מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן כ · ענף ג
ומעתה מאחר שזכינו לדין דהעיקר מה שמגורשת לאחר ל' או לאחר עשיית המעשה הוא משום דהנתינה לידה היתה מיד לשם גירושין שלאח"כ, הא לולא זאת לא היתה מגורשת, דהו"ל טלי גיטיך מע"ג קרקע, אם לא שנוטל אח"כ ממנה הגט וחוזר ונותן לה בפני עדים לשם גירושין, וכנ"ל, ועיי"ש היטב בלשון הרמב"ן שבספר הזכות הנ"ל ובהר"ן הנ"ל וברא"ש פ' הזורק סי' ז' ותראה שכן הוא בבירור, ובזה מצאנו בינה להבין דברי הראב"ד ז"ל הנ"ל, שכתב דבמתנה י"ל כיון שעל תנאי מסר אינו אלא פקדון בעלמא עד קיום התנאי, ואינה כנתינת הגט וכקדושין לפי שאלו נתינתן היא עשייתן, עכ"ל, והקשינו לדעת למה לא נוכל לומר כן גם בגיטין וקדושין כיון שעל תנאי מסר אינו אלא פקדון בעלמא עד קיום התנאי, וכמו שכתב הרמב"ם גבי גירושין לאחר ל' יום או לאחר עשיית מעשה פלוני דהוי פקדון עד אז, ואח"כ מתגרשת בו, וכנ"ל באורך, ולפי הנ"ל יובן היטב דבמתנה י"ל כיון שעל תנאי מסר אינו אלא פקדון בעלמא עד קיום התנאי ואינה כנתינת הגט וכקדושין לפי שאלו נתינתן היא עשייתן, ור"ל דבאלו אין לומר כיון שעל תנאי מסר אין הגט והקידושין אלא פקדון בעלמא עד קיום התנאי, והיינו דכוונתו בהתנאי כך הוא אם יתקיים אח"כ התנאי נותן עתה הגט לגירושין מעת קיום התנאי ואם לא יתקיים התנאי אינו נותנו לגירושין כלל רק לפקדון בעלמא, דא"כ בשעת נתינת הגט לא נתברר כלל אם הוא נותנו בתורת גירושין אם לא, דהכל תלוי בקיום התנאי שאח"כ, דאם יתקיים התנאי אח"כ הוא נותנו עתה לשם גירושין מעת קיום התנאי ואם לא יתקיים התנאי אח"כ הוא נותנו עתה רק לפקדון ולא לגירושין כלל, ועכ"פ עתה אינו מבורר כלל, וא"כ צריכין לבוא בזה לברירה לומר אח"כ בעת קיום התנאי הוברר הדבר למפרע שלשם גירושין נתן לה אז בעת הנתינה, ומאחר שהנתינה בתורת גירושין הוא מדאורייתא ולולא זה הגט בטל מה"ת, כמבואר ברמב"ם הנ"ל, ובדאורייתא אין ברירה, ונמצא דאפילו בקיום התנאי מ"מ הוי כאלו לא נתנו לה לשם גירושין כלל, וכבר כתבתי לעיל דכשלא היתה הנתינה לשם גירושין כלל א"א להגט לחול אח"כ, דהו"ל כטלי גיטיך מע"ג קרקע:
והגם דבגיטין פ"ו ע"ב בשני גיטין שנתערבו זב"ז נותן שניהם לזו ושניהם לזו, אף דאינו מבורר איזה הוא לגירושין, עיי"ש בגמרא, מ"מ היינו דוקא כמו התם, דעכ"פ נותן בבירור לגירושין, אלא שאינו מבורר איזה גט הוא, בירור זה אינו מעכב, עייש"ה, אבל כשאינו מבורר אם נותן לגירושין כל עיקר, מה דמה"ת הגט בטל כשלא הי' הנתינה לשם גירושין, וכנ"ל בשם הרמב"ם, פשיטא דכשאין זה מבורר כלל אינה מגורשת, דהו"ל ספיקא דאורייתא במקום חזקת איסור דא"א, דלכ"ע מה"ת לחומרא, כנודע, וא"כ כשאין זה מבורר בשעת נתינה אלא שנתברר אח"כ על למפרע, דזה תלי' בברירה, פשיטא דלא גרע זה מכל מילי דאורייתא, דלא אמרינן בהו ברירה לקולא, וז"ב:
ואין זה דומה להא דהרי זה גיטיך ואל תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום או לאחר שתעשה מעשה פלונית דמתגרשת לאח"כ, וכנ"ל, דהתם לא תלה הגירושין באם ובספק, אם יגיע לאחר ל' יום, אם תעשה מעשה פלונית, רק אמר בהחלט תתגרשי בו לאחר ל' יום. דזמן בודאי וממילא אתיא, וכן תתגרשי בו לאחר שתעשה מעשה פלונית, לשון זה מורה שזה בהחלט ובבירור אצלו שתעשה מעשה פלונית ואומר לה שאז לאחר שתעשה תתגרש בו, ובזה שפיר הוי הנתינה בבירור לשם גירושין לאחר הזמן או לאחר המעשה, שכך הוא אומר לה עכשיו בעת הנתינה שנותן לה הגט שיהי' עכשיו לפקדון ולאחר זמן או לאחר המעשה לגירושין, וזה הוא מאמר ברור ומוחלט, ולזה שפיר מתגרשת בו אח"כ מכח הנתינה דמעיקרא, וכנ"ל, משא"כ כשאומר בלשון תנאי, בלשון אם וספק, אם תעשי מעשה פלונית הרי זה גיטיך, דהדבר בספק אצלו אם תעשה אם לא, אם נימא דכוונתו בזה הוא שאם תעשה המעשה אח"כ הוא נותן לה עתה הגט לשם גירושין שאח"כ ואם לא תעשה המעשה אח"כ הוא נותן לה עתה לשם פקדון בעלמא, נמצא שאין הנתינה עכשיו מבוררת כלל אם היא לשם גירושין שלאח"כ אם רק לשם פקדון בעלמא, מאחר שתלה זה בעשיית המעשה שאח"כ, ועשיית המעשה גופה אינה מבוררת ומוחלטת אצלו שתעשה אח"כ, מדתלה הדבר בלשון אם וספק, וכנ"ל, וע"כ צריך לבוא בזה לברירה לומר בקיום המעשה שאח"כ הוברר הדבר למפרע שהנתינה מעיקרא היתה לשם גירושין, ובדאורייתא אין ברירה, והוי גם בקיום התנאי כאלו לא הי' הנתינה כלל לשם גירושין, וא"כ אינה מגורשת אח"כ גם לאחר קיום התנאי, דהוי כטלי גיטיך מע"ג קרקע, וכנ"ל:
ולזאת ע"כ צ"ל בתנאי דגט, דאין כוונתו להתנות על הכוונה והמחשבה, אם נותן לה לשם גירושין אם רק לשם פקדון, אלא דהוא נותן לה הגט בהחלט ובבירור לשם גירושין בכל אופן שיהי', אלא שמתנה על חלות הגט ותכליתו, שלא יחול ולא יועיל הגט עם כל כוונת נתינתו לשם גירושין אלא כשתקיים התנאי, ולא קודם לזה כלל, ולזאת מאחר דאין התנאי בגוף הגט ובכוונתו המוכרחת כלל, רק על חלות הגט ותועלת שלו, באמת התנאי בזה מילתא אחריתא הוא, ולא שייך בו ברירה, וכנ"ל, ובהיות כן התנאי בגט בא לבטל מעשה עשוי' ונגמרת, דאף שנתינת הגט עשוי' ונגמרת לגמרי בכוונתה הראוי' אעפ"כ בא התנאי לבטל כל זה, שלא תועיל בלעדי קיום התנאי, ובכזאת בעינן שיהי' התנאי על פי משפטי התנאים, וכנ"ל:
וכן הוא בתנאי דקידושין, ג"כ א"א לומר דכוונת התנאי הוא על המסירה עצמה, אם היא לשם קידושין אם לשם פקדון בעלמא, דאם יתקיים התנאי אח"כ הוא נותן עתה הכסף לשם קידושין מעת קיום התנאי, ואם לא יתקיים התנאי אינו נותן לה עתה רק לשם פקדון בעלמא, דא"כ זה תלוי בברירה, לומר בקיום התנאי הוברר הדבר למפרע שלשם קידושין נתן לה מעיקרא, ובדאורייתא אין ברירה, והגם דלכאורה הא דבדאורייתא א"ב הוא דוקא להקל עי"ז בדאורייתא, ובקידושין לומר מקודשת הוי לחומרא לאוסרה לעלמא, מ"מ פשיטא דבכל קידושי תנאי כשנתקיים התנאי הקידושין הם קידושין גמורים אף להקל על ידם בכמה מילי דאורייתא, כמו לשבת ולדור עמה ע"י קידושין אלו ולטמאות לה כשהוא כהן וכדומה, וכיון דבדאורייתא א"ב לקולא א"כ אם כוונת התנאי יהי' כנ"ל הוי מסירת הכסף לידה כאלו לא נמסר לשם קידושין, והגם דהעלינו לעיל דלדעת הראב"ד בקידושי כסף גם טלי מע"ג קרקע מהני, וא"כ אפילו כשתסלק נתינת הכסף דמעיקרא לגמרי, מ"מ יכולין הקידושין לחול אח"כ בעת קיום התנאי אם לוקחת את הכסף אז בידה או כשמונח ברשותה, וכמו בהתקדשי לי בפקדון שיש לי בידך דאם נשתייר בו ש"פ דמקודשת, וכנ"ל, והגם דהכא בשעת קיום התנאי לא אמר כלום, ובקידושין בעינן ג"כ אמירה עם הנתינה, מ"מ יש לחשוב עכ"פ האמירה של קידושין שאמר לה אז בעת הנתינה דמעיקרא כאלו אמרה לה עכשיו בעת קיום התנאי, דנהי דמאחר שאמר לה אז בלשון תנאי ואם וספק לא נוכל לחשוב זאת כאלו אמר לה אז לשם קידושין ולומר הוברר הדבר למפרע וכנ"ל, עכ"פ מעת שהוברר הדבר דהיינו בעת קיום התנאי שפיר חיילה האמירה של אז, אף שלא חזר ואמר עתה כלום, ולא גרע זה מהי' מדבר עמה על עסקי קידושיה דסגי בנתינה לחוד כל זמן שעסוקין באותו ענין, מ"מ מאחר דלא נוכל לצרף לזה הנתינה דמעיקרא כלל, וכנ"ל, רק כל תכסיסי הקידושין בזה יהי' בעת קיום התנאי כשמונח הכסף אז ברשותה או שנוטלתו בידה, א"כ בע"כ צריך להיות אז עדים על זה שיראו אז את הכסף ברשותה או בידה, וכנ"ל, דקידושין בלא עדים אינם כלום, ולא שמענו מעולם דבקידושין על תנאי צריך שיהי' עדים ע"ז, ואפילו על קיום התנאי עצמו אין צריך בעצם עדים, [עיין בנו"ב תנינא חאבה"ע ר"ס נ"ג בד"ה אמנם] אלא כל שהי' עדים בנתינת הקידושין על תנאי סגי, וע"כ צ"ל בקידושין דאין כוונת התנאי על המסירה אם היא לקידושין או לפקדון, אלא דעל זה אין התנאי כלל, שהוא נותן לה בהחלט הכסף לקידושין, אלא שמתנה שהקידושין לא יועילו רק מעת קיום התנאי, ובלא קיום התנאי לא יועיל הנתינה עם כל כוונתו ואמירתו לקידושין, ולא תהי' מקודשת, ולזה בקיום התנאי אף שאין הכסף ברשותה כלל ואפילו כבר אכלתו מקודשת בהנתינה דמעיקרא שהיתה לשם קידושין בבירור בפני עדים, והתנאי מילתא אחריתא היא, וכנ"ל, ולכך יען דהתנאי בזה בא לבטל מעשה עשוי' ונגמרת, דהיינו הנתינה לשם קידושין, שלא תועיל בצד השלילה של התנאי וכל זמן שלא תקיים התנאי, לזה בעינן שיהי' התנאי עפ"י משפט התנאים, וזה הוא שכתב הראב"ד דבגיטין וקידושין נתינתן היא עשייתן, ור"ל דע"כ צ"ל בהם דנתינתן היא בהחלט ובבירור לשם גירושין ולשם קידושין, וזה הוא עשייתן בשלימות, אלא שמתנה עליהן שלא יועילו עשיות הללו בלא קיום התנאי, ולכך הואיל דהתנאי בהם בא לבטל מעשה עשוי' ונגמרת צריך להיות עפ"י משפטי התנאים:
משא"כ מתנה, דמהני בה טלי מע"ג קרקע, וגם בלא עדים, דבד"מ לא אברו סהדי אלא לשקרי, כנודע, שפיר יש לומר בה הואיל דעל תנאי מסר אין כוונתו אלא לפקדון בעלמא עד קיום התנאי, דכך כוונתו בהתנאי על המסירה גופה, אם יתקיים התנאי תהי' מסירה זו למתנה מעת קיום התנאי, ואם לא יתקיים התנאי הוא מוסר רק לפקדון בעלמא, ובזה אפילו אם אין ברירה, ונימא דהוי כאלו לא נתן לו עכשיו לשם מתנה כלל, דהוברר הדבר למפרע לא אמרינן, מ"מ שפיר הוי מתנה בעת קיום התנאי והמתנה אז ברשותו, דאז הוברר המתנה וקניא לי' רשותו את המתנה גם בלא עדים, וכיון דלפ"ז אין התנאי בא במתנה לבטל מעשה עשוי' ונגמרת בצד השלילה של התנאי, אלא למנוע את המעשה מעיקרה בצד השלילה של התנאי, שאז לא יהי' שום התחלה למתנה כלל במסירה זו אלא פקדון בעלמא, בכל כגון זה שאין התנאי בא לבטל ולעקור דבר אלא למנוע הוויית הדבר מעיקרו אין צריך למשפטי תנאים, וכנ"ל, כן נראה לפענ"ד בכוונת דברי הראב"ד בזה, ולפ"ז צריך לומר דהראב"ד לא ס"ל כל החילוקים הנ"ל לענין ברירה וכנ"ל בענף י"ג: