אור ברסלב
מנחת יהודה אבן העזר חלק ג סימן טו › ענף ט"ו

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן טו · ענף ט"ו

ענף י"ד

ומ"ש הגפ"נ עוד שם באות ג' לפי דרכו דכל הלימוד של לעיני הזקנים וחלצה וירקה אינו אלא לכתחלה, דרבא דייק לי' זה מהזקנים דלעיני, דמיותר הוא, וכתבו התו' דאיצטריך, דאי הוי כתיב לעיניהם הו"א דאיבם נמי קאי, וקשה דאיך הי' אפשר לומר כן, דהא כתיב וירקה בפניו, ואי בעינן לעיניו למה לי בפניו, וכש"כ לדעת הרמב"ם ז"ל דבפניו היינו לעיניו, אלא ע"כ דלעיני היינו רק לכתחלה, והו"א דבפניו לעכב. להכי איצטריך לעיני הזקנים, ולא לעיני היבם, וממילא דבפניו לכתחלה, עכ"ד הגפ"נ שם:

מה מאוד יש לתמוה גם על הדברים האלה, חדא, דזה שכתב בשם התו' דאי הוה כתיב לעיניהם הו"א דאיבם נמי קאי, לא נזכר בתו' כלל כדברים האלה, אלא דאי הוי כתיב לעיניהם הו"א דיבם סומא לא יחלוץ, וזה יש לפרש באופן אחר לגמרי, דלא משום דהו"א דלעיניהם איבם נמי קאי משו"ה הייתי אומר דיבם סומא לא יחלוץ, אלא משום דכתיב וירקה בפניו, דהוי כמו לעיניו, וכמ"ש התו' בדק"ג א' הנ"ל, וסומא אינו יכול לראות הרוק, ואפילו בדיעבד חליצתו פסולה, משום שאינו ראוי לבילה, דהיינו לרוק בפניו, לעיניו, ולזה כתבה התורה הזקנים דלעיני, לומר דדוקא לעיני הזקנים וחלצה וכו' וירקה, ולא לעיני היבם, ולזה הגם דלכתחלה יבם סומא אינו חולץ, לצאת גם ידי פשטות הכתוב דבפניו, דהוי כמו לעיניו מ"מ בדיעבד כשחלצה מן הסומא כשרה, דמלעיני הזקנים ולא לעיני היבם שמעינן זה דאין קפידא כלל בראיית היבם, וכנ"ל, וב' דיבורי התו' הנ"ל שבדף ק"א ובדף ק"ג סמוכים זה על זה וזה על זה, וכנ"ל, מה שזה פותח זה נועל, ומה שזה נועל זה פותח:

ותדע לך שכן הוא הפירוש בתו', דאל"כ אלא דאי הוי כתיב לעיניהם הו"א דאיבם נמי קאי, א"כ אפילו לבתר דכתיב לעיני הזקנים אכתי מנ"ל דחלצה מן הסומא כשרה, דלעולם אימא לך דפסולה, מדכתיב וירקה בפניו, דהוי כמו לעיניו, וחליצת סומא דאינו ראוי לבילה פסולה, וכנ"ל, והא דכתיב לעיני הזקנים ודייקינן מיני' אבל לא לעיני היבם, קאי על החליצה, דאלו הוי כתיב לעיניהם הו"א דקאי נמי איבם, דגם היבם צריך לראות החליצה והרקיקה, להכי כתב לעיני הזקנים, ולא לעיני היבם, והיינו החליצה, אבל לא הרקיקה, דהא כתיב בה וירקה בפניו דהיינו לעיניו, ומנ"ל מיתורא דהזקנים להפקיע גם משמעותא דקרא דוירקה בפניו, א"ו דס"ל להתו' דאפילו אי הוי כתיב לעיניהם ג"כ לא הוי אמרינן דאיבם נמי קאי, דהא כי כתיב ונגשה יבמתו אליו לעיניהם, אליו, היינו אל היבם, לעיניהם, של אחרים, דהיינו לעיני הזקנים הנזכרים, ולא לעיניו, אלא דמשו"ה הו"א דחליצת סומא פסולה, משום דאינו יכול לראות הרקיקה, וקרא כתיב וירקה בפניו, דהיינו לעיניו, ולזה כתב רחמנא יתורא דהזקנים, למידק מיני' דוקא לעיני הזקנים ולא לעיני היבם, וע"כ לא אתי זה אלא למעט הרקיקה שא"צ להיות לעיני היבם, ולאפוקי ממשמעות של וירקה בפניו, דאלו החליצה לא איצטריך למעט מהזקנים שא"צ להיות לעיני היבם, דגם בלא יתורא דהזקנים לא הוי אמרינן דהחליצה צריכה להיות לעיני היבם, וע"כ דלהרקיקה אתי למעט שא"צ להיות לעיני היבם, ולאורויי דוירקה בפניו הוא רק שיהי' הרקיקה נגד פניו, ולא לעיניו, וממילא חלצה מן הסומא כשרה, רק לכתחלה סומא אינו חולץ, כדי לצאת גם ידי פשטות הכתוב דוירקה בפניו, דהיינו לעיניו, וכנ"ל, ובזה א"ש הכל:

שנית, דאפילו אם כוונת התו' היא כמ"ש הגפ"נ, דאלו הוי כתיב לעיניהם הו"א דאיבם נמי קאי, דגם היבם צריך לראות החליצה והרקיקה, אבל השתא דכתיב לעיני הזקנים אמרינן הא לעיני היבם לא, לא החליצה ולא הרקיקה, דהא לעיני הזקנים על כל הנאמר בענין קאי, וכנ"ל, וא"כ גם הדיוק הזה של לעיני הזקנים ולא לעיני היבם על כל האמור בענין קאי, על החליצה ועל הרקיקה, ומשו"ה חלצה מן הסומא כשרה, מ"מ מה זה שהקשה הגפ"נ ע"ז, דאיך הי' אפשר לומר דלעיניהם על היבם נמי קאי, דא"כ דבעינן לעיניו למה לי בפניו, דהא בפניו שפיר איצטריך שהרקיקה צריכה להיות נגד פניו דוקא, ולזה אם קלטתו הרוח להרוק קודם שהגיע לנגד פניו לא עשתה כלום, כדאמר אביי שם בפמ"ח דק"ו ע"ב, וזה לא נשמע מלעיניו, דכבר יכול להיות לעיניו שרואה הרקיקה אבל אינה לנגד פניו, וגם מה זה שסיים ע"ז הגפ"נ וכתב וכש"כ לדעת הרמב"ם ז"ל דבפניו היינו לעיניו, כאלו הי' הקושיא שלו גם אפילו בלא דעת הרמב"ם הזאת, ותמוה מאוד דבלא דעת הרמב"ם אין כאן התחלת קושיא כל עיקר, דמה זה ענין לעיניו לבפניו, הלא ב' דברים הם שהשמיענו התורה, שהרקיקה צריכה להיות לעיני היבם, שיראה הרקיקה, וגם צריכה להיות נגד פניו, לאפוקי קלטתו הרוח וכדומה, אמנם אפילו גם לדעת הרמב"ם דבפניו היינו לעיניו ג"כ לק"מ, דפשיטא דלא אמר הרמב"ם דבפניו היינו רק לעיניו ותו לא, דזה מבואר הביטול, ונגד הגמ' ופסק שלו עצמו בהא דקלטתו הרוח קודם שהגיע לנגד פניו דליכא שפניו ולא עשתה כלום, וכנ"ל, אלא פשוט דלדעת הרמב"ם בפניו כולל ב' הפירושים, שיהי' לנגד פניו, ולעיניו, וב' הפירושים הללו שקולים הם ויבואו שניהם, מיהו היינו מילי לבתר דכתב רחמנא לעיני הזקנים, ודייקינן מיני' הא לא לעיני היבם, ולכך מייתי הרמב"ם על לכתחלה בעלמא, דצריך היבם לראות הרקיקה, מפשטות הכתוב דבפניו, דהיינו לעיניו, דפשטות הכתוב כולל ב' הפירושים ויבואו שניהם, וכנ"ל, אבל אי הוי כתוב לעיניהם והו"א דאיבם נמי קאי, דגם היבם צריך לראות החליצה והרקיקה, אזי הוי אמרינן דבפניו לא אתי אלא לאשמעינן דהרקיקה צריכה להיות נגד פניו, דלהא דצריך לראות הרוק לא איצטריך, דכבר שמעינן זה מלעיניהם, ומה זה קושיא שהקשה הגפ"נ דאם בעינן לעיניו ל"ל בפניו, דהא אפילו אם כן שפיר איצטריך בפניו, וכנ"ל:

והא ודאי אין להעלות על הדעת דזה שכתב הגפ"נ ואם בעינן לעיניו ל"ל בפניו אין כוונתו למה צריך למיכתב בפניו, דהא זה אין קושיא כלל, דבפניו איצטריך שהרקיקה תהי' נגד פניו, וכנ"ל, אלא דכוונת הגפ"נ היא להקשות ע"ז גופא, דאם בעינן לעיניו למה צריך עוד להיות בפניו, ויש להטעים הקושיא הזאת, דהא לפי פשוטו הרקיקה היא לבזות אותו על אשר לא יבנה את בית אחיו, ככתוב וירקה וכו' ואמרה ככה יעשה וכו', ולזה מאחר דרואה בושתו דהיינו הרקיקה כבר מבוזה ועומד הוא, ולמה צריך עוד להיות בפניו, הנה אם כן יהי' סגנון הקושיא הזאת, בודאי הוא תמהון גדול להקשות כזאת, דמלבד דגם לפי פשוטו הנ"ל אין כאן קושיא, דהא ודאי הבזיון יותר ניכר ויותר גדול כשיורקת כנגד פניו, ולזה אמרה תורה שתבזה אותו בכך ותרוק נגד פניו, וגם הוא יראה בושתו, דהיינו הרקיקה, כדי שירגיש ויתפעל ביותר, ומה זה קושיא, ובאמת כי תרתי בעינן, אף גם זאת, כי איך שייך כלל להקשות כזאת, קושיא לאלקנו, למה צוה כזאת, ומי בא בסוד ד' בכל פרטי מצותיו וחקותיו, והדיבור בזה אך למותר, ולזאת איני חושב כלל שיהי' הקושיא על אופן הזה, רק כפי הבנה הנ"ל דאם בעינן לעיניו למה לי' למיכתב בפניו, וזה לא קשיא כלל, דשפיר איצטריך בפניו ללמד דהרקיקה צריכה להיות נגד פניו, וכנ"ל:

ומ"ש הגפ"נ עוד שם באות ד' דהוכחת רבא דלעיני הזקנים אינו אלא לכתחלה הוא מפלוגתת ת"ק ור"א בדק"ד א' בחלצה בלילה, ומוקי פלוגתייהו שם אי חליצה כתחלת דין דמי או כגמ"ד, ופירש"י דהוי דין משום הכתובה, וזה הוי רק מדרבנן דקיי"ל כתובה דרבנן, ואפילו אם נימא דמדאורייתא היא, מ"מ למה לא אמר לפסול לילה מלעיני, לא מיבעיא אם נימא דבלילה איירי בלא ראות כלל, ודאי משמע מזה דביום אפילו בלא ראות מהני, אלא אפילו אם מיירי כשראו לאור הנר או לאור הלבנה, מ"מ קשה למה לא נמעט לילה מלעיני כי היכי דממעטינן בנגעים מלכל מראה עיני הכהן אפילו לאור הנר, ודוחק לחלק לענין לילה מלכל מראה עיני ובין לעיני, אלא הפשוט יותר דקרא דלעיני אינו אלא לכתחלה, והתם בחלצה בלילה בדיעבד, ולכך צ"ל דמאן דפוסל בדיעבד משום דס"ל כתחלת דין דמי, עכת"ד:

הנה כבר כתבתי לעיל בענף ב' דהא דחליצה כד"מ דמי הוא מה"ת, וגם זה פשוט מאוד דהפלוגתא בחלצה בלילה מיירי שהי' הכל כהוגן כמו בשאר חליצות, רק זאת שהי' בלילה, וא"כ פשוט דמיירי שהב"ד ראו הכל, החליצה והרקיקה, לאור הנר, או לאור הלבנה, או בהתחלת הלילה ממש, שעדיין יכולים לראות, ואין זה שום דוחק כלל, ומה שהקשה דאפילו אם כן הוא מ"מ למה לא נמעט לילה מלעיני, כמו דממעטינן בנגעים מלכל מראה עיני הכהן, תמהני דאיך נוכל למעט ראיית לילה מלעיני, וכי אם רואים הדיינים החליצה והרקיקה בלילה לאור הנר או לאור הלבנה וכדומה לאו הוי לעיני הזקנים, אתמהה, דהלא הזקנים רואים זה בעיניהם, ודוקא בנגעים דכתיב בהו לכל מראה עיני הכהן ממעטינן מזה לילה להס"ד אליבא דרבא במ"ק ד"ח ע"א, והיינו דבלילה אף שרואה לאור הנר וכדומה, מ"מ אין ראי' זו כל מראה עיניו, דביום יכולין עיניו לראות ביתר שאת מבלילה, ולכך מלכל מראה ממעטינן שפיר לילה, דאין זה לכל מראה עיניו, אבל לעיני הזקנים שפיר קרינן גם על ראיית לילה, ומהתימה על הגפ"נ שכתב שדוחק לחלק לענין לילה בין מלכל מראה עיני הכהן ובין מלעיני, והלא אתה רואה שחילוק זה הוא האמת הברור, וא"א לומר בזה אחרת:

ואמת כי רש"י כתב שם במ"ק וז"ל, מראה עיני הכהן, משמע ביום שיכול לראות, עכ"ל, מזה נראה דלאו דוקא מלכל מראה ממעטינן לילה, אלא גם ממראה עיני לחוד, ואעפ"כ נראה לפענ"ד דאין ללמוד מזה לענין חליצה, דדוקא בנגעים שצריך הבחנה יתירה לראיותם, להבחין בין מראה למראה, בזה שפיר כתב רש"י דמראה עיני כהן משמע ביום, שיכול לראות הנגעים ולהבחין אותם כראוי, דבלילה א"א לראות הנגעים בהבחנה יתירה בין המראות, כראוי לראיית נגעים, ואפילו לאור הנר א"א להבחין כ"כ בדיוק, בין עזה כשלג או דיהה הימנו, וכדומה, כנודע, ולכך ממעטינן שפיר לילה ממראה עיני הכהן, דבלילה אינו יכול לראות נגעים, אבל בחליצה דאינו צריך שום הבחנה יתירה בראי' שלה, רק ראי' בעלמא, לראות החליצה והרקיקה, זה שפיר יכול לראות אף בלילה, אפילו לאור הלבנה וכדומה, ולזה א"א למעט לילה מלעיני הזקנים, דגם בראי' דלילה את חליצת הנעל והרקיקה קרינן בה שפיר לעיני הזקנים, וכנ"ל, וז"פ:

ומ"ש הגפ"נ דלהכי קתני חלצה בלילה דיעבד, משום דלכתחלה גם הת"ק מודה דלא, משום הא דלעיני, ולא לילה, רק בדיעבד מכשיר הת"ק, דלעיני הוא רק לכתחלה, ולא דיעבד, עיי"ש, זה אינו, דאלו היינו יכולים למעט לילה מלעיני גם בדיעבד הי' פסול חליצה בלילה מטעם זה, אליבא דכ"ע, אלא דס"ל לתלמודא דידן דלא נוכל למעט חליצת לילה מלעיני כלל, וכנ"ל, ומאי דקתני חלצה בלילה בדיעבד, להודיעך כחו דר"א דפוסל בלילה אפילו בדיעבד, והלכתא כוותי', ואה"נ דלת"ק דמכשיר, דכגמ"ד דמי, דגם לכתחלה חולצין בלילה, כמו ד"מ שגומרין בלילה ואפילו לכתחלה, או י"ל דלכתחלה ס"ל לת"ק דלא, משום דמיחזא לעלמא כתחלת דין, ודוקא בד"מ כשהתחילו ביום גומרין בלילה, דכ"ע ידעי שזה הוא הגמ"ד, אבל חליצה להתחיל בה בלילה, נהי דכל ענין החליצה להת"ק כגמ"ד דמי, מ"מ לעלמא מיחזי כהתחלה, ולכך לכתחלה לא, או דלכתחלה מחמיר הת"ק שלא לחלוץ בלילה, משום דנהי דמעיקר הדין היא כד"מ וכנ"ל, מ"מ יש בה ג"כ איזה שייכות לדין מלקיות, וכנ"ל בענף ב', ולכך לכתחלה בלילה לא, אבל לא משום לעיני כלל, דאי משום זה הי' פסול גם דיעבד, וכנ"ל, אלא דאין למעט כלל לילה מלעיני, וכנ"ל:

הן אמת דבירושלמי אמרינן מ"ט דר"א [דפוסל חלצה בלילה] לעיני הזקנים, הרי דהירושלמי ממעט לילה מלעיני הזקנים, אבל באמת צריך ביאור, דאיך נוכל למעט מזה לילה, וכנ"ל, אמנם לעיל בענף ח' כתבתי לפרש דברי הירושלמי בזה בב' אופנים, עיי"ש, אך הלא חזינן דתלמודא דידן לא נחית לזה להוציא כן מלעיני הזקנים וכנ"ל, ועכ"פ זה שמעינן מהירושלמי דלעיני הזקנים אינו רק על לכתחלה, אלא גם לענין דיעבד נאמר, דהא יהיב טעמא דמשו"ה פוסל ר"א דיעבד מלעיני הזקנים, ולרבנן דמכשרי אמר שם בירושלמי דס"ל לעיני פרט לב"ד הסומא, עיי"ש, הרי דלולא זאת אלא גם רבנן הוי ס"ל לעיני פרט ללילה הי' צריכין לפסול אף דיעבד, ולא כדעת הגפ"נ דלעיני רק לכתחלה, ומינה דתלמודא דידן דלא הוציא זה מלעיני גם אליבא דר"א, הוא מטעם דס"ל דאין להוציא זה כלל מלעיני הזקנים למעט לילה, וכנ"ל, דאי הוי נוכל למעט לילה מלעיני הזקנים הי' פוסל גם דיעבד, ולא כהגפ"נ שהוציא מזה דלעיני הוא רק לכתחלה, והירושלמי ג"כ תיובתי' בזה, ותו לא מידי:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה