אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן כא · ענף ד

ענף ג

ועתה אחרי הדברים והאמת האלה, נחזור לדברי הב"ש, שכתב על דברי הש"ע, דבחלץ גם הבתי שוקיים כשר, כ"כ הרא"ש, וכן מוכח בש"ס, עכ"ל, וכתב כ"ת דאין ראיית הב"ש מהדין דחלצה שניהם של עור דכשר, דא"כ למה לא הביא מהלכה למשה, מהרמ"א בסעיף ל"ז בהגה, אלא יען דמעיקר הדין אין ראי', דדלמא הכשר החליצה הוא משום הפנימי, לכן הביא מדקדוק דברי הרא"ש, שכתב דאם חלצה שניהם כשר, ואין בו משום מעל דמעל, אלמא דההכשר הוא משום החיצון, דאי משום הפנימי פשיטא, עכת"ד כ"ת:

ולכאורה דקדוק יפה הוא, הן בדברי הב"ש, במה שלא הביא מפסק הרמ"א, והן בדברי הרא"ש, במה שהוצרך לומר ואין בו משום מעל דמעל, ולזאת בתחלת השקפה כמעט הייתי מחליט זאת לאמת בכוונת הב"ש:

אמנם אעפ"כ עדיין לא נוכל להחליט בשביל זה שדברי הב"ש נכונים בזה לדינא, כמ"ש כ"ת, כי אם לדין יש תשובה, חדא, כי אף אם באמת הי' מוכרח כן מדברי הרא"ש, מ"מ עדיין יש לתמוה טובא על הב"ש, דמאחר שמסה"ת והמרדכי משמע להדיא דפסלו אף בחלצה גם הבתי שוקיים ביחד עם המנעל, וכנ"ל, למה כתב הב"ש בסתם דכשר, ונסתייע ממרחק מדברי הרא"ש, ולא הביא דעת הסה"ת והמרדכי בדין זה עצמו, דפסלו בזה, ואיך נוכל להקל באיסור דאורייתא החמור נגד הסה"ת והמרדכי, [וכפי מה שכתב כ"ת גם הא"ז ס"ל כן] בשביל משמעות היוצא מדקדוק בדברי הרא"ש:

ועוד כי מאחר שבאמת משמע דעת הפוסקים הנ"ל להדיא דפסלו אף בחלצה גם הבתי שוקיים כאחת, משום מעל דמעל, וגם מצד הסברא הישרה כן הוא דהא דכשר בב' מנעלים זה ע"ג זה וחלצה שניהם הוא מצד הפנימי ולא משום החיצון, וכמו שכתבתי לעיל בענף ב', א"כ אין כדאי להוציא מחמת דקדוק קל בדברי הרא"ש נגד זה, כי יש לומר דגם כוונת הרא"ש כך הוא, דבחלצה שניהם כשר, ואין בו משום מעל דמעל, יען דאין צריכין לבוא בזה להכשר החליצה משום החיצון, דהחליצה כשרה משום הפנימי, ואם כי זה דוחק קצת, מ"מ מוטב לסבול דוחק זה מלהוציא מזה פלוגתא חדשה, ונגד הסברא, וכנ"ל, וכבר הורה אותנו רבינו הש"ך בחו"מ ס"ס פ"ד דיותר נכון שישארו דברי הרא"ש בקושיא משנמציא סברות זרות שאינן אליבא דהלכתא, עיי"ש:

וכל זה אפילו אם נניח שכוונת הב"ש כן הוא, לדקדק כן מדברי הרא"ש, כמ"ש כ"ת, אבל לקושטא דמלתא נ"ל דגם הב"ש עצמו לא ס"ל דקדוק זה כלל בדברי הרא"ש, מדהוצרך בס"ק ל"ז להוכיח דהרא"ש מיירי בחלצה שניהם בבת אחת, דאל"כ כשחלצה העליון הוי חליצה פסולה, ושוב צריכה חיזור, עיי"ש, ומזה אין מוכרח כ"כ, דדילמא באמת צריכה ג"כ חיזור, והרא"ש אשמעינן דגם חליצה זו כשרה, ואינה צריכה לחלוץ עוד הפעם מאותו אח, או דמיירי באין שם אח אלא הוא, ולא פירש כן להדיא, דהא לא עסיק שם בדין החיזור, ולמה לא הכריח כן הב"ש מדקדוק הנ"ל, דאי מיירי הרא"ש בחלצה העליון ואח"כ התחתון, וא"כ פשיטא דאין ההכשר משום העליון, רק משום התחתון, א"כ למה כתב הרא"ש ואין בו משום מעל דמעל, פשיטא, א"ו מיירי בחלצה שניהם בבת אחת, וההכשר הוא משום העליון, כמ"ש כ"ת, וזהו דאשמעינן הרא"ש ואין בו משום מעל דמעל, הן אמת דגם בלא זוז קשה על הב"ש, דאף אם לא נדקדק כן בדברי הרא"ש, ונפרש דבריו כמו שכתבתי לעיל, דההכשר הוא משום הפנימי, אכתי הי' יכול הב"ש להכריח בפשיטות דהרא"ש ע"כ מיירי בחלצה שניהם בבת אחת, ואז אשמעינן דאף שחליצת הפנימי הי' ע"י הפסק החיצון אעפ"כ כשר, דחליצה ע"י דבר אחר שמה חליצה, וכנ"ל, משא"כ אי מיירי בחלצה מקודם העליון ואח"כ התחתון, מה אשמעינן הרא"ש כלל, פשיטא, דכשר ע"י התחתון, וצ"ע דברי הב"ש בזה, מ"מ הרי חזינן עכ"פ דלא נחית הב"ש כלל לדקדק דקדוק הנ"ל בדברי הרא"ש להוכיח מזה דמכשיר משום החיצון, דא"כ ממילא מוכרח דמיירי בחלצה שניהם בבת אחת, וכנ"ל, ולמה הוצרך הב"ש להוכיח מצד החיזור, אשר אינו מוכרח כלל, וכנ"ל:

וגם אם כוונת הב"ש בס"ק כ"ה בהביאו דברי הרא"ש הוא להוכיח מדקדוק דבריו דכשר משום החיצון, כמ"ש כ"ת, א"כ איך כתב מיד אח"כ "וכן מוכח מהש"ס", דהאיך מוכח כן מהש"ס דההכשר הוא משום החיצון, הגם דשפיר מוכח מהש"ס דבחלצה שניהם כשר, וכנ"ל, אבל דההכשר יהי' משום החיצון ולא משום הפנימי לא ידענא שום הוכחה לזה מהש"ס, וגם אפילו מ"ש הב"ש ע"ז "כ"כ הרא"ש" אינו מדוקדק כלל לפי פירוש כ"ת הנ"ל, דאיך כתב הרא"ש כן דמנעל על בית שוק וחלצה שניהם כשר, כן משמע מהרא"ש הי' לו להב"ש לכתוב, לפי דברי כ"ת, סוף דבר דברי הב"ש עדיין צע"ג, הן בטעמן, והן בפירושן:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה