אור ברסלב
מנחת יהודה אבן העזר חלק ג סימן טו › ענף י"ב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן טו · ענף י"ב

ענף י"א

אמנם כל הנ"ל כתבתי לפי הבנת מהרש"ל והב"ש בדברי הרמב"ם, דס"ל דגם בלא ראו הדיינים הרוק כלל כשר, וכנ"ל, אבל לפענ"ד לולא דבריהם ז"ל הייתי אומר דגם הרמב"ם ס"ל דדרשת רבא לעיני הזקנים וירקה היא דרשה גמורה, דלעיני הזקנים קאי על כל הכתוב בהענין, וחלצה וכו' וירקה בפניו, הכל צריך להיות לעיני הזקנים, ר"ל לראיית הזקנים, ומ"ש המהרש"ל והב"ש דוירקה קאי על בפניו, אמת הוא, אבל קאי ג"כ על מ"ש לעיל לעיני הזקנים, דוירקה בפניו צריך להיות לעיני הזקנים, שהזקנים צריכים לראות זה, שרוקקת בפניו, ומכח זה חידש רבא דצריכי דייני למיחזי רוקא כי נפיק מפומא דיבמה, דכתיב לעיני הזקנים וירקה, ור"ל דמאחר דוירקה צריך להיות לעיני הזקנים, לזה צריכין לראות כשהרוק יוצא מפיה, דאז כשהרוק יוצא מפיה היא יורקת, ואז צריכי דייני למיחזי, משא"כ אם אינם רואים כשהרוק יוצא מפיה, אף שרואים אח"כ הרוק כשהוא נגד פניו, אעפ"כ לא מתקיים בזה שפיר לעיני הזקנים וירקה, דהא הוירקה דהיינו הוצאת הרוק מפיה אינו לעיני הזקנים, וזה הוא עיקר חידושו של רבא כאן דצריכי למיחזי כי נפיק מפומא דיבמה, ולא סגי בראי' דאח"כ:

ובזה סובר הרמב"ם דלא אמר רבא זה אלא לכתחלה, אבל בדיעבד כשלא ראו הדיינים הרוק כשיצא מפיה כשר, והיינו כשראו עכ"פ הרוק כנגד פניו של יבם, רק שלא ראו אותו כשיצא מפיה, אבל כשלא ראו הרוק כלל גם כשהוא נגד פניו של יבם, צריכה לחזור ולרוק, כדי לקיים מצות וירקה בפניו לעיני הזקנים, דהיא דרשה גמורה, וכנ"ל, ומה דכשר דיעבד כשלא ראו יציאת הרוק מפיה, אף דזה הוא עיקר הרקיקה, וכנ"ל, מ"מ מאחר דראו הרוק כנגד פניו של יבם, גם בזה מתקיים הקרא דלעיני הזקנים וירקה בפניו, דכיון שהרוק הולך נגד פניו מכחה שהוציאתו מפיה, גם זה הוי רקיקה שלה, וקרינן בי' גם בזה עצמו וירקה בפניו, תדע לך שכן הוא, דהא כתיב וירקה בפניו, דהרקיקה שלה צריכה להיות נגד פניו דוקא, ושלא כנגד פניו אינו כלום, ואי נימא דרק הוצאת הרוק מפיה היא הרקיקה ולא יותר, א"כ כשהיא ארוכה והוא גוץ, דכשיוצא הרוק מפיה אינו לנגד פניו, אף דמטי אח"כ בדרך הליכתו לנגד פניו, מ"מ איך קרינן בזה וירקה בפניו, דהא בשעה שיורקת ומוציאה הרוק מפיה אינו כנגד פניו, והי' ראוי בזה שתשוח עצמה עד לנגד פניו ותרוק, באופן שבעת הוצאת הרוק מפיה יהי' פיה נגד פניו של היבם, ואיך אמרינן שם בפמו"ח דק"ה ע"ב היא ארוכה והוא גוץ בעינן ער דמטי להדי פיה והדר אזיל, עיי"ש, ומה בכך דמטי להדי אפיה, מאחר דבשעת הרקיקה שהיא הוצאת הרוק מפיה לא הי' הרוק נגד פניו איך מתקיים בזה וירקה בפניו, שהרקיקה תהי' נגד פניו, וע"כ צ"ל דהא ליתא, אלא דלאו דוקא בשעת הוצאת הרוק מפיה היא הרקיקה שלה, אלא גם כל זמן הליכת הרוק מכחה היא הרקיקה שלה, ולזה כי מטי הרוק להדי אפיה בדרך הליכתו מכחה שפיר מתקיים בזה וירקה בפניו, וא"כ ה"ה כי לא חזי דייני הוצאת הרוק מפיה, רק אח"כ כי מטי הרוק להדי אפיה, ג"כ שפיר מתקיים בזה לעיני הזקנים וירקה, דגם אז היא הרקיקה דידה, שהולך הרוק מכחה, וכנ"ל, ולא אמר רבא דצריכי דייני למיחזי הוצאת הרוק מפיה דוקא אלא לכתחלה, על צד היותר טוב, שיראו עיקר הרקיקה, אבל מעיקר הדין בדיעבד גם בראיית הרוק כשהוא נגד פניו סגי, דגם בהכי מתקיים שפיר לעיני הזקנים וירקה, וכנ"ל:

ובזה מורווח לן היטב לשון הרמב"ם שם בפ"ד מה' יבום הכ"ג, וז"ל שם, רקקה וקלטתו הרוח קודם שיגיע לכנגד פניו, כגון שהיתה ארוכה והוא קצר, אינו כלום, ואם אחר שהגיע לנגד פניו אעפ"י שלא הגיע לארץ כשר, וכן אם לא ראו הדיינין הרוק כשיצא מפיה כשר, עכ"ל, ויש לדקדק מה הוא הוכן שכתב הרמב"ם בזה, וכי איזה היתלות יש לו לדין הזה בדין הקודם, ולפי הנ"ל א"ש, דכמו בדין הקודם בהיא ארוכה והוא קצר אחר שהגיע הרוק לנגד פניו כשר, אף דבשעת עיקר הרקיקה כשיוצא מפיה לא הי' לנגד פניו, מ"מ כשמגיע הרוק לנגד פניו בדרך הליכתו מכחה שפיר מתקיים בזה וירקה בפניו, כמו כן אם לא ראו הדיינין הרוק כשיצא מפיה, רק אח"כ כשהוא נגד פניו, ג"כ קרינן בי' לעיני הזקנים וירקה, וכשר, אף שלא ראו עיקר הרקיקה כשיוצא מפיה, וכנ"ל:

ובזה א"ש ג"כ מ"ש הרמב"ם שם ה"ז, וז"ל, ואח"כ עומדת ויורקת בארץ כנגד פניו רוק הנראה לדיינין וכו' וצריכין הדיינין לראות הרוק היוצא מפיה, עכ"ל, מתחלה כתב בדרך הכרח, שצריך שיהי' רוק הנראה לדיינין, והוא מהמשנה בדף ק"ה שם, ונפקא לן זה מלעיני הזקנים וירקה בפניו, וכנ"ל, וזה מעכב הרקיקה אפילו בדיעבד, וכנ"ל, ושוב כתב מימרא דרבא, דצריכין הדיינין לראות הרוק היוצא מפיה, ור"ל כשיוצא מפיה, וע"ז כתב בהכ"ג שאם לא ראו כשיצא מפיה כשר, דרבא רק לכתחלה אמר זה, מדלא אמר לא עשתה כלום, רק צריכי דייני למיחזי, וכמ"ש ה"ה שם, וכנ"ל:

באופן שיצא לנו מזה דין חדש, דהא דקיי"ל באבה"ע סי' קס"ט סל"ח דאם לא ראו הדיינין כשיצא הרוק מפיה כשרה, היינו דוקא כשראו עכ"פ הרוק אחרי כן כנגד פניו, אבל כשלא ראו הרוק כלל צריכה לרוק פעם אחרת, לעיני הדיינים, וכנ"ל:

ובאמת תמהני על מה שנראה מדברי מהרש"ל והב"ש שם דלהרמב"ם והש"ע גם כשלא ראו הדיינים הרוק כלל כשרה הרקיקה, דלעיני הזקנים וירקה אינו לימוד גמור אלא אסמכתא, עיי"ש בדבריהם ז"ל, ואיך אפשר לומר כן כלל, דהא ברור מללו הרמב"ם והש"ע דאם לא ראו הדיינין כשיצא הרוק מפיה כשר, משמע להדיא דדוקא בכה"ג שלא ראו הרוק כשיצא מפיה הוא דכשר, הא לא ראו הרוק כלל אינו כשר, דאל"כ למה לא כתבו סתם דאם לא ראו הדיינים הרוק כשר, והי' בזה יותר רבותא דאף שלא ראו הרוק כלל כשר, ומדלא כתבו כן ע"כ צ"ל דבלא ראו הרוק כלל באמת פסול, וצריכה רקיקה אחרת, ורק בלא ראו כשיצא הרוק מפיה כשר בדיעבד, דפרט זה של הראיה כשיוצא מפיה הוא רק לכתחלה למצוה מן המובחר, וכנ"ל, אבל עיקר הדרש של רבא לעיני הזקנים וירקה היא דרשא גמורה, דצריכי דייני למיחזי הרקיקה, וכנ"ל:

ולפ"ז הא דאמרינן שם בדף ק"א דלעיני מיבעיא לי' לכדרבא וכו' הוא כפשוטו, דדרשת רבא לעיני הזקנים וירקה הוא לימוד גמור, דצריכי דייני למיחזי הרקיקה, ולמובחר הוא לראות כשיוצא הרוק מפיה, וכנ"ל, אמנם פשיטא דה"ה וכש"כ דלעיני אתי ג"כ דצריכי דייני לראות חליצת הנעל, רק דזה לא צריך רבא לאשמעינן, דפשיטא, והוא פשוטו של קרא, וכנ"ל, אלא בא לאשמעינן דלעיני הזקנים לא קאי דוקא אדסמיך לי', דהיינו על וחלצה נעלו, אלא קאי על כל הכתוב בהענין, גם על וירקה, וכנ"ל:

וממילא מאחר דלעיני הזקנים וחלצה וכו' וירקה הם לימודים גמורים, דהחליצה והרקיקה צריכים להיות לראיית הזקנים, א"כ פשיטא שאין זה רק למצוה בעלמא לכתחלה, אלא דבחליצה, שהיא המעשה באיש, דכתיב בה ככה, מעכב ראיית הדיינים אפילו בדיעבד, והחליצה פסולה משום זה, דכל שלא נעשה המעשה באיש כפי מצות התורה בכל פרטיה מעכב, וכנ"ל באורך, ובהרקיקה כשלא ראו הדיינים הרוק כלל צריכה לחזור ולרוק, לקיים מצות לעיני הזקנים וירקה, וכנ"ל:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה