אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן טו · ענף י

ענף ט

הכלל היוצא לנו מכל הנ"ל, דכי דרשינן לעיני פרט לסומים ע"כ הכוונה למיפסל גם סומא באחת מעיניו לחליצה, וע"כ אין זה משום לתא דראי' כלל, דא"כ יקשה מחלצה בלילה, וכנ"ל, אלא דהקפידא בזה היא משום מום שבעין, ופלוגתת ר"ת וראבי"ה בסומא בא' מעיניו הוא, דר"ת ס"ל דלהמסקנא לא דרשינן כלל לעיני פרט לסומים, והראבי"ה ס"ל דגם להמסקנא דרשינן לעיני פרט לסומים, והחזיק על ידו המהרש"ל, דהאמר מר הלכתא פסיקתא היא, גם להמסקנא, והראינו בעזה"י פנים מסבירות בהלכה לזה, וביררנו בס"ד דצריכין אנו לחוש להכרעת מהרש"ל בזה, ולהצריך חליצה אחרת אפילו בדיעבד שכבר חלצה לפני סומא באחת מעיניו

וכיון שכן דנקטינן לפסול סומא באחת מעיניו לחליצה, ממילא זאת אומרת דמום שבעין פוסל לחליצה, דהא סומא באחת מעיניו דפסול, לאו משום לתא דראי' הוא כלל, וכנ"ל, רק משום מום שבעין הוא, ובזה יש ליתן טעם למ"ש מהר"מ מינץ בתשובה, הובא בנוב"י שם ובתשובת רעק"א מה"ת סי' ס"ד, דיש להחמיר בחליצה שלא יהי' הדיינים בעלי מומים, דדלמא חליצה חמיר בזה מדיני ממונות, ותמהו עליו שם, דהוא נגד סוגיא דיבמות ק"א שם, דאמרינן שם דמדאיצטריך לעיני למעט סומים ש"מ דאפילו הדיוטות, דאי סנהדרין בעינן מכולך יפה וכו' נפקא דכל מום לא יהי' בהם, ושמעינן מזה דאי הדיוטות כשרים אינו פוסל בהם מום, ולזה איצטריך לעיני למעט סומים, אבל שאר מומים לא שמעינן וכיון דקיי"ל דהדיוטות כשרים מהיכי תיתי לפסול אותם משום מומים, עיי"ש:

ולפי הנ"ל י"ל דנהי דהא ודאי שמעינן דאי הדיוטות כשרים אי לא הוי כתיב לעיני לא הוי פסלינן בהם שום מום, מ"מ השתא דכתיב לעיני ודרשינן פרט לסומים, וע"כ ממעטינן מזה סומא באחת מעיניו, וכדהוכחתי לעיל בהוכחות ברורות ומוכרחות, ופסול זה דסומא באחת מעיניו ע"כ צ"ל דאינו משום לתא דראי' כלל, כדי שלא יקשה מזה על הא דחלצה בלילה, וכנ"ל, רק הפסול הוא משום מום, וכנ"ל, ולזה חשש מהר"מ מינץ, מאחר דחזינן דהתורה הקפידה על מום זה בדייני חליצה, והחמירה בה בזה יותר מבד"מ, אולי כמו כן יש בזה קפידא גם על שאר מומים שלא יהי' בדייני חליצה, וחמיר בזה ג"כ מד"מ, ולעיני דנקט הוא לדוגמא על כל המומים, ולאו דוקא על מום שבעין, וכעין מה דאמרינן בירושלמי סנהדרין פרק בן סורר ה"ה, הובא בנוב"י שם, כשם וכו' כך אתה דורש בזקני ב"ד, שנאמר ויצאו פרט לחיגרים, ואמרו פרט לאילמים, ידינו לא שפכו פרט לגידמים, ועינינו לא ראו פרט לסומין, מגיד הכתוב כשם שזקני ב"ד שלימין בצדק כך הם צריכין להיות שלימין באיבריהן, עכ"ל, הרי דהגם דלא מצינו להוציא כאן אלא חיגרין ואילמים וגידמין וסומין, אעפ"כ אמרינן דלאו דוקא רק אהנך מומין קפיד רחמנא בזקני ב"ד, דמה נשתנו אלו משאר מומין, אלא דמזה נפקינן גם שאר מומין, שיהי' שלימין באיבריהן, וכמו כן יש לומר כאן בחליצה, מאחר דהקפידה התורה לפסול סומא באחת מעיניו, והיינו ע"כ משום מום, וכנ"ל, ה"ה דכל המומין פוסלין בהם, דמאי שנא:

והגם דלהמסקנא אמרינן דלעיני לכדרבא הוא דאתי, דצריכי דייני למיחזי, מ"מ כבר כתב ביש"ש שם בשם מהר"מ מינץ שכתב להחמיר כדעת הראבי"ה, דגם להמסקנא דרשינן לעיני פרט לסומים, וסומא בא' מעיניו פסול, והיינו משום מום, וכנ"ל, וי"ל דה"ה לשאר מומים, וכנ"ל:

ולזה נראה לפענ"ד דאין להקל כ"כ בנקל נגד המהר"מ מינץ אפילו בשאר מומין, מאחר שהראינו לדעת בעזה"י שחומרת מהר"מ מינץ בזה לא דבר ריק הוא ח"ו, ויש לו מקום גדול לסמוך עליו, וכנ"ל:

אמנם אפילו את"ל להקל בשאר מומין לצורך שעה ושעת הדחק, מ"מ במום שבעין אי אפשר להקל בשום אופן, כי בשאר מומין י"ל דלא נשמע מלעיני, דשאני מום שבעין, דמכוער יותר משאר מומין, וכאותה שאמרו כלה שעיניה יפות וכו' עיניה חרוטות וכו', וכנ"ל בענפים הקודמים, ולכך הקפידה בו התורה בדייני חליצה, ואין ראי' מזה לשאר מומין, כי י"ל דהגם דכולך יפה וכו' כמו בסנהדרין לא בעינן בדייני חליצה, אבל עכ"פ עינים יפות צריך שיהי' להם, ואפילו אם נחשוב זה לספק, יש לומר בזה ס"ס, ספק כר"ת דסומא באחת מעיניו כשר לפי המסקנא, ואפילו את"ל כהראבי"ה דפסול, שמא לא הקפידה תורה אלא על מום שבעין, ושאני בהך דירושלמי הנ"ל. דשם שמעינן ג"כ לפסול מום גם בשאר איברים, חיגרין ואילמין וגידמין, ושפיר ילפינן מזה גם שאר מומין, דמאי שנא ממומין אלו, משא"כ בחליצה דלא שמעינן לפסול אלא מום שבעין, יש לומר דאין ללמוד מזה שאר מומין, כי מום שבעין יותר חמור, וכנ"ל, ועכ"פ יש לעשות מזה ספק ולצרפו לספק אחר, לעשות מזה ס"ס, וכנ"ל, ויש עוד לדבר הרבה בס"ס הזה, ואכ"מ:

וכל זה בשאר מומים, אבל במום שבעין אין שום מקום להקל כלל, כי מאחר דכבר העלינו דאין לזוז מהכרעת רש"ל, דאפילו בדיעבד שכבר חלצה לפני סומא בא' מעיניו צריכה חליצה אחרת כשאפשר, ומכש"כ דלכתחלה פסול בכל אופן, וכמו שפסק ג"כ הרמ"א, ופסול זה דסומא בא' מעיניו ע"כ הוא משום מום שבעין, וכנ"ל, א"כ ממילא אין לחלק בין מום זה שבעין לבין מום זה שבעין, כל מום שבעין יש לנו לפסול, וכש"כ הוא מההוא דירושלמי, דחזינן דאינו מחלק בין מום למום אפילו באברים שונים, וכנ"ל, ומכש"כ באותו אבר גופי', במום שבעין, דאין לחלק בין המומין, וא"כ סומא באחת מעיניו ושאר מום שבעין חדא מילתא היא, והיינו הך:

ולזאת הגם כי עפר ואפר אנכי תחת כפות רגלי רבינו הגדול הנוב"י זצ"ל, אבל תורה היא, וחלקי אמרה נפשי, שלא ליקח בשום אופן שבעולם בתוך דייני חליצה למי שיש לו איזה מום בעינו, אף אם רואה בו היטב, ואף אם הוא דיין קבוע, כי בכל מקום שיש בו חילול השם אין חולקין כבוד לרב, ודבר זה נוגע לחשש חליצה פסולה, וכמו סומא באחת מעיניו ממש, וכנ"ל, ולזאת ח"ו להקל בזה לכתחלה, אפילו במקום צורך ושעת הדחק, וע"כ לא היקל הנוב"י שם בזה, אלא לפי שיטתו שם, דאפילו למאי דפסלינן סומא באחת מעיניו לחליצה, מ"מ אין זה משום מום שבעין, אלא משום לתא דראי' הוא, ולכך מקיל במקום הצורך במום שבעין, אם רק רואה בו, עייש"ה ותראה שכן הוא, אבל לפי מה שבררנו בעזה"י דפסול סומא באחת מעיניו לחליצה אינו משום לתא דראי' כלל, רק משום מום שבעין, וסהדא רבה ע"ז הא דחלצה בלילה, דת"ק מכשיר, אף דראיית לילה גרע טובא מראיית סומא באחת מעיניו, וע"כ דפסול של סומא בא' מעיניו אינו משום לתא דראי' כלל, דלראות די גם באחת מעיניו, אלא משום מום שבעינו פסול לחליצה, וכנ"ל בענף ו' באורך, וא"כ אין לחלק בזה כלל בין סומא באחת מעיניו ובין שאר מום שבעין, וכנ"ל, וכן נראה דעת החתם סופר, שאפילו בב' הנוספים לא צידד להקל אלא בשאר מומי הגוף, וסיים וכתב ובלבד שלא יהי' שום מום בעיניו, שהוא קרוב לדאורייתא בדייני חליצה גופי', עכ"ל, ולפי מה שכתבתי דינו ממש כסומא בא' מעיניו, ואין להקל בזה יותר מבזה, וכנ"ל:

אמנם בגדר המום, מה נקרא מום לענין זה, הנה בח"ס שם בח"ב מאבה"ע סי' צ"ג כתב דבסנהדרין נראה פשוט דכל מום הפוסל לכהן לעבודה פוסל גם בהם, ואפשר דחמירי טפי מדכתיב כולך יפה משמע אפילו ריבדא דכוסילתא ועיין חלק צ"ג ע"ב, עכ"ל, ושם בסי' צ"ב כתב דנלענ"ד דבסנהדרין פסלינן אפילו מומים דלא פסלי בכהנים לעבודה וכו', מ"מ בעינן עכ"פ שם מום בעולם בלוי או בכהן, אבל מה שאינו מום כלל לא שמענו, עכ"ל, ונראה דכל זה הוא בסנהדרין דכתיב בהו כולך יפה, אבל בנ"ד בחליצה דלא ילפינן פסול מום אלא מלעיני פרט לסומים, וכנ"ל, נראה דאין לפסול בה אלא מום הפוסל בכהנים, אפילו בהעינים, דלא מסתבר כלל דמה דכשר לגבוה, לעבוד עבודה, יהי' פסול לחליצה, ועיין בכלי יקר פ' אמור בפסיק איש וכו' אשר יהי' בו מום, ובאמרי שפר שם מהגאון מהרש"ק ז"ל, והבן:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה