מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן כ · ענף א
הנה יעדנו לעיל בענף י"א לבאר דברי הראב"ד ז"ל המובאים שם, ולזאת נחזור עוד הפעם לדברי הראב"ד ז"ל הנ"ל, שכתב דבמתנה י"ל כיון שעל תנאי מסר אינו אלא פקדון בעלמא עד קיום התנאי, ואינה כחליצה ולא כנתינת הגט וכקדושין, לפי שאלו נתינתן היא עשייתן, עכ"ל, ויש להבין במה נשתנו אלו ממתנה שיהי' מוכרח לומר בהן נתינתן היא עשייתן, ואם יש מקום לומר במתנה דכיון שעל תנאי מסר אינו אלא פקדון בעלמא עד קיום התנאי, אף שבסתם התנה ולא הזכיר כלל פקדון בדבריו, מה הוא המונע שלא לומר כן ג"כ בנתינת גט ובקדושין, בשלמא בחליצה ע"כ צ"ל חליצתה הוא עשייתה, דא"א לומר כיון שעל תנאי חלץ אינו אלא חליצת נעל בעלמא עד קיום התנאי, ורק אז בעת קיום התנאי נפקע הזיקה, דזה א"א, דהא אז פסקה חליצתה מכל וכל, וכנ"ל בסוף ענף הקודם, וע"כ צ"ל דהגם דחלץ על תנאי מ"מ כוונתו לעקור ולהפקיע הזיקה מיד בשעת חליצתו, אלא שמתנה שבאם לא תקיים התנאי לא יועיל לה חליצה הזאת, ולא תהי' ניתרת עי"ז לשוק, וא"כ שפיר חליצתה היא עשייתה, אלא שבתנאי שלו בא לבטל מעשה זו, שלא תועיל ולא תתיר בצד השלילה של התנאי, ולהיות כי בתנאו שבא לבטל מעשה צריך משפטי תנאים, לזאת לא מהני תנאי הזה בחליצה, שא"א לקיימו ע"י שליח, אבל בנתינת הגט ובקדושין למה לא נימא בתנאי דידהו כמו במתנה, כיון דעל תנאי מסר לידה אין הגט וכסף הקדושין אלא פקדון בידה עד קיום התנאי, ואז בעת קיום התנאי הגט בידה לגירושין והכסף לקדושין, וחלין אז הגירושין והקדושין, דהא בגירושין וקדושין שפיר חל לאחר זמן, דהא קיי"ל באומר הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום, מקודשת לאחר ל' יום, ואעפ"י שנתאכלו המעות, כמבואר ברמב"ם פ"ז מה' אישות ה"י, ובקדושי שטר צריך שיהי' השטר קיים אז לאחר ל' יום, כמבואר בה"ה שם בשם הרמב"ן והרשב"א, עיי"ש, וכן בגירושין כתב הרמב"ם ברפ"ט מה' גירושין דהמגרש אשתו לאחר זמן קבוע או לאחר שתעשה מעשה פלונית הרי זו מגורשת לאחר הזמן שקבע או לאחר שתעשה המעשה, אם הגט מונח אז ברשותה או אפילו בצדי רה"ר, וא"צ בזה לדיני תנאי, דלא הגיע הגט לידה בתורת גירושין אלא בתורת פקדון עד הזמן שקבע או עד שתעשה המעשה, עיי"ש בהרמב"ם מן הלכה א' עד ה"ה, הרי דבגיטין ובקדושין מהני כשנותן לה הגט או הקדושין בתורת פקדון עד איזה זמן קבוע או עד שתעשה איזה מעשה, ואח"כ יהי' הגט לגירושין או הכסף והשטר לקדושין, וא"כ כמו שכתב הראב"ד דבמתנה י"ל כיון שעל תנאי מסר לו אינו אלא פקדון בעלמא עד קיום התנאי, ולזה א"צ למשפטי תנאים, וכנ"ל, ולמה לא נימא כן גם בנתינת גט ובקדושין, כיון שעל תנאי מסר אינו אלא פקדון בעלמא עד קיום התנאי, ולמה צריך בהם משפטי תנאים בתנאי דאם:
אמנם לכאורה היא גופא קשיא, דהאיך מהני בגט אם נותנו לה לעת עתה לפקדון ורק לאחר זמן או לאחר עשיית המעשה תתגרש בו. הא בגירושין בעינן ונתן בידה, שיתן הגט בידה לשם גירושין, וכאן בשעת נתינת הגט נתן בידה לשם פקדון, ובעת חלות הגירושין הגם שהי' הגט מונח אז ברשותה, או שנוטלתו אז בידה, מ"מ הוא לא נתן לה אז בידה, והו"ל טלי גיטיך מע"ג קרקע דלא מהני, וכמו כן תקשי בקדושין למ"ד דגם בקדושין לא מהני טלי קידושיך מע"ג קרקע, ולא דמי למתנה דחלה לאחר זמן, דשם גם טלי מע"ג קרקע מהני, ולכך בהגיע הזמן של חלות המתנה קני לי' חצירו או ידו ממש, משא"כ בגט, ובקדושין למאן דאית לי', דבעינן ונתן בידה, וכנ"ל:
וגדולה מזו יש להקשות מהא דקדושין מ"ז התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך וכו' אם נשתייר הימנו שוה פרוטה מקודשת, ולמ"ד דבקדושין ג"כ לא מהני טלי קדושיך מע"ג קרקע אמאי מקודשת, הא בשעה שנתן לה לא נתן לה אלא לשם פקדון לבד, ולא זולת כלל, ועכשיו הו"ל טלי מע"ג קרקע:
ולכאורה הי' נראה בזה, דהא נודע דעת הט"ז בחו"מ סי' קפ"ט דאם המפקיד הקנה להנפקד דבר המופקד אצלו אין הנפקד קונה מטעם חצירו, דהרשב"ם כתב בפ' הספינה דפ"ה שרשות הנפקד שהחפץ מונח שם הוי רשות המפקיד, עיי"ש, ובקצות החשן שם הביא דברי מהרי"ט סי' ס"ה שחולק על זה מחמת ג' טעמים, ואחד מהם הוא דכשמקנה המפקיד דבר המופקד להנפקד הרי מתנתו וחצירו באים לו כאחת, ובנתיבות בסוף פתיחתו לסי' ר' הסכים עם המהרי"ט, עיי"ש, וראי' ברורה הביא גם הקצה"ח לזה מהא דהתקדשי לי בפקדון שיש לי בידך הנ"ל דאם נשתייר ש"פ מקודשת, הרי דקונית הפקדון שנשתייר ע"י חצירה, עיי"ש:
ולפ"ז כיון שאין האשה קונית הש"פ שנשתייר רק מטעם קידושיה וחצרה באים כאחת שוב לא הוי זה טלי קידושיך מע"ג קרקע, כמ"ש התו' בגיטין ע"ז ע"ב בד"ה ותיזול, וז"ל ולא הוי כמו טלי גיטיך מע"ג קרקע דכיון שהגט בא מרשות הבעל לרשותה הוי כאלו נתנו לה, עכ"ל, ועיין בתורת גיטין סי' קל"ט ס"א בד"ה עוד, מ"ש לפרש זה, וא"כ ה"ה כאן בש"פ שנשתייר כיון שבא מרשות המקדש לרשותה ע"י קידושיה וחצרה באים כאחד הוי כאלו נתנה לו מידו לידה
אמנם באמת א"א לומר כן, דהא המהרי"ט כתב שם עוד טעם על הא דהנפקד קונה דבר המופקד ע"י מה שמונח בחצירו, דבמה קנה המפקיד לאותו רשות, וכתב הנתיבות שם ובס"ס קצ"ב דאף דלתשמיש בהמקום קנה בחזקת תשמיש לחוד. וכמ"ש גם בקצוה"ח שם, מ"מ לענין שיהי' חצירו לקנות על ידו צריך שיהי' לו בו קנין הגוף לפירות, ולזה צריך חזקה דנעל גדר ופרץ, משא"כ חזקת תשמיש אינו קנין בגוף המקום, אלא שעבוד בעלמא לתשמיש, עייש"ה, ולפ"ז המקום שמונח עליו דבר המופקד אינו חצירו של המפקיד, אלא של הנפקד, וכשאומר לה התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך אין כאן קידושיה וחצרה באים כאחת, ואין הפקדון יוצא עתה מרשותו לרשותה ומידו לידה, דאין מקום זה שהפקדון בו חצרו וידו כלל, רק מונח בחצרה מקודם, ועכשיו הוא אומר שתקנה הפקדון ע"י חצרה ותתקדש לו בו, אבל עכ"פ אין כאן ונתן בידה, דהרי אינו בא מרשותו לרשותה ומידו לידה:
אמנם בגט שפיר יש לומר כן, דאם הבעל נתן לה הגט בתורת פקדון, ושוב אחר זמן אמר לה הרי את מגורשת בו, אם מונח אז ברשותה מגורשת בו, ולא הוי כטלי גיטיך מע"ג קרקע, דבגט ע"כ צריך לבוא מטעם גטה וחצרה באים כאחת, דאל"כ מה שקנתה אשה קנה בעלה, וכדאמר רבא שם בגיטין ע"ז ע"ב, עיי"ש ובתו' שם בד"ה ידה, דקנין הבעל אינו רק שעבוד בעלמא, אלא קנין גמור לפירות, והוי כאלו קנוי לו גוף החצר, ולכך ע"כ צ"ל בו גטה וחצרה באים כאחת, וא"כ ממילא הוי כבא הגט מיד הבעל ליד האשה, דהא בא מחצירו לחצירה, וכנ"ל בשם התו' שוב נזכרתי דאין כל חדשות במה שכתבתי, דעיקר הדבר דהבעל יכול לגרש אשתו בגט המופקד אצלה באמירת הרי זה גיטיך בלבד, מבואר בר"ן פ' הזורק במשנת אמר לה כנסי שט"ח זה, וז"ל שם וה"ה כשנתנו לה לשם פקדון וכו' ואח"כ אמר לה הא גיטיך ועומדת בצד חצרה מתגרשת, עכ"ל, וטעם הדבר מה דלא הוי כטלי גיטיך מע"ג קרקע כתב בתו"ג שם בסי' קל"ט ס"א, משום דמאחר דמה שקנתה אשה קנה בעלה, וע"כ צ"ל בזה גיטה וחצרה באים כאחד, והיינו דבאמירת הא גיטיך מסלק עצמו ע"י הגט מהפירות וחצר שלה, וגיטה וחצרה באים כאחד, וא"כ הגט בא ע"י אמירת הא גיטיך מחצרו לחצירה, דהיינו מידו לידה, ואין כאן טלי גיטיך מע"ג קרקע, עיי"ש בתו"ג, והיינו כמ"ש לעיל:
אמנם באמת א"א לומר כן, וכבר השגתי על התו"ג בזה לעיל בסי'. ענף י"א, דא"כ גם בדחאו הרוח להגט בחצרה, ואח"כ אמר לה הבעל הא גיטיך, והיא עומדת בצד חצרה, תהי' מגורשת ע"י גיטה וחצרה באים כאחת, והוי כבא מרשותו לרשותה ומידו לידה, והר"ן כתב בפירוש שם דבדחאו הרוח לחצרה אינה מגורשת, דהוי כטלי גיטיך מע"ג קרקע, עיי"ש, וכן הוא בריטב"א שם, וע"כ צ"ל דגיטה וחצרה הבאים כאחת ע"י סילוק של הבעל מחצרה לא הוי כבא הגט מידו לידה, ודוקא בהא דתיזול ותיחד שהבעל מקנה לה חצרו והגט כאחת, וא"כ הגט בא מחצרו ממש לחצרה, הוי כבא מידו לידה, משא"כ כשמונח הגט בחצרה, הגם דמה שקנתה אשה קנה בעלה, מ"מ לא הוי חצרו ממש, ומסופק אני מאוד אם יכול לקנות איזה דבר בקנין חצר ע"י מה שמונח עבורו בחצר אשתו, וקרוב בעיני דלא, ובירושלמי שהביאו התו' בגיטין שם בסד"ה מה פריך בלשון זה, גגה חצרה אינן משועבדים לאיש לאכילת פירות, עיי"ש, הרי דלא קרי לי' אלא שעבוד, ולזאת כיון שאינו חצרו ממש, הגם דקנינו שבהחצר שלה מעכב עכ"פ שלא תקנה הגט המונח בחצרה רק מטעם גיטה וחצרה באים כאחת, כמבואר בגמ' שם, מ"מ עכ"פ לא הוי כבא הגט מחצירו לחצירה ומידו לידה, מאחר שאין זה חצרו ממש, וכמ"ש התו"ג עצמו שם כן בדעת הרמ"ה, עיי"ש, ולדידי כ"ע ס"ל כן, גם הר"ן. מדכתב דבדחאתו הרוח לחצרה ואח"כ אמר לה הא גיטיך הוי לי' כטלי גיטיך מע"ג קרקע, וכנ"ל:
אמנם מה שכתב הר"ן שם דבנתנו לה לשם פקדון ואח"כ אמר לה הא גיטיך ועומדת בצד חצרה מתגרשת, ולא הוי זה כטלי גיטיך מע"ג קרקע, כבר כתבתי שם לעיל בסי' הנ"ל דהיינו טעמא, משום דהא בשעה שנתן לה לפקדון נתן הגט בידה או ברשותה, והגם דאז לא נתנו לה לגירושין, מ"מ הא דבעינן בגט נתינה חומרית ונתינה קנינית, נתינה חומרית שיגיע לה הגט מידו לידה, ונתינה קנינית שיתננו לה ויקננו לה לשם גירושין, אין צריך דוקא שיהי' ב' הנתינות הללו בשעה אחת, אלא מצרפינן ג"כ נתינה החומרית שנתנו לה אז מידו לידה, הגם שלא הי' אז לשם גירושין, אל הנתינה הקנינית שנותנו לה אח"כ באמירתו אליה הרי זה גיטיך, וכמו בגיטין ע"ח באומר לה כנסי שט"ח זה ואח"כ אמר הא גיטיך דקיי"ל כרבי דמגורשת, וא"צ דוקא שיטלנו מידה ויחזור ויתננו לה לשם גירושין, כרשב"א, דמצרפינן ב' הנתינות, וה"ה בזה, עיי"ש באריכות, וממילא א"ש הא דהתקדשי לי בפקדון שיש לי בידך דמקודשת, אף דנימא דגם בקדושין לא מהני טלי מע"ג קרקע, משום דמצרפינן כאן ב' הנתינות יחד, כמו בכנסי שט"ח הנ"ל:
שוב מצאתי כן בתשובת מהרי"ל סי' ע"ג, וז"ל שם, ואי קשיא כי מקדש לה בפקדון הא לא אתי לידה בתורת קדושין, והוי כטלי מע"ג קרקע, אי משום הא לא איריא, דבעינן שיבא מיד הבעל או מיד שלוחו לרשותה, אע"ג דמעיקרא לאו בתורת קידושין יהיב לה, ה"נ נימא מגורשת כי אמר לה כנסי שטר חוב זה וחזר ואמר הרי זה גיטיך, דמעיקרא בתורת פקדון אתא לידה, כמו שביאר הר"מ, עכ"ל המהרי"ל שם, וכ"כ הב"ש סי' ל' ס"ק א', עיי"ש, ובחתם סופר בח"א מאב"ע סי' פ"ב בד"ה אך מ"ש כתב דהא שמחלק המהרי"ל בין הא למקדשה בפקדון שיש לו בידה אין לו מובן, עיי"ש, ולפענ"ד מובן היטב וכמ"ש לעיל ובסימן הנ"ל באריכות:
ומ"ש בח"ס שם ליתן טעם לזה, דכשהפקיד בידה הי' ידה יד המפקיד, ומיד כשמקדשה סילק כחו ממנה ונעשה ידה יד עצמה, והו"ל כמוסר מידו לידה, דהיד משתנה מיד המקדש ליד המתקדשת, עיי"ש, והוא כעין שרציתי לומר לעיל דקידושיה וחצרה באים כאחד והוי כבא מרשותה לרשותה, ובמה שסתרתי זה לעיל נסתר גם מ"ש הח"ס. דיד הנפקד אינו כ"כ כיד המפקיד ממש דנימא בשביל זה דהוי כבא מידו לידה, ואפילו בעבד עברי אמרו שאין ידו כיד רבו דאין גופו קנוי, ודוקא עבד כנעני ידו כיד רבו, עיי"ש בב"מ צ"ט ע"א, ומכש"כ נפקד אף דמה שבידו הוא כברשות המפקיד, מ"מ לא הוי ידו כיד המפקיד ממש דנימא דע"י סילוק כח המפקיד ממנו הוי אז כבא מיד המפקיד לידו, וז"פ לפענ"ד, ולזאת מחיוורתא כמ"ש לעיל, וכמ"ש מהרי"ל, דלא בעינן אלא שיבא מידו לידה, ואפילו לא בתורת קידושין, מ"מ מצרפינן נתינה חומרית זו שמידו לידה אל הנתינה הקנינית והצוריית שאח"כ מה שאומר לה התקדשי לי בפקדון זה, וכמו בכנסי שט"ח זה, וכמ"ש גם הר"ן להדיא דבנתן לה הגט בתורת פקדון ואח"כ אמר לה הא גיטיך הר"ז מגורשת, ולא הוי כטלי גיטיך מע"ג קרקע, וכנ"ל:
אלא דלפ"ז נתחזקה הקושיא בדברי הראב"ד הנ"ל, דבמה נשתנו גט וקידושין ממתנה, ואם יש מקום לומר במתנה כיון שעל תנאי מסר אינו אלא פקדון בעלמא עד קיום התנאי, וכמ"ש הראב"ד, למה לא נימא כן גם במסירת גט וקידושין על תנאי, כיון שעל תנאי מסר אינו אלא פקדון בעלמא עד קיום התנאי, מאחר דבררנו דבכך שפיר דמי שיתהוה גירושין וקדושין ממה שהי' עד עכשיו פקדון, ומה זה שכתב הראב"ד דהנך נתינתן היא עשייתן, והלא גם עשייתן דהנך יכול להיות גם אחר נתינתן לפקדון וכמו מתנה: