אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן טו · ענף ד

ענף ג

ועוד נראה, דאפילו אם נרצה לדחוק עצמינו, ולומר דפלוגתת ר"א ורבנן הנ"ל היא רק לבתר דתיקון רבנן כתובה, אבל מדאורייתא אף דחליצה הוה דין, מהשערה, וכנ"ל, מ"מ לא הוה ד"מ, דאין כתובה מה"ת, וגם לא דיני מלקיות, במה דאתי להתיר זקוקה ליבם לעלמא, דאין זה סברא כלל אליבא דרע"ק דקיי"ל כוותי', וכנ"ל, רק דחליצה מה"ת הוי דין בפני עצמו, וזה גופי' מה שהיבמה באה לפני ב"ד וקובלת על היבם ואומרת מאן יבמי וכו' לא אבה יבמי, והוא משיב ועומד ואומר לא חפצתי לקחתה, זה הוא סגנון הטענות שלהם לפני הב"ד, וזה שנגשה יבמתו אליו וחולצת לפני הב"ד, הוא סגנון הפסק דין של הב"ד בזה, לומר שהוא אינו מחויב דוקא לקחתה, ופטור מזה, רק הוא מחויב לחלוץ לה, וזה הוא הדין שקראתה התורה לחליצה, אבל הוא דין בפני עצמו, לא ד"מ ולא דיני מלקיות, וכנ"ל:

מ"מ אפילו אם נדחוק עצמינו בכך, אעפ"כ נראה פשוט, דדין החליצה, איך ומה שהוא, לא גרע מדיני ממונות, וכל מה שפסול בדייני ד"מ פשיטא שפסול בדייני חליצה, דהא חזינן דהתורה החמירה בדייני חליצה יותר מבדייני ד"מ, דגר שאמו מישראל כשר לדון ד"מ, ולדייני חליצה פסול, עד שיהיו אביו ואמו מישראל, כמבואר שם ביבמות ק"ב ע"א, ובחו"מ סי' ז' ס"א, ובאבה"ע סי' קס"ט ס"ב, ובסדר חליצה שם ס"ב, עיי"ש כל פרטי דינים בזה, והגם דלעומת זה מצינו חומר יותר בדייני ד"מ מבדייני חליצה, דחליצה כשרה בג' הדיוטות, ואלו בד"מ בעינן מומחין דהיינו סמוכים מה"ת, כדאיתא בריש סנהדרין, עיי"ש, מ"מ זה לאו דברי הכל הוא, דהא רב אחא ברי' דרב איקא אמר שם בדף ג' ע"א מדאורייתא חד נמי כשר [לדון ד"מ חוץ מגזילות וחבלות] שנאמר בצדק תשפוט עמיתך, והיינו אפילו חד שאינו סמוך, דחד וסמוך או אפילו אינו סמוך רק שהוא מומחה גמיר וסביר דן אפילו מדרבנן גם לכתחלה, כדאיתא בסנהדרין ה' ע"א, וע"כ דרב אחא מיירי בחד והדיוט דכשר מה"ת, וכתבו התו' שם דאפילו למאן דאית לי' עירוב פרשיות קאמר רב אחא, וכ"כ הרא"ש שם דאפילו יחיד הדיוט יכול לדון מה"ת לרב אחא, ואע"ג דאמר עירוב פרשיות כתיב כאן, אשמעינן האי קרא דבצדק תשפוט דלענין הדיינין לא נתערבו, עכ"ל, ועיי"ש, וכ"כ בכסף משנה בפ"ב מה' סנהדרין ה"י בשם תשובת הרשב"א ובפ"ה מה' סנהדרין ה"ח בשם הרמ"ך ובש"ך חו"מ סי' ג' סק"א דלרב אחא אפילו יחיד הדיוט דן מה"ת, עיי"ש, וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מה"ס ה"י והסמ"ג וספר החינוך מצוה רל"ה דמה"ת חד נמי כשר לדין, והיינו גם יחיד הדיוט, וכנ"ל, וכן הבינו הראשונים ורוב האחרונים בדעת הרמב"ם, והגם שהקשו עליו, כמבואר בכ"מ ובש"ך שם, מ"מ כבר כתבו ז"ל לפרש וליישב דבריו באופנים שונים. והגם שבתומים ובנתיבות שם ס"ג כתבו לפרש דברי הרמב"ם דר"ל דדוקא חד וסמוך כשר לדון מה"ת, עיי"ש, מ"מ המעיין בדברי הרמב"ם יראה שאי אפשר לפרש דבריו כן, וכמ"ש הרמ"ך הנ"ל, וכבר השיג כן בספר מאזניים למשפט על התומים והנתיבות בזה, אלא דכוונת הרמב"ם היא דאפילו יחיד הדיוט כשר מה"ת לדון ד"מ, וכנ"ל, עיי"ש, ובמאזניים למשפט שם ובחידושי הרי"מ שם שניהם לדבר אחד נתכוונו, והעלו בדעת הרמב"ם דיחיד הדיוט דן מה"ת, אבל לענין הודאה בב"ד שלא יהי' יכול לחזור בו צריך מה"ת ג' סמוכים, ובזה מיושבים כל פסקי הרמב"ם בזה, עייש"ה בדבריהם ז"ל:

והתו' שם בסנהדרין ג' ע"א בד"ה לרבא כתבו בשם בה"ג דפוסק כשמואל, דשנים שדנו דיניהם דין, והיינו אפילו שני הדיוטות, דמומחה דגמיר וסביר דן ביחידי אפילו לכתחלה, וכנ"ל, ומשמע דהתו' שם הסכימו לבה"ג, מדלא חלקו עליו שם, ואדרבא יישבו המקומות שלכאורה נראה מהם שאין הלכה כשמואל, עיי"ש, וגדולה מזו מצינו, שגם ר"ת עצמו, שאנחנו נושאים ונותנים בדבריו עד כה, במ"ש דלעיני פרט לסומים אתי למעוטי אפילו סומא בעינו אחת, גם הוא ז"ל פוסק כשמואל, כמ"ש בשיטה מקובצת לבבא בתרא דף מ' ע"א דר"ת ז"ל פסק כשמואל, עיי"ש, וכיון דהלכה כשמואל, ממילא ע"כ גם ההלכה כרב אחא, דמדאורייתא גם יחיד הדיוט יכול לדון, דהא מילתא דשמואל תליא בדרב אחא, כדאמר התם לרבא לית לי' דשמואל לרב אחא אות לי' דשמואל, עייש"ה ותבין:

ומאחר שעלה בידינו שגם להר"ת והתו' הלכה כרב אחא, דיחיד הדיוט יכול לדון בד"מ מה"ת, א"כ אדרבא גם בזה עצמו יש חומר בדייני חליצה מבד"מ, דלחליצה בעינן שלשה הדיוטות מה"ת, ובד"מ גם בחד הדיוט סגי מה"ת, ואין לומר דאכתי יש יותר חומר בדייני ד"מ מבדייני חליצה, דבד"מ צריך עכ"פ הדיין להיות גמיר, דיושבי קרנות פסולין לדון מה"ת, כדמשמע שם מהא דאמר גזירה משום יושבי קרנות, עיי"ש בתו' והרא"ש, ודוק, ובחליצה גם ג' הדיוטות גמורים דלא גמירי כלל כשרים להתו' אם רק יודעים להקרות, ובדיעבד אפילו אם גם להקרות אינם יודעים החליצה כשרה, וכנ"ל בסימן הקודם, ושם בסוף הסימן כתבתי הטעם לזה משום דמדאורייתא גם יודעים להקרות לא בעינן, רק מדרבנן, עיי"ש, הרי לכאורה בזה חומר יותר בד"מ מבחליצה

אבל באמת זה אינו, דזה לאו משום חומר יותר מבחליצה הוא, דהא אדרבא חליצה יותר חמור וכנ"ל, אלא דזה הוא דבר הבא ממילא מתכונת הענין, דדיני ממונות שהוא משפט, לשפוט בין איש ובין רעהו, וכתיב בצדק תשפוט עמיתך, ממילא צריך השופט להיות גמיר, דאל"כ מנא ידע לשפוט בצדק, משא"כ בחליצה שאינו משפט ולימוד כלל לשפוט איזה דבר, אין הב"ד צריכין להיות גמירי כלל, רק כשהחולץ והחולצת יודעין מעצמן לקרות ולעשות הכל כשורה סגי, וז"פ:

ומעתה מאחר דחזינן דהתורה החמירה בדייני חליצה יותר מבד"מ ובפרט להתו' ור"ת דס"ל דהלכה כרב אחא, וכנ"ל, א"כ ממילא שפיר כתבו התו' בשם ר"ת דלמ"ד לעיני פרט לסומים ע"כ לא אתי אלא למעוטי גם סומא באחת מעיניו, דלסומא בב' עיניו לא איצטריך קרא דלעיני, דזה נלמד בק"ו מד"מ, דאם בד"מ דקילי פסול סימא בב' עיניו, אי משום דאיתקש ריבים לנגעים, ואי משום דדומה ללילה, וכנ"ל בסימן הקודם בשם הע"ש והסמ"ע, מכש"כ בחליצה דחמירא דפסול סומא בב' עיניו, וק"ו ניתן לדרוש מעצמו, ולמה לי לזה קרא דלעיני, וע"כ צ"ל דלעיני אתי למעוטי סומא באחת מעיניו, דלד"מ כשר, ולחליצה פסול:

וכן כתב בפשיטות מהרש"ל ביש"ש ר"פ מ"ח, דלעיני פרט לסומים ע"כ לא אתי אלא לסומא באחת מעיניו, דסומא בב' עיניו לא גרע מבד"מ דפסול, עיי"ש באורך, ומ"ש הנוב"י דהרש"ל שם תמה ג"כ על דברי התו', אמת הוא, אבל לא כמו שתמה הוא ז"ל, דמנ"ל להתו' דלמ"ד לעיני פרט לסומים היינו אפילו סומא באחת מעיניו, דזה הי' ניחא לי' למהרש"ל שם בפשיטות, וכנ"ל, אלא דתמה שם על מה שתלה ר"ת פסק שלו דסומא באחת מעיניו כשר במה דהדר בי' ר"י, דהא גם קודם חזרה מסיק הגמ' שם דגם ר' יהודה מצריך לעיני לכדרבא דצריכי דייני למחזי, עיי"ש:

ומה שהקשה הנוב"י דהא התוס' עצמם ס"ל בנדה ד"נ דלרבנן גם סומא בב' עיניו כשר בד"מ, י"ל דתו' חלוקין הן, דהגם דבנדה כתבו כן, עפ"י פירושם שם בהא דר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח, דמדגמר דין של ד"מ כשר בלילה ש"מ דלא מקשינן ריבים לנגעים כלל, עיי"ש, מ"מ כאן ביבמות ס"ל לר"ת כפירוש הרי"ף בסנהדרין, דלדידי' סומא בב' עיניו פסול בד"מ לכ"ע, עיי"ש, והרי גם רש"י ז"ל עצמו פירש בנדה שם כפירוש התו' שם, עיי"ש ובמהר"מ לובלין שם, ובסנהדרין ל"ד ע"ב, פירש כהרי"ף, עיי"ש ברש"י, ובמלחמות להרמב"ן ס"פ אד"מ, ומכש"כ שיש לומר כן בתו' הנ"ל:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה