מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן טו · ענף ט"ז
ומ"ש הגפ"נ עוד שם באות ה' להוכיח מהא דהראבי"ה דגם סומא באחת מעיניו פסול לחליצה, והסכים עמו ביש"ש, משום דאמר מר פרט לסומים הוא גם למסקנא, ותרתי שמעינן מלעיני, וכנ"ל, וקשה דאם סומא בא' מעיניו פסול מכש"כ לילה, כבסנהדרין ל"ד, וא"כ מאי פליגו בחלצה בלילה, וע"כ צ"ל דלעיני אינו אלא לכתחלה, והתם בדיעבד פליגי, ואין לדחות דלעיני פרט לסומים ואפילו באחת מעיניו אינו משום לתא דראי' היטב, אלא הוא גזה"כ משום מום, ואין זה ענין ללילה, דא"כ היכי שמעינן מיני' תרתי מחד קרא דלעיני, א"ו דהוא משום חסרון הראות, ושפיר שמעינן גם זה מלעיני, דצריכין שיראו היטב בב' עיניהם, וסומא בא' מעיניו פסול, וא"כ כש"כ לילה, ומ"ט דת"ק דמכשיר, וע"כ צ"ל דלעיני אינו אלא לכתחלה, ומאן דמכשיר בלילה אינו מכשיר אלא בדיעבד, עכת"ד:
הנה ביש"ש כתב להדיא לפסול סומא בא' מעיניו לחליצה אפילו בדיעבד כשכבר חלצה לפניו, וכנ"ל, ומה שיש לעורר ע"ז מחלצה בלילה כבר דיברנו מזה לעיל, והכרחנו באמת מזה דפסול סומא בא' מעיניו אינו משום לתא דראי' כלל, דלראות החליצה והרקיקה גם בעינו אחת סגי, אלא משום מום פסול סומא בא' מעיניו, ואין זה ענין ללילה, וכנ"ל בענף ו', ובסימן הקודם ענף ד', ומה שהקשה הגפ"נ ע"ז דא"כ האיך שמעינן תרתי מלעיני, כבר כתבתי לעיל בענף ז' ליישב כמין חומר, דשפיר שמעינן מיני' תרתי מלעיני הזקנים, עיי"ש:
ומ"ש הגפ"נ עוד שם באות ו' להוכיח שוב מדברי ר"ת, דודאי קשה לומר דלמסקנא דמיבעיא לי' לכדרבא פליג אאמר מר דלעיני פרט לסומים, וכן לעשות פלוגתא בין בבלי לירושלמי בזה, אלא נראה פשוט דס"ל לר"ת דהא דאמר מר פרט לסומין היינו סומא בשתי עיניו, וכן מייתי ביש"ש בשם ר"ת לפי הס"ד דלמעט סומין היינו בשתי עיניו, ואכתי קשה דכיון דצריך למחזי פשיטא דסומא בשתי עיניו אינו יכול לראות, אלא ע"כ צ"ל דצריכין למחזי אינו אלא לכתחלה, ובסומא משתי עיניו כיון דאינו ראוי לבילה פסול בדיעבד, כמו באלם ואלמת, עכ"ד:
ולכאורה דבריו תמוהים מאוד, והם היפוך דברי ר"ת עצמו, דהרי שפתי ר"ת ברור מללו דמשו"ה סומא בא' מעיניו כשר לחליצה כיון דלא ממעטינן מלעיני, משמע להדיא הא אלו ממעטינן סומא מלעיני כדאמר מר הי' גם סומא בא' מעיניו פסול, ואיך א"כ קאמר הגפ"נ דר"ת ס"ל דגם למסקנא נשאר כדאמר מר אלא דלעיני פרט לסומא היינו סומא בב' עיניו, וגם מ"ש דכן מייתי ביש"ש בשם ר"ת לפי הש"ד דלמעט סומין היינו בב' עיניו, אדרבא ביש"ש כתב להיפוך, וז"ל שם בפמ"ח סי' א', א"כ בע"כ הא דממעטינן מלעיני אפילו סומא בא' מעיניו איירי, כאשר יראה מדעת ר"ת גופי', עכ"ל:
ונ"ל ליישב דבריו, דר"ל דס"ל לר"ת דדוקא בהס"ד דהו אמינא דלהאמר מר לעיני לא אתי בעיקרו אלא לפרט לסומים, דמשו"ה הוי דייקינן מזה להכשיר הדיוטות, מדאיצטריך לזה לעיני, ולזה הוי אמרינן דגם סומא בא' מעיניו פסול, מההוכחות והטעמים שכתבתי לעיל בענפים הקודמים, א', דלסומא בב' עיניו אכתי לא איצטריך לי' ללעיני, דממילא הוי ידעינן זה, דלא גרע מד"מ, ב', דמאחר דיש לפרש לקולא ולחומרא, נקטינן להחמיר, ולפרש לעיני הזקנים לעיני כל זקן וזקן מהזקנים, ג', דגם הוכחה יש לפרש כן, דמאחר דלהס"ד לא צריכי דייני למיחזי כלל, רק לעיני הזקנים היינו שהזקנים יהי' להם עינים, ולמה הקפידה התורה בזה על עינים, הלא לא צריכין למיחזי כלל, וע"כ משום מום שבעין הוא, וגם סומא בא' מעיניו מום שבעין הוא, וע"כ הפירוש הוא לעיני כל זקן וזקן מהזקנים, וכנ"ל, אבל למאי דמסקינן דלעיני אתי לכדרבא, דצריכי דייני למיחזי, הגם דאכתי נקטינן להא דאמר מר לעיני פרט לסומים, דאמר מר הלכתא פסיקתא היא, כמ"ש מהרש"ל, מ"מ שוב לא מפרשינן דלעיני אתי בעיקרו לפרט לסומים, דזה אי אפשר, דהא בעיקרו אתי לדצריכי דייני למיחזי, ומ"ש מהרש"ל דתרתי שמעינן מלעיני, זה לא ס"ל לר"ת, אלא דהכי פירושו של האמר מר, דמאחר דלעיני הזקנים היינו דצריכי דייני למיחזי, א"כ ממילא פרט לסומים, דסומים א"א להו למיחזי, וזהו לעיני פרט לסומים, והיינו סומים בב' עיניהם, דכיון דלעיני אתי בעיקרו להא דצריכי דייני למיחזי, א"כ ממילא נופלים כל ההוכחות הנ"ל לומר דבסומא בא' מעיניו איירי, כמובן, ואדרבא יש הוכחה לפרש לעיני הזקנים, לעיני דכלהו זקנים, דמאחר דבראי' תליא מלתא, דסומא פסול משום דא"א לו למיחזי, א"כ מסתבר דהיינו דוקא סומא בב' עיניו, אבל בעינו אחת שפיר מצי למיחזי, וע"כ לעיני הזקנים היינו לעיני דכלהו זקנים, וכנ"ל:
וזה הוא שכתב ר"ת דסומא בא' מעיניו כשר כיון דלא ממעטינן מלעיני, ור"ל דלהמסקנא אף דאכתי אמרינן כהאמר מר לעיני פרט לסומים, מ"מ בעיקרו לא ממעטינן סומים מלעיני, אלא דפרט לסומים היא תולדה מחויבת מלעיני, דצריכי דייני למיחזי, וממילא פרט לסומים, והיינו בב' עיניהם, דלא מצי למיחזי, אבל בעינו אחת, דמצי למיחזי, שפיר דמי, וכנ"ל:
ומ"ש בשם היש"ש, נראה דט"ס יש שם בגפ"נ, וכצ"ל, והא דמשמע מד' ר"ת דאי ממעטינן סומא מלעיני גם סומא בא' מעיניו פסול, וכן מייתי ביש"ש בשם ר"ת, היינו לפי הס"ד, אבל להמסקנא אף דאכתי אמרינן לעיני למעט סומים, מ"מ היינו דוקא סומא בב' עיניו, כצ"ל בגפ"נ, וכוונתו כנ"ל:
אלא דאכתי קשה, דא"כ מה חידש לן האמר מר בזה, דמאחר דלעיני היינו דצריכי דייני למיחזי, פשיטא דסומא בב' עיניו דלא מצי למיחזי דפסול, וצריכא למימר, וע"כ צ"ל דלעיני הזקנים היינו רק לכתחלה. ואשמעינן האמר מר דסומא בב' עיניו גם בדיעבד פסול, משום אינו ראוי לבילה, כנ"ל בכוונת הגפ"נ בזה:
אמנם לקושטא דמילתא אין זה מחוור כלל, חדא, דלישנא דאמר מר לעיני פרט לסומים משמע דבעצם אתי לעיני לפרט לסומים, ולא שיהי' זה רק תולדה מחויבת מהא דשמעינן מלעיני דצריכי דייני למיחזי, ועוד, דמאחר דלפ"ז העיקר מה דאתי האמר מר לאשמעינן לפי המסקנא הוא דחליצה לפני ב"ד סומים פסול אפילו בדיעבד, מטעם דאינו ראוי לבילה, א"כ העיקר חסר מדבריו, כי באומרו לעיני פרט לסומים עדיין אינו נשמע מזה פסול דיעבד לפי שיטת הגפ"נ דלעיני הוא רק לכתחלה, רק דיש לדקדק ולהוכיח כן מזה, דאל"כ פשיטא וצריכא למימר, וכנ"ל, וכי דרך האמוראים לאשמעינן חידוש דין באופן כזה, שלא יהי' החידוש מבואר בדבריהם, רק שנהי' צריך לדקדק ולהוכיח כן מדבריהם, ולמה לא אמר במפורש חלצה לפני סומא פסולה מפני שאינו ראוי למיחזי וכדרבי זירא וכו', רק אמר בדרך הלציי לעיני פרט לסומים, מה שאינו מדוקדק כלל, ועדיין לא שמענו אפילו מזה העיקר מאי דאתי לאשמעינן, דהיינו פסול דיעבד, וכנ"ל, רק כשנדקדק פשיטא נבין מזה החידוש דין שלו דגם בדיעבד סומא פסול, ואין זה אלא תימה לומר כן בכוונת אמורא, אשר דרכו תמיד לפרש דבריו:
ועוד דעיקרא דמילתא פירכא, דגם בשביל לפסול סומא בב' עיניו אפילו בדיעבד לא הי' צריך האמר מר לומר הא דלעיני פרט לסומים, דממילא ידעינן זה, דחליצה לא גרע מדיני ממונות, דפסול בהו סומא בב' עיניו גם בדיעבד, ולא מיבעיא לפי מה שכתבתי לעיל בענף ב' דגם מה"ת חליצה כד"מ דמי, אלא אפילו להגפ"נ שצידד דרק בתר דתיקן רבנן כתובה דמי לד"מ וכנ"ל מ"מ עכ"פ ידעינן זה השתא דחלצה לפני סומא בב' עיניו דפסול דיעבד מה"ת, ואכתי קשה למה הוצרך לזה האמר מר לומר הא דלעיני פרט לסומים, כדי שנוכיח מזה מכח דקדוק דגם דיעבד פסול סומא בב' עיניו, הלא פשיטא דכן הוא, דלא גרע מד"מ, ודוחק לומר דרצה לאשמעינן בזה דגם קודם דתיקן רבנן כתובה הי' סומא בב' עיניו פסול בדיעבד, דמאי נפקא לן מזה, מה דהוה הוה, מיהו זה יש לדחות לפי תירוץ אחד של התו' והרא"ש דהפסול לחליצה בשביל מה שפסול לד"מ מהני עכ"פ כשקבלו עלייהו החולץ והחולצת, וכנ"ל בענף י"א, וא"כ י"ל דלזה בא האמר מר לאשמעינן דסומא בב' עיניו פסול לחליצה אפילו בדיעבד גם בקבלו עלייהו, מטעם דבחליצה גופי' כתיב לעיני הזקנים, דצריכי דייני למיחזי, וסומא בב' עיניו דאינו ראוי למיחזי פסול דיעבד, כדר"ז:
מיהו איסתגר בקמייתא, דלישנא דאמר מר לא משמע כן כפירוש הגפ"נ הנ"ל, וגם אין זה מדרך האמוראים לאשמעינן חידוש דין באופן כזה, וכנ"ל, א"ו זה ליתא, רק מה דאמר מר לעיני פרט לסומים היינו כפשוטו, דבעצם אתי לעיני לפרט לסומים, וזה הוא דאתי האמר מר לאשמעינן דלעיני בעצם אתי לפרט לסומים, והיינו לפ"ז ע"כ גם פרט לסומא בא' מעיניו, וכמ"ש ר"ת גופי', וכנ"ל, ומדמכשיר ר"ת סומא בא' מעיניו ע"כ צ"ל דס"ל דלהמסקנא דלעיני אתי לכדרבא דצריכי דייני למיחזי לא אמרינן להא דאמר מר לעיני פרט לסומים, וכן נראה מדעת רוב הפוסקים שלא הביאו כלל הא דלעיני פרט לסומים מכלל דס"ל דלהמסקנא לא אמרינן זה, דאל"כ הי' להם להביא זה, ולאשמעינן בזה מאי דאשמעינן האמר מר בזה, או כהראבי"ה דגם סומא בא' מעיניו פסול, או כהגפ"נ דסומא בב' עיניו פסול גם בדיעבד, א"ו צ"ל דס"ל דלהמסקנא נדחה הא דאמר מר לגמרי, ולא ממעטינן מלעיני כלל פרט לסומים, וסומא בב' עיניו דפסול לא צריכי לפרש, דמהא דצריכי דייני למיחזי נשמע זה, ואפילו פסול דיעבד ידעינן בזה ממילא, א', משום דלא גרע מד"מ, וכנ"ל בענף ד', ועוד דמאחר שהביאו מימרא דרבא דצריכי דייני למיחזי רוקא וכו' וגם המשנה רוק הנראה לדיינים, והיינו מלעיני הזקנים וירקה, וכנ"ל, א"כ ממילא שמעינן דסומא פסול דיעבד, דהגם דרקיקה כל עיקרה אינה מעכבת, מ"מ עכ"פ ראוי לרוק לעיני הזקנים בעינן, וסומא דאינו ראוי מעכב גם בדיעבד, וכדר"ז, אמנם יותר נראה בפשוטו, דמאחר שהביאו מימרא דרבא דצריכי דייני למיחזי רוקא וכו' שנאמר לעיני הזקנים וירקה, א"כ ממילא ידעינן דכש"כ דצריכי דייני למיחזי חליצת הנעל, דסמוך יותר ללעיני הזקנים, לעיני הזקנים וחלצה, ורבא לא הוצרך לאשמעינן זאת, וכנ"ל, וא"כ פשוט דכל שלא חזו דייני חליצת הנעל פסולה דיעבד, דכל מה שנוגע לחליצת הנעל מעכב אם לא נעשה המעשה באיש כמצותה, וכנ"ל בענף י"א, וא"כ ממילא כשחלצה לפני סומא בב' עיניו פסולה החליצה גם בדיעבד, והיינו הך דצריכי דייני למיחזי, ולזה לא הוו צריכי הש"ס והפוסקים לפרש זה כלל דסומא בב' עיניו פסול גם בדיעבד, וא"כ אדרבא יותר נוטה להוכיח גם מזה דלעיני הזקנים וחלצה הוא לעיכובא, מדלא אישתמיט בש"ס ובפוסקים מלהשמיענו פסול דיעבד בסומא בב' עיניו, מטעם דכד"מ דמי, או מטעם כל הראוי לבילה וכו', א"ו דלא צריכינן לזה, דמלעיני הזקנים וחלצה שמעינן שפיר דצריכי דייני למיחזי החליצה, וזה הוא לעיכובא, מככה יעשה לאיש, וכנ"ל, וא"כ ממילא סומא בב' עיניו פסול גם בדיעבד, והיינו הך, ולא צריכינן לפרש, ואפילו את"ל שאין מזה הכרח כ"כ, די"ל דגם ב' טעמים הנ"ל המה פשוטים לכל מבין, ולזה לא הוצרכו בש"ס ופוסקים לפרש זה, מ"מ עכ"פ גם ראי' להיפוך דלעיני אינו אלא לכתחלה כמ"ש הגפ"נ בודאי שוב אין כאן, וכנ"ל, וממילא הדרינן למה שהוכחנו לעיל בענף י"א דלעיני הזקנים וחלצה דצריכי דייני למיחזי חליצת הנעל הוא לעיכובא: