מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן יד · ענף ד
אמנם כל הנ"ל כתבתי לרווחא דמילתא, לפי דברי הנתיבות, אבל לקושטא דמלתא נראה לפענ"ד, דאפילו למ"ד חלצה בלילה כשרה, ג"כ אין מוכרח כלל לומר דסומא באחת מעיניו כשר לחליצה, ושפיר נוכל לומר גם לדידי' דלסומא בב' עיניו לא איצטריך קרא דלעיני, דמד"מ נוכל ללמוד זה, וקרא דלעיני לא אתי אלא למעט סומא באחת מעיניו, דדוקא בד"מ, דאין שום לימוד לפסול סומא, חוץ מהלימוד מלילה, אלא מהיקישא דריבים לנגעים, ושם בנגעים אין הפסול בלילה ובסומא אלא משום הראי', שתהי' על צד היותר טוב, כדכתיב לכל מראה עיני הכהן, וכמבואר שם בסנהדרין ל"ד ע"ב, וכיון דגמר דין של ד"מ כשר בלילה, א"כ כש"כ סומא באחת מעיניו, דעדיף טפי מלילה לענין הראי', דא"א למילף מנגעים לפסול אף בגמ"ד, וע"כ לומר דלא מקשינן ריבים לנגעים לענין סומא באחת מעיניו, וכיון שכן שוב אמרינן דגם לתחלת דין כשר בד"מ, דמהיכי תיתי לפסול אותו, לנגעים לא איתקש, ומלילה אין ראי' דהוא עדיף מלילה, וכנ"ל, וזה הכל בד"מ, דאין שום לימוד לפסול סומא אלא מנגעים, משום לתא דראי', וכנ"ל, אבל בחליצה דכתיב לעיני, י"ל דהכתוב בא לפסול סומא באחת מעיניו, לא משום הראי', אלא דהקפידה התורה על מום שבעין והגם דשאר מומין אין פוסלין, אבל סתום העין פוסל, דהגם דלא בעינן בחליצה כולך יפה, כמו סנהדרין, אבל עכ"פ הקפידה התורה על העיניים שיהי' יפין, כדאמרינן בעלמא כלה שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה, וא"כ אין זה ענין לחלצה בלילה דכשרה למ"ד, הרי דגם ראיית לילה, דגרע מראיית סומא באחת מעיניו, סגי בחליצה, דבאמת אין הפסול של סומא באחת מעיניו לחליצה משום הראי', אלא משום המום שבעין:
באופן שאין בדברי הנתיבות שום הכרח לומר דסומא באחת מעיניו לא נתמעט מלעיני, ועוד יתבאר לפנינו בעזה"י בסימן שאח"ז הכרח דע"כ כי אמרינן לעיני פרט לסומין אתי למעוטי סומא באחת מעיניו, וא"כ עדיין הקושיא במקומה עומדת מנ"ל דלא בעינן מומחין בחליצה, וכנ"ל, וע"כ צ"ל כמו שכתבתי לעיל, דכיון דיש לנו הכרח דלא בעינן סנהדרין, והשערה לאו דוקא, ממילא שמעינן מהזקנים אפילו זקני השוק, וכנ"ל, כי באמת השערה בכל מקום מורה על מקום מושב הסנהדרין, כמו ובועז עלה השער, השער הידוע, ומתרגמינן לתרע בית דינא דסנהדרין, ובמוציא שם רע כתיב אל זקני העיר השערה, דהיינו סנהדרין, דשם נוגע לדיני נפשות, כדכתיב התם, ואם אמת וכו' והוציאו את הנערה וכו' וסקלוה, ולא מיבעיא לחכמים בריש משנה דסנהדרין דלעולם מש"ר בכ"ג, והכי קיי"ל, אלא אפילו לר"מ שם דאמר בג', מ"מ היינו דוקא כשאין הבעל בא אלא לממון, להפסיד כתובתה, אבל כשבא לנפשות, והביא עדים, פשיטא דגם לר"מ הוא בכ"ג, וכמ"ש רש"י כן להדיא בדף ח' ע"א בד"ה המוציא ש"ר, עיי"ש, וקרא ודאי בהכי איירי שהביא הבעל עדים שזינתה, כמבואר בכתובות מ"ו ע"א, מושם לה עלילות דברים, בין לר' יהודה ובין לרבנן, עייש"ה, וכן בכל דוכתי דכתוב בתורה שער או שעריך הוא בד"נ, שנידון בסנהדרין, והטעם לזה מה שמקום מושב הסנהדרין נקרא שער הוא, מפני שסנהדרי קטנה יושבת בשער העיר, כמבואר ברמב"ם פ"א מה' סנהדרין סוף ה"ג, עיי"ש, אבל מקום מושב ב"ד של דיני ממונות וכדומה, אפילו מומחין, דהיינו סמוכין, לא נקרא בכל מקום בשם שער, רק כתיב עד האלקים יבא דבר שניהם, ונקרב בעה"ב אל האלקים, וכן ונתן בפלילים, אבל לשון שער לא נזכר בד"מ וכדומה מה שנעשה לפני ב"ד של שלשה, כי באמת מקום מושב ב"ד של ג' לא הי' בשער העיר, ולזה בחליצה דכתיב ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים, הוי אמינא לפי פשוטו דהיינו סנהדרין, כמו בכל מקום, אבל מאחר דיש לנו הכרח דלא בעינן סנהדרין, וע"כ השערה דכתיב כאן יוצא מן הכלל, והוא רק שם מושאל על מקום מושב ב"ד של שלשה, או חמשה לר' יהודה, וא"כ כך לי לזה הדיוטות כמו מומחין, דעל שניהם לא שייך לפי פשוטו לכתוב השערה, ובהיות כן שוב אמרינן דהזקנים משמע אפילו זקני השוק, וגם בהדיוטות סגי, וממילא מיושב קושית הגר"א על התו', מנ"ל להכשיר יושבי קרנות לחליצה, דשפיר שמעינן זה מהזקנים, דאפילו זקני השוק במשמע, ואדרבא פשטות הדברים, מצות חליצה בג' שיודעין להקרות כעין דיינים, מורין כדברי התו':
ולכאורה הי' נראה להכריח כדעת התו', דגם הדיוטות ממש כשר, דשם בדף ק"א ע"ב אמרינן לר' יהודה דנפקא לי' הדיוטות מבישראל ישראל כל דהוא, ואידך האי בישראל מאי עביד לי', מיבעיא לי' וכו' בב"ד של ישראל ולא בב"ד של גרים, ואידך בישראל אחרינא כתיב וכו', עיי"ש, ואי נימא דדוקא סנהדרין וגם מומחין לא בעינן, אבל עכ"פ בעינן גמירי וסבירי בה' חליצה, כמ"ש בנ"י, א"כ ממילא שמעינן זה דלא בעינן מומחין מדאיצטריך בישראל למעוטי ב"ד של גרים, ואי ס"ד בעינן מומחין, דהיינו סמוכין, פשיטא דסמוך צריך להיות אביו ואמו מישראל, דאל"כ אינו ראוי לדיני נפשות, ונפקא לן מונשאו אתך, עיין בהרשב"א שם, ואם אינו ראוי לכל הדברים אין סומכין אותו לכלום, וכנ"ל, וע"כ מומחין צריכין שיהי' אביהן ואמן של ישראל, ול"ל בישראל למעט גרים, וע"כ צ"ל דלא בעינן מומחין, וא"כ מבישראל אחד, למעוטי ב"ד של גרים ידעינן לתרווייהו, ולמה צריך להת"ק זקני לרבות הדיוטות, ולר' יהודה בישראל אחרינא, הלא מחד בישראל נפקינן לתרוייהו, וכנ"ל, א"ו כדעת התו', דלא די דלא בעינן מומחין לחליצה, אלא אפילו לא גמירי כלל רק שיודעין להקרות כשר, וזה לא הוי שמעינן מחד בישראל, כ"א דלא בעינן מומחין, כנ"ל, ואכתי הוי אמרינן דעכ"פ גמירי וסבירי בה' חליצה צריכים להיות, ולזה צריך עוד קרא, לרבנן זקני, ולר' יהודה בישראל אחרינא, להכשיר הדיוטות ממש, אם דלא גמירי כלל:
אמנם לפי מה שכתבתי לעיל, דמכיון דידעינן דלא בעי סנהדרין, ממילא שמעינן מהזקנים גם זקני שוק, א"כ עדיין אינו מיושב בהנ"ל מה דלא סגי בחד בישראל, דמאחר דשמעינן מזה דלא בעינן סנהדרין ומומחין, וכנ"ל, ממילא שמעינן דגם בהדיוטות ממש כשר, מהזקנים אפילו זקני השוק, וכנ"ל, וע"כ צ"ל בזה, דאי לא הוי כתיב אלא חד בישראל, הוי מוקמינן לי' לישראל כל דהוא, דכשר בהדיוטות, ולא הוי ידעינן למעט ב"ד של גרים, ולכך צריך לר' יהודה חרי בישראל, ולרבנן דליכא אלא חד בישראל לדרוש ממנו, צריך הזקנים, להכשיר הדיוטות, וממילא דרשינן מבישראל למעט ב"ד של גרים, וא"כ אין ראי' מזה להתו', ודוק: