מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן טו · ענף ד
ומה שנראה לפענ"ד בזה הוא כך, דהנה בהא דבל תוסיף יש ג' חילוקים, א'. כשמכוון בהוספה זו לשם מצוה, ב'. כשעושה בסתם, ג'. כשמכוון בפירוש שלא לשם מצוה, והנה במכוון לשם מצוה בזמנה, בודאי עובר על בל תוסיף לכ"ע, ושלא בזמנה, תליא בפלוגתא דרבה ורבא בר"ה כ"ח ע"ב, ובעושה בסתם, תליא בפלוגתא אי מצות צריכות כוונה אי לא, ואי משוינן לעבור ללצאת, וגם יש חילוק בזה בין בזמנה לשלא בזמנה, כמבואר הכל בר"ה שם, אמנם אפילו במקום שאינו עובר בבל תוסיף מה"ת מחמת חסרון כוונה, מ"מ עכ"פ מדרבנן אסור, משום דנראה כמוסיף, כדאשכחן בסוכה מ"ח ע"א, אין לו מקום [אחר לאכול שם ביו"ט האחרון] מהו, [פירש"י מאי יעשה להוכיח שאינו מוסיף על המצוה לעשות סוכה שמונה ימים] ר"ח בר רב אמר פוחת בה ארבעה, [טפחים ופוסלה] עיי"ש, הרי דהגם דלעבור שלא בזמנה לכ"ע לא סגי בלא כוונה, כדאיתא בר"ה שם, והכי מסיק בעירובין צ"ו ע"א, וכשאין לו מקום אחר ויושב בסוכה בח' אינו מכוון לשם מצוה, רק יושב בה בסתם, אעפ"כ צריך לפסול אותה, ולהוכיח שאינו מוסיף על המצוה, דאי לאו הכי נראה כמוסיף, ואסור מדרבנן עכ"פ, ועיין באו"ח סי' תרס"ו:
אמנם כשמכוון בפירוש שלא לשם מצוה, דבזה לכ"ע אינו עובר בבל תוסיף, וכנ"ל, אבל אם עכ"פ זה אסור מדרבנן, ס"ל להגמרא דזה תלוי בהא דלעבור אם בעי כוונה אם לא, דאם לעבור בעי כוונה, ובעושה בסתם אין בו בל תוסיף מה"ת, רק מדרבנן עכ"פ אסור, וכנ"ל, ממילא כשמתכוון בפירוש שלא לשם מצוה אפילו איסור דרבנן אין בו, דכולי האי לא מחמרינן, לומר דכשמכוון שלא לשם מצוה נראה כמוסיף ומכוון לשם מצוה, ובפרט כשעושה מספק, דנודע לכל שעושה רק מספק, ולא לתוספת מצוה כלל, בודאי אין זה נראה כמוסיף ומכוון לשם מצוה, אבל אם לעבור ג"כ לא בעי כוונה, וגם במוסיף בסתם בלא שום כוונה למצוה עובר מה"ת בבל תוסיף, אזי גם כשעושה רק מספק, ומכוון שלא לשם תוספת מצוה כלל, רק לצאת ידי הספק, אעפ"כ יש בו משום בל תוסיף מדרבנן, דנראה כמוסיף בסתם עכ"פ, דמוסיף בכוונה שלא לשם מצוה ומוסיף בסתם בלא כוונת מצוה אינם רחוקים זה מזה כ"כ:
ובזה כבר יש לנו דרך כבושה בפירוש הסוגיא דר"ה שם, דאביי הקשה לי' לרבה דאמר מצות אצ"כ, אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה, והיינו משום דס"ל לאביי דאי מצות אצ"כ גם לעבור לא בעי כוונה, ולזה מקשה דא"כ הישן בשמיני בסוכה בא"י, שלא לשום מצוה, כדפירש"י שם, רק בסתם, ילקה, ר"ל עשה איסור מלקות, דהיינו שעבר הלאו של תורה דבל תוסיף, וזאת אי אפשר לומר, דא"כ אנן היכי יתבינן בסוכה בשמיני ספק שביעי, דנהי דאיסור תורה בודאי אין בו לכ"ע כשעושה רק מחמת ספק, וכנ"ל, מ"מ עכ"פ יש בו משום בל תוסיף מדרבנן, אם במוסיף בסתם יש בו איסור תורה, וכנ"ל, ונהי דכשלא ישב אז בסוכה יש בו שוב ספק דבל תגרע מדרבנן, וכנ"ל, מ"מ כיון דבין ישב ובין לא ישב יש בו משום ספק דבל תוסיף מדרבנן או בל תגרע מדרבנן, מהראוי לנו לומר בזה שב ואל תעשה עדיף, ולא ישב אז בסוכה, וכמו דקיי"ל כר' יהושע גבי מתן ד' ומתן א' דינתנו במתן א', משום דשוא"ת עדיף, כמבואר שם, אף דשם מבטל עי"ז בודאי מצוה דאורייתא דמתן ד' שיש בהתערובות, והבל תוסיף דשם הוא ג"כ רק מדרבנן, וכנ"ל, אעפ"כ העמידו חכמים דבריהם במקום שוא"ת דאורייתא, וכנ"ל, ומכש"כ בסוכה בספק ח' ספק ז', דאין בשוא"ת שלו ביטול מצוה דאורייתא בודאי, דיש לנו לומר בו שוא"ת עדיף, ושלא לישב אז בסוכה, ומדאנן מיתב יתבינן אז בסוכה, ע"כ צ"ל דמצות צריכות כוונה, ומכש"כ דלעבור צריך כוונה, והישן בשמיני בסוכה בא"י בסתם אין בו איסור בל תוסיף מה"ת, ומשו"ה בשמיני ספק שביעי, שיושב בסוכה רק לצאת ידי ספק, שמא הוא שביעי, ואם הוא שמיני יהי' רק לישיבת צל בעלמא, ולא לשם מצוה כלל, בכה"ג שמכוון בפירוש שלא לשם תוספת מצוה, ונודע לכל שהוא כן, גם בל תוסיף דרבנן אין בו, וכנ"ל, ומשו"ה יתבינן בה לכתחלה:
וז"ל רש"י בעירובין צ"ו ע"א בד"ה ועוד הישן בשמיני בסוכה ילקה, דמוסיף שמיני על השביעי, ואנן מיתב יתבינן בשמיני בספק שביעי לכתחלה, עכ"ל, והרי זה כמבואר כמו שכתבתי, דעיקר הקושיא היא, דא"א לומר דהישן בשמיני ודאי בסוכה ילקה, דא"כ איך יתבינן אנן בח' ספק ז' לכתחלה, והיינו כנ"ל, דעכ"פ איסור בל תוסיף דרבנן יש בו, אם בסתם אסור מה"ת, והוי לן למימר שוא"ת עדיף, ובפרט לדידן דבקאינן בקביעא דירחא, ודוק:
ורבה השיב לאביי, שאני אומר מצות אינו עובר עליהן אלא בזמנן, ומייתי עלי' פלוגתא דר"א ור"י, דר"י אומר כשיתן מתן ד' הרי הוא עובר בבל תוסיף, וע"כ משום דאלו מתרמי לי' וכו' כולי' יומא זמניה, ולזה כיון דכשמוסיף בסתם יש בו בל תוסיף מדאורייתא, גם כשנותן מכולן מתן ד' מספק יש בו עכ"פ משום בל תוסיף מדרבנן, אמנם על מה שאמר רבא ליישב קושיית אביי הנ"ל, לצאת לא בעי כוונה לעבור בעי כוונה, ע"ז שפיר פריך הגמרא שם, והא מתן דמים לר' יהושע דלעבור ולא בעי כוונה, והגם דר' יהושע לא אמר דעובר על בל תוסיף כשנותן מתן ד' מספק אלא מדרבנן, וכנ"ל, מ"מ אם מה"ת לעבור בעי כוונה, וכשמוסיף בסתם אין בו איסור תורה, רק איסור דרבנן, שנראה כמוסיף, א"כ כשנותן מתן ד' מספק, גם איסור דרבנן אין בו, וכנ"ל, ומדאמר ר' יהושע דכשנותן מתן ד' מספק יש בו משום בל תוסיף מדרבנן, ע"כ ס"ל דלעבור מדאורייתא לא בעי כוונה, ולזה בנותן מספק יש בו עכ"פ משום בל תוסיף מדרבנן, וא"ש קושיית הגמ':
ולזה משני, אלא אמר רבא לצאת לא בעי כוונה, לעבור בזמנו לא בעי כוונה, שלא בזמנו בעי כוונה, ובזה א"ש הכל, דהישן בשמיני בסוכה, דהוא שלא בזמנו, בעי כוונה, הא בסתם אינו עובר בבל תוסיף מה"ת, רק אסור מדרבנן, וכנ"ל, ולזה כשיושב וישן מספק בשמיני ספק שביעי גם משום איסור דרבנן אין בו, וכנ"ל, ובמתן דמים לר' יהושע, כיון דאלו מתרמי לי' בוכרא אחרינא בעי מזי מיני' כולי' יומא זמניה, אם כן לעבור לא בעי כוונה, וגם במוסיף בסתם עובר מן התורה בבל תוסיף, אם כן ממילא כשנותן מתן ד' מספק שפיר קאמר ר' יהושע דיש בו עכ"פ משום בל תוסיף מדרבנן, וכנ"ל: