מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן טו · ענף ח
וכל זה אפילו לפי הפירוש הפשוט הנ"ל בענף א', דיכול יתן ב' ע"ז וכו' היינו דיעלה ויתן ב' גורלות של שם ע"ז וב' של עזאזל ע"ז, וכנ"ל, אמנם יש עוד פירוש אחר ע"ז, בתו' יומא ל"ז א' בד"ה יכול בשם הירושלמי, דיכול יתן ב' ע"ז וב' ע"ז היינו של שם ושל עזאזל ע"ז, וכן ע"ז, עיי"ש, ונ"ל קצת סיוע לפירוש זה גם מגמ' דידן, דבברייתא בתו"כ איתא על הפסוק הזה דונתן על שני השעירים גורלות, יכול שנים ע"ז ושנים ע"ז, ובש"ס דידן העתיק הברייתא בזה"ל יכול יתן שנים ע"ז ושנים ע"ז, הוסיף מילת יתן, לתוספת ביאור, כמו שמצינו כן בכמה דוכתי, הוספת קצת תיבות לפעמים בברייתות לתוספת ביאור, אולם בכאן צריך להבין הצורך לביאור הזה, וכי לא די בלשון הברייתא יכול שנים ע"ז ושנים ע"ז להבין הכוונה שבזה, ולזה נלפענ"ד דהענין הוא כך, דלכאורה אפילו אם לא הי' כתיב גורל אחד לד' וכו', רק ונתן אהרן על שני השעירים גורלות לד' לשם ולעזאזל, ג"כ לא הי' אפשר לומר דהיינו על כל שעיר ושעיר ב' גורלות, דהא כתיב להלן, והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לד' וכו', והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל וכו', הרי דלא כתיב על כל שעיר אלא הגורל, דהיינו גורל אחד, ולא שנים, וע"כ צ"ל דהא באמת מצות ההגרלה כוללת ב' דברים, העלאת הגורל מהקלפי על השעירים, ונתינת הגורלות על השעירים, וקיי"ל דהעלאה מעכבת, והנתינה אינה מעכבת, כמבואר ביומא ל"ט ע"ב, הרי דב' דברים הם, ולזה אף דבהעלאת הגורלות על השעירים לא נזכר אלא גורל אחד על כל שעיר, כדכתיב אשר עלה עליו הגורל לד' וכו', וכנ"ל, מ"מ בהנתינה אי לאו דכתיב גורל אחד וכו', רק ונתן על שני השעירים גורלות, הי' אפשר לומר דמצות הנתינה היא ליתן על כל שעיר ושעיר ב' גורלות, אף דמצות העלאה היא רק בגורל אחד על כל שעיר, והיינו דמצות העלאה, שיקבעו השעירים על ידה, זה לשם וזה לעזאזל, היא בגורל אחד לד' על זה ובגורל אחד לעזאזל על זה, ובזה נקבע זה לשם וזה לעזאזל, ושוב כדי לקיים מצות נתינת ב' גורלות על כל אחד ואחד, יניח עוד הפעם ב' גורלות בתוך הקלפי, אחד לד' ואחד לעזאזל, ויגריל עליהם, ואם יעלה הגורל הזה ג"כ כמו הגורל הראשון יתן של שם על השעיר של שם ושל עזאזל על השעיר של עזאזל, וממילא יהי' נתינת ב' גורלות של שם על של שם וב' גורלות של עזאזל על של עזאזל, ואם לא יעלה הגורל עכשיו כמו בראשונה רק להיפוך, אזי יתן הגורל של שם על שעיר של עזאזל והגורל של עזאזל על השעיר של שם, ויהי' נתינת ב' גורלות של שם ושל עזאזל ע"ז ושל שם ושל עזאזל ע"ז, ועכ"פ איך שיעלה הגורל הב' יתקיים בזה מצות נתינת ב' גורלות על כל שעיר ושעיר, ודוק והבן במקרא, ותראה שונתן על ב' השעירים גורלות לד' ולעזאזל, יסבול ב' פירושים אלו, או שיתן ב' גורלות של שם ע"ז וב' גורלות של עזאזל ע"ז, או שיתן ב' גורלות של שם ושל עזאזל ע"ז וכן ע"ז, לומר שאיך שיעלה גורל הב' כי בלא גורל לא סגי לתת ב' פתקאות של שם ושל עזאזל עליהם, כי זה לא מקרי גורל, רק הנמשך מקלפי על הספק, כנודע, ואנן ב' גורלות דוקא בעינן על כל אחד ואחד מב' השעירים, לפי הוי אמינא הזאת דיכול יתן וכו'] יתקיים בזה מצות נתינת ב' גורלות על כל שעיר ושעיר, וכנ"ל, כי הכתוב יסבול ב' הפירושים:
וזה הוא שהוסיף בש"ס תיבת יתן בדברי הברייתא דת"כ, דלפי לשון הברייתא יכול שנים ע"ז ושנים ע"ז, היינו מפרשים כפשוטו, דיתן שנים של שם ע"ז ושנים של עזאזל ע"ז, והיינו שיקבע זה לשם ע"י העלאת ב' גורלות של שם וחד עליו, ויתנם עליו, וזה לעזאזל על העלאת ב' גורלות של עזאזל יחד עליו, ויתנם עליו, וכנ"ל בענף א', ולזה להוציא מפירוש זה הוסיף הש"ס בלשון הברייתא, ואמר יכול יתן שנים ע"ז ושנים ע"ז, לומר דלא על ההעלאה קאמר, שיעלה ויתן שנים של שם ביחד ע"ז ושנים של עזאזל ביחד ע"ז, דההעלאה שעל ידה נקבעו השעירים זה לשם וזה לעזאזל, בודאי אינה אלא בגורל אחד לד' וגורל אחד לעזאזל, כדכתיב אשר עלה עליו הגורל וכו', וכנ"ל, אלא יכול יתן קאמר, והיינו דאחר ההעלאה וקביעת השעירים בגורל אחד לד' וגורל אחד לעזאזל, יגריל עוד הפעם ויתן על כל שעיר ג"כ הגורל הזה שמגיע עליו בפעם הזאת, יהי' איך שיהי', אפילו של שם על שעיר של עזאזל ושל עזאזל על שעיר של שם, רק כדי לקיים בהם מצות הנתינה, ב' גורלות על כל שעיר ושעיר, וכנ"ל, וע"ז קאמר, תלמוד לומר גורל לד' וגורל לעזאזל, (כן הוא בת"כ שם], ור"ל דאפילו אם לא הי' כתיב גורל אחד וכו' וגורל אחד וכו', רק גורל לד' וגורל לעזאזל, ג"כ שוב לא היינו יכולים לומר דיתן שנים ע"ז ושנים ע"ז, וכנ"ל, דלהעלות וליתן שנים ביחד ע"ז ושנים ביחד ע"ז, כבר שמעינן מקרא דאשר עלה עליו הגורל דלא, וכנ"ל, ולהעלות הגורלות בב' פעמים וכנ"ל, שוב אינו מוכרח איך יעלה הגורל הב', אם כמו הראשון, ויהי' ב' של שם ע"ז וב' של עזאזל ע"ז, אם להיפוך מן הראשון, ויהי' של שם ושל עזאזל ע"ז וכן ע"ז, וזה שפיר היינו יכולים לומר אם הי' כתיב ונתן על שני השעירים גורלות לד' ולעזאזל, דזה סובל ב' פירושים לפי הצד שיתן על כל שעיר ושעיר ב' גורלות, או דמפרש הכתוב מה הן הב' גורלות שיתן על ב' השעירים, לד' ולעזאזל, ר"ל ב' גורלות של שם על שעיר זה וב' גורלות של עזאזל על שעיר זה, או דהפירוש הוא, מה הן הב' גורלות של כל שעיר ושעיר, לד' ולעזאזל, ר"ל שיתן על כל שעיר ושעיר גורל לד' וגורל לעזאזל, ולזה מאחר דהלשון סתום, שפיר נוכל לומר דלכן סתם הכתוב בזה, כדי דאיך שיעלה גורל הב', אם כמו הראשון, אם להיפוך, יתקיים בזה מאמר הכתוב ונתן על שני השעירים ב' גורלות לד' ולעזאזל, או כפירוש הראשון, או כפירוש הב', אבל מאחר דכתיב גורל לד' וגורל לעזאזל, דאין כאן לד' אלא גורל אחד ואין כאן לעזאזל אלא אחד, שוב אי אפשר לומר כפירוש הראשון הנ"ל, דלפירוש הראשון הפירוש הוא לד' ב' גורלות על שעיר זה ולעזאזל ב' גורלות על שעיר זה, וע"כ צ"ל כפירוש הב' הנ"ל, גורל אחד לד' וגורל אחד לעזאזל על כל שעיר ושעיר:
אמנם זה הי' ניחא אם היינו יכולים לומר דיעלה ויתן ב' הגורלות יחד על כל שעיר ושעיר, או הי' יכול ליתן ב' קלפות קטנות בתוך קלפי גדולה, ובכל קלפי קטנה גורל של שם וגורל של עזאזל, רק באחת יניח הגורל של שם על גורל של עזאזל, והשעיר אשר יעלה עליו קלפי קטנה זו יהי' לד', ובאחת יניח הגורל של עזאזל על הגורל של שם, והשעיר אשר יעלה עליו קלפי קטנה זו יהי' לעזאזל, אבל מאחר דמפסוק אשר עלה עליו הגורל וכו' שמעינן דלא נקבעו השעירים זה לד' וזה לעזאזל בב' גורלות על כל אחד ואחד, אלא בגורל אחד על כל אחד ואחד, וכנ"ל, וע"כ אם תרצה לפרש הכתוב הזה דונתן על שני השעירים גורלות, על כל שעיר ושעיר, אין לך לומר בו אלא באופן שיגריל עליהם ב' פעמים, וכנ"ל, וא"כ איך פסיקא לי' להקרא ליתן גורל אחד לד' וגורל אחד לעזאזל על כל אחד מהשעירים, ודילמא יעלה הגורל הב' כמו בפעם הראשון, וממילא יתן ב' של שם ע"ז וב' של עזאזל ע"ז, ועל כרחך אי אפשר לפרש הקרא דונתן וכו' כן, ליתן ב' גורלות על כל שעיר ושעיר, רק שיתן ב' גורלות על ב' השעירים, ומפרש מה הן הב' גורלות, אחד לד' ואחד לעזאזל, ר"ל אחד לד' על שעיר זה ואחד לעזאזל על שעיר זה:
ולפ"ז שפיר מקשה הירושלמי על הא דקאמר בברייתא עוד, יכול יתן של שם ושל עזאזל ע"ז ושל שם ושל עזאזל ע"ז, ולאו היינו קדמייתא, ור"ל דהא כבר נדחה זה מגורל לד' וגורל לעזאזל, אף אם לא הי' כתיב גורל אחר וכו', וכנ"ל:
שוב ראיתי דמזה שכתבתי לעיל אין הכרח כלל שלא לומר ב' גורלות של שם ושל עזאזל ע"ז וכן ע"ז, דביומא מ' ע"ב, גבי הא דעלה [גורל של שם] בשמאל מהו שיחזור לימין, אמרינן והא אמרת הגרלה מעכבא וכיון דקבעתי' שמאל היכא מהדרינן לי', עיי"ש, ומשמע מזה דאם לא היתה ההגרלה מעכבת הי' ניחא להחזירו לימין, כדי שיהי' של שם בימין, אף שכבר עלה הגורל בהיפוך, וא"כ אף אם הי' כתיב גורל לד' וגורל לעזאזל, שפיר היינו יכולים לפרש שיתן על כל שעיר גורל לד' וגורל לעזאזל, והיינו ע"י שיגריל עליהם ב' פעמים, פעם הראשון לקבוע אותם זה לשם וזה לעזאזל, ופעם הב' כדי לקיים בהם מצות נתינת ב' גורלות, דהיינו של שם ושל עזאזל על כל אחד ואחד מהם, ואם יעלה כן גורל הב' גורל של שם על שעיר של עזאזל וגורל של עזאזל על שעיר של שם הרי טוב, ואם יעלה הגורל הב' כמו הראשון, אזי יחזיר הגורל של שם על שעיר של עזאזל וגורל של עזאזל על שעיר של שם, דהא הנתינה לא מעכבא, ושפיר יכול לעשות כן, ומשו"ה פסיקא לי' לקרא דבכל אופן יתן גורל לד' וגורל לעזאזל על כל שעיר ושעיר:
ולפ"ז שוב שפיר נוכל לומר דהא דקאמר יכול יתן שנים ע"ז ושנים ע"ז הוא כפשוטו, שנים של שם ע"ז ושנים של עזאזל ע"ז, ולעולם ע"י הגרלה ב' פעמים, דזה עכ"פ מוכרח מקרא דאשר עלה עליו הגורל וכו' דאין קביעת השעירים זה לשם וזה לעזאזל ע"י ב' גורלות על כל אחד ואחד, וכנ"ל, וע"כ צ"ל שיתן ב' על כל אחד ואחד ע"י הגרלה ב' פעמים, ואי דשמא לא יעלה הגורל הב' כמו הראשון רק בהיפוך, יחזור הגורל של שם על שעיר של שם והגורל של עזאזל על שעיר של עזאזל, מאחר דאין הנתינה מעכבת, וכנ"ל, וע"ז קאמר דמגורל לד' וגורל לעזאזל שמעינן שפיר דרק גורל אחד לד' וגורל אחד לעזאזל על כל שעיר ושעיר, ולא ב' גורלות של שם ע"ז וב' גורלות של עזאזל ע"ז, וע"ז קאמר עוד הברייתא יכול יתן של שם ושל עזאזל ע"ז ושל שם ושל עזאזל ע"ז, דהיינו ע"י הגרלה ב' פעמים, ולהחליף הגורלות אם יעלה הגורל בפעם הב' כמו בפעם הראשון, כדי שיהי' ב' גורלות של שם ושל עזאזל ע"ז וכן ע"ז, מאחר דאין הנתינה מעכבת, וכנ"ל, ובזה מתקיים שפיר ונתן על ב' השעירים גורלות גורל לד' וגורל לעזאזל, דהיינו על כל שעיר ושעיר ב' גורלות לד' ולעזאזל, וכפירוש הב' הנ"ל, וכנ"ל:
אמנם הירושלמי דפריך ולאו היינו קדמייתא, נראה דס"ל דמגורל לד' וגורל לעזאזל לחוד שפיר מוכח גם לא כפירוש הב' הנ"ל גורל לד' וגורל לעזאזל על כל שעיר ושעיר, דא"כ לא הי' לו לכתוב אלא לד' ולעזאזל, ומדכתיב גורל לד' וגורל לעזאזל משמע דב' גורלות מופרדין הם, זה על שעיר זה וזה על שעיר זה, ולא שניהם על שעיר אחד, ודו"ק, ולכך שפיר מקשה הירושלמי ולאו היינו קדמייתא, ור"ל דמגורל לד' וגורל לעזאזל לחוד כבר נשמע דגם זה אינו, ורק גורל אחד לד' ע"ז וגורל אחד לעזאזל ע"ז. וע"ז משני דהו"א דלאחר שהגריל אחד לד' ע"ז ואחד לעזאזל ע"ז והניח עליהם, שוב יחלוף, ויתן הגורל של שם על שעיר של עזאזל והגורל של עזאזל על שעיר של שם, כדי לקיים נתינת גורלות על כל אחד ואחד, וע"ז קאמר ת"ל גורל אחד לד' וגורל אחד לעזאזל, האי אחד מיותר, לאשמעינן דאין כאן אלא גורל אחד על שעיר זה, דהיינו לד', ולא יותר כלל, וגורל אחד על שעיר זה, דהיינו לעזאזל, ולא יותר כלל:
ומעתה אחרי כל האמור, שוב אין כאן מקום לחוש לבל תוסיף כלל, דאם נותן של שם ושל עזאזל ע"ז וכן ע"ז, א"כ לפי הצד דב' גורלות על ב' השעירים, זה רק גורל אחד לד' וזה רק גורל אחד לעזאזל, א"כ של שם ושל עזאזל ע"ז וכן ע"ז הו"ל כלובש ב' זוגות תפילין ואחת מהן פסולין, דשל עזאזל לא שייך לשעיר של שם, ושל שם לא שייך לשעיר של עזאזל, ובלובש ב' זוגות תפילין ואחת מהן פסולין, בשום אופן אין בהם משום בל תוסיף מה"ת, וכנ"ל בענף א', ואפילו כשנותן ב' של שם ע"ז וב' של עזאזל ע"ז, דהו"ל כב' זוגות תפילין כשרים לפי הצד דרק גורל אחד על כל שעיר, וכנ"ל, מ"מ מאחר דכבר ביררנו דבכל אופן אינו מעלה ב' הגורלות על כל אחד ואחד בפעם אחת, רק בזה אחר זה, וכנ"ל, א"כ שפיר יכול ליתן בהעלאת הגורל הראשון של שם ע"ז ושל עזאזל ע"ז, ואח"כ כשמגריל הגורל הב', קודם שנותן עליהם הגורל הב', יקח הגורל הראשון מעל השעירים, ואח"כ יתן עליהם הגורל הב', של שם ע"ז ושל עזאזל ע"ז, דבזה ג"כ שפיר מתקיים נתינת ב' גורלות על שעיר זה ועל שעיר זה, דמידי ב' גורלות על כל שעיר בבת אחת כתיב, הלא רק נתינת ב' גורלות על כל שעיר כתיב, וזה יש ג"כ כשנותן הב' גורלות על כל שעיר בזה אחר זה, ובזה ודאי אין חשש בל תוסיף כלל, אף אם הכוונה ליתן רק גורל אחד של שם ע"ז וגורל אחד של עזאזל ע"ז, והוא נותן עוד הפעם של שם על שעיר של שם ושל עזאזל על שעיר של עזאזל אחר שסילק מעליהן הגורלות הראשונות, מ"מ לא הוי זה אלא כמי שמניח זוג תפילין כשרים, וחולץ אותם, ושוב מניח עוד זוג אחר של תפילין כשרים, דאין בזה שום ענין בל תוסיף כלל, אליבא דכ"ע, מאחר דאינו לובש אותם בבת אחת, והאי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי, וכבר כתבו התו' בר"ה דט"ז ע"ב דכשעושה מצוה ב' פעמים אין בו משום בל תוסיף, עיי"ש, וה"נ כשמגריל על השעירים עוד הפעם ונותן עליהם, לאחר שסילק מעליהם הגורל הראשון, אין בזה משום בל תוסיף כלל, אף אם די בגורל הראשון לבד. רק שעשה מצות הגרלה ב' פעמים בזא"ז, דאין בו משום בל תוסיף, וכנ"ל, ולזה שפיר קאמר בברייתא יכול יתן ב' גורלות ע"ז וב' ע"ז, והיינו לחומרא מחמת ספק הפירוש של הכתוב, וכנ"ל, ואין בזה שום חשש לבל תוסיף לפי צד האחר, וכנ"ל, ותו לא מידי בזה: