אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן טו · ענף ט

ענף ח

גם הלום ראיתי בספר טיב חליצה להגאון ר"ל חריף זצ"ל בסוף הספר בהשמטה אות ב', שכתב להכריח דסומא באחת מעיניו כשר לחליצה אפילו למאן דדריש לעיני פרט לסומים, מהא דר"פ מ"ח דאמר דר"י נפקא לי' דהדיוטות כשרים מדאמר מר לעיני פרט לסומים וכו', ואידך ההוא ההוא לעיני מאי עביד לי' וכו', וקשה מאי פריך ואידך וכו', הא אדרבה, רבנן דמרבו מזקני אפילו הדיוטות א"כ הו"א דאפילו סומין כשרים, קמ"ל לעיני דסומין פסולין, וע"כ צ"ל דגם בלא לעיני הוי ידעינן דסומין פסולין אפילו לב"ד של הדיוטות, דמאחר דסומא בב' עיניו פסול להעיד פסול נמי לדין, אפילו לדייני הדיוטות, דהנך דאפילו לעדות אין ראוין לאו בכלל דיינים הן כלל, וא"כ לא צריך לזה לעיני, אך עדיין קשה, נימא דלעיני פרט לסומים אתי למיפסל בחליצה אפילו סומא באחת מעיניו, שכשר לדין, ובחליצה פסול, ומאי פריך ואידך וכו', וע"כ צ"ל דסומא באחת מעיניו שכשר לדין לא אימעיט כלל מלעיני, ולכך שפיר פריך ואידך ההוא לעיני מאי עביד לי', דלפרט לסומים בב' עינים לא איצטריך, ופרט לסומא באחת מעיניו לא נתמעט מלעיני, וסיים ע"ז כנ"ל ברור:

ומכח זה כתב שם לתמוה על מ"ש התוס' והגה"מ בשם ר"ת דלמאי דהדר בי' ר"י סומא באחד מעיניו כשר לחליצה, ומשמע דס"ל דבס"ד דאמרינן לעיני פרט לסומים ממעטינן מלעיני אפילו סומא באחת מעיניו, ויש לתמוה דא"כ איך יפרש קושית ואידך וכו' לרבנן, נימא דלרבנן דמכשרי הדיוטות מזקני אתי לעיני לפרט לסומים באחת מעיניהם, דבלא זה הוי אמרינן דכשר, א"ו דגם בס"ד לא ממעטינן מלעיני אלא סומא בב' עיניו, ולא סומא באחת מעיניו, ולזה שפיר פריך ואידך ההוא לעוני מאי עביד לי', וסיים ע"ז וז"ל, וזה ברור, ודברי הגה"מ בשם ר"ת צ"ע, עכ"ל:

ועוד כתב שם, דמתוך מה שכתב יתבאר לך שדברי היש"ש הנ"ל, כל מה שכתב להוכיח דסומא באחת מעיניו פסול לחליצה, דבריו תמוהים מאוד, וכל דבריו קשה לכוונם בפשט הש"ס, עכ"ל, וכן שם בפנים הספר אות י"ב הראה למ"ש כאן בהשמטה באריכות להוכיח דסומא בא' מעיניו כשר מדינא, עיי"ש:

ואני בעני נשתוממתי על המראה, ונוראות נפלאתי על הגאון הגדול הזה ז"ל איך הרעיש העולם נגד רבותינו הראשונים ז"ל בדברים כאלה, כי אחרי המחילה רבה מכבוד גדולת תורתו נראה שאגב שיטפי' ורהיטי' נטה כאן מהפשט הפשוט והישר שבדברי הגמרא:

דהנה בשיטת רבנן דמרבו הדיוטות מזקני נכללים ב' דברים חיוב ושלילה, החיוב הוא, האמת של עכשיו, דילפי רבנן להכשיר הדיוטות מזקני, והשלילה היא דלא ילפי להכשיר הדיוטות מלעיני פרט לסומים כדיליף ר"י, וכפי הנראה מדברי הגאון הנ"ל הי' מפרש הך ואידך ההוא לעיני מאי עביד לי' דקאי לפי צד החיוב, ור"ל דרבנן דילפי השתא לפי האמת להכשיר הדיוטות מזקני למאי אתי ההוא לעיני, וע"ז הוה קשיא לי' דלמה לא נימא דלרבנן השתא ג"כ אתי לעיני פרט לסומים. דאדרבה יען דנתרבו הדיוטות מזקני הו"א דגם סומים כשרים, ולזה אתי לעיני לפרט לסומים, וע"ז תירץ דלמיפסל סומים, לא צריכינן לעיני כלל, דלסומים בב' עיניהם לא איצטריך, דממילא ידעינן אף דהדיוטות כשרים, וכנ"ל, וסומא באחת מעיניו לא אימעיט כלל מלעיני, וגם לר"י לא צריכינן לעיני פרט לסומים לגופי' כלל, אלא דאתי לעיני לר"י לרבויי הדיוטות, ולזה לרבנן דהדיוטות נתרבו מזקני פריך שפיר למאי אתי לעיני, דלהדיוטות לא צריכי, וגם לגופי' לא צריכינן לי', וכנ"ל, עיי"ש ותראה שכן הוא:

ומלבד דאין הפירוש בגמרא כן, כאשר יתבאר לפנינו בס"ד, אף גם זאת, אני תמה על דרכו הזה, דא"כ היכי שמעינן כלל לר"י להכשיר הדיוטות מלעיני, והיינו כדאמר בגמרא שם, מדאיצטריך לעיני למעוטי סומים ש"מ דאפילו הדיוטות, דאי סנהדרין בעינן מכולך יפה וכו' נפקא, ולמה לי לזה לעיני, וכיון דאמרינן דאפילו אי הדיוטות כשרים אעפ"כ לא צריכינן כלל לעיני פרט לסומים, דלב' עיניו לא איצטריך, דממילא ידעינן דלא, ואחת מעיניו לא אימעיט מלעיני, וא"כ כיון דבין כך ובין כך, ר"ל בין אי בעינן סנהדרין ובין אם גם הדיוטות כשרים, האי לעיני פרט לסומים מיותר, איזה ראי' כלל יש מלעיני לרבויי הדיוטות, דאל"כ לעיני מיותר, הא גם כי מכשרינן הדיוטות לעיני מיותר, וכיון דבין כך ובין כך קשיא לן למה לי הך לעיני, מהיכי תיתי להוציא עי"ז קרא דהשערה מפשטי' ולומר דלא בעי סנהדרין, כיון דאין מרויחין כלל עי"ז בישוב הקרא דלעיני:

והא ליכא למימר דפירכא זו על ר"י נכלל במאי דפריך הגמרא על ר"י ואידך הא מיבעיא לי' נמי לכדרבא, דז"א דמה צריך לזה כדרבא, דהא אפילו בלא דרבא כלל, רק דלעיני אתי לפרט לסומים, ג"כ לא נוכל להכריח מזה כלל דלא בעינן סנהדרין, וכנ"ל, ועיקרא דדינא פירכא, דהאיך התחיל כלל להכריח לר"י דלא בעינן סנהדרין מלעיני פרט לסומים, דהא בין כך ובין כך לא א"ש הך דלעיני, וכנ"ל, ומה זה שכתב הט"א דלר"י לא איצטריך לעיני פרט לסומים לגופי' רק להכשיר הדיוטות, הא כי לא איצטריך לגופי' ממילא לא נשמע מזה להכשיר הדיוטות, דבין כך ובין כך לעיני מיותר, וכנ"ל:

וע"כ צ"ל דזה שכתב הטוב חליצה דמלעיני לא אימעיט סומא בא' מעיניו, הא ליתא כלל, דשפיר נוכל למעט זאת מלעיני, וכנ"ל, ולזה שפיר אמרינן מעיקרא דר"י נפקא לי' הדיוטות מדאיצטריך לעיני פרט לסומים, ואי בעינן סנהדרין למה לי לעיני כלל, דהא מכולך יפה וכו' נפקא דכל מום לא יהי' בם, ויש בכלל זה גם סומא, אפילו באחת מעיניו, א"ו דגם הדיוטות כשרים לחליצה, ולזה בעינן שפיר לעיני פרט לסומים, דהגם דלסומים בב' עיניהם לא איצטריך לעיני, אפילו אי הדיוטות כשרים, וכנ"ל כמה הוכחות לזה, מ"מ בעינן לעיני פרט לסומים, אפילו באחת מעיניהם, וכנ"ל, וזה הוא דס"ל לר"ת דבס"ד דלעיני פרט לסומים גם סומא בא' מעיניו פסול:

ולפ"ז הדרא קושיית הטיב חליצה, לפי פירושי הנ"ל בגמרא, לדוכתה, על הא דפריך לרבנן, ואידך ההוא לעיני מאי עביד לי', נימא דלעיני אתי לפרט לסומים באחת מעיניהם:

אמנם באמת, אין הפירוש של ואידך ההוא לעיני מאי עביד לי', כלל על עכשיו, כמו שפירש בו הטיב חליצה, דר"ל דלרבנן עכשיו דמזקני נתרבו הדיוטות, מאי עבדי בההוא לעיני, דזה באמת אין קושיא כלל, דעכשיו שיש לנו זקני להכשיר הדיוטות שפיר נוכל להצריך לעיני לפרט לסומים, דזולת זה לא הוי ידעינן זאת, ואפילו אם תאמר דלסומא בב' עיניו לא איצטריך, דממילא ידעינן, וכנ"ל, מ"מ איצטריך לפרט לסומים באחת מעיניהם, וכנ"ל:

אבל הפירוש של הך ואידך ההוא לעיני מאי עביד לי' פשוט מאוד דקאי על צד השלילה, ור"ל דמאחר דרבנן צריכין דוקא לרבות הדיוטות מזקני, ולא נפקא להו זה מלעיני, מדאיצטריך לעיני פרט לסומים ש"מ דאפילו הדיוטות, וכנ"ל, ע"כ צ"ל דרבנן לא דרשו כלל לעיני פרט לסומים, דאי הוי דרשו כן, אפילו לפרט לסומים באחת מעיניהם, כבר הי' מזה באמת ראי' מוכרחת דאפילו הדיוטות, וכנ"ל, וע"כ דלא דרשו כן רבנן כלל מלעיני דאתי לפרט לסומים, ולזה שואל הגמרא ואלא מאי עביד רבנן בההוא לעיני, ולמאי אתי לדידהו, ומשני מיבעיא לי' לכדרבא, דצריכי דייני למיחזי, וא"כ ממילא לא נשמע מכאן דאפילו הדיוטות, דלעיני לא אתי אלא דצריכי דייני למיחזי, ולא לפרט לסומים כלל, ושוב פריך על ר"י, ואידך הא מיבעיא לי' ג"כ לכדרבא, ולא נשמע מזה דאפילו הדיוטות, ומשני אה"נ אלא מבישראל נפקא, ישראל כל דהוא, ופירוש זה פשוט מאוד אפילו למתחילים, ובזה נחה שקטה כל הרעש נגד דברי התו' והגה"מ בשם ר"ת, וגם דברי היש"ש נכונים, ומכווני בפשט הש"ס, וכנ"ל באורך:

באופן שזה הוא אליבא דכ"ע, דבהס"ד דהוי אמרינן דלעיני פרט לסומים, גם סומא באחת מעיניו פסול, וכמו שיש ע"ז כמה וכמה הוכחות מהש"ס, וכנ"ל בענפים הקודמים באורך, כי פליגי ר"ת וראבי"ה, לפי המסקנא, דר"ת ס"ל דלפי המסקנא נדחה זה הדרש של לעיני פרט לסומים לגמרי, ולא אתי לעיני אלא לכדרבא לחוד, דצריכי דייני למיחזי, ולזה פסק דסומא באחת מעיניו כשר לחליצה, דשפיר יכולין לראות החליצה והרקיקה גם בעין אחת, וכנ"ל באורך, והראבי"ה ס"ל דגם להמסקנא דרשינן ג"כ לעיני לפרט לסומין, ותרתי שמעינן מלעיני, והחזיק על ידו המהרש"ל ביש"ש, מטעם דלישנא דאמר מר הלכתא פסיקתא היא, וכנ"ל:

ובזה ג"כ לק"מ מה שהקשה עוד בטיב חליצה שם באות א' על הא דאמר מר לעיני פרט לסומים, דמאחר דקיי"ל חלצה בלילה פסולה, וכפי הנראה מדאורייתא פסולה, א"כ ממילא שמעינן מזה דסומא בב' עיניו פסול לחליצה, דסומא הוי כמו לילה, וכמו דאמרינן בדיני ממונות בחו"מ סי' ז', וא"כ ל"ל לעיני פרט לסומים, דבודאי הך סומים היינו בב' עיניהם, דסומא באחד מעיניו לא מצינו שיפסול לחליצה וכו', וכל הפוסקים לא כתבו אלא דיינים כשרים, וכן בפירוש סדר חליצה ס"ד שלא יהי' בהם מי שפסול לדון דיני ממונות, א"כ משמע בהדיא דסומא באחד מעיניו כשר לחליצה, וע"כ ממעט סומא בב' עיניו, וא"כ קשה ל"ל מיעוטא, וכנ"ל, עכת"ד:

ולפי הנ"ל לק"מ, דמה זה ראי' מהמסקנא להס"ד, דהפוסקים המכשירים סומא בא' מעיניו היינו לפי המסקנא, דס"ל כר"ת, דלהמסקנא לא דרשינן כלל לעיני פרט לסומים, רק לכדרבא לחוד הוא דאתי, ולהך סומא בא' מעיניו כשר, וכנ"ל, משא"כ בהס"ד דאמר מר לעיני פרט לסומים, שפיר אמרינן דע"כ לא אתי אלא למעט גם סומא באחת מעיניו, דאי לסומים בב' עיניהם לא איצטריך לעיני, דממילא ידעינן זה מכמה הוכחות, וכנ"ל, וגם זו שכתב הטי"ח אחת מהן, דמדפסול בלילה ה"ה לסומא דפסול דהוא כלילה, וכנ"ל, וע"כ דלעיני פרט לסומים היינו אפילו סומא בא' מעיניו, וכנ"ל:

ומ"ש הטי"ח עוד שם, דאין לומר דלעיני אתי למעט סומא בא' מ'ע'י'נ'י'ו', דהא כשר לדיני ממונות, ולא מצינו שיפסל לחליצה מי שכשר לדיני ממונות, עכ"ל, תמהני עליו מאוד, דמלבד דאפילו לפי דבריו דלא מצינו כשר בד"מ שיהי' פסול בחליצה, אעפ"כ אין זה סגנון הוכחה כלל שלא לומר בשביל זה דלעיני אתי למעט סומא בא' מעיניו, דמה בכך שלא מצינו כך בענין אחר שיהי' כשר בד"מ ופסול לחליצה, אעפ"כ מצינו כן בזה, בסומא בא' מעיניו, דע"כ פסול לחליצה מלעיני פרט לסומים, דלסומא בב' עיניו לא איצטריך, וע"כ לסומא בא' מעיניו, ובד"מ כשר, וכי לא מצינן לומר שיהי' חליצה חלוק בפרט אחד מדיני ממונות, אם לא שנמצא עוד כזה שחלוק גם בפרט אחר מד"מ, אתמהה, אלא דאף גם זאת, דהרי באמת מצינו כן גם מלבד זה מי שכשר בד"מ ופסול לחליצה, דהא בדיני ממונות גר דן את חבירו הגר, ובאמו או אביו מישראל דן אפילו את ישראל, ובחליצה בעינן דוקא עד שיהי' אביו ואמו מישראל, ואי לאו הכי פסול אפילו לחליצת גרים, כמבואר כל זה ביבמות ק"ב ובחו"מ סי' ז' ס"א ובאבה"ע סי' קס"ט ס"ב ובבאר היטב שם ס"ק ד' ובסדר חליצה שם ס"ב ובבה"ט שם ס"ק ז', עיי"ש, הרי כשר בד"מ ופסול בחליצה, ומ"ש בס"ח שם ס"ד שלא יהי' בהם מי שפסול לדון ד"מ, כבר הרגיש בזה הרמ"א שם והגיה, וז"ל ועיין לעיל סעיף ב' ריש הסימן, וכוונתו דשם מבואר דיש עוד מי שכשר לד"מ ולחליצה פסול, והיינו גר, ואף אתה אל תתמה אם אמרינן דלמ"ד לעיני פרט לסומים גם סומא בא' מעיניו פסול, אף שכשר בד"מ, והטי"ח שם נכנס עבור קושיא הנ"ל בדוחקים גדולים באין צורך, כי הדבר פשוט דלק"מ, וכנ"ל:

ומ"ש הטי"ח שם סוף אות ב', דרש"י פירש בנדה נ' א' דסומא בא' מעיניו פסול לנגעים משום דכתיב לכל מראה עיני הכהן עד דאיכא כולי' מראה, א"כ בחליצה דלא כתיב אלא לעיני הזקנים לא שייך למעוטי סומא בא' מעיניו אף לס"ד, עכ"ל, כבר הרגיש בזה ביש"ש עצמו שם, ותירץ דבחליצה שאני, דיש הכרחים לזה דאתי למעט סומא בא' מעיניו, דאל"כ לעיני מיותר לגמרי, דגם בלא לעיני ידעינן דסומא בב' עיניו פסול, וכנ"ל:

ולפענ"ד גם בלא זה א"א לומר כלל דבנגעים אי לא הוי כתיב לכל מראה, רק למראה עיני הכהן, דלא הוי ידעינן מזה לפסול סומא באחת מעיניו, דלמה לא, הא למראה עיני הכהן א"א לפרש בשום אופן אחר רק למראה ב' עיני הכהן, לאפוקי סומא בא' מעיניו דלא, אמנם לכל מראה לא אתי אלא לכהה מאור עיניו, וכדומה, דהגם דרואה בב' עינים, מ"מ אין זה כל מראה עיניו, ובנגעים פ"ב מ"ג וכן בת"כ כהן הסומא באחת מעיניו או שכהה מאור עיניו לא יראה את הנגעים שנאמר לכל מראה עיני הכהן, ר"ל דמהפסוק הזה נשמע שניהם, סומא באחת מעיניו נשמע שפיר גם מעיני לחוד, וכנ"ל, וכהה מאור עיניו מלכל מראה, וכן בנדה שם ובסנהדרין דאמר מה נגעים שלא בסומא דכתיב לכל מראה עיני הכהן, לא מייתי דוקא מלכל מראה, אלא גם מעיני לחוד נשמע דסומא באחת מעיניו לא יראה, וכנ"ל, ואמת כי גם מלכל מראה נשמע זה, דפשיטא דסומא בא' מעיניו אין זה כל מראה, ולזה מייתי רש"י הלימוד מלכל מראה, יען דהוא מוקדם בפסוק, וגם הוא לימוד כולל, דמזה נשמע ג"כ כל שאינו לכל מראה, כגון כהה מאור עיניו וכדומה, אבל לא לומר דמעינו לא נוכל ללמוד לאפוקי סומא בא' מעיניו, דפשוט מאוד דגם מעיני לחוד נוכל ללמוד זה, וכנ"ל, וז"פ מאוד לפענ"ד:

אמנם מלעיני הזקנים באמת אינו מוכרח כ"כ לפסול לחליצה סומא בא' מעיניו, כי יש לפרש ג"כ לעיני דכלהו זקנים, וכנ"ל, אך מחמת ההכרחים שכתבתי למעלה, ע"כ צריך לפרש אליבא דהאמר מר דלעיני פרט לסומים, דהפירוש הוא לעיני כל זקן וזקן מהזקנים, וסומא באחר מעיניו פסול, וכנ"ל:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה