אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן יא · ענף ב

סימן יא

ומעתה נדרשה נא ונחקורה בש"ס ופוסקים ראשונים לברר כפי עניות דעתינו הדין עם מי בפלוגתא הנ"ל, והנה מלבד מה שכתבתי לעיל דמנהג העולם וגם דברי הרמ"א מסייעים לדעת התו"ג, כי מה שנדחק הפ"ת בזה דסמכו עצמם על הכנסת הגט תחת הסרבל, כבר כתבתי לעיל לסתור זה בדברים שיש בהם די, אמנם התו"ג הביא עוד את דברי הרשב"ם בב"ב דפ"ה ע"ב, שכתב להדיא על הא דאמרינן שם בהא דתנן זרקו לתוך קלתה הרי זו מגורשת, והוא שקלתה תלוי' בה, וכתב שם הרשב"ם וז"ל ולכך קני לה קלתה דדמי להגבהה שקונה בכל מקום, עכ"ל, ור"ל במה שכתב ודמי להגבהה, דהיינו שהגט מוגבה מכחה, הרי להדיא דאשה מתגרשת במה שהגט מוגבה מכחה, אמנם התו"ג שם כתב דדברי הרשב"ם תמוהין לו, דמנא לי' לפרש כן דכמו דלמ"ד התם קשורה אע"פ שאין תלוי', דלאו הגבהה היא, וע"כ צ"ל דכשקשורה בה אינו מקפיד על מקומה, והוי כיש לה רשות להניח, וקונה לה קלתה, א"כ ה"ה למ"ד והוא שתלוי' בה י"ל דהגם דס"ל דבמגיע עד לארץ מקפיד הבעל על מקומו אעפ"י שקשורה בה, מ"מ כשקשורה בה ותלוי', שאינו מגיע עד לארץ, אין הבעל מקפיד על מקומו באויר, וממילא קני לה קלתה, ולא מטעם הגבהה, אך מ"מ גוף הדין דהגבהה מהני בגט יש ללמוד מדברי הרשב"ם, עכ"ד התו"ג שם בתוספת ביאור קצת:

ולפענ"ד אין להוציא זה מדברי הרשב"ם כלל, ודברי הרשב"ם הללו פירוש אחר יש להם, כאשר יתבאר לפנינו בעזה"י, ומריש הוי אמינא להראות יסוד לדברי הרשב"ם עפ"י פירוש התו"ג הנ"ל מהירושלמי בר"פ הזורק, דשם מייתי ג"כ פלוגתא זו בהא דקלתה, וז"ל ר"ל אמר בקשורה לה, אמר ר' יוסי ובמגבהת מחמתה, עכ"ל, והיינו כמ"ש בבבלי, דמר אמר תלוי' בה, ור"ל אמר קשורה אעפ"י שאינה תלוי', ומלשון הירושלמי דאמר ובמגבהת מחמתה, ולא סגי לי' בתיבת ובמגבהת לחוד, משמע לכאורה דהקנין הוא מחמת הגבהה, שמוגבהת מחמתה, וע"כ צ"ל לפ"ז דמאן דס"ל דבעינן דוקא תלוי' לא ס"ל כלל הסברא דאין הבעל מקפיד על מקום קלתה כשקשורה לה אף שתלוי' באויר, רק בתלוי' קנתה הגט מטעם דמוגבה מחמתה ומכחה, ולכן מפרש הרשב"ם כן גם בתלמודא דידן, והגם דשם הוא ר' יוסי, ובתלמודא דידן הוא שמואל ור' אושעיא דאמרי והוא שתלוי' בה, מ"מ כיון דשוין עם ר' יוסי דירושלמי בהדין, דבעינן דוקא תלוי', ולולא זאת לא מהני כלל מה שקשורה בה, מסתמא המה שוין ג"כ עם ר' יוסי בהטעם, ובהסברא של תועלת התלוי', ובזה סרה תמיהת התו"ג הנ"ל מעל הרשב"ם, כך הי' נראה לכאורה:

אמנם מדברי התוספות פ' אלו נערות דף ל"א ע"א בד"ה דאי בעי משמע דאף למ"ד תלוי' בה אין הקנין משום הגבהה, רק מחמת דקני לה הכלי שלה, שכתבו שם וז' ואפילו מאן דבעי התם תלוי' אינו מצריך שתהא גבוה ג', עכ"ל הרי דמפרשים דלאו מטעם הגבהה מתגרשת בתלוי' בה, דא"כ הי' צריך שתהא גבוה ג' מן הארץ, כדין הגבהה, ומדאמר סתם תלוי' בה ולא פירש דמיירי בתלוי' למעלה מנ' ש"מ דאף באינו גבוה ג' מתגרשת, דקלתה קני לה, עיי"ש בתו' ותראה שכן הוא כוונתם:

ומעתה דקדוק זה של התו' בהגמרא אני מדקדק ביתר שאת בדברי הרשב"ם, דהוא פרשן, ואם הי' כוונתו דלמ"ד תלוי' קנתה הגט מטעם הגבהה א"כ הי' צריך לפרש דתלוי' בה למעלה מג' מן הארץ, ואדרבא כד דייקינן שם בדברי הרשב"ם נראה דמיירי בתלוי' אפילו למטה מג', דז"ל הרשב"ם שם, תלוי' בה, ואינה נגררת בקרקע ולכך קונה לה קלתה דדמי להגבהה שקונה בכל מקום, תלוי' בה היינו קשורה ותלוי', עכ"ל הרשב"ם שם אות באות, הרי דהרשב"ם פירש דתלוי' בה לא אתי אלא לאפוקי שאינה נגררת בקרקע, אבל אינו מצריך כלל שתהי' מוגבהת ג' טפחים או אפילו טפח מן הקרקע, ואיך נימא אנן דכוונת הרשב"ם הוא דמתגרשת ע"י שקנתה הגט בקנין הגבהה, והלא הגבהה אינה פחותה מג' לרש"י, ולר"ת עכ"פ טפח, כנודע, ותו דהא הרשב"ם כתב וז"ל ולכך קונה לה קלתה דדמי להגבהה וכו', הרי שדקדק וכתב דקונה לה קלתה, ולא ההגבהה, ואם הי' כוונת הרשב"ם דקונית הגט ע"י הגבהה, וע"י כך היא מתגרשת, כך הי' לו לכתוב, ולכך מתגרשת דדמי להגבהה וכו':

לכן נראה לפענ"ד ברור, דגם הרשב"ם דקדק בדברי הגמרא כמו התו' הנ"ל, דגם למ"ד תלוי' בה לא בעי שיהי' מוגבה ג', מדסתם ולא פירש, ולכך פירש הרשב"ם תלוי' בה היינו רק שאינה נגררת ע"ג קרקע, וקנין הגט הוא ע"י קלתה, דקלתה קני לה, ומ"ש הרשב"ם דדמי להגבהה וכו', כוונתו בזה להסביר לנו טעם החילוק מה דבתלוי' בה קני לה קלתה יותר מבאינה תלוי' אף שקשורה בה, והוא כמו שנראה ג"כ אחר עומק העיון מדברי התו' פ' אלו נערות שם ובפ' הזורק דף ע"ח ע"א בד"ה מקום חיקה, דמ"ד קשורה אעפ"י שאינה תלוי' ס"ל דכי היכי דידו וגופו של אדם לא בטלו אגב הרשות וכמ"ש לעיל, ומשו"ה ידו של אדם קניה לי' בכל מקום אף ברה"ר וברשות המוכר, וכנ"ל, ועיין ברשב"ם ב"ב פ"ו ע"א בד"ה שהרי, כמו כן מה שקשור בהאדם בטל לגבי האדם, והוי כהאדם עצמו, ואינו בטל אגב הרשות, ומשו"ה הגם אם אמרינן דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה, משום דהכלי בטל אגב הרשות, אבל כשקלתה קשורה בה אינה בטלה אגב הרשות, וקניה לה קלתה, ומ"ד דבעינן דוקא תלוי' בה ס"ל דבאינה תלוי' בה אף שקשורה בה מ"מ לא הוי כהאדם עצמו, ודינו רק כמו שאר כליו, אבל בקשורה ותלוי' בה, שהכלי נישאת ונגבהת מחמתה ומכחה, הוי כמו האדם עצמו, ואינה בטלה אגב הרשות, דכח האדם הוא כמו האדם עצמו, וכמו דחזינן בקנין הגבהה, שקונה בכל מקום, אף ברשות המוכר, אף שאין כולו ביד האדם, ואפילו כשאינו בידו כלל רק שמוגבה מכחו אעפ"כ קונה בכל מקום, ואף ברשות המוכר, כמ"ש בזה יפה בקצות החושן סי' קצ"ז ס"ק א' ובסי' רע"ג ס"ק ד', וגם הנתיבות שם ס"ק ג' לא דיבר נגד זה, עיי"ש, והיינו טעמא, דכמו דמה שהוא בידו של אדם אינו בטל אגב הרשות, וקניה לי' ידו בכל מקום, כמו כן מה שמוגבה מכח האדם אינו בטל אגב הרשות, דכחו כידו, ועיין ברשב"ם ב"ב דפ"ו ע"א בד"ה במשיכה, שכתב וז"ל דהגבהה קונה בכל מקום ובכל דבר דמשהגביהה הניחה ברשותו אפילו בלא משיכה, עכ"ל, והיינו דאפילו באין כולה בידו, מ"מ כיון שמוגבה מכחו, כחו הרי הוא כידו, ואינו בטל אגב הרשות, ונמצא מונח ברשותו, כידו ממש, וה"ה בקלתה אם תלוי' בה ונישאת ונגבהת מחמתה ומכחה אינה בטלה אגב הרשות וממילא קני לה קלתה, ואף שאין זה דומה לגמרי להגבהה, ששם צריך להיות מוגבה ג' טפחים, או עכ"פ טפח לשיטת ר"ת, ובקלתה אינה מוגבהת כ"כ, רק שתלוי' ואינה נגררת ע"ג קרקע וכנ"ל, מ"מ כיון דזאת עכ"פ שמעינן מקנין הגבהה מדקונה בכל מקום דמה דמוגבה מכח האדם אינו בטל אגב הרשות, כמו ידו, וכנ"ל, ממילא ה"ה בקלתה כשקשורה ותלוי' בה ומוגבהת מכחה אינה בטלה אגב הרשות, וא"כ קני לה קלתה, ודוקא היכי שהקנין הוא רק ע"י ההגבהה אזי בעינן דוקא ג' טפחים או טפח, לכל מר כדאית לי', וזה הוא לאו דוקא ברשות המוכר אלא גם בכל מקום, דקנין הגבהה אין פחות מהגבהת שיעור זה, אבל כאן אין צריך לקנין הגבהה, דהרי קני לה קלתה, וזה הוא שכתב הרשב"ם תלוי' בה שאינה נגררת בקרקע ולכך קונה לה קלתה דדמי להגבהה שקונה בכל מקום, ור"ל דכמו שהגבהה קונה בכל מקום, משום דמה שמוגבה מכחו הרי הוא כידו, ואינו בטל אגב הרשות, כמו כן כשקלתה תלוי' בה ואינה נגררת בקרקע, רק נישאת ומוגבהת מחמתה ומכחה, אינה בטלה אגב הרשות, וממילא קני לה קלתה וכנ"ל, וזה ברור לפענ"ד בכוונת הרשב"ם:

ומעתה יש לומר שזה עצמו הוא כוונת הירושלמי הנ"ל במה שאמר ר' יוסי ובמגבהת מחמתה, ור"ל דלא סגי לי' בקשירה לחוד דלא יהי' בטל אגב הרשות כמו האדם עצמו, אלא דבעינן דוקא שתהי' מוגבהת מחמתה ומכתה, דאז אינה בטלה אגב הרשות, דכחה הוא כגופה וידה, וממילא נקנה לה הגט ע"י מה שמונח בקלתה וכנ"ל:

באופן שאין ללמוד כלל דין זה דאשה מתגרשת ע"י הגבהת הגט לא מדברי הרשב"ם ולא מהירושלמי, אמנם פשוט מאוד דג"כ אין ראי' להיפוך מהתו' והרשב"ם, מדלא פירשו דבתלוי' מתגרשת ע"י הגבהה, דזה אינו, דלהכי לא פירשו כן, משום דהי' משמע להו מסתימת לשון הגמ' דתלוי' בה לא מיירי במוגבה ג' או אפילו טפח, רק שאינה נגררת בקרקע, וכנ"ל, והגמ' גופה לא הי' צריך לאוקמי דמיירי דוקא במוגבה ג', כיון דגם במוגבה קצת מתגרשת שפיר ע"י מה דקני לה קלתה וכנ"ל:

ואדרבא לכאורה הי' נראה להוכיח מדברי התו' דפ' אלו נערות שם דמתגרשת ע"י הגבהת הגט, דהקשו שם על רש"י דמצריך הגבהה בגונב חלבו של חבירו ואכלו, דהא כשהוא בידו או בפיו אין צריך הגבהה, ומייתי מהא דקלתה דבקשורה אף שאינה תלוי' מגורשת, ואפילו מאן דבעי תלוי' אינו מצריך גבוה ג', עיי"ש, והקשה המהרש"א למה לא הביאו מהסוגיא שבמקומו שם ע"ב כגון שצירף ידו למטה מג', הרי דידו קונה לו למטה מג', וכתב ע"ז ויש ליישב, עיי"ש:

ולפענ"ד נראה פשוט, דהתו' שם לא נחתו להביא ראי' דמה שהוא בידו קונה למטה מג', דכבר כתבו שם ע"ב בד"ה רב אשי דלזה אין צריך שום ראי', דפשיטא דונתן בידה אמר רחמנא, ומה שייך הגבהה בדבר שהוא בידו או בפיו, עיי"ש, אלא יען דעדיין הי' מקום לומר דברשות המקנה לא קני לי' ידו, וכמו כליו של לוקח ברשות מוכר דהוא איבעיא דלא איפשיטא אם קני, ולכאורה ידו וכליו אחת הן, דכליו קונין מטעם חצר כנודע, וחצר משום יד אתרבאי, וצירף ידו למטה מג' היינו ברה"ר, כמבואר שם, וברה"ר הגם דכליו בודאי אינן קונין לו כמבואר בב"ב דפ"ה, היינו משום דלא ניחא להו לבני רה"ר שיניח כלים שם דרק להילוך עביד, כמ"ש בתו' שם ע"ב בד"ה כליו, אבל ידו דיש לו רשות להניח ברה"ר שפיר קני לי' שם ידו, וכמו כליו בסימטא דודאי קנו לי' כמבואר בב"ב שם, משום דבסימטא יש לו רשות להניח כליו, כמבואר ברשב"ם שם דפ"ד ע"ב בד"ה שמא, עיי"ש, וה"ה ידו ברה"ר, דיש לו רשות להניח שם ידו בודאי קני לי', אבל ברשות המוכר ומכש"כ ברשות הנגנב יש לומר דלא קני לי' ידו, וכמו כליו, דמאי שנא, וכנ"ל, ומשו"ה מצריך רש"י הגבהה בגונב חלבו של חבירו דהגבהה קונה בכל מקום, ולכך הביאו התו' מהא דקלתה, דאמרינן שם דאף אם כליו של לוקח ברשות מוכר לא קני מ"מ בקלתה קשורה בה אע"פ שאינה תלוי' מגורשת, דקלתה קני לה, אף שהיא ברשות הבעל אשר בא לרחק אותה ולשלחה מביתו, אעפ"כ כשקלתה קשורה בה הוי כגופה וידה ממש ואינה בטלה אגב הרשות, וקונה אף ברשות המקנה, הרי דידו קונה גם ברשות חבירו בכל אופן, ושוב כתבו התו' דאפילו מאן דבעי התם בקלתה תלוי' דוקא, וא"כ לכאורה י"ל דהתם מגורשת מטעם הגבהה שמוגבה מכחה, דהגבהה קונה בכל מקום, אבל קלתה וגם ידה אינה קונה לה ברשות הבעל, דג"כ בטלי אגב הרשות, והא דכתב רחמנא ונתן בידה י"ל דהיינו דוקא ברה"ר, אבל באמת זה אינו דאפילו מאן דבעי התם תלוי' אינו מצריך שתהא גבוה ג', וע"כ לאו מטעם הגבהה מתגרשת, אלא מחמת דקלתה כשהיא תלוי' ומוגבהת מחמתה ומכחה הוי כידה וקני' לה אף ברשות הבעל, וכמ"ש לעיל, כן נראה פשוט בכוונת דברי התו' להמעיין שם במקומו, ושוב לא קשה קושית המהרש"א:

ומעתה למה הוצרכו התו' להוכיח דגם למ"ד תלוי' אינו משום הגבהה מדאינו מצריך גבוה ג', דזה אינו מוכרח כ"כ להדיא, ולמה לא כתבו בפשיטות דא"א לומר כלל דהוא מטעם הגבהה דהא אינה מתגרשת ע"י הגבהה, וכמו דאינה מתגרשת ע"י אגב וק"ס, וע"כ דהוא מטעם ידה וחצירה, דקלתה קני לה אף שהיא ברשות הבעל, א"ו דגם התו' ס"ל דשפיר מתגרשת ע"י הגבהה אף שאין הגט בידה כלל, כך הי' נראה לכאורה להוכיח מדברי התו':

אבל באמת זה אינו, דהא לפי הצד דידו אינו קונה ברשות המקנה, דבטל אגב הרשות, ואעפ"כ הגבהה קונה בכל מקום, וצריך להבין דאיך תהי' הגבהה שהיא רק כח ידו או גופו עדיפא מידו ממש, דידו בטלה אגב הרשות וכח ידו לא בטל אגב הרשות, וע"כ צ"ל דעיקר מעליותא דהגבהה היא משום דמוגבה ג' מן הארץ, וכיון דבמוגבה ג' אף כח ידו אינו בטל אגב הרשות מכש"כ ידו ממש אפילו את"ל דבטל אגב הרשות מ"מ במוגבה ג' אינה בטלה אגב הרשות, ופשיטא דקני אף ברשות המקנה, לא לבד מדין הגבהה, אלא גם מדין יד אם הדבר הנקנה הוא כולו בידו, ובהיות כן שפיר הי' מקום לומר דלמ"ד הלוי' מיירי במוגבה ג', דאז שפיר מתגרשת, מחמת דקלתה הקשורה בה ותלוי' דהיא כידה קני לה כשמוגבהת ג', כמו ידה, א"כ הוי כל הגט בידה ומתגרשת עי"ז, ולעולם דבהגבהה לחוד כשאין כל הגט בידה אין אשה מתגרשת, ואעפ"כ למ"ד ולוי' י"ל דמיירי במוגבה ג' דרק אז קני לה קלתה, וכנ"ל, ולזה הוצרכו התו' להוכיח דלא מיירי במוגבה ג' אף למ"ד תלוי' מדלא פירש דצריך שיהי' גבוה ג', וא"כ אין ראי' כלל מדברי התו' הללו דאשה מתגרשת בהגבהה לחוד, מיהו להיפוך ג"כ אין ראי', וכנ"ל:

ולכאורה יש להביא ראי' מהירושלמי דאשה מתגרשת במשיכת הגט, דאמרינן שם בר"פ הזורק ר' ירמי' בעי זרקו לה בחצר שאינו של שניהן מהו, ר' אחא בשם ר' חנינא צריכה לרבנן, [פירוש בעיא גדולה היא זו וצריכה לרבנן שיפשוטו אותה] אמר ר' אבין מחלוקת רב ור' חייה רבה, דמר ר' שמואל וכו' בשם רב אין משיכה קונה בחצר שאינה של שניהן, ותני ר' חייה ופליג אימתי אמרו המטלטלין נקנין במשיכה בר"ה או בחצר שאינה של שניהן, אבל ברשות הלוקח וכו', ברשות זה שהיו מופקדין אצלו לא קנה עד שיזכוהו בהן או עד שישכור לו את מקומו, עכ"ל הירושלמי שם, ומדתלה איבעיא זו של ר' ירמי' בפלוגתת רב ור' חייא רבה אם משיכה קונה בחצר שאינה של שניהן, נראה לכאורה דהא דבעי ר' ירמי' זרקו לה בחצר שאינה של שניהן מהו, היינו שהאשה עשתה משיכה בהגט בחצר ההוא, ומיבעיא לי' אי משיכה קונה בחצר שאינה של שניהן, וע"ז אמר ר' אבין דהוא מחלוקת רב ור' חייא רבה, דלרב אין משיכה קונה שם ולא הוי גט, ולר"ח משיכה קונה שם והוי גט, וכן פירש הקרבן עדה שם, ולפ"ז עכ"פ נשמע דלכ"ע אשה מתגרשת במשיכת הגט במקום שמשיכה קונה שם.

הן אמת דהפני משה שם מפרש דהא דבעי ר' ירמי' זרקו לה לחצר שאינה של שניהן מהו לאו במשיכה איירי אלא כגון שאותו שהחצר שלו השאיל או השכיר לה החצר, ומיבעיא לי' לר' ירמי' אם מהני זה שיהי' כמו חצרה לקנות הגט על ידו, ופשיט לי' מברייתא דר' חייא, דתני שם בסופה דברשות הנפקד לא קנה עד שישכיר לו את מקומו, אלמא דשכירת מקום מהני לקנות על ידו, עיי"ש וגם במראה הפנים, אמנם אי אפשר לקבל ממנו הפירוש הזה, דאי ר' ירמי' מיירי שהשכיר לה החצר, מה איבעיא לי' כלל, וגם ר' אחא בשם ר"ח איך אמר צריכה לרבנן, כאלו הי' בזה ספק עצום, והלא משנה מפורשת היא בב"ב דפ"ד ע"ב, המוכר פירות לחבירו וכו' מדד ולא משך לא קנה אם הי' פיקח שוכר את מקומן, עיי"ש, הרי פשוט דשכירת מקום מהני לקנות על ידו, וגם מה אמר ע"ז ר' אבין דזה הוא מחלוקת רב ור"ח רבה, והלא מחלוקת של רב ור"ח הוא רק במשיכה בחצר שאינה של שניהן. אבל בהשכרת מקום הנזכר בסוף הברייתא של ר' חייא פשיטא דלא פליג רב ע"ז, דמשנה מפורשת היא, וכנ"ל, ומעולם לא שמענו שהי' מי שחולק ע"ז, ומה"ת לן לומר דרב פליג ע"ז, ולכן כבודו של הפני משה ז"ל במקומו מונח, והפירוש הזה אי אפשר לאומרו כלל:

אמנם גם על פירושו של הקרבן עדה הנ"ל דר"י מיירי במשיכה ג"כ קשה, וראיתי למי שהקשה על פירוש הק"ע הנ"ל דמיירי ר"י כשמשכה הגט בהחצר שאינה של שניהן שזרק לה הבעל לתוכו, דהא הוי לי' טלי גיטיך מע"ג קרקע, ולפענ"ד אי משום הא לא איריא, די"ל דמיירי שהבעל זרק לה הגט לידה המונחת ע"ג הקרקע או בפחות מג"ט סמוך לקרקע, ולא הי' כולו בידה, רק גיררה אותו ע"ג קרקע ומשכה אותו, ובכה"ג דקירב אליה הגט כ"כ עד שהגיעו לידה שתמשוך אותו שוב לא הוי טלי גיטיך מע"ג קרקע, ועיין בתו"ג סי' קל"ט סט"ו הנ"ל:

מיהו הא קשיא לי דהא בב"ב דפ"ו אמרינן דדבר שדרכו בהגבהה לא נקנה במשיכה, וכן הוא בירושלמי פ"ק דקידושין הלכה ה', והכי קיי"ל בחו"מ ר"ס קצ"ח, וא"כ גט דדרכו בהגבהה איך נקנה במשיכה כלל, ודוחק גדול לומר דמיירי שהגט הי' כתוב על דבר כבד כמו עשת של ברזל וכדומה דהא על הכל כותבין וזרק לה הגט הזה לידה לחצר שאינה של שניהן והיא גיררה ומשכה אותו שם דגט כבד כזה אין דרכו בהגבהה, דזה דוחק גדול להעמיד כן, וגם כי לפי פירוש הזה ג"כ העיקר חסר מן הספר, דלא נזכר משיכה כלל בהאיבעיא דר' ירמי', וגם כי גם לפירוש הזה קשה וכי לא ידע ר' ירמי' וגם ר' אחא בשם ר' חנינא מחלוקת רב ור"ח רבה, דהא לפי פירוש הזה עיקר האיבעיא של ר' ירמי' היא אם משיכה קונה בחצר שאינה של שניהם או לא, והיינו ממש מחלוקת רב ור"ח רבה, ותימה גדולה היא לומר שר' ירמי' וגם ר"א בשם ר"ח לא ידעו מזה כלל:

ולכן יותר נראה דהאיבעיא דר' ירמי' קאי על הא דתנן בפ' הזורק דף ע"ח [והוא שם בירושלמי הלכה ב'] היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה קרוב לה מגורשת וכו', ובגמ' שם היכי דמי קרוב לה אמר רב ד' אמות שלה זהו קרוב לה, ור' יוחנן אמר שם כל שיכולה לשמרו, ושמואל אמר כדי שתשוח ותטלנו, ובירושלמי שם הלכה ב' רב אמר ד' אמות, ור"א בשם ר' יוחנן בשם ר' ינאי בפשוט ידיים, והיינו כדי שתשוח ותטלנו, ויהי' איך שיהי' הפירוש בקרוב לה, עכ"פ קתני במתניתין בזה היתה עומדת ברה"ר, ועיין בתו' ע"ח ב' בד"ה ר' יוחנן לחד תירוצא דאפילו לרב אשי בב"מ דד' אמות אינן קונות ברה"ר הכא מיירי ברה"ר ממש, ועיין בב"ש סי' קל"ט ס"ק כ', וגם מסתימת הירושלמי משמע דס"ל דמתניתין דזרקו לה קרוב לה מיירי ברה"ר ממש אליבא דכל האוקימתות, עיי"ש, ולכך מיבעי' לי' לר' ירמי' מה הוא הדין בזרקו לה קרוב לה בחצר שאינה של שניהן, אם זה דומה לרה"ר, דג"כ בקרוב לה מגורשת, או דלמא זה גרע מרה"ר, דברה"ר יש לכל אדם חלק בו, משא"כ בחצר שאינה של שניהן דאין להאשה שום חלק בו, וע"ז שפיר אמר ר"א בשם ר"ח דצריכא לרבנן כי אין זה מבואר בשום מקום, ור' אבין אמר דזה תלי' במחלוקת רב ור"ח רבה, דלרב דאמר אין משיכה קונה בחצר שאינה של שניהן, ומדלא אמר רבותא יותר דגם ברה"ר אין משיכה קונה, שמע מיניה דרב ס"ל דמשיכה קונה גם ברה"ר ממש, ואעפ"כ אמר דבחצר שאינה של שניהן אין משיכה קונה, הרי דלרב חצר שאינה של שניהן גרע לענין קנין מרה"ר, וה"ה בזרקו קרוב לה, אף דברה"ר מגורשת, אבל בחצר שאינה של שניהן אינה מגורשת, ולר"ח רבה דאמר משיכה קונה ברה"ר ובחצר שאינה של שניהן, הרי חזינן דמשוה חצר שאינה של שניהן לרה"ר לענין קנין, א"כ ה"ה בזרקו קרוב לה בחצר שאינה של שניהן מגורשת כמו ברה"ר, וכן מדברי הרב המגיד בפ"ה מה' גירושין הי"ג שפירש כן דברי הירושלמי דמיירי לענין זרקו לה קרוב לה, שכתב על מה שכתב הרמב"ם שם זרקו לה ברה"ר או ברשות שאינה של שניהן קרוב לו וכו', וכתב שם ה"ה שכן הם מוקשים בדיני ממונות וכן נראה כאן מן הירושלמי, עכ"ל, עיי"ש, וע"כ כוונתו על הירושלמי הנ"ל באיבעיא דר' ירמי', דהירושלמי מדמי גט לדיני ממונות, דכמו דהם מוקשים לר' חייא בדיני ממונות כמו כן הם מוקשים לענין גט בזרקו קרוב לה, וכנ"ל, דבמקום אחר לא מצינו בירושלמי פ' הזורק שמדבר מחצר שאינה של שניהן:

ולפי פירוש זה אין שום ראי' כלל מהירושלמי דאשה מתגרשת ע"י משיכת הגט כשאין כולו בידה, דהא הירושלמי לא מיירי כאן ממשיכה כלל:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה