אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן יא · ענף ג

ענף ב

אמנם נראה להביא ראי' מדברי התוספות בגיטין דף כ"א ע"ב בד"ה יצא ומדברי הרא"ש שם דאשה מתגרשת בהגבהת הגט או במשיכתו אף שהגט יוצא גם מחוץ לידה, שכתבו שם וז"ל דאין האשה קונה את הגט שכתוב על עלה של עציץ נקוב במשיכת העציץ או בהגבהתו כל זמן שלא פסקה יניקת העלה וכו' דאכתי חשיבי מחוברין והא דמכשיר אביי משום דשקיל לי' ויהיב לי' ניהלה היינו דהניחתו במקום שפוסקת יניקת העציץ, עכ"ל התו' והרא"ש שם, עיי"ש, הרי דמשמע להדיא מדבריהם ז"ל דהא דמתגרשת לאביי בכתב הגט על עלה של עציץ נקוב היינו בקניית הגט ע"י משיכה או הגבהה בפסיקת היניקה:

ואין לומר דמיירו שם כשכל הגט בידה, דהיינו שהעציץ אינו רחב, וכולו עומד על פס ידה, וגם העלה שהגט כתוב עליו הוא נגד אויר ידה למעלה, ואינו יוצא כלל חוץ לידה מן הצד, ומה שבולט למעלה נגד אויר ידה קנתה מטעם חצר, כמו נגד אויר חצירה, כמ"ש לעיל בשם הנתיבות, והוי זה שפיר כולו בידה, וכנ"ל בפתיחת דברינו, דא"כ דהתו' והרא"ש איירו בהכי למה להו להזכיר בדבריהם משיכה והגבהה כלל, דהא בכה"ג דכל הגט בידה וכן כשכולו נגד אויר ידו למעלה אין צריך משיכה והגבהה כלל, דקני' לה ידה, כמ"ש התו' בכתובות דף ל"א ע"א בד"ה דאי בעי, ובב"ק דכ"ט ע"ב בד"ה אלא, והרא"ש בעירובין פ"ז סוף סי' ח', ובנתיבות שם סי' קצ"ח בביאורים ס"ק ג' ובחידושים ס"ק ו', ובתו"ג הנ"ל. א"ו דמיירו באין כולו בידה:

וגם אין לומר דהתו' והרא"ש שפיר מיירו כשהעלה שהגט כתוב עליו הוא כולו נגד אויר ידה, אלא דהעציץ הוא רחב ויוצא גם מחוץ לידה, ולהכי בעו משיכה או הגבהה כדי שתקנה גם העציץ, ושלא יעכב שלילת קנין העציץ את קנין העלה שהוא הגט, ולעולם קנין הגט הוא ע"י מה שהוא כולו נגד אויר ידה, אבל זה אינו, דמלבד דפשטות לשון התו' והרא"ש הנ"ל מורה דלקנין העלה גופי' מצרכו משיכה או הגבהה בפסוקת יניקת העלה, וע"כ דמיירו באין כל העלה נגד אויר ידיה, וכנ"ל, אלא דמלבד זה גם עיקר הדבר אינו, דגם בכה"ג כשהעלה הוא כולו נגד אויר ידה אף שהעציץ יוצא גם מחוץ לידה אין צריך משיכה והגבהה כלל, דגוף הגט דהיינו העלה שפיר קנתה במה שהוא כולו נגד אויר ידה, דהיינו כולו בידה, וכנ"ל, ושלילת קנין של העציץ פשיטא דאינו מעכב בזה לקנין העלה, דהגם את"ל דהעלה כל זמן שהוא מחובר בקרקע העציץ הוא דבר אחד עם הקרקע והעציץ, וא"כ בהיות העציץ יוצא גם מחוץ לידה מן הצד, אף שהעלה כולו הוא נגד אויר ידה למעלה, מ"מ הוי כחפץ אחד שמקצת ממנו מונח בידו או בחצירו ומקצתו חוץ לידו וחצירו, דבקנין הגבהה כהאי גוונא כשמגביה מקצת החפץ ומקצתו מונח ע"ג קרקע אינו קונה אף מקצתו המוגבה, כמבואר בב"מ דף ט' דבעינן דוקא שיהי' כולו מוגבה מן הקרקע, עיי"ש, מ"מ היינו דוקא בקנין הגבהה, אבל מה שהוא בידו או בחצירו דהוא כידו קני שפיר, אף דחלק ממנו הוא חוץ לידו וחצירו ואותו חלק פשיטא דלא קנה, מ"מ מה שבידו או בחצירו שפיר קנה, כמבואר בב"מ שם במסקנא באוקימתא דרב אשי זה קנה חמור ובית פגי' וזה קנה מה שתפוס בידו והשאר לא קנה לא זה ולא זה, עיי"ש, והכי קיי"ל בחו"מ סי' רע"א, ועיי"ש בב"מ ד"ח ע"א בתוד"ה אלא מסיפא, ובפני יהושע שם, ובהיות כן בנ"ד שפיר קנתה גוף הגט שהוא העלה אם העלה הוא כולו בידה דהיינו נגד אויר ידה, אף אם חלק מהעציץ יוצא מחוץ לידה וזה לא קנתה, מ"מ אותו החלק שהוא בידה ונגד אויר ידה שפיר קנתה, וכנ"ל, ולא צריך שום משיכה או הגבהה לזה:

וגם במה שנוגע לאותו חלק העציץ שמחוץ לידה אין צריך משוכה או הגבהה ולא שום קנין כלל, דהא הא דבעי למיחיב לה כל העציץ ולא סגי בנתינת העלה שהגט כתוב עליו לחוד, הוא ע"כ כדי שלא יהי' מחוסר קציצה, דהגם שלא יקצץ העלה קודם הנתינה, מ"מ כיון שלא יתן לה רק העלה, והעציץ יעכב לעצמו, א"כ בהכרח יפריד העלה מהעציץ אחר הנתינה ויקח לו את העציץ שלו וישאר בידה העלה, גם זה מקרי מחוסר קציצה, כמ"ש בגט פשוט סי' קכ"ד ס"ק ט"ז ובתורת גיטין שם ס"ק ד', עיי"ש שהוכיחו כן מהתו'

ובע"כ צ"ל כן דמה דצריך ליתן לה כל העציץ הוא רק מטעם זה דמחוסר קציצה, דאי אפשר לומר דהטעם הוא משום דאם לא יתן לה העציץ כולו הוי שיור בהגט, דהא כבר העלה בתו"ג שם ובחידושי גמרא דאינו מזיק כלל אם שייר גליון הגט לעצמו, עיי"ש, דלא כהפני יהושע, וא"כ בנ"ד דהגט כתוב על העלה הוי העציץ כגליון הגט, דאין בזה משום שיור בגט, וע"כ צ"ל דהא דאינו רשאי לעכב העציץ לעצמו הוא משום דהוי מחוסר קציצה, דכיון שהעלה עומד להיקצץ אחר הנתינה הוי זה כמחוסר קציצה בין כתיבה לנתינה, וכנ"ל, וכיון שכן, אם נותן לה כל העציץ, שיהי' כל העציץ שלה, רק היא לא קנתה לעת עתה אלא העלה בלבד, דהיינו שהעלה הוא כנגד אויר ידה, והעציץ יוצא גם מחוץ לידה מן הצד, וכנ"ל, שפיר הוי גיטא מעליא, דהא העלה שהוא גוף הגט שפיר קנתה, וכנ"ל, והגם שלא קנתה עדיין כל העציץ, דהיינו אותו החלק אשר יוצא חוץ לידה, בלא הגבהה או משיכה, מ"מ זה הוי כגליון הגט, ולא הוי שיור בגט, וכנ"ל, ומחוסר קציצה נמי לא הוי, כיון דהוא באמת נותן לה כל העציץ, ורצונו שיהי' כל העציץ שלה, וא"כ שוב אינו עומד העלה להיקצץ, ולא הוי מחוסר קציצה:

ובהיות כן, אפילו אם נרצה לדחוק עצמינו בלשון התו' והרא"ש הנ"ל, ונימא דמיירו בכה"ג, שהעלה הוא כולו נגד אויר ידה, רק לא כל העציץ, אכתי קשיא למה הזכירו בדבריהם משיכה והגבהה כלל, דהא גם בלא זה שפיר היא מתורשת מטעם ידה, ולמה לי בזה משיכה או הגבהה כלל, וכנ"ל:

ועוד דא"כ למה לא הזכירו בדבריהם כלל קנין ידה, דעכ"פ הי' צריכין ג"כ להזכיר בדבריהם דגם מטעם ידה אינה קונית להעלה בעוד שלא פסקה יניקתו מן הקרקע, דהא לפ"ז זה הוא עיקר הקנין בהגט ע"י מה שהוא בידה, ולמה הניחו התו' והרא"ש העיקר, שהוא קנין ידה, ותפסו הטפל, הגבהה ומשיכה, א"ו פשוט דהתו' והרא"ש דיברו בהוה, שהעלה יוצא ומתפשט גם מחוץ לידה מן הצד, כדרך העלים שבעציץ, ובפרט עלה המספקת לכתוב עליה את כל הגט, סתמא דמילתא היא גדולה ומשוכה, ויוצא גם מחוץ לידיה מן הצד, ולזה הצריכו משיכה או הגבהה, שתקנה עי"ז את הגט, שהוא העלה, וס"ל דשפיר מתגרשת האשה ע"י קנין הגבהה או משיכה בהגט, אף שאין כל הגט באויר ידה, וכמ"ש בתו"ג הנ"ל, וע"כ צ"ל דכיון דכל הגט מוגבה או נמשך מכחה שפיר מקרי זה כולו בידה, וכמו שכתבתי לעיל:

אמנם לכאורה עדיין יש מקום לבעל דין לחלוק על ראי' זו, ולומר די"ל דהתו' והרא"ש ס"ל כרש"י בר"פ הזורק דאשה מתגרשת גם באגב, דהא התו' שם לא השיגו כלל על רש"י בזה, וגם הרא"ש לא הביא שם דברי רש"י בזה ולהשיג עליו, כמו שעשו בזה הרשב"א והר"ן, עיי"ש, וע"כ צ"ל לפי שיטה זו, דהגם דרחמנא אמר ונתן בידה, מ"מ מדאמרינן שם בר"פ הזורק אין לי אלא בידה גגה חצירה וקרפיפה מניין ת"ל ונתן מ"מ, הרי דמרבינן מונתן כל אופני נתינה, ולאו דוקא גנה חצירה וקרפיפה, אלא ה"ה קנין אגב וכל הקנינים, [לבד מק"ס, כמ"ש בב"ב קנ"א ב' גט לאו בר קנין הוא, ועיין בקצות החושן סי' ר"ב ס"ק ד' דהיינו טעמא משום דבגט כתיב ונתן, וחליפין הוא דרך מקח וממכר], ובהיות כן שפיר כתבו התו' והרא"ש דאשה מתגרשת בהגבהה או במשיכה, אבל לפי דעת הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר"ן דאשה אינה מתגרשת באגב, וע"כ צ"ל לפי דעתם, דהגם דמרבינן מונתן מ"מ, לא מרבינן אלא גגה חצירה וקרפיפה, המבואר בברייתא שם, אבל שאר קנינים לא, ובהיות כן אין לך בגט אלא או ידה או חצירה, ולכך אינה מתגרשת בקנין אגב, ולפ"ז י"ל דגם ע"י הגבהה או משיכה שלא בידה אינה מתגרשת, דאין זה בכלל בידה, דבידה דוקא הוא, וממילא דגם כשמגבהת או מושכת הגט בידה ממש אם אין כולו בידה אינה מתגרשת, מחמת ספק של הירושלמי דכולו בידה בעינן. וא"כ נפלינן בזה ברברבתא, בפלוגתא דקדמאי:

ואין לומר דאכתי יש להקל בזה מטעם ס"ס, דכיון דנקטינן השתא דגם התו' והרא"ש ס"ל כרש"י דאשה מתגרשת באגב. א"כ פשיטא דיש לחשוב דעה הזאת עכ"פ לספק, וא"כ יש כאן ס"ס, ספק שמא כרש"י וסייעתו דאשה מתגרשת באגב, וה"ה בכל הקנינים וכנ"ל, ואת"ל כהרמב"ן וסייעתו דאין אשה מתגרשת באגב, ובעינן דוקא ידה או חצירה, שמא סגי גם שמקנת הגט בידה, דהא זה ספק הוא בירושלמי, וכנ"ל, אבל זה אינו, דמלבד דאין זה פשוט כ"כ להקל בגירושין מכח ס"ס, דהוא נגד חזקת איסור של אשת איש, וגם לחשוב לספק בעיא דלא איפשיטא בירושלמי הוא קשה מאוד, וכאשר כבר דיברו בכל זה רבותינו ז"ל בדיני הס"ס. עיי"ש ביו"ד סי' ק"י בש"ך ובאחרונים, אמנם מלבד כל זה, מאן יאמר לן כפירוש הב' של רבינו עקיבא ז"ל הנ"ל, דספיקו של הירושלמי הוא אם בעינן כולו בידה, ודלמא הוא כפירוש הא' הנ"ל, והיינו דזה פשיטא דלפי הצד דבעינן דוקא בידה צריך שיהי' כולו בידה, רק דספיקו של הירושלמי הוא אם בידה דוקא או דגם שאר כל הקנינים מהני בגט, ולפ"ז בעיית הירושלמי היא ממש פלוגתת רש"י והרמב"ן הנ"ל, ורש"י ז"ל מסתמא הי' לו הכרח מתלמודא דידן דגם באגב אשה מתגרשת, והרמב"ן ז"ל וסייעתו לא ס"ל הכרח הזה, רק מכריחים ההיפוך מתלמודא דידן, דמדהוצרך רבא לאקנויי ניהלה דוקא אותו המקום שהגט מונח בו מכלל דבאגב אינה מתגרשת, וסוף כל סוף פלוגתת רש"י והרמב"ן הוא ספיקו של הירושלמי ממש, וא"כ אם נימא דהגבהה ומשיכה ג"כ אינם נכללים בכלל בידה, רק דומין בזה לקנין אגב, א"כ הגם שהאשה עשתה הגבהה או משיכה בהגט בידיה, רק שלא היה כולו בידה, אין כאן רק ספק אחד, והיינו אם בידה הוא דוקא, ובהיות כן צריך להיות דוקא כולו בידה, ואם לאו אינה מתגרשת, או דגם שאר קנינים מהני בגט, אף שאינו בידה כלל, ואין כאן ס"ס כלל:

והגם דהגאון רע"ק ז"ל כתב דיותר נראה לו כפירוש הב' הנ"ל, מ"מ אינו מוכרח, ואיך נעשה מזה ס"ס, ולא עוד אלא שלולא שאיני כדאי הייתי אומר דאדרבא דיותר נראה כפירוש הא', דאין סברא כלל לפי הצד דבעינן בידה דוקא שלא יהי' צריך להיות כולו בידה, דהרי התורה אמרה ונתן בידה, והיינו הספר כריתות צריך שיתן בידה, ואיך נימא אנן דיהי' סגי גם במקצתו בידה, ואם יתן מקצת הגט בחצירה ומקצתו חוץ לחצירה היעלה על הדעת לספק בזה אם היא מגורשת עי"ז, בודאי דלא, וכמו כן אם אמרינן דשום קנין אחר לא מהני בגט רק דצריך להיות מונח בידה דוקא פשיטא דכל הגט צריך להיות בידה, דמה שאינו בידה מהגט אין בו קנין המועיל בגט, אף שמוגבה או נמשך או נמסר, וכ"כ התו"ג שם בפשיטות דאם נימא דהגבהה לא מהני בגט הי' צריך שלא יצא הגט כלל חוץ לידה, דלא עדיף מחצירה וכנ"ל, ומכריח באמת מזה דהגבהה מהני בגט, עיי"ש, ולא מייתי שם כלל דברי הירושלמי רק כתב כן מסברתו בפשיטות, ובאמת שפשוט הוא מאוד להמעיין, ואיך נימא דהירושלמי מסופק בזה, ועוד דהרי בירושלמי שם בגיטין פ"ק סוף הלכה א' אמר ר' מנא גופי' בפשיטות דבעינן שיהי' כולו בידה, וז"ל שם ר' עזרא בעי קומי ר' מנא איש ואשה שהי' תפושין בגט וכו' א"ל דברי הכל הוא הכא אפילו כולו בידה וחוט אחד בידו אינו גט דכתיב ונתן בידה, עד שיהא כולו בידה, עכ"ל הירושלמי שם, הרי דר' מנא עצמו אמר בפשיטות דצריך שיהי' כולו בידה, וכאן נשאר בספק, והגם דשם הוא ענין אחר, דעדיין הוא אגוד ביד הבעל, ובגמרא דידן אמר בכזה בב"מ ז' ע"א ובגיטין ע"ח ע"א דהיינו טעמא דכריתות בעינן וליכא, מ"מ הרי חזינן דהירושלמי מפיק זה מונתן בידה עד שיהא כולו בידה, ואולי כוונת הירושלמי ליתן טעם בזה אף כשהוא באופן דהוא אינו יכול לנתקו ולהביאו אצלו והיא יכולה לנתקו ולהביאו אצלה, דע"ז לא סגי הטעם דכריתות בעינן, כמבואר שם בגמ' דידן, ועיין בנתיבות סי' קצ"ה, ולכך אמר משום דבעינן שיהי' כולו בידה, ובגמ' דידן מיירי שהגט כולו בידה רק משיחה בידו, ועכ"פ הרי חזינן דפשיטא לי' זה להירושלמי דבעינן שיהא כולו בידה, ולמה נשאר כאן בפ"ב בספק, א"ו דעיקר הספק של הירושלמי הוא דאולי גם שאר קנינים מהני בגט, וא"כ אין צריך להיות בידה כלל, רק שיהי' כולו נקנה לה, משא"כ בפ"ק דחוט אחד מהגט עצמו בידו אין כולו נקנה לה, ודוק:

ובהיות כן דעיקר הספק של הירושלמי הוא אם גם שאר הקנינים מהני בגט או דבעינן דוקא בידה, וא"כ היינו פלוגתת רש"י והרמב"ן אם אשה מתגרשת באגב, ואם נדמה הגבהה ומשיכה ג"כ לקנין אגב בזה, ונימא דג"כ אינן בכלל בידה, והתו' והרא"ש דס"ל דאשה מתגרשת בהגבהה או משיכה הוא יען דס"ל ג"כ כרש"י דאשה מתגרשת באגב, א"כ בנותן הגט לידה ויוצא גם מחוץ לידה, הגם שידה מוגבהת ג"ט, באנו למחלוקת הזו, ואין כאן רק ספק אחד, אי כרש"י וסייעתו או הרמב"ן וסייעתו, וכנ"ל:

שוב ראיתי בתורת גיטין סי' קכ"ד ס"ק ז' ובחידושי גמרא דף כ"א ע"ב בתו' ד"ה יצא, שהוכיח מדכתבו התו' והרא"ש הנ"ל דאביי מיירי שנתנו לה בפסיקת היניקה, ולמה לא אפילו בלא פסיקת היניקה, רק שקנתה העלה בחזקה, וע"כ דסבירא להו כדעת החולקים על רש"י, דקנין אגב אינו מועיל בגט, וה"ה קנין חזקה, רק ידה וחצירה מועיל בגט, וה"ה משיכה והגבהה דהם ג"כ בכלל בידה, עיי"ש שכתב דהדרש של ונתן בידה הוא שיהא הגירושין נגמרין בקנין הניתן מיד ליד, דהיינו משיכה והגבהה, ולאפוקי חזקה ואגב, עייש"ה, אמנם גם אפילו למה שכתבתי לעיל להסביר לפי דעת התו"ג את הדרש של ונתן בידה, דכולל כל קנין הנעשה בהגט ביד או בכחה, אעפ"כ א"ש מה דס"ל להתו' והרא"ש דחזקה אינה בכלל זה, משום דהכח של החזקה אשר היא עושית בהעציץ אינו פועל על כל הגט, רק על מקצתו, דהיינו שמנכשת או עודרת בקרקע של העציץ, וכמ"ש רש"י שם בגיטין דכ"ב ע"א, ונמצא דאין הכח שלה אשר עושית בהחזקה הזו פועל על כל הגט כלל דהיינו העלה, וא"כ הגם דנימא לפי מ"ש לעיל, דגם חזקה הוי קנין של יד וכח בהדבר הנקנה, מ"מ כיון שאין הכח של החזקה פועל על כל הגט א"כ אין כולו בידה, ודומה זה ממש לקנין מסירה דג"כ הוא קנין של יד, ואעפ"כ כיון דאין הכח פועל על כולו מספקא לי' להירושלמי אם מגורשת עי"ז הואיל דאין כולו בידה וכנ"ל, וה"ה בקנין חזקה:

ויהי' איך שיהי' עכ"פ שמעינן מדברי התו' והרא"ש דאין אשה מתגרשת ע"י קנין חזקה, וכדעת החולקים על רש"י, דאין אשה מתגרשת באגב, וכדומה בשאר קנינים, חוץ מידה וחצירה, וכן משמע להדיא בהרא"ש בפ"ב דגיטין ריש סי' כ"ג עיי"ש, ואעפ"כ כתבו בפשיטות דבמשיכה והגבהה מתגרשת, והיינו ע"כ אפילו באין כולו בידה, וכנ"ל באריכות, וע"כ נשמע מזה כדעת התו"ג דמשיכה והגבהה המה בכלל בידה, וכיון שכל הגט נמשך או מוגבה מכחה הוי זה שפיר כולו בידה, וכנ"ל:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה