מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן כ · ענף י"א
הנה הארכתי עד כה למען הבין ולהסביר אמיתת דבר זה, אמנם עיקר הדבר דגם תנאי במעשה אם אינו בא לבטל ולעקור המעשה רק לשלילת המעשה בצד הב' אינו צריך למשפטי תנאים, נראה לפענ"ד מבואר בדברי הראב"ד פ"ב דביצה הנ"ל, דז"ל הראב"ד שם, מעתה כל התנאים שבעולם שבאים לעקור המעשה, כגון נתינת הגט לידה, או קידושין, וחליצת היבם, שנעשו מיד, וכן בנתינת ממון שהוא נתן מיד, אם אמר אדם לחבירו הילך מנה זה ויהי' שלך אם לא באתי מכאן ועד יום פלוני, אם לא כפל תנאו או לא דקדק בעניני התנאים אינו תנאי, וגם יש לומר עוד על מתנה זו שאינה כחליצה ולא כנתינת הגט וכקדושין, לפי שאלו נתינתן היא עשייתן, אבל מסירת המנה לידו של זה, כיון שעל תנאי מסר אינו אלא פקדון בעלמא, וכל היכא דאיתא ברשותא דמרי' איתא, וא"ת תנאי דב"ג וב"ר נמי הכי הוא, הא לא דמי, דאינהו זכייה הוו להו בגווי', ובתורת נחלה נחיתו לה, ובחליפין היתה, ובירידתן לנחלה נגמרה עשייתן, עכ"ל הראב"ד שם, ועיי"ש:
והנה מתנה זו אף אם נימא דלעת עתה לא מסרה לידו אלא לפקדון בעלמא כמ"ש הראב"ד, מ"מ מאחר שאמר לו ויהי' שלך אם לא באתי ליום פלוני, הרי כאן מתנה גמורה ומעשה עשוי' אח"כ לפי צד אחד הזה דאם לא באתי, ואעפ"כ מאחר דלפי צד הב' דאם באתי אין כאן מתנה כל עיקר, רק פקדון בעלמא, ואינו בא בצד הב' לעקור ולבטל מעשה, אלא לשלילת מעשה מעיקרה, כתב הראב"ד דאין צריך בזה משפטי תנאים, ואינה כחליצה ולא כנתינת הגט וכקדושין, לפי שאלו נתינתן היא עשייתן, וא"כ הרי שלך לפניך, דגם תנאי במעשה, כשאינו בא לעקור ולבטל המעשה בצד הב', רק שלא תהי' המעשה מעיקרה כלל בצד הב', וזה הוא כשמתנה על כוונת המעשה, שאם כך, הוא מכוון כפי הצורך לשכלול המעשה הזאת, ואם כך, הוא מכוון אחרת, בזה אין צריך למשפטי תנאים, וכנ"ל:
והגם דהמעיין בדברי הראב"ד שם יראה דזה שחידש דבמתנה הגם שנתן מיד לא בעינן משפטי תנאים וכנ"ל לא ברירא לי' כ"כ בהחלט, עיי"ש, והרמב"ן במלחמות שם והרשב"א בחידושיו שם בהביאם דברי הראב"ד הללו בלשונו ממש השמיטו מדבריו לגמרי הא דמתנה הנ"ל, מכלל דזה לא סבירא להו כלל, עיי"ש:
מ"מ נראה פשוט דלא משום דלא ברירא להו הא שכתבתי דתנאי שאינו בא אלא לשלילת המעשה בצד הב' א"צ למשפטי תנאים, אלא דזה גופא לומר בהילך מנה זה ויהי' שלך אם לא באתי וכו' דכיון שעל תנאי מסר אינו אלא לפקדון בעלמא לא ברירא לי' כ"כ להראב"ד, והרמב"ן והרשב"א כפי הנראה לא ס"ל כן כלל, דמאחר דלא הזכיר בדבריו פקדון כלל, רק אמר סתם הילך מנה זה, אין לנו לומר שלפקדון מסר לו, דהילך מנה זה ודאי לשון מתנה הוא [ועיין בתשובת רעק"א מה"ת סי' מ"ה בד"ה ובנ"ד ובד"ה השבתי דגם בנותן סתם עפ"י בקשת המקבל תן לי סתם הוי מתנה, ומכש"כ באמר הנותן הילך סתם דהוי מתנה, עיי"ש], ומה שאמר ויהי' שלך אם לא באתי, הוא תנאי שלא תועיל זאת המתנה שיהי' שלו רק אם לא יבא, הא אם יבא לא תועיל לו המתנה הזאת ולא יהי' שלו, וא"כ בא בזה לבטל ולעקור מעשה המתנה בצד הב', וצריך בזה משפטי תנאים, והוא ממש כמו הרי זה גיטיך אם לא באתי, שכתב הרמב"ם פ"ט מה' גירושין ה"ה שהמגרש על תנאי יש שם גירושין ואינן גומרין עד שיתקיים התנאי, עיי"ש ובאב"ע סי' קמ"ו ס"ב, [ורק בתולה הגירושין בזמן אמרינן דלא הגיע לידה בתורת גירושין אלא בתורת פקדון עד הזמן שקבע, וזה הוא החילוק שבין גירושין לזמן ובין מגרש על תנאי, דבתנאי יש שם גירושין מיד, עייש"ה], ולכך בעינן בי' משפטי התנאים, דהתנאי בא לבטל ולעקור מעשה גירושין בצד הב', וגם בנותן מתנה על תנאי, הילך מנה ויהי' שלך אם לא אבוא, יש שם מתנה ואינה גומרת עד שיתקיים התנאי, וצריך ג"כ משפטי תנאים, ולא נופל זה כלל מתנאי דגירושין הנ"ל, וכאשר באמת צריך ביאור רחב מה שנוטה דעת הראב"ד לחלק בזה בין תנאי דמתנה לתנאי דנתינת גט וקידושין, דבמה נשתנו אלו מאלו, ויתבאר עוד לפנינו בעזה"י במילואים שבסוף סי' זה, ולכך הרמב"ן והרשב"א השמיטו לגמרי הא דמתנה הנ"ל מדברי הראב"ד, והראב"ד עצמו לא ברירא לי' כולי האי, אבל אם הי' באמת מתנה כן בפירוש, הילך מנה זה, אם אבוא לזמן פלוני יהי' בידך לפקדון, ואם לא אבוא יהי' אתנה, פשיטא דלא צריך בזה משפטי תנאים, דהרי אינו בא בזה לעקור ולבטל מעשה מתנה, אלא לשלילת מעשה מתנה מעיקרה בצד אחד, וכנ"ל, וכן בנתינת גט כן הוא, אם אומר לה בפירוש אם לא תתן לי מאתיים זוז הרי הגט בידך לפקדון, ואם תתן לי יהי' לגירושין, ג"כ אין צריך בזה למשפטי תנאים, ומטעם הנ"ל:
ותדע לך שכן הוא, שהרי הרמב"ם שם בפ"ט מה' גירושין ה"ד וה' כתב, שגם אם תלה הגירושין במעשה, שאמר הר"ז גיטיך ולא תתגרשי בו עד שתתני לי מאתיים זוז הרי זו מתגרשת אחר שתתן, וא"צ למשפטי תנאים, ומה בין זה למגרש על תנאי, שמגרש על תנאי יש שם גירושין ואינן גומרין עד שיתקיים התנאי, אבל התולה גירושין בזמן או במעשה לא הגיע גט לידה בתורת גירושין אלא בתורת פקדון עד הזמן שקבע או עד שתעשה המעשה, עכ"ל הרמב"ם שם, הרי דעיקר החילוק שבין תולה הגירושין במעשה בדרך תנאי ובין תולה הגירושין במעשה שלא בדרך תנאי הוא, דבדרך תנאי יש שם גירושין ואינן גומרין עד שיתקיים התנאי, ושלא בדרך תנאי אין הגט בודה אלא בתורת פקדון עד שתעשה המעשה, והיינו דבדרך תנאי יש שם גירושין מיד בכל אופן, אלא שמתנה שלא יגמרו גירושין הללו ולא יועילו עד שיתקיים התנאי, ולכך הואיל דבא בתנאי הזה לבטל מעשה גירושין, שלא יועילו בלא קיום התנאי, צריך לזה משפטי תנאים, אבל תולה הגירושין במעשה שלא בדרך תנאי, הגם שהגט הגיע לידה לגירושין, מ"מ היינו כשתעשה המעשה, הא עד שתעשה לא הגיע הגט בידה אלא בתורת פקדון, ולא בתורת גירושין כלל, ואם כן אין זה בא לבטל שום מעשה גירושין, אלא לשלול מעשה גירושין מעיקרה עד שלא תעשה המעשה, אין צריך בזה למשפטי תנאים, והבן היטב:
וא"כ זה החילוק הוא דוקא כשמתנה בסתם, הר"ז גיטיך אם תתני לי ר' זוז, דבטבע לשון הזה מונח שנותן לה הגט עכשיו בתורת גירושין, אבל לא יועיל לה רק אם תתן לו ר' זוז, וכנ"ל, אבל אם מתנה בפירוש ואומר אם לא תתן לי ר' זוז הרי הגט בידך לפקדון, ואם תתן לי תתגרשי בו, הרי הוא אומר ומגלה דעתו בפירוש שטרם שתתן לא יהי' בידה לגירושין רק לפקדון, וא"כ היינו הך דתולה גירושין במעשה, דאין צריך למשפטי תנאים, ומטעם הנ"ל דכל שאינו בא לבטל מעשה אלא לשלול מעשה מעיקרה א"צ למשפטי תנאים:
ואפילו את"ל דאכתי לא דמי זה לגמרי לתולה גירושין במעשה, דשם כיון שאומר לא תתגרשי עד שתעשה המעשה, א"כ אפילו כשעושית המעשה אח"כ, מ"מ עד עשיית המעשה לא הי' בידה רק לפקדון, אבל בתנאי הנ"ל דאם לא תתן הוא לפקדון ואם תתן תתגרשי בו, יש לומר דנהי כשלא תתן לגמרי הוא רק לפקדון בידה, מ"מ אם תתן, הגם דאינה מתגרשת רק משעה שתתן, מ"מ בצד זה כשתתן דעתו שיהי' בידה לגירושין מיד משעת נתינת הגט. רק שלא יגמרו ולא יועילו הגירושין הללו רק משעת המעשה ואילך, שהרי בלשון תנאי אמר זה, וא"כ סוף סוף בא התנאי הזה לבטל מעשה בצד אחד, דהיינו בהצד דאם חתן, דהגם דבהצד הזה יש שם גירושין משעת נתינת הגט, מ"מ שלא יועילו הגירושין כל הזמן קודם שתתן, ושוב בעינן בזה משפטי תנאים, ודוק:
אמנם אפילו אם תאמר כן, מ"מ אם מתנה בפירוש בלשון הזה, אם לא תתן לי ר' זוז יהי' הגט בידך לפקדון, ואם תתן לי יהי' הגט לפקדון בידך עד שתתן, ומשעה שתתן יהי' לגירושין, זה בודאי שוה דומה בדומה ממש לתולה גירושין במעשה, דא"צ בו משפטי תנאים, דהרי בתנאי כזה אין בו שום צד ביטול מעשה, רק שלילת המעשה מעיקרה קודם שתתן:
וא"כ הראב"ד שס"ל דבמתנה כיון שעל תנאי מסר אינו אלא פקדון בעלמא, וכנ"ל, אף דהתנאי הי' בסתם, ולא הזכיר פקדון בדבריו, מ"מ אנן אמדינן דעתי' שלכך נתכוון שכל שלא יהי' מתנה יהי' בידו רק לפקדון בעלמא, וא"כ האומדן דעת הזה הוא ג"כ על הזמן של קודם שתתן, שאז לא יהי' עוד מתנה, רק משתתן, שהרי באם אמר, ולא בע"מ ובמעכשיו, וא"כ יהי' אז רק פקדון בעלמא, לפי מה דאמדינן דעתי' שכוונתו היא או מתנה או פקדון, והיינו שנותן רק לפקדון בעלמא עד שיתקיים התנאי, וזה הוא כמו תולה במעשה ממש, שעד שיעשה המעשה הוא רק פקדון, וא"צ בו למשפטי תנאים, ואיך יחלקו ע"ז הרמב"ן והרשב"א לומר דגם בכזה צריך למשפטי תנאים, ולמה השמיטו זה לגמרי מדברי הראב"ד, וגם הראב"ד עצמו למה כתב כמסופק, ולא החליט זה, הלא זה פשוט מאוד דתולה במעשה א"צ למשפטי תנאים, וכנ"ל, וע"כ צ"ל דהא גופי' לא הוי ברירא לי' להראב"ד ולהרמב"ן והרשב"א לא הוי ס"ל כלל לומר במתנה כיון שעל תנאי מסר אינו אלא פקדון בעלמא, אלא כיון שאמר התנאי בסתם, ולא הזכיר כלל פקדון בדבריו, הרי הוא ככל תנאי דעלמא, דהכוונה שתהי' מתנה מיד, אבל לא יגמור ולא יועיל המתנה להיות שלו אלא אם יתקיים התנאי, ובזה צריך משפטי תנאים, מאחר שבא לבטל מעשה, וכנ"ל, אבל כשמתנה בפירוש, אם לא יתקיים התנאי יהי' פקדון, ואם יתקיים התנאי יהי' עד שעת קיום התנאי פקדון ומשעת קיום התנאי ואילך מתנה, בזה לכ"ע אין צריך למשפטי תנאים, מאחר דאין התנאי בא לבטל מעשה בשום צד, וגם בגיטין וקדושין כן הוא, דזה דומה ממש לתולה גירושין במעשה, וכנ"ל: