מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן יג · ענף ב
והנה כבר כתבתי דהר"ן והריטב"א כתבו להדיא דמשו"ה אין אשה מתגרשת באגב משום דבעינן ונתן בידה וליכא, ויש לפרש בזה ב' פירושים, או גם שניהם כאחד טובים, אחד, דלא סגי בגט במה שמקנה לה הגט לבד, אלא צריך ג"כ שיתן לה הגט מידו לידה בנתינה חומרית, כפשטה דקרא ונתן בידה, דמשו"ה בטלי גיטיך מע"ג קרקע לא מהני, דאף שמקנה לה הגט, מ"מ לא סגי בגט בנתינה הקנינית לבד, אלא צריך להיות ג"כ נתינה חומרית מידו, כפשטי' דקרא, ובאגב הגם שמקנה לה הגט, ויש בזה נתינה קנינית, אעפ"כ אין כאן ונתן בידה, נתינה חומרית, שהרי הגט מונח במקומו, שנית, דבגט בעינן דוקא ונתן בידה, ר"ל קנין של יד הנכלל בכלל בידה, ובאגב הגם דקונית הגט, אעפ"כ אין זה קנין של ידה, וא"כ אין כאן ונתן בידה:
אמנם החלק"י כמה רב גוברי' לחלוק על כל זה, והביא ראיות ברורות לפי דעתו דכל הקנינים מועילים בגט, אף מה שאינו בכלל ידה ורשותה, [ועל הראיות האלו כבר השבתי עליהן] אך בזה לחוד עוד לא סגי להכריע דמתגרשת באגב וכדומה, דאכתי אין כאן ונתן, נתינה חומרית כפשטיה דקרא, וכנ"ל, ומשו"ה כתב החלק"י בראש דבריו שם להוכיח דהפירוש של ונתן אינו נתינה ממש, אלא להקנות לה הגט, דאל"כ האיך מועיל הזורק גט לאשתו, והלא לענין קדשים כל היכי דכתיב ונתן אינו יוצא בזריקה, ולמה מועיל בגט, וע"כ דונתן דגט היינו רק שיקנה לה הגט, ולאו דוקא נתינה ממש, וכבר קדמו בהערה זו הגאון מוהר"ל חריף ז"ל בספר גרש ירחים ר"פ הזורק, דלמה מהני בגט זריקה ובקדשים אינו כשר זריקה היכי דכתיב ונתן, ותירץ ג"כ דונתן דגט היינו הקנאה, אלא שהקשה ע"ז דהא חזינן דטלי גיטיך מע"ג קרקע לא מהני, הרי דלא סגי בהקנאה לבד, אלא צריך נתינה ממש, וגם בחלק"י הרגיש בזה, וכתב דמשו"ה לא מהני טלי גיטיך מע"ג קרקע, משום דונתן ר"ל שיקנה לה הגט ויסייע במעשה הקנין, ומשו"ה מתגרשת בכל הקנינים, ואף בקנין אגב, חוץ מק"ס, ומהרמב"ן שחולק על רש"י בקנין אגב אין ראי' וכנ"ל, וגם בגט על יד העבד מתגרשת בכל דרכי הזכי' של עבד, עייש"ה בכל דבריו עד סופם ותראה שכן הוא תוכן דעתו:
ותמהני עליו, דאפילו לפי שיטתו דונתן לאו דוקא נתינה ממש, אלא דהמכוון של ונתן הוא שיסייע במעשה הקנין, מ"מ עכ"פ לא שמעינן אלא בסיוע למעשה קנין שבגוף הגט, כמו ונתן, דהא ונתן על הגט קאי, ומנ"ל להוסיף עוד דיהי' סגי בסיוע למעשה קנין שלא בגוף הגט, כמו במקנה לה העבד שגט כתוב על ידו בשטר שנותן לה עליו, דהגם דעושה ומסייע למעשה קנין של נתינת השטר, מ"מ מנ"ל דמעשה קנין שמחוץ לגוף הגט ג"כ מהני בגט, דהא מונתן לא שמעינן אלא סיוע למעשה קנין שבגוף הגט, ובפרט כשמקנה לה הגט באגב דאין כאן מעשה קנין להגט כל עיקר, דהא מעשה הקנין של כסף שטר וחזקה אינה אלא להקרקע לבד, שקונית הקרקע עי"ז, אבל לא להגט כלל, אלא דממילא הבעל מקנה לה הגט אגב קנין הקרקע, ונמצא אין כאן מעשה קנין להגט כלל, אלא הקנאה לבד, שמקנה לה הגט, ונעשה שלה, ואיך מתגרשת בזה, דהא בטלי גיטיך מע"ג קרקע ג"כ יש הקנאה שלו, שמקנה לה הגט, ואעפ"כ אינה מתגרשת בההקנאה לבד מפני שלא סייע למעשה קנין, ומכש"כ כאן באגב דאין כאן מעשה קנין כלל, ובפרט כשמקנה לה הקרקע בחזקה, כמו בהא דתיזול ותיחוד ותפתח, דפירש"י מטעם אגב, דהוא אינו מסייע כלל אפילו למעשה הקנין של הקרקע, דבחזקה דתיחוד ותפתח היא עושית כל מעשה הקנין, מבלי סייעתא דבעל כלל, ואיך מתגרשת בזה, אם לא דנימא דמיירי שהוא מסר לה המפתח שתנעל בו, דסייע לה למעשה הקנין, אבל אין זה במשמע כלל, עיי"ש, וגם אם אפילו כן, אין זה סיוע רק למעשה הקנין של הקרקע, אבל להגט לא הי' בזה מעשה קנין כלל, רק הקנאה בעלמא אג"ק וכנ"ל, ואיך היא מתגרשת בזה, וצ"ל לדעתו דאדרבא כשאין מעשה קנין כלל עדיף, דדוקא בטלי גיטיך שיש מעשה קנין, והיא עשתה כל המעשה מבלי סיוע שלו כלל, זה לא מהני, דא"כ היא לקחה ולא הוא נתן, ונמצא היא עדיפא בהנתינה ממנו, ורחמנא אמר ונתן, אבל באגב שאין מעשה קנין להגט כלל, ולא עדיפא היא ממנו, שפיר מתגרשת בהקנאתו לבד, דקרינן בי' ונתן, נתינה קנינית, ודוק:
אבל מנא לי' כל הסברות והחילוקים האלה להתיר אשת איש, הלא לא מצינו אלא ונתן בידה, דהיינו שיסייע למעשה קנין שבגוף הגט, ומנ"ל להוסיף חלות הגירושין בזולת זה ע"י חילוקים דחוקים כאלה, וממ"נ אם ונתן הוא רק נתינה קנינית, א"כ גם טלי גיטיך יהא כשר, ואם הכוונה סיוע למעשה קנין, א"כ מנ"ל להתיר בלא מעשה קנין כלל:
אמנם כל זה כתבתי אפילו לפי דבריו, אבל לקושטא דמלתא לא זה הדרך ולא זה העיר, והדברים כפשטן, דבגט מלבד הנתינה הקנינית צריך ג"כ לקיים הקרא כפשטי', שיתן לה הגט בנתינה והעתקה חומרית מידו לידו, [ר"ל מגופו לגופה, עיין לעיל בענף א' בביאור מילת בידה, ודוק]. וכמ"ש להדיא בריטב"א גיטין כ"א ע"ב בסד"ה אין כותבים, ומש"ה טלי גיטיך מע"ג קרקע פסול, דבעינן ונתן בידה וליכא, וכמו שכתבתי לעיל בענף י"א:
ומה שהקשו דא"כ למה כשר בזריקה, ומאי שנא מקדשים דמשום דכתיב בחטאת ונתן אינו כשר בזריקה, כמבואר בזבחים נ"ג, הנה אם באנו להשיב על קושיות כאלה, למת בענין זה דרשו חכמים התיבה הזאת כך ובענין זה כך, אין אנו מספיקין להשיב, כי באמת קושיות כאלה יש להקשות רבות:
ובענין זה עצמו של ונתן אני שואל, למה בגט טלי גיטיך מע"ג קרקע לא אמר כלום, ופירש"י דבעינן ונתן, ובמתנות כהונה דכתיב בהו נמי ונתן לכהן הזרוע וכו', ראשית דגנך וכו' תתן לו, ובתרומת מעשר ונתת וכו' לאהרן הכהן, ובחומש של מעילה ונתן אותו לכהן, ובתשלומי תרומה ונתן לכהן את הקדש, ובק"ס שלף וכו' ונתן לרעהו, בכל הני לא הוציאו חכמים מן הכלל טול מעל גבי קרקע, ופשוט מאוד דבאיזה אופן שנותנו לכהן ולהמקנה יוצא ידי הנתינה, דכל נתינות הללו היינו נתינה קנינית, ולמה בגט הצריכו עוד נתינה חומרית משום הונתן, ופסלו משום זה טלי גיטיך, שוב ראיתי בספר גט מקושר בסג"ר אות רכ"ד ג"כ נתעורר בזה, ולא העלה בזה דבר המתיישב על הלב, עיי"ש:
מיהו בזה י"ל להסוברים דכל הקנינים מהני בגט ולא בעינן דוקא קנין ידה, א"כ שפיר דייקינן בגט דבעינן ע"כ גם נתינה חומרית מידו לידה, דאי הכוונה רק על נתינה קנינית, למה כתב רחמנא ונתן בידה, למה דוקא בידה, הלא נתינה קנינית בכל קנין סגי, ולא צריך דוקא קנין של יד, דהכי מרבינן מונתן מ"מ דה"ה קנין חצר, ולדעת הסוברים הנ"ל ה"ה כל הקנינים, וכנ"ל בענף הקודם, וא"כ למה כתב רחמנא בידה כלל, ונצטרך לרבות כל הקנינים מונתן מ"מ, והיינו מדכתיב ב' פעמים ונתן, וכמ"ש התו' שם בר"פ הזורק, לא ליכתוב לא ה' ולא ו', לא בידה, ולא ב' פעמים ונתן, רק ונתן לה הי' לו לכתוב, כמו ונתן לכהן, ונתן לרעהו, וע"כ צ"ל דלהכי כתב רחמנא בידה, לומר דבעינן בזה נתינה חומרית מידו לידה, וכנ"ל, ואעפ"כ ילפינן מזה דצריך בזה ג"כ נתינה קנינית, דאל"כ לא הי' לו לכתוב ונתן, רק ויניח בידה, ומדכתיב ונתן ש"מ דבעינן בזה גם נתינה קנינית, דאין לשון נתינה בלא קנין, וכנ"ל בענפים הקודמים, ומאחר דכתיב ונתן בידה שהוא לשון קנין, שוב היינו יכולים לומר דבעינן בזה דוקא קנין של ידה, לכך כתב רחמנא ונתן ב' פעמים לרבות קנין חצר, וה"ה כל הקנינים וכנ"ל, ובידה אתיא לאשמעינן דבעינן בזה גם נתינה חומרית מידו לידה, וכנ"ל:
אמנם כל זה א"ש להסוברים דכל הקנינים מהני בגט, אבל לפי דעת רוב הראשונים דבגט בעינן דוקא קנין ידה, או חצירה, ושאר הקנינים לא מהני בגט, דלא מרבינן מונתן מ"מ אלא גגה חצירה וקרפיפה, לא זולת, וכנ"ל, א"כ הדקו"ל מה בין גט דילפינן מונתן דכתיב גבי' גם נתינה חומרית מלבד הקנינית, ובין כל הני ונתן הנ"ל דלא בעינן בהו אלא נתינה קנינית לבד, וכנ"ל, דהא גם בגט י"ל דונתן היינו רק נתינה קנינית, והא דכתיב ונתן בידה, ולא ונתן לה, היינו לומר דבגט בעינן דוקא נתינה קנינית של קנין ידה, ולא נתינה של הקנאה זולתה:
וכן יש לשאול למה בחטאות אינו יוצא בזריקה משום דכתיב בהו ונתן על קרנות מזבח, ובויקרא א' כתיב ונתנו וכו' אש על המזבח, ושם ב' בקרבן מנחה ונתן עליה לבונה, ושם במנחת ביכורים ונתת עליה שמן, ולא מצינו בשום מקום שלא יהי' כשר בכל הני אם נתנן בדרך זריקה, ומה נשתנו אלה מאלה, שלא לדרוש בהם כמו בחטאות:
אבל חז"ל דרשו התיבות בכל ענין וענין לפי קבלתם, ולפי השקפתם העמוקה בתוכן הענינים, ומזה בא להם שאין הוראת תיבה אחת שוה בכל הענינים, והמה דרשו וידעו מה שדרשו, ולהם נאה לדרוש, ואנו אין לנו אלא לילך ולמשוך אחריהם מבלי נטות מדבריהם ימין ושמאל, וח"ו להמציא חדשות ולעקש הישרה מכח קושיות כאלה למה דרשו חז"ל כאן הוראת התיבה הזאת כך וכאן כך, כי אין אתנו יודע עד מה בדרכי דרשות חז"ל, ומי יבא בסודם:
אבל אעפ"כ אמינא בי' טעמא ליישב קושייתם, למה בחטאת פסלו זריקה מונתן, ולא בגט, ונראה לפענ"ד דלעולם גם זריקה היא בכלל ונתן, תדע דהא במשנה אמרינן על כל הקרבנות הטעונין זריקה דדמן טעון ב' מתנות שהן ד', עיי"ש בפ' איזהו מקומן, ובזבחים רפ"ד בש"א כל הנתנין על מזבח החיצון שאם נתנן מתנה אחת כפר ובחטאת שתי מתנות, עיי"ש, הרי דקרי לי' לזריקה נתינה ומתנה, וכבר נודע שהמשנה כתובה על טהרת לשון הקודש, ואעפ"כ קרי לזריקה נתינה, וגבי חטאות שאני, דחזינן דשני בהו קרא מכל הקרבנות, דבכל הקרבנות, דהיינו בכל העולות ובכל השלמים, כתיב בהו וזרקו, ובאשם כתיב ואת דמו יזרוק, וכאן בכל החטאות כתיב ונתן, וכן ואת דמו יתן, ומדשני בהו קרא בחטאות, ע"כ בא לומר דבהם אינו יוצא בזריקה, רק צריך בהם נתינה ממש:
ואין לומר דאכתי מנ"ל מזה למעט זריקה, ואימא איפכא, דלהכי שני בהו קרא לכתוב בהן ונתן, כדי להכשיר בחטאות בכל ענין שיתן, בין בזריקה בין בנתינה, [דהא עכשיו אתה אומר דגם זריקה היא בכלל נתינה], משא"כ שאר הקרבנות דאין כשר בהן לכתחלה אלא זריקה, דזה לא מסתבר לומר כן, לדרוש בזריקה קולא בחטאת יותר משאר הקרבנות, דהא אדרבא חזינן שהחמירה בו תורה בחטאת לענין זריקה יותר משאר הקרבנות, שחטאת טעון אצבע וקרן וחודה, משא"כ שאר קרבנות, כמבואר בזבחים דף י' ע"ב, וע"כ צ"ל דלהכי שני בהו קרא בחטאות להחמיר עליהן, דדוקא נתינה ממש כשר בהן, ולא זריקה:
ועוד דהא גם במעשה מצינו בהן שינוי בהכתוב, בפ' צו בקרבנות המילואים, בפר החטאת כתיב בהדם ויתן על קרנות המזבח, ובב' האילים של עולה ושל שלמים כתיב בהו ויזרוק משה אח הדם, וכן בפ' שמיני כתיב בעגל החטאת ויתן על קרנות המזבח. ובהעולה וכן בהשלמים כתיב בהו ויזרקהו על המזבח, ומדחזינן בהו שינוי בהמעשה, מכלל דהקפידו בשעת מעשה לשנות בהן, משום דדוקא בשאר הקרבנות כשר בזריקה, אבל בחטאות בעינן נתינה ממש, ולא זריקה, כללו של דבר מהשינוי ילפינן לפסול זריקה בחטאות, אבל לעולם גם זריקה היא בכלל ונתן, ולכך כשר זריקה בגט, וכן בכל הנך דלעיל, וז"ב לפענ"ד:
ועכ"פ אין להמציא חדשות בשביל קושיא זו, ובפרט מה שהביא בחלק"י שם מהא דאויר כלי של קבלת הדם ואויר מקוה, זה ודאי אין לו שום דמיון וענין כלל לונתן דגט, דהא שם לא כתיב בהו ונתן כלל
ומאחר שבררנו דהדברים כפשטן, דבגט מלבד הנתינה הקנינית, בעינן ג"כ נתינה חומרית, מידו לידה ממש, א"כ שפיר השיגו הראשונים ז"ל על מ"ש רש"י קנין אגב, דהא באגב אין כאן ונתן בידה, ר"ל נתינה חומרית מידו לידה, וכנ"ל, וגם מצד הב' קשה, דהא אגב אינו קנין של בידה, הראיות ברורות של החלק"י דגם שאר קנינים מהני בגט כבר דחינו אותם: