י ז"ל עצמו שם כתב וז"ל, אלא מדאמרינן חליצתה כשרה ש"מ גלויי כרעא בעינא, ואפילו שני מנעלים זעג"ז כי שולפת לתרווייהו שפיר דמי, כדאמר לקמן ב' מנעלים וכו' מהו, ועד כאן לא מיבעיא לי' אלא דקרעתי' לעילאי ושלפתי' לתתאי, אבל שלפתינהו לתרווייהו שפיר דמי, עכ"ל, הרי דרש"י ז"ל עצמו מסיים שם באותו הדיבור דאפילו למאי דמיבעיא לי' לקמן בקרעתי' לעילאי וכו' אי חליצה בעינא אי גלויי כרעא בעינא אעפ"כ בשלפתינהו לתרווייהו שפיר דמי, ואיך א"כ כתב רש"י ז"ל בראש הדיבור שם, לפשוט מהא דארקתא ופנתא, דהוו כב' מנעלים זעג"ז, וחליצתה כשרה כשמסירה שניהם, דמשמע מינה דגלויי כרעא בעינא, והרי זה כסתירה בדברי רש"י ז"ל עצמו מרישא לסיפא:
אמנם באמת אין כוונת רש"י ז"ל כלל לפשוט מכאן האיבעיא דלקמן אי חליצה בעינן אי גלויי כרעא בעינן, אשר נשארה בתיקו לקמן, אלא כוונת רש"י היא בזה, דיען דמה דהוי ס"ד דגמרא לפסול בארקתא ופנתא משום מעל דמעל, היינו מכח הגלויי כרעא דהעילאי, דהוי ס"ל דגם זה פסול משום מעל דמעל, וכנ"ל, ולזה כתב רש"י, דמדאמרינן חליצתה כשרה, ש"מ דלענין העילאי רק גלויי כרעא בעינן, לצאת ידי חובת הספק דדלמא גלויי כרעא בעינן, אבל כשיש גלויי כרעא, דחלצה שניהם, לא חיישינן לענין העילאי כלל למעל דמעל, דלהצד דחליצה בעינן לא בעינן כלל לגלויי כרעא מצד העילאי, וסגי בשליפת התתאי אף דהי' קאי העילאי, ולהצד דגלויי כרעא בעינן העיקר תלוי בגלויי כרעא, ולא איכפת לן כלל במעל דמעל, דמעל רגלו הכוונה גלויי כרעא, וכנ"ל, וא"כ כשר ממ"נ, וכנ"ל:
וזה הוא כוונת הרא"ש במ"ש "דאם חלצה שניהם כשר ולית בי' משום מעל דמעל" ור"ל דחלצה שניהם כשר ממ"נ, דחליצה איכא וגלויי כרעא איכא, כמ"ש הרשב"א, והיינו דחליצה מעל רגלו איכא מכח התחתון, וגלויי כרעא איכא מכח שניהם, והגם דהעילאי הוא מעל דמעל, אעפ"כ לית בי' משום מעל דמעל, ואינו פסול משום זה אף להצד דגלויי כרעא בעינן, דאדרבא לצד זה העיקר תלוי בגלויי כרעא, ואם יש גלויי כרעא אף דהוי מעל דמעל כשר, וכנ"ל, וזה ברור ואמת בעזה"י בכוונת הרא"ש ז"ל: