אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן יד · ענף ג

ענף ב

מיהו י"ל דה"ק הנתיבות, דהא האמר מר לעיני פרט לסומין סתמא קאמר, ויש לומר בו אחת משתיים, או דלעיני קאי על כל זקן וזקן, וסומא באחת מעיניו פסול, דלא קרינן בי' לעיני, אלא לעין, או דלעיני קאי על כל הזקנים, ולא נוכל למעט מזה אלא סומא בב' עיניו, אבל סומא באחת מעיניו י"ל דכשר, דהא שפיר קרינן בהו בכלל לעיני הזקנים, ומעתה מדאליבא דמ"ד חלצה בלילה כשרה ע"כ צ"ל דלעיני לא אתי למעוטי סומא באחת מעיניו רק סומא בב' עיניו, וכנ"ל, א"כ חזינן דמפרשינן דלעיני קאי על כל הזקנים, וא"כ ה"ה דצ"ל כן גם אליבא דמ"ד חלצה בלילה פסולה, דלא ממעטינן אלא סומא בב' עיניו, דהגם דלדידי' שפיר יוכל להיות פסול גם סומא באחת מעיניו, וכנ"ל, מ"מ הרי פירושא דקרא ע"כ דלעיני קאי על כל הזקנים, דאל"כ לא נוכל אליבא דמ"ד חלצה בלילה כשרה, וכנ"ל, וכיון דפירושא דקרא כן הוא, ממילא גם אליבא דמ"ד חלצה בלילה פסולה מפרשינן לקרא כן, ולא ממעטינן סומא באחת מעיניו, רק בב' עיניו, כן י"ל בכוונת הנתיבות בזה, ודוק:

אמנם באמת גם זה אינו מוכרח כלל, דודאי לעיני הזקנים יש לפרש כך ויש לפרש כך, ורק כשיש איזה הכרח לצד אחד, ההכרח מכריע הפירוש, כדאשכחן בחגיגה דף ג' ע"א, חרש באזנו אחת פטור מן הראי', שנאמר באזניהם, ופריך הגמ' והאי באזניהם מיבעיא לי' באזניהם של כל ישראל, ומשני ההוא מנגד כל ישראל נפקא וכו', עיי"ש, וה"ה בהך דלעיני הזקנים, הפירוש שקול, אי לעיני כל זקן וזקן, אי לעיני דכלהו זקנים, רק דאליבא דמ"ד חלצה בלילה כשרה, ומכש"כ סומא באחת מעיניו דעדיף מלילה דכשר, לדיד' יש הכרח לפרש לעיני הזקנים, לעיני דכלהו זקנים, ולא ממעטינן אלא סומא בב' עיניו, והגם דעי"ז אנו מוכרחים לומר דלא ניתן ללמוד חליצה מד"מ, מדאצטריך לזה לעיני, ולא ילפינן לי' מד"מ, וכנ"ל, וזה הוא נגד הסברא החיצונה שלנו, מ"מ מה לעשות, וההכרח הנ"ל מביא לכל זה, אבל אליבא דמ"ד חלצה בלילה פסולה, דשפיר יש לומר דגם סומא באחת מעיניו פסול לחליצה, וכנ"ל, שוב יש לנו הכרח להיפוך, לפרש הך לעיני הזקנים לעיני כל זקן וזקן, ולמעוטי סומא באחת מעיניו, דפסול לחליצה, דא"א לפרש לעיני דכלהו זקנים, ולא למעט מזה אלא סומא בב' עיניו, דלזה לא אצטריך קרא, דמד"מ נוכל ללמוד זה, דודאי כן הוא הסברא הנכונה למילף חליצה מד"מ לכל מילי, כמו דילפינן מד"מ לענין פסול של לילה, וע"כ לעיני אתי למעוטי סומא באחת מעיניו, הגם דבד"מ הוא כשר, אבל גילתה התורה לעיני הזקנים, והיינו לעיני כל זקן וזקן, לאורויי לן דלחליצה פסול סומא אפילו באחת מעיניו:

ותדע לך שכן הוא, דלמ"ד חלצה בלילה פסול ע"כ לעיני לא אתי למעוטי אלא סומא באחת מעיניו, דלב' עיניו לא איצטריך, דילפינן מד"מ, וכנ"ל, דאי נימא לדידי' ג"כ דלעיני לא אתי למעוטי סומא באחת מעיניו, אלא סומא בב' עיניו, וא"כ צ"ל ע"כ דגילה רחמנא בזה שלא נלמוד חליצה מד"מ, מדאיצטריך לזה לעיני, ולא ילפינן לי' מד"מ, וכמ"ש הנתיבות, וא"כ קשה טובא מנ"ל למ"ד זה לפסול חליצה בלילה, דהגם דס"ל דחליצה היא כתחלת דין, אעפ"כ מנ"ל לפסול בחליצה אפילו תחלת דין בלילה, דודאי מהא דפסול סומא בב' עיניו לחליצה א"א ללמוד לפסול לילה, דסומא בב' עיניו גרע הרבה מלילה, וע"כ לא כתב הסמ"ע הנ"ל אלא ללמוד פסול סומא מלילה, דסומא גרע מלילה, וכש"כ הוא, אבל ללמוד פסול לילה מסומא בודאי אין לנו, וכנ"ל, וללמוד פסול לילה בחליצה מד"מ, דכתיב בהו והי' ביום הנחילו את בניו, וה"ה בחליצה, זה א"א, דהא כבר גילה רחמנא שאין ללמוד חליצה מד"מ, וע"כ צ"ל דהא ליתא כלל, ומ"ד דחלצה בלילה פסולה שפיר יליף חליצה מד"מ, ולעיני פרט לסומין אתי לדידי' למעוטי סומא באחת מעיניו, דלסומא בב' עיניו לא איצטריך דמד"מ נפקא, ומהתימה על הנתיבות שפירש סתם הסוגיא דשם באופן שיוצא ממנה דאין ללמוד חליצה מד"מ, דא"כ איך תפרנס הסוגיא הזאת הא דקיי"ל כמאן דפוסל חלצה בלילה, ומנא לן זאת, אם לא מד"מ, וכנ"ל:

ואין לומר, דהסוגיא הזאת, דאזלה על הא דאמר מר לעיני פרט לסומין, ס"ל בטעמא דמ"ד דחלצה בלילה פסולה, משום דס"ל דאיתקש ריבים לנגעים, וכמו דהוה ס"ד דגמרא שם דף ק"ד ע"א, וא"כ שפיר י"ל דאין ללמוד חליצה מד"מ, אבל מ"מ עכ"פ שם דין וריב עליו, יען דע"י החליצה גובה כתובתה, כמ"ש רש"י שם בד"ה לנגעים, עיי"ש, ולזאת כי מקשינן בה ריבים לנגעים שפיר פסול בחלצה בלילה, אבל זה אינו, דאם מקשינן בחליצה ריבים לנגעים פשיטא דסומא באחת מעיניו פסול בה, כמו בנגעים, וגם לא הי' צריך כלל להא דלעיני פרט לסומין, דמנגעים נפקא לן זאת, דכתיב בהו לכל מראה עיני הכהן, וע"כ הא דאמר מר לעיני פרט לסומין, אזלא לפי המסקנא דגמרא בדק"ד שם, דכ"ע ס"ל לא מקשינן ריבים לנגעים, ומאן דפוסל חלצה בלילה הוא משום דס"ל דחליצה היא כתחלת דין, ויליף מד"מ, דכתיב בהו והי' ביום הנחילו את בניו, לאורויי דתחלת דין פסול בהו בלילה, וה"ה דילפינן לדידי' מד"מ דסומא בב' עיניו פסול לחליצה, כמו בד"מ, ומלבד זה מחליצה עצמה נוכל ללמוד זאת, דמאחר שפסול בה לילה, כש"כ סומא בב' עיניו דגרע מלילה דפסול בה, וכמ"ש בסמ"ע הנ"ל לענין ד"מ, דבכל התורה כולה למדין למד מן הלמד חוץ מבקדשים, וכנודע, ולעיני פרט לסומין ע"כ אתי למעט אפילו סומא באחת מעיניו:

באופן שזה ברור, דלמ"ד דחלצה בלילה פסולה, משום דחשיב לי' לתחלת דין, ויליף מד"מ דפסול, ילפינן ג"כ מד"מ לפסול סומא בב' עיניו, ולעיני פרט לסומא אתי למעט סומא באחת מעיניו, וה"ה די"ל דבעי מומחין לחליצה כבד"מ, והנתיבות לא כתב דבריו הנ"ל אלא לפי הנחתו דחלצה בלילה כשרה, וא"כ כש"כ סומא באחת מעיניו דעדיף מלילה, דכשר לחליצה, ולעיני ע"כ לא אתי אלא לפסול סומא בב' עיניו, ומדאיצטריך לזה לעיני, ולא ילפינן לי' מד"מ, ש"מ דלא ילפינן חליצה מד"מ, ומינה דגם מומחין לא ילפינן מד"מ, ולזה דייק הגמרא שם שפיר מדלעיני פרט לסומין ש"מ דבהדיוטות סגי, והנה הנתיבות כתב הנחה זו דחלצה בלילה כשרה בסתם, כאלו אין מי שחולק ע"ז, אבל הלא אין הדבר כן, ואדרבא שיטה זו כיחידאה אוקימנא לה, ואנן קיי"ל כמ"ד דחלצה בלילה פסולה, וא"כ קשה מאוד כתורמס לומר דהסוגיא שם אזלא בסתם אליבא דיחידאה ושלא אליבא דהלכתא:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה