מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן יז · ענף ד
אמנם אעפ"כ בנ"ד שכבר נעשה מעשה עפ"י כ"ת, ויש בזה בזיון התורה למיהדר עובדא, נראה להכשיר החליצה, עפ"י מ"ש הב"ש שם בסוף ס"ק י"ד הנ"ל דאם המנעל הוא שיכול להלוך בלא קשירה אז נראה לכ"ע כשר אם הרצועות הם של שאר מינים כמ"ש לקמן בשם הרא"ש ועיי"ש, עכ"ל הב"ש שם, וכוונתו על מ"ש בשם הרא"ש לקמן בס"ק ל"א, עיי"ש, ועיין מה שכתבתי בזה לקמן בסימן מענף ח' עד ענף י"א, וא"כ בנ"ד ודאי דהי' יכול לילך בו גם בלא הקשירה, ובפרט ע"י הקרסים והלולאות, שמכניסין מקודם הקשירה הקרסים בלולאות, ובודאי יכול לילך בו עי"ז גם בלא הקשירה, ושוב אין הקשירה מעכבת לפמ"ש הרא"ש, ושוב אין הרצועות נצרכים כ"כ אל הנעל, ואינם נחשבים בכלל הנעל, וכשרין גם משאר מינים, וכמ"ש הב"ש, ומכש"כ בתפר אותם בחוט של שאר מינים דכשר:
אמנם פשוט מאוד שאין להכשיר בזה אלא בדיעבד, שכבר נעשה מעשה החליצה, וכולי האי ואולי, אבל לכתחלה ח"ו לעשות כן, ולהקל שום דבר בהרצועות מחמת שיכול להלוך בהנעל גם בלא קשירה, דהא גם הרא"ש דהוא מקור דין זה לא הקיל בכזה אלא בדיעבד שכבר חלצה, כמ"ש הטור בשמו, וכן הרמ"א שם בסעיף ל"ג מיירי בדיעבד, עיי"ש, בשגם כי הרמ"א שם לא הביא דברי הרא"ש בסתם לפסק הלכה, אלא בשם יש אומרים, אלא שהב"ש שם כתב דלא מצינו שום פוסק שחולק עליו, וי"ל שמודים לדבריו, עיי"ש, אמנם כפי הנראה לא הי' לפני הב"ש הים של שלמה על יבמות, ואולי עדיין לא הי' נדפס אז, כי אינו מביאו בשום מקום, וביש"ש שם בפ' מ"ח סי' ח' חולק על הרא"ש, וס"ל דאף ביכול להלוך בלא קשירה מ"מ כשיש רצועות אם אינן קשורין כמו שצריכין להיות וכדומה או התיר הוא פסול, עיי"ש, וא"כ קשה מאוד לסמוך ע"ז למעשה אפילו דיעבד:
אמנם בכל זאת מה לעשות, וכדאי הוא הב"ש לסמוך עליו, והואיל שיצא מפי אותו צדיק להכשיר בזה, וכל בית ישראל נמשכים אחר הש"ע ונושאי כליו, מסתמא הלכה כן הוא כהרא"ש, בשגם כי בקרבן נתנאל שם מיישב קצת דברי הרא"ש, עיי"ש בפמ"ח סי' ז' אות כ"ג, ובנ"ד יש לצרף לזה עוד כי באמת מפשטות דברי הטור וש"ע משמע דבכל גווני כשרים הרצועות גם משאר מינים, ולא כמ"ש בב"ש שם ס"ק י"ד דלכ"ע זה פסול, וכ"כ בביאורי הגר"א שם ס"ק ק"ד בדעת הטור כמ"ש הב"י דרצועות כשרים משאר מינים, עיי"ש, וכ"כ ביש"ש שם סי' י"ג בדעת הטור דרצועות של שאר מינים כשר אפילו לכתחלה, רק שהוא ז"ל עצמו לא מלאו לבו להקל כ"כ, ומ"מ בדיעבד גם הוא ז"ל מכשיר, עיי"ש, ובהיות כן מלבד דבין להב"ש ובין למהרש"ל יש להכשיר בדיעבד בנ"ד, דלהב"ש הגם ד"ל דרצועות של שאר מינין לכ"ע פסול, מ"מ הא ס"ל דקיי"ל כהרא"ש דביכול לילך בו בלא קשירה לא איכפת לן ברצועות כלל, וכנ"ל, ולמהרש"ל דחולק על הרא"ש, שוב פוסק דרצועות של שאר מינין כשר בדיעבד, וכנ"ל, אלא גם בלא זה, אפילו אם ננקוט לחומרא בתרווייהו, ר"ל כמהרש"ל דחולק על הרא"ש, וכהב"ש דרצועות של שאר מינים פסול, מ"מ עכ"פ יש לנו לעשות מזה ס"ס דפלוגתא דרבוותא, כי הגם דנראה שאין לעשות ספק שמא כהרא"ש דחפור בחוט של פשתן כשר בדיעבד, מאחר דכפי הנראה הרא"ש יחידאי הוא בזה, ורוב הפוסקים חולקים ע"ז, וכנ"ל, ובכה"ג אין לחשבו לספק כמבואר בקונטרס הספקות של המנח"י במחודשים ס"ז, מ"מ עכ"פ י"ל ס"ס, ספק כהטור ויש"ש דרצועות של שאר מינים כשר, ומכש"כ בתפר הרצועה בחוט של שאר מינים, ואת"ל דרצועה של שאר מינים פסול, שמא הלכה כהרא"ש דביכול להלוך בו בלי קשירה לא איכפת לן ברצועות כלל, והגם דיש כאן חזקה לנגד הס"ס, חזקת זקוקה ליבם, מ"מ הא כתב הפרמ"ג בסי' ק"י בשפד"ע ס"ק ס"ד בדיני הס"ס אות כ"ח ובמחודשים סוף אות ד' דס"ס בפלוגתא דרבוותא לכ"ע יש להקל אף במקום חזקת איסור, דבשביל החזקה לא ישתנה הדין, עיי"ש, ואין להאריך בזה יותר, כי בל"ז יש לסמוך על הב"ש, וכנ"ל:
מיהו כל זה יש להקל בדיעבד, אבל לכתחלה חס וחלילה להכניס עצמו בזה ולתפור הרצועה אל הנעל בחוט של שאר מינים, וכנ"ל, וקרוב אצלי שזה הי' כוונת הרמ"א בסי' קס"ט סט"ו הנ"ל במה שהוסיף תיבות "כל תפירותיו' בדברי המחבר, צריך לתופרו כל תפירותיו בעור לכתחלה, לומר שלא לבד תפירת המנעל עצמו צריך להיות בעור, אלא גם כל תפירותיו שתפורין אל המנעל, דהיינו הקרסים והלולאות והרצועות שתפורין אל המנעל, כל זה ג"כ צריך להיות חפור בעור, ומעתה יש להפליא על כ"ת איך נעשתה התפירה הזאת של הרצועה אל הנעל בחוט של שאר מינים עפ"י הציווי של כ"ת:
עוד יש רעותא בזה, מאחר דהנעל לא ניתן ממני רק במתנה ע"מ להחזיר, [ועיין מ"ש לקמן בסי' בענין זה], וא"כ צריך להיות קיום התנאי, להחזיר המנעל כמו שהי', ובשינוי כזה שבשום אופן אי אפשר לקיים אותו כך לכתחלה רק לתלוש הרצועה מהנעל ולתפור אותה מחדש בעור טהור לבן. כמו כל שאר התפורות שבנעל, וכנ"ל, בודאי קפידא היא זאת, ורחוק שיהי' זה מקרי קיום התנאי, וא"כ לא הי' מתנה כלל:
אמנם גם בזה יש להכשיר בדיעבד, דהא חלצה במנעל שאינו שלו כשר, כמבואר שם בסי' קס"ט:
וגם בלא זה נראה, דבמתנה עמ"ל אפילו אם אינו מחזיר לו יכול הנותן למחול לו התנאי, כמבואר במקור חיים סי' תמ"ח ס"ק ט', או לומר לו הריני כאלו התקבלתי, וזה הוי כקיום התנאי, וכמו דמצינו ביו"ד סי' רכ"ח סל"ט לענין שבועה, דהנשבע לפרוע לזמן פלוני סגי כשהמלוה אומר הריני כאלו התקבלתי, ואין צריך התרה, דזה הוי כפרעון, ובב"י שם בשם תשובת הרשב"א כתב להדיא דהריני כאלו התקבלתי הוי כקיום התנאי, עיי"ש על ראובן שנשבע לחמיו וכו', וא"כ ממילא מובן שכדי להטיב ענין החליצה שתהי' למפרע במנעל שלו, כראוי להיות לכתחלה, גם אני אומר כן הריני כאלו התקבלתי הנעל כמו שהי' מקודם:
אמנם כל זה בדיעבד, שכבר נעשה מעשה, אבל תמיהתי קיימת על כ"ת איך נעשה כן על ידו לכתחלה, דזה ודאי לא יתכן בכל אופן, וכנ"ל: