אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן כ · ענף י

ענף ט

ומעתה מובן היטב מה שכתבתי לעיל בריש ענף ז' לחלק בהא דאין תנאי בחליצה, דזה הוא דוקא כשאינו מתנה על הכוונה, אלא חולץ בסתם לשם חליצת מצוה לעקור הזיקה, ומתנה ע"מ שתתן לו מאתיים זוז. אז תועיל לה החליצה שתהא מותרת לעלמא, ואם לא תתן לו לא תהא החליצה חליצה, ולא תועיל לה להתירה לעלמא, דבזה הוא מתנה לעקור ולבטל מעשה החליצה שלא תועיל באופן הב' באם לא תתן לו, אף דמעשה החליצה היא עשוי' ועומדת בכל תוקפה עם הכוונה שלה בכל האופנים, אעפ"כ הוא מתנה שבאופן זה כשלא תתן לא תהא החליצה הזאת כשרה ולא תועיל לה כלום, דבר כזה לא ידעינן מסברא שיהי' בכחו למשול ולצוות על ההכשר ועל הפסול של מעשה נגמרת בצד זולת צד, אלא דילפינן זה מתנאי ב"ג וב"ר, וכנ"ל, ולכך בעינן בתנאי כזה שיהי' עפ"י משפטי תנאים של ב"ג וב"ר, ולהיות כי חליצה אי אפשר לעשותה ע"י שליח ולא דמי לב"ג וב"ר, לזאת אי אפשר להתנות תנאי כזה בחליצה לעקור ולבטל מעשה נגמרת של החליצה בצד השלילה של התנאי, אלא החליצה כשרה ומועלת בכל אופן:

אבל כשמתנה על כוונת החליצה, שאומר אם תתן לי מאתיים זוז הנני מכוון בחליצה זו לשם חליצת מצוה לעקור הזיקה, ואם לא תתן לי איני מכוון כן, אלא לחליצת נעל בעלמא, א"כ אינו בא בזה לעקור ולבטל שום דבר ושום מעשה נגמרת בצד השלילה של התנאי אם לא תתן, שהרי מעשה נגמרת של חליצה היא חליצת נעל עם כוונה, ובלא כוונה אין המעשה כלום, וא"כ כשאינו מכוון אם לא תתן, אין כאן מעשה נגמרת של חליצה לפי האמת לפי צד הזה, אלא שהוא מתנה על זה גופא, שאם תתן הוא מכוון וממילא יש כאן מעשה חליצה, ואם לא תתן אינו מכוון וממילא אין כאן מעשה חליצה לפי האמת, תנאי כזה גם מסברא ידעינן, שיכול להתנות על מחשבתו ועל כוונתו ועל מעשה שלו שרק על אופן הזה הוא מכוון ועושה כן, וכשיהי' באופן אחר אינו מכוון ועושה כן, שהרי כל זה בידו הוא, וכמו שיש בידו שלא לכוון ולא לעשות כלל, כמו כן יש בידו שלא לכוון ולא לעשות באופן הב' אם לא תתן, ועכ"פ אינו בא בזה לבטל מעשה בצד הב', אלא שלא לגמור המעשה בצד הב', וזה גם מסברא ידעינן דביד האדם לכוון כן ולכוון כן, לגמור מעשהו ושלא לגמור, ואם הוא רוצה באופן הב' לכוון אחרת ושלא לגמור מעשהו מי ימחה בידו, וא"צ ללמוד זה מב"ג וב"ר, ולזאת גם בחליצה יכול להתנות כן, ומהני תנאו, אף שחליצה א"א ע"י שליח, ואינו דומה לב"ג וב"ר, ועוד דזיל בחר טעמא, דטעמא מאי א"א להטיל תנאי בדבר דא"א לקיימו ע"י שליח, משום דמעשה רבה כזאת שמוכרח דוקא לעשותה בעצמו א"א לבטלה ע"י תנאי, וכנ"ל בענף ב' בשם הפ"י והראשונים ז"ל, וזה ניחא שפיר כשבא בתנאי שלו לבטל המעשה, אבל כשמתנה על הכוונה, דאינו בא בתנאו לבטל מעשה בצד הב', אלא שלא לכוון וממילא שלא לגמור ולעשות המעשה בצד הב' כשלא תתן, וכנ"ל, א"כ אינו מבטל בתנאו מעשה רבה, אלא שאינו עושה אותה כל עיקר בצד הב', וא"כ איך נוכל להוסיף על מעשהו, ולומר דהגם דאינו מכוון, וממילא אינו עושה המעשה בצד הב', אעפ"כ תנאו בטל בזה, ולא משגחינן עליו, והוי כאלו כוון ועשה גם בצד הב', איך נוכל לומר כזאת, ואדרבא כל מה שהמעשה יותר גדולה עד שאינו יכול לעשותה ע"י שליח ביותר אין לנו כח להוסיף על המעשה שלו מעצמינו נגד רצונו, וז"ב:

ותדע לך שכן הוא, דהרי חזינן דתנאי נגד דיבור, אף שאינו עפ"י משפטי תנאים, עדיף מחזרה דתוכ"ד, דהא בהקדש לא מהני חזרה דתוכ"ד להרמב"ם ותו', ותנאי מהני כשאומר הרי עלי קרבן על תנאי כך וכך, וא"כ למה במעשה חזרה דתוכ"ד עדיף מתנאי שאינו עפ"י משפטי תנאים, דחזרה דתוכ"ד מהני גם במעשה, וכנ"ל בענף ח', ותנאי שאינו עפ"י משפטי תנאים לא מהני במעשה, וע"כ צ"ל בזה דהיינו טעמא, משום דגדר חזרה דתוכ"ד הוא שלילת הדיבור או המעשה, דכשחוזר בו תוכ"ד מהדיבור או מהמעשה אין כאן דיבור או מעשה כל עיקר, דתוכ"ד כדיבור דמי, והוי כאלו לא נדבר ולא נעשה כלל, ולזה כשהתנאי הוא נגד דיבור, דג"כ גדר התנאי שבזה הוא לעשות שלילת הדיבור בצד הב', שרק כשיהי' באופן זה הוא מדבר דיבור הזה, ולא כשיהי' באופן אחר, וכנ"ל, בזה התנאי אף שאינו עפ"י משפטי התנאים, כמו בהרי עלי קרבן על תנאי כך וכך, שא"א לנדור קרבן ע"י שליח, מ"מ הוא עדיף מחזרה דתוכ"ד, דחזרה תוכ"ד עושה שלילת הדיבור ע"י חזרה, מה דלא מהני בהקדש, והתנאי הזה עושה שלילת הדיבור בצד הב' שלא ע"י חזרה, רק נתכוון מתחלה לכך, אבל בתנאי נגד מעשה, שאינו עושה שלילת המעשה בצד הב', שהרי המעשה עשוי' ועומדת היא בכל הצדדים, רק שהתנאי בא לבטל ולעקור כח המעשה בצד הב' שלא יועיל המעשה כלל עם כל תוקפה, זה ענין יותר גדול ויותר קשה משלילת המעשה ע"י חזרה דתוכ"ד, וכנ"ל, וצריך בזה למשפטי תנאים, וא"כ ממילא כשהוא באופן שהתנאי שכנגד המעשה אינו בא לבטל ולעקור המעשה בצד הב', רק לעשות שלילת המעשה בצד הב', דהיינו כשמתנה על כוונת המעשה, שהוא רק מכוון בצד הא', ולא בצד הב', וממילא אין כאן מעשה כל עיקר בצד הב', דהמעשה בלא כוונה אינה כלום, וכנ"ל, לא גרע זה מחזרה דתוכ"ד דמהני גם במעשה לשלול המעשה מעיקרה, ומכש"כ תנאי זה דאין כאן חזרה, רק מכוון מתחלה לכך, דמהני לשלול המעשה מעיקרה בצד הב' אף דאינו עפ"י משפטי התנאים, ודוק והבן זה כי ברור הוא:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה