מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן יד
באבן העזר סי' קס"ט ס"א, ובסדר חליצה בקצרה שם ס"א, מצות חליצה בג' דיינים, אפילו הם הדיוטות, ובלבד שיהיו יודעים להקרות, ע"כ. ובפירוש ס"ח שם ס"ק ב' כתב בשם התו', דאפילו אינם בקיאים בשאר דברים שרי, מאחר שבקיאים בקריאה וכו', ונראה מדבריהם, דכי תנן אפילו שלשתן הדיוטות, בהדיוטות ממש קאמר, אבל בנ"י כתוב בשם המפרשים, דלא קרי להו הדיוטות אלא משום דלא בעינן סמוכים, אבל לעולם צריך שידעו הלכות חליצה:
ובביאורי הגר"א שם סק"א כתב דכן משמע מהגמ' כהנ"י, דאמרינן שם בר"פ מ"ח ק"א א', ור' יהודה הדיוטות מנ"ל, נפקא לי' מלעיני, דאמר מר לעיני פרט לסומים, וכו', ש"מ דאפילו הדיוטות, דאי ס"ד סנהדרין בעינן, ל"ל למעוטי סומין, מדתני רב יוסף נפקא, דתר"י וכו' כך ב"ד מנוקים מכל מום. שנאמר כולך יפה רעיתי ומום אין בך, עכ"ל הגמ' שם, ואם איתא כהתו', אכתי יושבי קרנות מנ"ל, דאינהו פסלי אפילו היכי דא"צ מומחין, כמ"ש בסנהדרין ג' א', עכ"ל הגר"א שם:
ולפענ"ד נראה ליישב דעת התו' ומשמעות הפוסקים דגם הדיוטות ממש כשר, דהתו' שם דף ק"א ע"א בד"ה מיבעיא הקשו, למה צריך רבוי להדיוטות, ואמאי לא משמע לי' מהזקנים אפילו זקני השוק, כדאמר בפ' בתרא דסוטה, ובפ"ק דסנהדרין, ותירצו דשאני הכא דכתיב השערה דמשמע סנהדרין, עכ"ל, ולפ"ז כיון דנפקא לי' לר' יהודה דלא בעינן סנהדרין, מדאיצטריך לעיני למעוטי סומא, וא"כ ע"כ צ"ל דהשערה לא אתי לאשמעינן על סנהדרין, וא"כ ממילא שמעינן ממשמעות דהזקנים דאפילו זקני שוק, ולא צריך לזה יתור לרבויי, וכנ"ל, ודוקא שם בסנהדרין ג' ע"א פסלינן יושבי קרנות בדיני ממונות אפילו למאן דלא בעי מומחין, משום דשם כתיב בצדק תשפוט עמיתך, ומשם יליף דבדיני ממונות אפילו אחד כשר מן התורה, אבל עכ"פ צריך שיהי' גמיר וסביר, דאל"כ איך יודע לשפוט בצדק, אבל בחליצה דאינם צריכים לשפוט כלל, הגם דצריך להיות בפני ב"ד, מ"מ כיון דכתיב הזקנים אפילו זקני שוק משמע, אי לאו דהוי אמינא דבעינן סנהדרין מהשערה, וכיון דר' יהודה מכריח מלעיני דלא בעינן סנהדרין, ממילא נשמע מהזקנים דאפילו זקני השוק:
ותדע דע"כ צ"ל כן, דאל"כ גם להנ"י קשה, דהגם דר' יהודה מכריח דלא בעינן סנהדרין, מדאיצטריך לעיני למעוטי סומא, מ"מ אכתי נימא דעכ"פ מומחין בעינן, וכמו שהקשה באמת הנ"י בס"פ אד"מ, ומה שתירץ שם דא"כ אכתי קשה ל"ל לעיני למעוטי סומא, דהא לא גרע מדיני ממונות דסומא פסול בהו, עיי"ש, כבר השיגו ע"ז רבותינו האחרונים ז"ל, חדא, דלא נזכר זה בגמרא כלל, אלא דנפקא לן הדיוטות, דאי סנהדרין בעינן, ל"ל לעיני למעוטי סומא, מכולך ופה וכו' נפקא, וש"מ דמזה לבד דלא בעינן סנהדרין שמעינן להכשיר הדיוטות, וא"כ הדקו"ל איך שמעינן כן מזה, ודלמא עכ"פ מומחין בעינן, וכנ"ל, ואי דשמעינן כן מהא דסומא פסול גם בד"מ, הא זה לא נזכר בגמ' כלל, רק מכולך יפה וכו', ואיך שמעינן כן משם, ועוד דאפילו מהא דסומא פסול בד"מ איך שמעינן זה דלא בעינן מומחין בחליצה, דלמא לעולם מומחין בעינן, ולעיני פרט לסומא איצטריך למיפסל בחליצה גם סומא באחד מעיניו, דזה בד"מ כשר, כמבואר בחו"מ סי' ז' ס"ב, ובחליצה פסול, וע"כ צ"ל כן דלעיני פרט לסומא אתי למעוטי גם סומא באחת מעיניו, וכמו שמשמע כן להדיא גם בתו' יבמות ק"א ב' בד"ה הדר בשם ר"ת, עיי"ש, דאל"כ אף אם אמרינן דגם מומחין לא בעינן בחליצה, רק בהדיוטות סגי, ג"כ עדיין קשה ל"ל לעיני פרט לסומא, דהא בל"ז ידעינן זה, דאיך שיהי' לא גרע חליצה מד"מ, דפסול בהו סומא בב' עיניו גם למאן דלית לי' עירוב פרשיות ולא בעי בהו מומחין, ואעפ"כ סומא בב' עיניו פסול בהו, דלא מצינו בשום מקום שיהי' תלוי דין הסומא בב' עיניו בד"מ בדין המומחין, ובין אם ילפינן פסול הסומא בב' עיניו בד"מ מהא דאין דנין בלילה, כמ"ש הסמ"ע בסי' ז' ס"ק ז', ובין אם ילפינן לי' מהקישא דריבים לנגעים, כמ"ש הע"ש שהובא בסמ"ע שם, והסכים לזה התומים שם, בין כך ובין כך הוי זה אליבא דכ"ע. אף למאן דלא ס"ל ע"פ ולא בעי מומחין בד"מ, וז"פ מאוד, וא"כ אפילו אם לא בעינן מומחין בחליצה ג"כ קשה ל"ל לעיני פרט לסומא, דבל"ז לא גרע מד"מ דסומא פסול בהו אף אי לא בעינן בהו מומחין, וע"כ צ"ל דלעיני אתי למעוטי בחליצה גם סומא באחת מעיניו, דבד"מ כשר זה, וכנ"ל, וא"כ הדרא קושית הנ"י לדוכתה, דילמא סנהדרין לא בעינן בחליצה, אבל מומחין בעינן, ולעיני פרט לסומא איצטריך למעוטי סומא באחת מעיניו, עיין ביש"ש בר"פ מ"ח סי' א', ובביאורי הגר"א שם ס"ק ה', ובקצה"ח סי' ז' ס"ק ב', ובנתיבות שם ס"ק ב', ותראה שכל זה נכלל בדבריהם ז"ל, ועוד הקשה הגר"א שם דגם לת"ק דקאמר זקני לרבות הדיוטות דלמא לא אתי לרבות אלא גם אם אינם סנהדרין, אבל מומחין עכ"פ בעי, וע"כ צ"ל בזה כמו שכתבתי לעיל, דכיון דיש לנו הוכחה או רבוי דלא בעינן סנהדרין, וא"כ השערה לא אתי לאורויי על סנהדרין, ממילא שמעינן ממשמעות דהזקנים דאפילו זקני השוק, וכנ"ל בשם התו', וממילא גם הדיוטות ממש יש להכשיר, וכדעת התו':
שוב ראיתי בקצות החשן שם בסי' ז' ס"ק ב' שכתב ליישב קושית הנ"י הנ"ל, דלמא מומחין בעינן, וכתב ליישב דמכולך יפה וכו' שמעינן שפיר דע"כ גם מומחין לא בעינן, דאי בעינן מומחין, ממילא הוי ידעינן דגם סומא באחת מעיניו פסול, דא"א להיות מומחה, דהיינו סמוך, אלא א"כ הוא ראוי לכל הדברים, ולכך סומא באחת מעיניו אין סומכין אותו אפילו לד"מ, מפני שאינו ראוי לכל הדברים, דהיינו לסנהדרין ולדיני נפשות, וכמ"ש הרמב"ם בפ"ד מה' סנהדרין ה"י, ומדאצטריך לעיני למעוטי סומא ש"מ דגם מומחין לא בעינן, עיי"ש בקצה"ח:
אמנם לפענ"ד אין זה מספיק, דאכתי הי' צריך לעיני למעט סומא באחת מעיניו, וכגון שנסתמא אחר שסמכו אותו, דכיון שכבר נסמך כדינו בעת היותו ראוי לכל הדברים, פשיטא דגם כשנסתמא אח"כ, הגם דנפסל עי"ז מלהיות בסנהדרין ולדון ד"נ וכדומה, מ"מ עכ"פ נשאר בכשרותו ובסמיכתו לענין שאר דברים דלא בעינן בהו סנהדרין, ולזה צריך לעיני למעוטי סומין בחליצה בכה"ג, שנסתמא באחת מעיניו לאחר שנסמך ונעשה מומחה, ואכתי מנ"ל דלא בעינן מומחין כלל בחליצה:
שוב ראיתי בקצה"ח שם בסוף דבריו, שכתב ג"כ דאם לאחר שנסמך נעשה אינו ראוי לדבר אחד דאכתי כשר לשאר דברים, רק בנסתמא אח"כ פסול גם לד"מ מה"ת, עיי"ש, אבל אין בחילוק הזה בין נסתמא אח"כ ובין שאר פסול לדבר אחד אח"כ שום טעם וסברא לפענ"ד, וברור דזה וזה שוים, וגם בנסתמא באחת מעיניו אחר הסמיכה הוא נשאר בכשרותו ובסמיכתו לשאר דברים דלא בעינן בהו סנהדרין, וכנ"ל, וממילא עוד לא נתיישבה קושית הנ"י הנ"ל בתירוצו של הקצה"ח, וכנ"ל:
ענף ב
אמנם בנתיבות שם ס"ק ב' כתב לפרש דברי הנ"י [דהיינו התירוץ על הקושיא הנ"ל] שלא יהיו תמוהין כ"כ, והוא, דאי ס"ד דבעינן בחליצה מומחין, אף דלא כתיב בי' אלקים, וע"כ הוא משום דכדיני ממונות דמיא, כמבואר ביבמות ק"ד לענין חלצה בלילה, דמאן דמכשיר ס"ל דחליצה היא כגמר דין, ומאן דפוסל ס"ל דחליצה היא כתחלת דין, והיינו כדיני ממונות ממש, דמתחילין ביום וגומרין בלילה, ומשו"ה י"ל דבעי נמי מומחין, כמו ד"מ, וא"כ ממילא א"א לומר לפסול סומא באחד מעיניו מלעיני, דמאחר דחלצה בלילה כשרה, א"כ מכש"כ סומא באחת מעיניו דרואה יותר מכל אדם בלילה, דכשר לחליצה, וכמו דאמרינן כן בד"מ, דמשו"ה א"א להקיש ריבים לנגעים לענין לפסול בהם סומא באחת מעיניו, מאחר דגומרין ד"מ בלילה, א"כ סומא באחת מעיניו דרואה טפי מכל אדם בלילה, מהראוי להיות כשר לד"מ גם בתחלת דין, כמ"ש הרי"ף בס"פ אד"מ, וה"ה בחליצה דכשרה בלילה א"א למעוטי סומא באחת מעיניו מלעיני, הואיל דעדיף מלילה לענין הראיה, וע"כ א"א למעוטי מלעיני אלא סומא בב' עיניו, וא"כ קשה ל"ל לזה לעיני, דהא גם בד"מ פסול סומא בב' עיניו, וחליצה דמי לד"מ, ומדאיצטריך קרא דלעיני, הרי גילה רחמנא דאין ללמוד חליצה מד"מ, וממילא גם הדיוטות כשר לחליצה, דאין ללמוד מד"מ לפסול אותם, עכת"ד הנתיבות שם, ועיי"ש:
ולכאורה דבריו תמוהין מאוד, במ"ש בפשיטות בסתם דחלצה בלילה כשרה, וסומא באחד מעיניו הוא ק"ו מלילה דכשר, עיי"ש בסוף דבריו, והרי חלצה בלילה הוא פלוגתא דתנאי שם ביבמות ק"ד ע"א, ואנן קיי"ל דחלצה בלילה פסולה, ומאן דמכשיר כיחידאה אוקימנא לי', כמבואר שם דף ק"ד ע"א, ובאבה"ע סי' קס"ט ס"ו, וא"כ איך נימא דסתם גמרא שבדף ק"א ע"א, דנפקא לי' הדיוטות לר"י מלעיני, אזלא כיחידאה, שלא אליבא דהלכתא, דחלצה בלילה כשרה:
ונראה ליישב דבריו, דכוונתו לומר, דמאחר דאיכא מ"ד דחלצה בלילה כשרה, והיינו משום דס"ל דחליצה היא כגמר דין, ואפילו מאן דפוסל אינו משום דס"ל דבחליצה אפילו גמר דין פסול בלילה, וחמור יותר מדיני ממונות, אלא משום דס"ל דחליצה היא כתחלת דין, כמבואר שם בגמ', הרי דחליצה לא חמור יותר מד"מ, אלא דתחלת דין פסול בלילה וגמר דין כשר, כמו ד"מ ממש, וא"כ כמו דאמרינן בד"מ, מדגמר דין שלהן כשר בלילה, דין הוא שיהא סומא באחד מעיניו, דעדיף מלילה, כשר אפילו בתחלת דין שלהן, כמ"ש הרי"ף הנ"ל, ה"ה דיש לנו לומר בחליצה, דסומא באחד מעיניו כשר, אף למאי דקיי"ל דחליצה היא כתחלת דין, כנלפענ"ד בכוונת הנתיבות בזה, ודוק:
אמנם לפענ"ד אי משום הא לא איריא כלל, דהרי באמת דברי הרי"ף צריכים להבין, שכתב דכיון דד"מ גומרין בלילה, דין הוא לסומא באחת מעיניו, דעדיף בראי' מכל אדם בלילה, שידון ביום לכתחלה, וקשה דאיזה היתלות יש לזה בזה, דנהי דזה שפיר מוכרח, מדגומרין ד"מ בלילה, דכש"כ בנסתמא באחת מעיניו קודם הגמר דין של ד"מ שגומר הדין, דהא עדיף מלילה, אבל להוסיף עוד ולומר מחמת זה דגם התחלת הדין כשר בסומא באחת מעיניו, אף דבלילה אין מתחילין, סומא באחת מעיניו עדיף, זה מנא לן, וכבר אמרו ז"ל דיו לבא מן הדין להיות כנידון, ולזה נראה דכוונת הרי"ף בזה כך היא, דהנה בעיקר הפסול של סומא אף בב' עיניו לד"מ, מצינו ב' טעמים, א', טעם הסמ"ע בסי' ז' ס"ק ז' הנ"ל, דלזה ביממא לילה הוא, והב', טעם הע"ש שהובא בסמ"ע שם, דלענין סומא בב' עיניו איתקש ריבים לנגעים, וזה הוא דעת הרי"ף, כמ"ש בתומים שם ס"ק ב', עיי"ש, ולפ"ז סומא באחת מעיניו דמוכרח מהא דד"מ גומרין בלילה, דכשר עכ"פ לגמר דין בד"מ, וכנ"ל, א"כ ע"כ א"א להקיש ריבים לנגעים לענין סומא באחת מעיניו, דכי מקשינן ריבים לנגעים גם גמר דין במשמע, כמ"ש רש"י בסנהדרין ל"ד ע"ב בד"ה ריבים, וזה אי אפשר בסומא באחת מעיניו, וכדמוכח מלילה, ומאחר דמוכרח מלילה דלענין סומא באחת מעיניו לא מקשינן ריבים לנגעים, א"כ ממילא יש להכשיר סומא באחת מעיניו בד"מ גם לתחלת דין, דמנא לן לפסול אותו לזה, לנגעים לא איתקש, ומלילה דפסול לתחלת דין אין ללמוד אותו, דהוא עדיף מלילה, וכנ"ל, וכיון שאין לנו לימוד לפסול אותו לתחלת דין, ממילא הוא כשר, וזה הוא שכתב הרי"ף, "וכיון דגומרין בלילה דין הוא לסומא באחת מעיניו שידין ביום לכתחלה", ור"ל דכיון דגומרין בלילה, כש"כ לסומא באחת מעיניו דגומר ביום, וא"כ א"א להקיש בו ריבים לנגעים, וכנ"ל, וממילא דין הוא שידין ביום לכתחלה, בהיות כי אין לו לימוד לפסול אותו לזה, וכנ"ל, כנ"ל ברור ומוכרח בפירוש דברי הרי"ף ז"ל:
ומאחר שכן, דבעצם אין הכרח מהא דגומרין ד"מ בלילה להכשיר סומא באחד מעיניו אפילו לתחלת דין, אלא דכל ההכרח מזה הוא, דלענין סומא באחת מעיניו לא מקשינן ריבים לנגעים, וממילא אין לנו לימוד לפסול אותו אפילו לתחלת דין, א"כ בחליצה, אפילו למאי דאמרינן דאם היא כגמר דין חלצה בלילה כשרה, אעפ"כ עדיין אין ללמוד מזה דסומא באחת מעיניו כשר לחליצה אפילו למאי דקיי"ל דחליצה היא כתחלת דין, הואיל דעדיף מלילה, דדיו לבא מן הדין להיות כנידון, וכנ"ל, אלא שעכ"פ צריך לימוד לפסול אותו לחליצה, דמלילה לא שמעינן לפסול אותו, דהא הוא עדיף מלילה, וא"כ כיון דכתיב לעיני, ואמר מר פרט לסומים, שפיר י"ל כסברא הפשוטה, דחליצה יש ללמוד מד"מ, ובעינן בה מומחין כבד"מ, וגם סומא בב' עיניו פסול בה כבד"מ, ולא צריך לזה קרא, וקרא דלעיני אתי למעוטי סומא באחת מעיניו, שפסול לחליצה, אף דבד"מ כשר גם לתחלת דין, דשם ליכא לימוד לפסול אותו, משא"כ בחליצה שפיר יש ע"ז לימוד מלעיני לפסול אותו, והגם אם נאמר דלמ"ד חלצה בלילה כשרה, יען דהיא כגמר דין, ממילא ה"ה ומכש"כ דסומא בעינו אחת כשר לחליצה, וע"כ לעיני לא אתי לדידי' אלא למעוטי סומא בב' עיניו, ושפיר נשמע לדידי' דלא נוכל ללמוד חליצה מד"מ, וכמ"ש הנתיבות, מ"מ למה דקיי"ל חלצה בלילה פסולה, דהיא כתחלת דין, שפיר י"ל דחליצה יש ללמוד לכל מילי מד"מ, ולעיני אתי למעוטי סומא באחת מעיניו, דפסול לחליצה, שהיא תחלת דין, כמו לילה, ולעולם דבעינן מומחין לחליצה, כמו בד"מ:
ענף ג
מיהו י"ל דה"ק הנתיבות, דהא האמר מר לעיני פרט לסומין סתמא קאמר, ויש לומר בו אחת משתיים, או דלעיני קאי על כל זקן וזקן, וסומא באחת מעיניו פסול, דלא קרינן בי' לעיני, אלא לעין, או דלעיני קאי על כל הזקנים, ולא נוכל למעט מזה אלא סומא בב' עיניו, אבל סומא באחת מעיניו י"ל דכשר, דהא שפיר קרינן בהו בכלל לעיני הזקנים, ומעתה מדאליבא דמ"ד חלצה בלילה כשרה ע"כ צ"ל דלעיני לא אתי למעוטי סומא באחת מעיניו רק סומא בב' עיניו, וכנ"ל, א"כ חזינן דמפרשינן דלעיני קאי על כל הזקנים, וא"כ ה"ה דצ"ל כן גם אליבא דמ"ד חלצה בלילה פסולה, דלא ממעטינן אלא סומא בב' עיניו, דהגם דלדידי' שפיר יוכל להיות פסול גם סומא באחת מעיניו, וכנ"ל, מ"מ הרי פירושא דקרא ע"כ דלעיני קאי על כל הזקנים, דאל"כ לא נוכל אליבא דמ"ד חלצה בלילה כשרה, וכנ"ל, וכיון דפירושא דקרא כן הוא, ממילא גם אליבא דמ"ד חלצה בלילה פסולה מפרשינן לקרא כן, ולא ממעטינן סומא באחת מעיניו, רק בב' עיניו, כן י"ל בכוונת הנתיבות בזה, ודוק:
אמנם באמת גם זה אינו מוכרח כלל, דודאי לעיני הזקנים יש לפרש כך ויש לפרש כך, ורק כשיש איזה הכרח לצד אחד, ההכרח מכריע הפירוש, כדאשכחן בחגיגה דף ג' ע"א, חרש באזנו אחת פטור מן הראי', שנאמר באזניהם, ופריך הגמ' והאי באזניהם מיבעיא לי' באזניהם של כל ישראל, ומשני ההוא מנגד כל ישראל נפקא וכו', עיי"ש, וה"ה בהך דלעיני הזקנים, הפירוש שקול, אי לעיני כל זקן וזקן, אי לעיני דכלהו זקנים, רק דאליבא דמ"ד חלצה בלילה כשרה, ומכש"כ סומא באחת מעיניו דעדיף מלילה דכשר, לדיד' יש הכרח לפרש לעיני הזקנים, לעיני דכלהו זקנים, ולא ממעטינן אלא סומא בב' עיניו, והגם דעי"ז אנו מוכרחים לומר דלא ניתן ללמוד חליצה מד"מ, מדאצטריך לזה לעיני, ולא ילפינן לי' מד"מ, וכנ"ל, וזה הוא נגד הסברא החיצונה שלנו, מ"מ מה לעשות, וההכרח הנ"ל מביא לכל זה, אבל אליבא דמ"ד חלצה בלילה פסולה, דשפיר יש לומר דגם סומא באחת מעיניו פסול לחליצה, וכנ"ל, שוב יש לנו הכרח להיפוך, לפרש הך לעיני הזקנים לעיני כל זקן וזקן, ולמעוטי סומא באחת מעיניו, דפסול לחליצה, דא"א לפרש לעיני דכלהו זקנים, ולא למעט מזה אלא סומא בב' עיניו, דלזה לא אצטריך קרא, דמד"מ נוכל ללמוד זה, דודאי כן הוא הסברא הנכונה למילף חליצה מד"מ לכל מילי, כמו דילפינן מד"מ לענין פסול של לילה, וע"כ לעיני אתי למעוטי סומא באחת מעיניו, הגם דבד"מ הוא כשר, אבל גילתה התורה לעיני הזקנים, והיינו לעיני כל זקן וזקן, לאורויי לן דלחליצה פסול סומא אפילו באחת מעיניו:
ותדע לך שכן הוא, דלמ"ד חלצה בלילה פסול ע"כ לעיני לא אתי למעוטי אלא סומא באחת מעיניו, דלב' עיניו לא איצטריך, דילפינן מד"מ, וכנ"ל, דאי נימא לדידי' ג"כ דלעיני לא אתי למעוטי סומא באחת מעיניו, אלא סומא בב' עיניו, וא"כ צ"ל ע"כ דגילה רחמנא בזה שלא נלמוד חליצה מד"מ, מדאיצטריך לזה לעיני, ולא ילפינן לי' מד"מ, וכמ"ש הנתיבות, וא"כ קשה טובא מנ"ל למ"ד זה לפסול חליצה בלילה, דהגם דס"ל דחליצה היא כתחלת דין, אעפ"כ מנ"ל לפסול בחליצה אפילו תחלת דין בלילה, דודאי מהא דפסול סומא בב' עיניו לחליצה א"א ללמוד לפסול לילה, דסומא בב' עיניו גרע הרבה מלילה, וע"כ לא כתב הסמ"ע הנ"ל אלא ללמוד פסול סומא מלילה, דסומא גרע מלילה, וכש"כ הוא, אבל ללמוד פסול לילה מסומא בודאי אין לנו, וכנ"ל, וללמוד פסול לילה בחליצה מד"מ, דכתיב בהו והי' ביום הנחילו את בניו, וה"ה בחליצה, זה א"א, דהא כבר גילה רחמנא שאין ללמוד חליצה מד"מ, וע"כ צ"ל דהא ליתא כלל, ומ"ד דחלצה בלילה פסולה שפיר יליף חליצה מד"מ, ולעיני פרט לסומין אתי לדידי' למעוטי סומא באחת מעיניו, דלסומא בב' עיניו לא איצטריך דמד"מ נפקא, ומהתימה על הנתיבות שפירש סתם הסוגיא דשם באופן שיוצא ממנה דאין ללמוד חליצה מד"מ, דא"כ איך תפרנס הסוגיא הזאת הא דקיי"ל כמאן דפוסל חלצה בלילה, ומנא לן זאת, אם לא מד"מ, וכנ"ל:
ואין לומר, דהסוגיא הזאת, דאזלה על הא דאמר מר לעיני פרט לסומין, ס"ל בטעמא דמ"ד דחלצה בלילה פסולה, משום דס"ל דאיתקש ריבים לנגעים, וכמו דהוה ס"ד דגמרא שם דף ק"ד ע"א, וא"כ שפיר י"ל דאין ללמוד חליצה מד"מ, אבל מ"מ עכ"פ שם דין וריב עליו, יען דע"י החליצה גובה כתובתה, כמ"ש רש"י שם בד"ה לנגעים, עיי"ש, ולזאת כי מקשינן בה ריבים לנגעים שפיר פסול בחלצה בלילה, אבל זה אינו, דאם מקשינן בחליצה ריבים לנגעים פשיטא דסומא באחת מעיניו פסול בה, כמו בנגעים, וגם לא הי' צריך כלל להא דלעיני פרט לסומין, דמנגעים נפקא לן זאת, דכתיב בהו לכל מראה עיני הכהן, וע"כ הא דאמר מר לעיני פרט לסומין, אזלא לפי המסקנא דגמרא בדק"ד שם, דכ"ע ס"ל לא מקשינן ריבים לנגעים, ומאן דפוסל חלצה בלילה הוא משום דס"ל דחליצה היא כתחלת דין, ויליף מד"מ, דכתיב בהו והי' ביום הנחילו את בניו, לאורויי דתחלת דין פסול בהו בלילה, וה"ה דילפינן לדידי' מד"מ דסומא בב' עיניו פסול לחליצה, כמו בד"מ, ומלבד זה מחליצה עצמה נוכל ללמוד זאת, דמאחר שפסול בה לילה, כש"כ סומא בב' עיניו דגרע מלילה דפסול בה, וכמ"ש בסמ"ע הנ"ל לענין ד"מ, דבכל התורה כולה למדין למד מן הלמד חוץ מבקדשים, וכנודע, ולעיני פרט לסומין ע"כ אתי למעט אפילו סומא באחת מעיניו:
באופן שזה ברור, דלמ"ד דחלצה בלילה פסולה, משום דחשיב לי' לתחלת דין, ויליף מד"מ דפסול, ילפינן ג"כ מד"מ לפסול סומא בב' עיניו, ולעיני פרט לסומא אתי למעט סומא באחת מעיניו, וה"ה די"ל דבעי מומחין לחליצה כבד"מ, והנתיבות לא כתב דבריו הנ"ל אלא לפי הנחתו דחלצה בלילה כשרה, וא"כ כש"כ סומא באחת מעיניו דעדיף מלילה, דכשר לחליצה, ולעיני ע"כ לא אתי אלא לפסול סומא בב' עיניו, ומדאיצטריך לזה לעיני, ולא ילפינן לי' מד"מ, ש"מ דלא ילפינן חליצה מד"מ, ומינה דגם מומחין לא ילפינן מד"מ, ולזה דייק הגמרא שם שפיר מדלעיני פרט לסומין ש"מ דבהדיוטות סגי, והנה הנתיבות כתב הנחה זו דחלצה בלילה כשרה בסתם, כאלו אין מי שחולק ע"ז, אבל הלא אין הדבר כן, ואדרבא שיטה זו כיחידאה אוקימנא לה, ואנן קיי"ל כמ"ד דחלצה בלילה פסולה, וא"כ קשה מאוד כתורמס לומר דהסוגיא שם אזלא בסתם אליבא דיחידאה ושלא אליבא דהלכתא:
ענף ד
אמנם כל הנ"ל כתבתי לרווחא דמילתא, לפי דברי הנתיבות, אבל לקושטא דמלתא נראה לפענ"ד, דאפילו למ"ד חלצה בלילה כשרה, ג"כ אין מוכרח כלל לומר דסומא באחת מעיניו כשר לחליצה, ושפיר נוכל לומר גם לדידי' דלסומא בב' עיניו לא איצטריך קרא דלעיני, דמד"מ נוכל ללמוד זה, וקרא דלעיני לא אתי אלא למעט סומא באחת מעיניו, דדוקא בד"מ, דאין שום לימוד לפסול סומא, חוץ מהלימוד מלילה, אלא מהיקישא דריבים לנגעים, ושם בנגעים אין הפסול בלילה ובסומא אלא משום הראי', שתהי' על צד היותר טוב, כדכתיב לכל מראה עיני הכהן, וכמבואר שם בסנהדרין ל"ד ע"ב, וכיון דגמר דין של ד"מ כשר בלילה, א"כ כש"כ סומא באחת מעיניו, דעדיף טפי מלילה לענין הראי', דא"א למילף מנגעים לפסול אף בגמ"ד, וע"כ לומר דלא מקשינן ריבים לנגעים לענין סומא באחת מעיניו, וכיון שכן שוב אמרינן דגם לתחלת דין כשר בד"מ, דמהיכי תיתי לפסול אותו, לנגעים לא איתקש, ומלילה אין ראי' דהוא עדיף מלילה, וכנ"ל, וזה הכל בד"מ, דאין שום לימוד לפסול סומא אלא מנגעים, משום לתא דראי', וכנ"ל, אבל בחליצה דכתיב לעיני, י"ל דהכתוב בא לפסול סומא באחת מעיניו, לא משום הראי', אלא דהקפידה התורה על מום שבעין והגם דשאר מומין אין פוסלין, אבל סתום העין פוסל, דהגם דלא בעינן בחליצה כולך יפה, כמו סנהדרין, אבל עכ"פ הקפידה התורה על העיניים שיהי' יפין, כדאמרינן בעלמא כלה שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה, וא"כ אין זה ענין לחלצה בלילה דכשרה למ"ד, הרי דגם ראיית לילה, דגרע מראיית סומא באחת מעיניו, סגי בחליצה, דבאמת אין הפסול של סומא באחת מעיניו לחליצה משום הראי', אלא משום המום שבעין:
באופן שאין בדברי הנתיבות שום הכרח לומר דסומא באחת מעיניו לא נתמעט מלעיני, ועוד יתבאר לפנינו בעזה"י בסימן שאח"ז הכרח דע"כ כי אמרינן לעיני פרט לסומין אתי למעוטי סומא באחת מעיניו, וא"כ עדיין הקושיא במקומה עומדת מנ"ל דלא בעינן מומחין בחליצה, וכנ"ל, וע"כ צ"ל כמו שכתבתי לעיל, דכיון דיש לנו הכרח דלא בעינן סנהדרין, והשערה לאו דוקא, ממילא שמעינן מהזקנים אפילו זקני השוק, וכנ"ל, כי באמת השערה בכל מקום מורה על מקום מושב הסנהדרין, כמו ובועז עלה השער, השער הידוע, ומתרגמינן לתרע בית דינא דסנהדרין, ובמוציא שם רע כתיב אל זקני העיר השערה, דהיינו סנהדרין, דשם נוגע לדיני נפשות, כדכתיב התם, ואם אמת וכו' והוציאו את הנערה וכו' וסקלוה, ולא מיבעיא לחכמים בריש משנה דסנהדרין דלעולם מש"ר בכ"ג, והכי קיי"ל, אלא אפילו לר"מ שם דאמר בג', מ"מ היינו דוקא כשאין הבעל בא אלא לממון, להפסיד כתובתה, אבל כשבא לנפשות, והביא עדים, פשיטא דגם לר"מ הוא בכ"ג, וכמ"ש רש"י כן להדיא בדף ח' ע"א בד"ה המוציא ש"ר, עיי"ש, וקרא ודאי בהכי איירי שהביא הבעל עדים שזינתה, כמבואר בכתובות מ"ו ע"א, מושם לה עלילות דברים, בין לר' יהודה ובין לרבנן, עייש"ה, וכן בכל דוכתי דכתוב בתורה שער או שעריך הוא בד"נ, שנידון בסנהדרין, והטעם לזה מה שמקום מושב הסנהדרין נקרא שער הוא, מפני שסנהדרי קטנה יושבת בשער העיר, כמבואר ברמב"ם פ"א מה' סנהדרין סוף ה"ג, עיי"ש, אבל מקום מושב ב"ד של דיני ממונות וכדומה, אפילו מומחין, דהיינו סמוכין, לא נקרא בכל מקום בשם שער, רק כתיב עד האלקים יבא דבר שניהם, ונקרב בעה"ב אל האלקים, וכן ונתן בפלילים, אבל לשון שער לא נזכר בד"מ וכדומה מה שנעשה לפני ב"ד של שלשה, כי באמת מקום מושב ב"ד של ג' לא הי' בשער העיר, ולזה בחליצה דכתיב ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים, הוי אמינא לפי פשוטו דהיינו סנהדרין, כמו בכל מקום, אבל מאחר דיש לנו הכרח דלא בעינן סנהדרין, וע"כ השערה דכתיב כאן יוצא מן הכלל, והוא רק שם מושאל על מקום מושב ב"ד של שלשה, או חמשה לר' יהודה, וא"כ כך לי לזה הדיוטות כמו מומחין, דעל שניהם לא שייך לפי פשוטו לכתוב השערה, ובהיות כן שוב אמרינן דהזקנים משמע אפילו זקני השוק, וגם בהדיוטות סגי, וממילא מיושב קושית הגר"א על התו', מנ"ל להכשיר יושבי קרנות לחליצה, דשפיר שמעינן זה מהזקנים, דאפילו זקני השוק במשמע, ואדרבא פשטות הדברים, מצות חליצה בג' שיודעין להקרות כעין דיינים, מורין כדברי התו':
ולכאורה הי' נראה להכריח כדעת התו', דגם הדיוטות ממש כשר, דשם בדף ק"א ע"ב אמרינן לר' יהודה דנפקא לי' הדיוטות מבישראל ישראל כל דהוא, ואידך האי בישראל מאי עביד לי', מיבעיא לי' וכו' בב"ד של ישראל ולא בב"ד של גרים, ואידך בישראל אחרינא כתיב וכו', עיי"ש, ואי נימא דדוקא סנהדרין וגם מומחין לא בעינן, אבל עכ"פ בעינן גמירי וסבירי בה' חליצה, כמ"ש בנ"י, א"כ ממילא שמעינן זה דלא בעינן מומחין מדאיצטריך בישראל למעוטי ב"ד של גרים, ואי ס"ד בעינן מומחין, דהיינו סמוכין, פשיטא דסמוך צריך להיות אביו ואמו מישראל, דאל"כ אינו ראוי לדיני נפשות, ונפקא לן מונשאו אתך, עיין בהרשב"א שם, ואם אינו ראוי לכל הדברים אין סומכין אותו לכלום, וכנ"ל, וע"כ מומחין צריכין שיהי' אביהן ואמן של ישראל, ול"ל בישראל למעט גרים, וע"כ צ"ל דלא בעינן מומחין, וא"כ מבישראל אחד, למעוטי ב"ד של גרים ידעינן לתרווייהו, ולמה צריך להת"ק זקני לרבות הדיוטות, ולר' יהודה בישראל אחרינא, הלא מחד בישראל נפקינן לתרוייהו, וכנ"ל, א"ו כדעת התו', דלא די דלא בעינן מומחין לחליצה, אלא אפילו לא גמירי כלל רק שיודעין להקרות כשר, וזה לא הוי שמעינן מחד בישראל, כ"א דלא בעינן מומחין, כנ"ל, ואכתי הוי אמרינן דעכ"פ גמירי וסבירי בה' חליצה צריכים להיות, ולזה צריך עוד קרא, לרבנן זקני, ולר' יהודה בישראל אחרינא, להכשיר הדיוטות ממש, אם דלא גמירי כלל:
אמנם לפי מה שכתבתי לעיל, דמכיון דידעינן דלא בעי סנהדרין, ממילא שמעינן מהזקנים גם זקני שוק, א"כ עדיין אינו מיושב בהנ"ל מה דלא סגי בחד בישראל, דמאחר דשמעינן מזה דלא בעינן סנהדרין ומומחין, וכנ"ל, ממילא שמעינן דגם בהדיוטות ממש כשר, מהזקנים אפילו זקני השוק, וכנ"ל, וע"כ צ"ל בזה, דאי לא הוי כתיב אלא חד בישראל, הוי מוקמינן לי' לישראל כל דהוא, דכשר בהדיוטות, ולא הוי ידעינן למעט ב"ד של גרים, ולכך צריך לר' יהודה חרי בישראל, ולרבנן דליכא אלא חד בישראל לדרוש ממנו, צריך הזקנים, להכשיר הדיוטות, וממילא דרשינן מבישראל למעט ב"ד של גרים, וא"כ אין ראי' מזה להתו', ודוק:
ענף ה
מיהו חזינא דנהוג עלמא כהתו', דהא ודאי דלהנ"י, שכתב דהא דמ"ח בג' שיודעין להקרות, היינו שיהי' יודעין הלכות חליצה, אשר הקריאה בכללן, היינו שכל הג' יהי' יודעין הלכות חליצה, דדוקא בד"מ, אמרינן בסנהדרין ג' ע"א, דהואיל דחד כשר מה"ת, ורק מדרבנן צריך ג', סגי באית בהו חד דגמיר, ואפילו התם הוא רק בדיעבד, אבל לא לכתחלה, כמ"ש בזה יפה בספר מאזניים למשפט סי' ג' ס"ק ג', עיי"ש, ומכש"כ בחליצה דצריך ג' מה"ת, כי אמרינן דצריך שיהי' יודעין להקרות צריכין כל הג' שיהי' יודעין להקרות, וכדמשמע להדיא מלשון הגמרא שם, ולהנ"י דיודעין להקרות היינו שיודעין הלכות חליצה כל הג' צריכין להיות כן, וז"פ, והרי חזינן דאין מדקדקין בזה שיהי' כל הג' יודעין הלכות חליצה, רק הרב המסדר החליצה לבד, והב' שעמו אם כי המה בני תורה, אבל הלכות חליצה אינם יודעין עפ"י הרוב, והגם כי יש לומר, דהואיל דהמה בני תורה, וסדר החליצה כתוב בספר, והוא פתוח לפניהם, והם יכולין בכל דבר להביט בו ולהבין מה שכתוב בו, זה שפיר מקרי יודעין הלכות חליצה, אבל באמת גם בזה לאו כ"ע דינא גמירי, ולא כל יודעי ספר יכולין להוציא הדין בבירור ולמעשה אפילו מסדר החליצה אשר פתוח וערוך לפניו, ובפרט בדברים העקרים שבה' חליצה, כמו הלבשת המנעל כדינו, וחליצת המנעל כהלכתו, וכדומה, זה קשה אפילו לבני תורה להוציא מהסדר, שידע בבירור איך לנהוג בזה למעשה, אם לא מי שלמד הלכות אלו בהמקור, ובקי בהם, כנודע, ואיך אין אנחנו מדקדקין בזה כלל, שיהי' כל הג' יודעין כן, וגם לא מצינו בכלל סידורי חליצה שיזהירו ע"ז, שיהי' כל הג' יודעין ה' חליצה, ובשלמא שיהי' יודעין להקרות אין צריכים לכתוב, דמאחר שכתבו ליקח חשובי העיר, פשיטא דחשובי העיר יודעין להקרות איזה פסוקים, אבל שידעו ה' חליצה כגון דא צריך למיכתב, א"ו נראה מזה דקיי"ל ונהוג עלמא כהתו' דגם בג' הדיוטות ממש סגי, ובלבד שיהיו יודעים להקרות:
ובאמת שכן מוכח להדיא בירושלמי כהתו', עיי"ש בר"פ מ"ח ה"א, אית תניי תנו והן שיהו הדיינים יודעין לקרות, אית תניי תנו אפילו אין הדיינים יודעין לקרות, מאן דאמר אפילו אין יודעין לקרות עד שלא סמכוהו למקרא, ומאן דאמר והן שיודעין לקרות משסמכוהו למקרא, וענתה ואמרה אין עונה אלא מפי אחר, אמר ר' יוסי ובלבד מפי הדיין, ולא עבדין כן, עכ"ל הירושלמי שם, הרי דעיקר מה שצריך שיהי' יודעין להקרות, הוא משום דאסמכוהו אמקרא שלא יאמרו הפסוקים מעצמן רק מפי אחר, ולולא זאת היו יכולין להיות אפילו אין יודעין להקרות, וכאית תניי דתנו כן, וא"כ אין זה ענין שיהי' צריכין להיות יודעין גם הלכות חליצה, דפשיטא דאם החולץ והחולצת עושין מעצמן החליצה כדינה דאין צריכין דוקא להיות להן מורה דרך לזה, ודוקא הקריאה דאסמכוהו אמקרא דצריכה שתהי' מפי אחר לכך צריכין הדיינין שיהיו יודעין להקרות, משא"כ הלכות חליצה, וכנ"ל:
וגם בביאור הגר"א שם כתב דמדברי הירושלמי הנ"ל משמע כהתו' דאינו רק משום הקרייה, עיי"ש, אלא שמגמרא דידן הוכיח כהנ"י, וכנ"ל, וכבר כתבתי דגם מהגמרא דידן אין זה מוכרח, דמהזקנים שפיר שמעינן אפילו זקני השוק, וכנ"ל, ותדע לך עוד שכן הוא דהא ע"כ גם להנ"י צ"ל כן, דהא בפירוש סדר חליצה שם ס"ק ג' הביא בשם הרמב"ם והטור, דבדיעבד אם חלצה בפני עמי הארץ שאינן יודעין אפילו להקרות כשר, והנה זה פשוט דאם הי' בעינן בחליצה סנהדרין מהשערה, או מומחין עכ"פ, דהי' מעכב זה אפילו דיעבד, דהא בחליצה כתיב ככה יעשה לאיש, לומר דכל שהוא מעשה באיש [דהיינו החליצה] מעכב, כל שלא עשה אותה כתיקנה כמו שכתוב בתורה, עיי"ש בפמ"ח דף ק"ד ע"ב, וביש"ש שם סי' כ"א, וא"כ לכאורה ה"ה למאי דאמרינן דסנהדרין ומומחין ל בעינן, אבל עכ"פ ג' שיודעין להקרות בעינן, ולהנ"י היינו שיהי' יודעין הלכות חליצה, א"כ למה לא יהי' מעכב זה אפילו דיעבד כשחלצה לפני ג' שאינן יודעין הלכות חליצה, מככה יעשה לאיש, וכנ"ל, וע"כ צ"ל דהא דהג' דיינין צריכין שיהיו יודעין להקרות אינו מן התורה, רק דרבנן אסמכוהו אמקרא, וכנ"ל בשם הירושלמי, וזה הוא רק לכתחלה, אבל לא שיעכב אפילו דיעבד, וא"כ קשה מנ"ל באמת זה דלחליצה כשר מה"ת אפילו יושבי קרנות, מה שאפילו בד"מ פסול, אף דלא בעינן בהו סנהדרין ומומחין, וע"כ צ"ל כמ"ש לעיל, דמאחר דיש לנו הכרח דלא בעינן בחליצה סנהדרין, א"כ ממילא משמע מהזקנים אפילו זקני השוק, רק דמדרבנן הוא שיהיו עכ"פ יודעין להקרות, ובזה פליגי התו' והנ"י, דהתו' ס"ל דביודעין להקרות סגי, ולא יותר, והנ"י בשם המפרשים כתב. דה"ה דבעינן שידעו ה' חליצה, והכל מדרבנן, וכנ"ל, ובדרבנן פשיטא דאין הכרע מהוכחת הגר"א הנ"ל, ואדרבא מהירושלמי וגם מפשטות דברי הגמרא דידן מוכח כהתו', וכנ"ל, ולזה באמת כל סידורי חליצה סתמו כהתו', והכי נהוג עלמא, וכנ"ל: