מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן יא · ענף ז
ויהי' איך שיהי' בזה, עכ"פ אין לחלק כלל בגירושי בע"כ בין כשמתגרשת ע"י שנותן לה הגט בידה או בחצירה ובין כשמתגרשת ע"י משיכת הגט או הגבהתו, דהא בעלמא בכולן אין קנין בע"כ, רק בגט גלי רחמנא דמתגרשת בע"כ, וא"כ אין שום חילוק בזה בין ידה וחצירה ובין משיכה והגבהה, כיון דגם משיכה והגבהה בכלל בידה הכתוב בתורה הם, וכמ"ש התו"ג עצמו, וכנ"ל, ודברי התו"ג שמחלק ביניהם לענין בע"כ, יען דבחצירה וידה אינם צריכים דעת קונה, משא"כ בהגבהה ומשיכה, תמוהים מאוד, דבע"כ נגד רצונה גם חצירה וידה אינם קונים בעלמא, ורק בגט גלי רחמנא דמתגרשת בע"כ, וא"כ אין שום שיטעם לחלק ביניהם כלל, וכנ"ל:
הן אמת דמצינו כעין זה גם בפני יהושע ר"פ הזורק, שכתב בדעת רש"י שם אשר ס"ל דאשה מתגרשת באגב, דהגם דבתורה לא מצינו אלא ידה וחצירה, מ"מ אמרינן מסברא דה"ה לכל קנין, אלא דבידה וחצירה מתגרשת גם בע"כ, משא"כ באגב וכדומה אינה מתגרשת אלא לרצונה, וכמו בכל הקנינים דעלמא, דבעינן דוקא רצונו לקנות, עיי"ש:
אבל באמת אין דברי הפני יהושע ענין לדברי התו"ג, דבשלמא הפנ"י כתב שפיר לדעת רש"י דגם בקנין שאינו בכלל ידה וחצירה הכתוב בתורה כמו קנין אגב ג"כ מתגרשת, מכח סברא דילן, דכיון שקונית הגט באיזה קנין שהוא מתגרשת, א"כ שוב צריך דוקא שיהי' מרצונה, שאז קונית הגט, משא"כ בע"כ אין קנין בע"כ, ואין ללמוד זה מידה וחצירה דמתגרשת בהם בע"כ, דהתם גופי' חידוש הוא מה שקונית הגט בע"כ, ומחידוש לא גמרינן, וגם כי יש ג"כ איזה סברא לחלק ביניהם, כי ידה וחצירה הם קנינים יותר חזקים גם בעלמא, דקונים גם שלא מדעת, משא"כ בשאר הקנינים, ומה מצינו בכל דהוא פרכינן:
וכל זה שפיר לדעת רש"י, אבל לדידן דנקטינן כדעת הרמב"ן וסייעתו, דרק בידה וחצירה הכתוב בתורה אשה מתגרשת, אבל לא באגב וכדומה כלל, אפילו מרצונה, ואעפ"כ כתב התו"ג גם אליבייהו דבמשיכה והגבהה שפיר מתגרשת, דבכלל בידה הכתוב בתורה הם, וכיון שבכלל בידה הם א"כ גם בע"כ מתגרשת על ידם, דהא רחמנא גלי דכשנותן הגט בידה מתגרשת בע"כ, וגם הגבהה או משיכה המה בכלל בידה, ומנין לנו להפסיק הקרא בסכינא חריפא. לומר דהא דגלי רחמנא דמתגרשת בע"כ הוא דוקא בידה וחצירה, אבל בהגבהה ומשיכה מרצונה מתגרשת אבל בע"כ לא, דממ"נ אם הגבהה ומשיכה אינם בכלל בידה גם מרצונה לא תתגרש על ידם, כמו שאינה מתגרשת ע"י אגב, ואם המה בכלל בידה א"כ גם בע"כ מתגרשת בהם, והגם דבעלמא ודאי ידה וחצירה עדיפו ממשיכה והגבהה, דידה וחצירה קונין גם שלא מדעת, משא"כ משיכה והגבהה, מ"מ זה הי' שפיר אם היינו באים ללמוד משיכה והגבהה במה מצינו מידה וחצירה, דמה התם מתגרשת בע"כ אף במשיכה והגבהה מתגרשת בע"כ, היינו יכולים למיפרך מה לידה וחצירה שכן קונין גם בעלמא שלא מדעת, ולכך בגט אפילו בע"כ מתגרשת בהם, משא"כ משיכה והגבהה, אבל השתא דמשיכה והגבהה כתיבו בתורה גבי גט כמו ידה וחצירה, דהא אמרינן דמשיכה והגבהה המה בכלל בידה הכתוב בתורה, וא"כ גירושי בע"כ דגלי רחמנא קאי שפיר על משיכה והגבהה כמו על ידה וחצירה, ובאמת כי כמו שיש חידוש בגירושי בע"כ במשיכה והגבהה כמו כן יש חידוש בזה בידה וחצירה, דבעלמא אין קנין בע"כ אף בידה וחצירה, וכנ"ל, א"כ מאין הרגלים לנו לומר דיש חילוק לענין גירושי בע"כ בין משיכה והגבהה ובין ידה וחצירה, וכי בשביל ההפרש המיעוט הזה שיש ביניהם בעלמא לענין קנין שלא מדעת נעקור הקרא שגבי גט ממקומו, אין זה אלא תימה, ולכן דברי התו"ג בזה תמוהים מאוד אחר המחילה מכ"ת, והעיקר דגם במשיכה והגבהה מתגרשת בע"כ כמו בידה וחצירה.
וראי' ברורה לזה מגיטין דכ"א ע"א, דאמרינן התם אמר אביי מכדי חצר מהיכא אתרבי מידה מה ידה דאיתא בין מדעתה ובין בע"כ אף חצרה דאיתא בין מדעתה ובין בע"כ וכו' מתקיף לה רב שימי בר אשי והא שליחות לקבלה דמדעתה איתא בע"כ ליתא וכו' ואביי אטו שליחות מידה איתרבי מושלח ושלחה איתרבי וכו' עיי"ש, ולדברי התו"ג אמאי לא פריך והרי משיכה והגבהה דאיתרבאו מידה ואעפ"כ מדעתה איתא בע"כ ליתא, א"ו דגם משיכה והגבהה גם בע"כ איתא, כמו ידה, וזאת היא ראי' ברורה לפענ"ד אשר אין עליה תשובה:
ותדע לך עוד שכן הוא, דאי כדברי התו"ג דהגבהה או משיכה צריך דעת האשה לקנות הגט א"כ למה לא מצינו בשום מקום להזהיר את האשה על זה, שתתכוון לזכות בהגט ולקנות אותו ע"י הגבהתה אותו, ובסדר גיטין אות נ' בהקנאת הסופר להבעל הקלף וכו' כתב וז"ל הבעל יגביהם ג' טפחים כדי לזכות בהם בהגבהה ויכוין בדעתו לקנותם, עכ"ל, ואילו בהגבהת האשה את הגט באות רל"ה כתב וז"ל ואחר שהניח וכו' יאמר הרב לה קמוץ ידיך וכו' ותגביה שתי ידיך למעלה שלשה טפחים ותכניסנו תחת הסרבל, עכ"ל, ולמה לא כתב שם ג"כ שהרב יאמר לה שתתכוון בדעתה לקנות הגט בהגבהתה, כמ"ש באות נ', ואין לומר דלא חש שם להזהיר אותה על כך, יען דמלבד ההגבהה מכניסה אותו אח"כ לתחת הסרבל, וזה הוי כידה וחצירה דקונה גם שלא מדעתה, ומתגרשת בזה אפילו בע"כ, דהא מהר"מ גופי' מסיק שם בספרו הארוך בריכת המים דבההכנסה תחת הסרבל אינה קונית את הגט רק בהגבהה, ושמשום זה כתב בפנים שתגביה ג' טפחים, כדי לקנות אותו עי"ז, עיי"ש, [והגם דלקושטא דמלתא דבריו שם צ"ע, דלמה לא תקנה הגט בההכנסה תחת סרבלה, הלא זה הוא חיקה, המבואר במשנה דר"פ הזורק נתנו לתוך חיקה מגורשת, ואולי ר"ל יען דעפ"י רוב אין נתינת הגט בביתה, ולא בבית הבעל, רק בבית הרב, ובגמ' שם דע"ח אמרו מקום חיקה קנוי לה, עיי"ש, וא"כ י"ל דדוקא הבעל מקנה לה מקום חיקה, וכמ"ש ע"ז רש"י שם בד"ה תנ"ה שהמכניס אשתו לתוך ביתו על מנת להיות כלי תשמישים קטנים עמה הוא מכניסה, עכ"ל, והוא ג"כ הטעם למקום חיקה קנוי לה, עיי"ש, משא"כ אדם אחר אינו מקנה לה מקום חיקה, ואינה קונית הגט שם ע"י חיקה, דהא דכליו של אדם קונים לו בחצר שאינו של שניהם מוקי לה בב"ב דפ"ה ע"ב בחצר השותפים, עיי"ש, אמנם הא התו' בגיטין שם בד"ה מקום חיקה כתבו דדוקא כשבגדיה נגררין בארץ אז צריכין למיתי עלה רק משום דמקום חיקה קנוי לה, אבל שבגדיה תלוין חיקה הוי ממש כידה, עיי"ש, ומה שהוא בידה הלא קונה לה בכל מקום, וכנ"ל, וא"כ רוב הנשים ככולן אין הסרבל שלהן נגרר בארץ, רק הוא תלוי עליה, וקני לה גם בבית הרב מה שהוא בחיקה, ובלא זה כיון שהרב מסדר הגט מסתמא מקנה לה ג"כ מקום חיקה כדי שתתגרש בו, ואין להאריך בזה:
גם מ"ש בבריכת המים שם דמשו"ה לא כתב הרמ"א דתגביה שתי ידיה למעלה אחר הנחת הגט בידיה משום דסמך על מה שמכניסתו תחת הסרבל, כבר נתבאר ממה שכתבתי לעיל דא"א לומר כן כלל, דהא הרמ"א לא כתב ההכנסה תחת הסרבל אלא למנהגא בעלמא, ולדברי מהר"מ ז"ל מוכרח זה להרמ"א מעיקר הדין, כדי שתקנה הגט עי"ז, ועוד דהא הרמ"א כתב שם בסי' קל"ט סי"ד דלכתחלה צריך להיות הנתינה לידה דוקא ולא לתוך מלבושיה, וא"כ אכתי הי' צריך לכתוב שתגביה ידיה למעלה לקנות הגט עי"ז כדי לצאת ידי הלכתחלה, וגם אין לומר דהרמ"א סמך עצמו על מ"ש בר"ס קל"ו לכפול הגט כדי שתאחוז כולו בידה, וכשכולו בידה קונית הגט בלי שום הגבהה וכנ"ל, דהא גם הכפלת הגט לא כתב הרמ"א שם אלא בקורת מנהג, מכלל דמעיקר הדין אין צריך לא הכפלת הגט יהי' כולו בידה, וגם לא הכנסה תחת הסרבל, אלא דקונית הגט בהגבהה, וא"כ למה לא כתב הרמ"א הא דתגביה ב' ידיה למעלה, א"ו פשוט משום דהרמ"א כתב שם בסוף סי"ד דבשעת קבלת הגט יהי' ידיה גבוהים מן הארץ ג' טפחים, וא"כ זה גופי' מה שנותן הגט לתוך ידיה המוגבהים ג"ט הוי הגבהה לקנות הגט עי"ז, ושוב אינה צריכה להגביה ידיה עוד יותר, וכמו שכתבתי לעיל באריכות, וגם הש"ע ורמ"י שכתבו דתגביה ב' ידיה למעלה אחר הנתינה ג"כ אין כוונתם כלל כדי שתקנה הגט עי"ז, אלא לפרסומי מלתא, וכמו שכתבתי לעיל, ומשו"ה סתמו ולא פירשו דתגביה אותם ג' טפחים או עכ"פ טפח, משום דהגבהה זו אינה כלל כדי לקנות הגט על ידה, דכבר קנתה הגט ע"י נתינתו אותו לידיה המוגבהים הרבה מן הארץ, וההגבהה שלאח"כ היא באה רק לפרסומי מלתא, וכנ"ל, וכמה שתגביה די לזה, ובזה גם מ"ש בבריכת המים שם דמ"ש הש"ע ורמ"י ותגביה מעט למעלה אין דבריהם מדוקדקים, דהגבהה צריך עכ"פ טפח, ולדעת קצת ג"ט, עיי"ש, ולפי הנ"ל מדוקדק היטב, דהגבהה זו אינה לקנות, אלא לפרסומי מלתא, ודי לזה הגבהה כל דהוא:
אמנם עכ"פ דעת מהר"מ שם היא כמ"ש לעיל, דבהכנסת תחת הסרבל אינה קונית את הגט, רק ע"י הגבהה, והיינו במה שמגבהת ב' ידיה למעלה ג"ט אחר הנחת הגט בידיה, עיי"ש ותבין כל זה]:
וא"כ לפי דברי התו"ג דבהגבהה ומשיכה צריך דעת האשה לקנות הגט עי"ז, בודאי הי' צריך המסדר מהר"מ ז"ל להזהיר את האשה שתתכוון לקנות הגט ע"י הגבהה, וכמ"ש באות נ', וכן בש"ע בדברי המחבר והרמ"א לא נזכר כלל שתתכוון האשה לקנות הגט, הגם דעיקר הקנין לדעתם הוא ע"י הגבהה, וכנ"ל, ובסי' קנ"ד בסדר הגט סי"ג בהקנאת הקלף וכו' להבעל כתב בש"ע שם וז"ל והבעל יגביהם לקנותם, עכ"ל, והיינו שיהי' דעתו לקנותם בהגבהה זו, ולמה לא כתבו כזאת ג"כ גבי הגבהת האשה שיהי' דעתה לקנות הגט ע"י ההגבהה:
ובתשובת מהר"מ פדוא בסדר הגט של מהר"י מינץ אות ז' ואות י"א לא נזכר כלל מהכפלת הגט באופן שיהי' כולו בידה, וגם לא מהכנסת הגט תחת סרבלה, רק זאת, שיתן הגט לידה, ואח"כ יקחו הגט מיד האשה ויקראהו שנית, עיי"ש, וע"כ צ"ל דקנין הגט הוא ע"י מה שנותן אותו לידיה המוגבהות בסתם הרבה מן הארץ, וע"י הגבהה זו שמוגבה הגט בידה היא קונית הגט, ואעפ"כ לא נזכר שם כלל להזהיר את האשה שיהי' דעתה לקנות הגט ע"י ההגבהה, אלא ודאי נראה ברור מכל זה דגם בהגבהה מתגרשת האשה בע"כ, ואין צריך כלל דעתה בזה לקנות, וה"ה במשיכה, וכמו שכתבתי לעיל:
ובהיות כן תבנא לדינא שכתבתי לעיל, דגם כשהיתה יד האשה תלוי' באויר גבוה ג' טפחים מן הארץ, ונתן לה הבעל הגט לידה, אפילו בע"כ, ואף שלא הי' הגט כולו בידה, אעפ"כ היא מתגרשת ע"י קנין הגבהה, אף שלא עשתה מעשה בפועל בהגבהה זו, ומ"ש הט"ז לענין עירוב דאף בידו תלוי' באויר צריך עוד להגביה טפח, היינו משום דאם לא כן אין הוכחה דמתכוון לזכות בהעירוב בשביל האחרים, וכנ"ל, ותדע לך שכן הוא, דהא הט"ז לא מפליג כלל בין כולו בידו או לא, ומשמע ודאי מסתימת דבריו דאף בכולו בידו מצריך עוד להגביה טפח, ובכולו בידו הלא בודאי קונה אף בלא שום הגבהה כלל, וכנ"ל, א"ו דלהכי מצריך הט"ז להגביהו עוד טפח משום דאל"כ אין כאן הוכחה שדעתו לזכות בו עבורם, משא"כ בגט דלא בעינן כלל דעתה לקנות דגם בע"כ מתגרשת, שפיר מתגרשת בנתן לה הגט בידה המוגבהת התלוי' באויר, וכנ"ל:
וכן אתי שפיר לפ"ז המנהג שהביא התו"ג שנוהגין לפעמים להטעות את האשה ונותן הגט לתוך חפץ והיא אוחזת בראש החפץ, אף שאין מקנה לה החפץ, אעפ"כ שפיר מתגרשת ע"י הגבהה שהגט מוגבה ג' טפחים ע"י אחיזתה ראש החפץ בידה, ופשוט מאוד שהגבהה קונה אף שהדבר הנקנה הוא בכליו של המקנה, וכן מבואר להדיא בב"ב דפ"ה ע"ב, דאמרינן התם ברשות מוכר לא קנה עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו, ומוקי לה התם בכליו דמוכר, עיי"ש, הרי דהגבהה קונה גם כשהוא בכליו דמוכר, ובספר גט מקושר בסג"ר אות ר"ך כתב ג"כ דהגבהה קונה בכליו של מקנה, אלא שהרבה להביא ראיות לזה, ממשיכה דמבואר בחו"מ סי' ר' ס"ו דמהני בכליו של מוכר, ועוד ממקומות אחרים, עיי"ש, ובמחכ"ת אשתמיטתי' דמבואר כן להדיא בש"ס הנ"ל בהגבהה גופה דקני בכליו של מוכר, וכנ"ל, והיא בת ביקתה דמשיכה אשר הוציאו משם התו' ושאר פוסקים את הדין המבואר בחו"מ שם דמשיכה קונה בכליו של מוכר. ופשוט מאוד דה"ה הגבהה, וכנ"ל, והא דנקטו התו' ושאר פוסקים ובחו"מ בזה הדין דוקא משיכה ולא הגבהה, הוא משום דהא דהגבהה דקונה גם בכליו של מקנה אינו רבותא כלל, ולא צריכינן למילף זה דוקא מש"ס הנ"ל, דמסברא ידעינן לי', דהא הגבהה קונה בכל מקום. גם ברשות המוכר, ומה לי ברשותו ומה לי בכליו, משא"כ משיכה דצריך להוציאה דוקא מרשות המוכר, וכיון דהיא עדיין בכליו של המוכר הוי אמינא דאין זה משיכה מרשות המוכר לרשותו, ולזה הוצרכו התו' והפוסקים ללמוד זה מש"ס הנ"ל דגם בכליו של מוכר מהני משיכה, ונמשכו אחריהם הטוש"ע בחו"מ להעתיק דין זה דוקא במשיכה, כי דינו של הגבהה בזה נכלל בכלל הדין המבואר בחו"מ סי' קצ"ז ס"ב דהגבהה קונה בכל מקום, והיינו אף ברשותו של המקנה, וה"ה בכליו של המקנה, וכנ"ל, וממילא בנ"ד הנ"ל שפיר הוי הגבהה מעליא אף דהגט הוא בתוך החפץ של הבעל, וגדולה מזו דאפילו הי' חפץ של הבעל בידה מקודם, או שהחפץ של הבעל תלוי עליה, וגבוה ג"ט מן הארץ, והבעל זרק לה גט בעל כרחה בתוך החפץ הזה, ג"כ היא מתגרשת ע"י מה שהגט מוגבה מכחה, אף שלא עשתה מעשה בפועל כלל להגביהו, וכנ"ל, ועיין בספר גט מקושר שם אות ר"כ, שכתב דמ"ש המרדכי בשם ר"פ שלא יזרוק לה הגט בתוך מלבושים שאולים, היינו בנגררים בארץ, דלא חשיבא הגבהה, אבל בתלוים גבוהים ג' מן הארץ שפיר מתגרשת ע"י הגבהה, עיי"ש, והרי זה מבואר כמו שכתבתי: