אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן טו · ענף ח

ענף ז

ומה שהביא הק"נ שם מהירושלמי, דמוקי פלוגתא דר"א ות"ק בחלצה בלילה, דר"א דפוסל יליף לעיני למעוטי לילה, ות"ק דמכשיר ס"ל דלעיני למעוטי סומא, משמע להדיא דמאן דדריש לדרשא זו לא ס"ל אידך דרשה, עכ"ל:

לפענ"ד לא קרב זה אל זה כלל, דלעולם ס"ל להירושלמי כמ"ש לעיל, דתרתי שמעינן מלעיני, דצריכי דייני למחזי, ופרט לסומים, כי יש הכרח לומר תרווייהו, וכנ"ל, אלא דדייקינן דאי לעיני לצריכי דייני למחזי לחוד אתי הי' לו לכתוב לפני ולא לעיני, וע"כ דלעיני אתי לעוד דרשה אחרת, בהא קאמר הירושלמי דפליגו בזה ר"א והת"ק למאי אתי, דר"א ס"ל דאתי למעוטי לילה, ור"ל דאי הוי כתיב לפני הזקנים, והוי ידעינן מזה דצריכי דייני למחזי, וכנ"ל, מ"מ הוי אמרינן דגם חליצה בלילה כשר, דגם בראי' דלילה מתקיים קרא דלפני הזקנים, ולהכי כתיב לעיני הזקנים, לומר דבעינן בזה ראי' מעליא, ראי' דיממא, לאפוקי ראי' דלילה, כי לעיני משמע לי' לר"א ראי' יותר גדולה מלפני, והת"ק סבר דלעיני ולא לפני אתי למעט סומא, ולא לילה, דבהא דילפינן מדכתיב לעיני ולא לפני שפיר לא נוכל ללמוד מזה יותר מדרשה אחת, או למעוטי לילה לר"א, או למעוטי סומא להת"ק, דליותר מזה אין הכרח, אבל לשני הלימודים הנ"ל, דצריכי דייני למחזי, ולפרט לסומים, או לפרט ללילה לר"א, דשפיר יש הכרח להוציא תרווייהו מלעיני הזקנים וחלצה וכו', וכנ"ל, בהא גם הירושלמי ס"ל דתרווייהו שמעינן מינה:

ומ"ש עוד שם הק"נ וז"ל, וסעד לדבר לעיני כל ישראל זו שבירת הלוחות, והא היו בהן סומין, דהא במעשה דעגל חזרו למומן, עכ"ל, לא ידענא מאי קאמר, דהא אפילו אי לעיני לא אתי למעט סומין, מ"מ עכ"פ צריך לפרש הך לעיני כל ישראל לראיית כל ישראל, ואיך אפשר לומר דאז כבר חזרו למומן והיו בהן סומים, דא"כ גם סומים בב' עיניהם הי' בהם, דכמו דבסתם אמרינן שלא ימלט שלא יהי' בקהל גדול כזה סומא באחת מעיניו, כמו כן לא ימלט שלא יהי' בקהל גדול כזה סומא בב' עיניו, ואיך יתקיים בזה כלל הך דלעיני כל ישראל, מאחר דחזרו למומן והי' בהם סומין ממילא לא הי' זה לראיית כל ישראל, וע"כ צ"ל דאז עדיין לא חזרו למומן, עד שאמר השי"ת ועתה הורד עדיך מעליך, וכמ"ש בק"נ עצמו שם אח"כ, וא"כ אין כאן שום הו"א של סעד מזה דלעיני לא אתי למעט סומין:

גם מ"ש הק"נ שם דהראבי"ה שכתב וז"ל ולא יהיו סומין אפילו באחת מעיניהם דלעיני הזקנים כתיב והכי איתא בירושלמי, עכ"ל, ע"כ רק לכתחלה קאמר, דאי בדיעבד מאי מייתי ראי' מהירושלמי, דהא התם קאי לפרש דעת הת"ק לקמן דף ק"ד דס"ל חליצה כשרה בלילה ואנן קיי"ל כמ"ד דפוסל חליצה בלילה, גם תלמודא דידן פליג בהאי מלתא אירושלמי כמו שביארנו, אלא ע"כ דלכתחלה ולחומרא קאמר למיחש להך ירושלמי, עכ"ל הק"נ:

אחר המחילה רבה מכ"ת הק' גם בזה לא דיבר נכונה, דהא הראבי"ה לא על הירושלמי לבד תמך יסודו בזה, אלא כתב מקודם בסתם ולא יהיו סומין אפילו באחת מעיניהם דלעיני הזקנים כתיב. ושוב כתב והכי איתא בירושלמי, הרי דלא הביא את הירושלמי בזה אלא לסניף, אבל עיקר הדבר כתב מקודם בסתם לפסק הלכה, ובל"ס שהוציא זה בעיקרו מהבאר מים חיים] של רבים, מתלמודא דידן, וכמו שהעלינו לעיל עפ"י דברי מהרש"ל ז"ל פנים מסבירות בהלכה דלפי מסקנת גמרא דידן תרתי שמעינן מלעיני, דצריכי דייני למחזי, ופרט לסומים, וזה"ש הראבי"ה ולא יהי' סומין אפילו באחת מעיניהם, דלעיני הזקנים כתיב, ור"ל דלעיני פרט לסומים, והיינו אפילו סומא באחת מעיניו, וכנ"ל:

ושוב כתב ע"ז והכי איתא בירושלמי, ור"ל דגם בירושלמי דרש מלעיני פרט לסומים, אף דמשנה ערוכה היא בסוף פרקין וירקה בפניו רוק שהוא נראה לדיינים, ובירושלמי שם א"ר אבהו מכיון שנראה הרוק שהוא יוצא מתוך פיה אפילו הפריחתו הרוח כשר, עיי"ש, והיינו כעין מימרא דרבא ממש, דצריכי דייני למיחזי רוקא דקא נפיק מפומא דיבמה, דכתיב לעיני הזקנים וירקה, ואעפ"כ דרש בירושלמי ג"כ לעיני פרט לסומים, הרי דס"ל להירושלמי ג"כ דתרתי שמעינן מלעיני, דצריכי דייני למיחזי, ופרט לסומים, מדכתיב לעיני ולא לפני, וכנ"ל:

והגם דהירושלמי עושה בזה פלוגתא, דדוקא רבנן דמכשרי חליצה בלילה דרשו לעיני פרט לסומים, אבל ר"א דפוסל חליצה בלילה דריש לעיני פרט ללילה, וכנ"ל, ואנן קיי"ל כר"א, מ"מ מאחר דזה שמעינן עכ"פ מהירושלמי דמלבד הלימוד הפשוט דילפינן מלעיני הזקנים דצריכי דייני למיחזי, יש עוד לימוד נוסף מדלא כתיב לפני רק לעיני, רק דס"ל להירושלמי דרבנן ילפי מזה פרט לסומים, ור"א יליף מזה פרט ללילה, א"כ אמרינן אנן דזה הוא דוקא אליבא דהירושלמי, דע"כ צ"ל דס"ל דכ"ע ס"ל דחליצה כגמר דין דמי, ולכך צ"ל דר"א דפוסל חליצה בלילה יליף זה מלעיני פרט ללילה, אבל למאי דמוקמינן בגמרא דידן פלוגתת ר"א ורבנן, דפליגו אי חליצה כתחלת דין דמי אי כגמר דין דמי, ור"א משו"ה פוסל חליצה בלילה משום דס"ל כתחלת דין דמי, וא"כ תו לא צריך ר"א למידרש מלעיני פרט ללילה, ולזה אמרינן דע"כ גם ר"א דריש לעיני ולא לפני פרט לסומים, ודרשא זו היא אליבא דכ"ע, וכדמשמע מהלשון דאמר מר, דדרשא זו הוא דבר מוחלט ומוסכם:

ונראה עוד, דאפילו להירושלמי דתלי זה בפלוגתא, מ"מ הלכתא כמ"ד לעיני פרט לסומים, דדוקא בגמרא דידן מוקמינן לי' לת"ק דמכשיר בלילה כיחידאי, ולכך קיי"ל כר"א דפוסל, כמ"ש הרי"ף והרא"ש, אבל בירושלמי לא נזכר זה, ואדרבא מזכירים שם את הת"ק דר"א בשם רבנן, וא"כ יחיד ורבים הלכה כרבים דמכשרי, וממילא לדידהו אתי לעיני פרט לסומים, וכנ"ל, ואל יהי' זה זר בעיניך לומר דלהירושלמי הלכה כמאן דמכשיר חליצה בלילה, דהלא הראב"ן מכשיר בדיעבד חליצה בלילה אפילו לדידן. עיין בחתם סופר בח"ב מאבה"ע סי' ע"א:

ויותר מזה נראה לפענ"ד, דגם להירושלמי הך דרשא דלעיני פרט לסומים היא אליבא דכ"ע, דז"ל הירושלמי שם, ומה טעמא דר' ליעזר לעיני הזקנים, מה מקיימין רבנן לעיני הזקנים פרט לב"ד הסומה, עכ"ל, ויש להבין איך ממעט ר"א לילה מלעיני הזקנים, דהא ודאי אין לומר דפלוגתת ר"א ורבנן בחלצה בלילה איירי כשלא ראו הב"ד כלל החליצה והרקיקה בסבת הלילה, ופוסל ר"א משום דס"ל צריכי דייני למיחזי, מלעיני הזקנים, ורבנן מכשרי, משום דלא ס"ל דצריכי דייני למיחזי, ולעיני הזקנים אתי לפרט לסומים, וכן נראה שהבין הק"נ הירושלמי הזה, אמנם באמת אי אפשר לומר כן, דא"כ למה פליגו דוקא בחלצה בלילה, ולמה לא בסתם בכל ענין, כשלא ראו הב"ד החליצה, ותו דמאי פסקא דבלילה אין רואין הב"ד כלל דמשו"ה קא פסיק ותני סתם חלצה בלילה, וכי אין ב"ד יכולים לראות בלילה לאור הלבנה, או בתחלת הלילה, או לאור הנר ואבוקה, וכדומה, א"ו פשוט דלא מיירי כלל שלא ראו ב"ד החליצה והרקיקה, אלא כסתמא דמילתא דחליצה, שראו הכל, אלא שהי' בלילה, ולפ"ז איך ממעט ר"א זה מלעיני הזקנים, וכי בראי' דלילה לא מתקיים לעיני הזקנים, והרי בנגעים דכתיב מראה עיני הכהן, ואעפ"כ צריך למעט לילה מוביום, או מלכל מראה עיני הכהן, או מלי ולא לאורי, הרי דגם ראיית לילה היא בכלל לעיני הזקנים, ומה שכתבתי לעיל בזה הוא דוחק:

ולזה נראה לפענ"ד דס"ל להירושלמי דזה הוא אליבא דכ"ע דמדלא כתיב לפני הזקנים רק לעיני הזקנים ש"מ פרט לסומים, והיינו אפילו סומא באחת מעיניו, דסומא בב' עיניו נתמעט גם מלפני הזקנים, וכנ"ל, ופלוגתת ר"א ורבנן היא בזה, דר"א ס"ל דהא דנתמעט סומא באחת מעיניו, משום לתא דראי' הוא, דקפיד רחמנא שהב"ד יראו החליצה והרקיקה בב' עינים, ולא סגי בזה בראי' דעין אחת, ולפ"ז מכש"כ דחליצת לילה פסולה, דהא ראי' דעין אחת עדיפא מראיה דלילה, ואעפ"כ פסול, ומכש"כ לילה, וכסברת הרי"ף הנ"ל, וזה הוא שאמר הירושלמי מ"ט דר"א לעיני הזקנים, ור"ל דמאחר דמלעיני הזקנים נתמעט סומא באחת מעיניו דפסול, א"כ כש"כ לילה, וכנ"ל, אמנם רבנן סברי דלעיני אתי פרט לב"ד הסומא, ולא ילפינן מיני' לילה, דטעם פסול הסומא באחת מעיניו אינו משום לתא דראי' כלל, דאי משום הראי' הי' די גם בעינו אחת, אלא דהוא פסול הגוף, משום מום שבעין, וא"כ אין זה ענין ללילה כלל, ובזה מדויק לשון הירושלמי פרט לב"ד הסומא, ולא אמר פרט לסומים כמו האמר מר, אלא לאשמעינן דהפסול של סומא הוא בגוף הב"ד, ולא משום לתא דראי':

אמנם הש"ס דידן ס"ל, דכ"ע ס"ל דפסול סומא באחת מעיניו הוא משום מום שבעין, וא"כ אין ללמוד מזה לילה, וכנ"ל, ולכך מוקי פלוגתייהו דר"א ורבנן באי חליצה כגמ"ד או כתחלת דין, דמשו"ה פוסל ר"א, משום דס"ל דהיא כתחלת דין, דפסול בד"מ בלילה:

והנה נתברר לנו מכל זה דלא כהק"נ דהראבי"ה רק לכתחלה ולחומרא קאמר שלא יהיו סומין אפילו באחת מעיניהם, דזה אינו, אלא דמעיקר הדין כתב הראבי"ה כן, והוציא זה מהש"ס דידן, מהאמר מר, דהלכתא פסיקתא היא אליבא דהאמת, ומהירושלמי, וכנ"ל:

והא דמסיים שם הראבי"ה וכתב, ולא יהיו סומין אפילו באחת מעיניהם, דלעיני הזקנים כתיב, והכי איתא בירושלמי, ומיהו באחת מעיניו לא הוזכר שם, ור"ת מכשיר באחת מעיניו לחליצה, עכ"ל, ר"ל דהגם דודאי הכי משמע ומוכרח מהירושלמי דאפילו סומא באחת מעיניו פסול, וכנ"ל, מ"מ בפירוש לא הוזכר זה שם, וכ"כ מהרש"ל ביש"ש שם דאין חשש בזה מה שאינו נזכר שם בפירוש אחת מעיניו, כי ע"כ מוכרח דבאחת בעיניו מיירי הירושלמי, עיי"ש באורך:

וסגנון דברי הראבי"ה הנ"ל כך הוא, מתחלה כתב בסתם פסק הלכה היוצא לפי דעתו מגמ' דידן, דלא יהיו סומים אפילו באחת מעיניהם, וכתב ע"ז דהכי איתא בירושלמי, והיינו דלפי דעתו משמע גם בירושלמי כן, דאפילו באחת מעיניהם לא יהיו סומים, וא"כ זה העיקר אצלו, ושוב כתב צדדי קולא בזה לצדד בזה בדיעבד בשעת הדחק, וכתב ומיהו באחת מעיניו לא הוזכר שם בפירוש בירושלמי, ור"ת מכשיר וכו', וזה הוא כפי כללי הש"ע, היכי שכתב דעה ראשונה בסתם והשני' בשם י"א העיקר כדעה הראשונה, והשני' היא רק לחוש לה באין שום הפסד, או היכי שהיא לקולא לסמוך עליה לפעמים בשעת הדחק הגדול, או לצרפה לסניף, וה"ה בזה בדברי הראבי"ה, וכנ"ל:

ולזה לפענ"ד הכרעת מהרש"ל נראה מאוד בזה, דכל שאפשר בחליצה אחרת, אפילו בדיעבד, שכבר חלצה לפני סומא באחת מעיניו, אעפ"כ צריכה חליצה אחרת, דהגם שר"ת מכשיר סומא באחת מעיניו לחליצה, וכן הוא דעת הא"ז, וכתב שכן עשה רבינו שמחה מעשה, כמובא בד"מ שם, וכן נראה מדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וסמ"ג, שלא הזכירו פסול הסומא כלל, מ"מ מאחר שעיקר דעת הראבי"ה הוא לפסול סומא באחת מעיניו, ויש לזה פנים מסבירות בהלכה, בגמ' דידן ובירושלמי, וכנ"ל, צריכין לחוש לזה אפילו בדיעבד, היכי שאפשר בחליצה אחרת, והרש"ל כתב שם דכן נמצא בתשובת מהר"מ מינץ שכתב להחמיר, עיי"ש, אך היכי שכבר נשאת בחליצה זו, או שהיבם הלך למרחקים, כדאי הוא ר"ת וסייעתו לסמוך עליו בשעת הדחק:

ומה שמסיים הק"נ שם וז"ל, וכן הוא העיקר כמו שסידר בעל מרגליות בס"ח שלו וכו', ובדיעבד כשרה החליצה, עכ"ל, הך ובדיעבד כשרה החליצה הוא מדברי הק"נ עצמו, כי בס"ח של מהר"י מרגליות אין שום זכר כלל מדיעבד, עיי"ש, ואי משום דלא כתב שם אלא על לכתחלה, שהדיינים לא יהיו סומין אפילו באחד מעיניהם, אכתי אין מזה ראי' דבדיעבד כשר, והרי כתב שם ג"כ ולא יהיו קרובים וכו', ולא יהיו פסולין, ולא יהיו גרים, עיי"ש, אף דכל הני ודאי פסולין אף דיעבד, בשגם דהא מוכרח לכתוב שם דוקא לשון לכתחלה, דהא כתב שם כן על כל החמשה, גם על ב' הנוספים, וזה באמת רק לכתחלה, אלא דהוא מדברי הק"נ עצמו:

ומה שהשיג עוד הק"נ שם על מ"ש מהרש"ל דגם רבנן דר"מ מסתמא מודים בחליצה דסומא באחד מעיניו פסול, מאחר שדומה לנגעים דפסולה בלילה, והשיג דהא מסקינן בדף ק"ד שם דכ"ע לא מקשינן ריבים לנגעים, רק טעמי' דר"א דפסול בלילה משום דס"ל כתחלת דין דמי, והיינו כד"מ ממש, דתחלת דין פסול בלילה, ואעפ"כ סומא באחת מעיניו כשר, עיי"ש, באמת שזה הוא שקשה בדברי מהרש"ל שם, וכן השיג עליו בנוב"י שם, וכדי שלא יהי' תמוה כ"כ, אולי יש לומר דכוונת מהרש"ל היא בזה לפי הירושלמי הנ"ל, דס"ל דכ"ע ס"ל חליצה כגמ"ד דמי, וטעמי' דר"א דפוסל בלילה משום לעיני הזקנים, וכנ"ל, הרי שאין חליצה דומה לד"מ דגמ"ד שלהן כשר בלילה, רק דומה לנגעים דבעינן בהו ראי' מעליא של יום, ומסתמא גם בזה דומה לנגעים דסומא בא' מעיניו ג"כ פסול, דבעינן דוקא ראי' מעליא בב' עינים, כמו בנגעים, כן י"ל בכוונת מהרש"ל שלא יהי' תמוה כ"כ, מיהו באמת אין זה מוכרח, כי י"ל דוקא ראיית לילה לא סגי בחליצה, אבל ראי' דיום בא' מעיניו, דעדיף מראי' דלילה, כמ"ש הרי"ף, י"ל דגם בחליצה כשר, ואינה דומה לגמרי לנגעים, ותדע דהא בנגעים אין רואין את הנגעים בשחרית ובצהרים ובין הערבים, ולא בתוך הבית ולא ביום המעונן, כבנגעים פ"ב, משא"כ בחליצה, וכמו שהשיג בנוב"י שם על המהרש"ל בזה, הרי דע"כ לא דמי לגמרי חליצה לנגעים, אמנם לפי מה שכתבתי לעיל לפרש דברי הירושלמי מ"ט דר"א לעיני הזקנים, דר"ל מדלעוני פרט לסומים, והיינו אפילו באחת מעיניו, א"כ מכש"כ לילה, דר"א ס"ל דמצד הראי' פסול סומא בא' מעיניו, וכנ"ל, א"כ ממילא אליבא דהירושלמי זאת אומרת דמאן דפוסל בלילה פוסל סומא בא' מעיניו, ואין להאריך יותר בפרט זה, כי מהרש"ל לא כתב זה רק לסניף בעלמא, אבל עיקר יסודו הוא דהאמר מר הוא הילכתא פסיקתא, גם לפי המסקנא והאמת, וע"כ בא למעוטי סומא באחת מעיניו, וכנ"ל באורך, וזה אין לדחות כלאחר יד, וכנ"ל, גם הנוב"י שם נוטה להחמיר טובא בסומא בא' מעיניו לחליצה, ולזאת לפענ"ד אין לנו לזוז מהכרעת מהרש"ל בזה דאפילו בדיעבד צריכה חליצה אחרת כשאפשר, אם לא שכבר נשאת, או שהיבם הלך למרחקים, וכנ"ל:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה