מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן טו · ענף ב
ובאמת שאין צריך שום אריכות בזה, דזה מבואר להדיא במשנה דזבחים. הובאה בר"ה כ"ח ע"ב, בפלוגתת ר"א ור' יהושע, דלא נאמר בל תגרע ובל תוסיף אלא כשהוא בעצמו, וכתב הטורי אבן באבני מלואים שם בד"ה ינתנו, דלמ"ד בכוס שנתערב בכוסות פליגי ר"א ור"י, אע"ג דכל חד בלחודי' קאי, אעפ"כ כשנותן ד' מכל כוס מספיקא שמא זה הוא של מתן ד', כיון דאינו מתכוון להוסיף, אלא לצאת ידי הספק, אין בו משום בל תוסיף, וכן כשאינו נותן אלא אחת מכל כוס, מספיקא שמא זה הוא מתן א', אין בו משום בל תגרע אם הוא מתן ד', כיון דאין מתכוון לגרוע, עיי"ש שכל זה בין לר"א בין לר"י, דמאי שנא בל תגרע מבל תוסיף לר"א, ובל תוסיף מבל תגרע לר' יהושע, עייש"ה ודוק, וכ"כ הפרי מגדים באו"ח במשבצות סי' ל"ד ס"ק ב' בד"ה אמנם כן, וז"ל דנהי דשלא בכוונה עובר בזמנו, היינו בסתם, אבל אי מפרש שעושה כן משום ספק ליכא בל תוסיף, וכדמוכח דוכתי טובא, ומתן ד' שנתערבו במתן א' דנותן במתן ד' דהשאר לשם מים ליכא בל תוסיף, עיין עירובין ק' א' עכ"ל, וא"כ ממילא ה"ה בנ"ד דמעלה ונותן ב' גורלות של שם ע"ז וב' של עזאזל ע"ז, מספיקא שמא כך הוא הפירוש, ואם אין הפירוש כן יהי' הב' כעץ בעלמא, אין כאן בל תוסיף בשום אופן אליבא דכ"ע:
והגם דשם קיי"ל כר' יהושע דאמר ינתנו כולן במתן אחת, ומטעם כיון דבין כך ובין כך או מוסיף או גורע, שב ואל תעשה עדיף, כמבואר שם, הרי דאדרבא דמספק עבדינן רק המיעוט ולא המרובה, אבל כבר נתקשה בזה הטורי אבן שם, דמ"ט דר' יהושע, דמאחר דר"י בעצמו אמר לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו, א"כ ממילא ה"ה לבל תוסיף לא נאמר אלא כשהוא בעצמו, ולא כשעושה מחמת ספק, וכנ"ל, ומאחר שאין בזה בל תוסיף למה לא ינתנו כולן במתן ד', כדי לעשות בהדם של חתן ד' כמצותו, עיי"ש בט"א ובאב"מ שנתקשה מאוד בזה, וע"כ ל"ל בזה, דנהי דמדאורייתא אינו עובר לא בבל תוסיף ולא בבל תגרע כשמוסיף או גורע מחמת ספק, הואיל שאין כוונתו להוסיף ולגרוע, וכנ"ל, מ"מ מדרבנן יש בזה משום בל תוסיף, אף שמוסיף מספק, משום דנראה כמוסיף, וכן משום בל תגרע, אף שמגרע מספק, משום שנראה כגורע, ולזה קאמר ר' יהושע מאחר דבין כך ובין כך יש בזה מדרבנן או משום בל תוסיף או משום בל תגרע שב ואל תעשה עדיף, ויש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשב ואל תעשה, כמבואר ביבמות צ' ע"ב:
ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה עוד בטורי אבן שם בהא דעירובין ק' ע"א, דמדמה התם פלוגתא דעלה באילן אם ירד או לא ירד לפלוגתת ר"א ור"י, דלר"א דאמר ינתנו במתן ד' דקום ועשה עדיף ה"נ ירד, דהא לא דמי כלל קו"ע דאילן לקו"ע דמתן ד', דהכא מאחר דלא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו, לא מיבעיא דאין עבירה בקו"ע זה, אלא אפילו מצוה נמי איכא, אבל התם אם ירד עביד איסורא בקו"ע זה, עכ"ד הטו"א שם, ולהנ"ל אין כאן קושיא כלל, דגם בקו"ע דמתן ד' עביד איסורא, במה שמוסיף בשל מתן א', דנהי דאיסור דאורייתא אין בזה כשאינו בעצמו, אבל מדרבנן יש גם בזה משום בל תוסיף, וכנ"ל, וא"כ בזה דומה ממש להא דירידה מן האילן, דגם שם אין בהירידה, אלא איסור דרבנן, דמשתמש במחובר, וכמו דלר"א עבדינן איסורא דרבנן בקו"ע במתן ד', כי היכא דלא ליעבד איסורא דרבנן בשוא"ת אם לא ינתנו רק מתן א', דהיינו בל תגרע מדרבנן בשל מתן ד', אף שאינו בעצמו, וכנ"ל, כמו כן יש לנו לומר באילן, דירד ויעביד איסור דרבנן בקו"ע, כי היכי דלא ישאר על האילן ויעבור על איסור דרבנן בשוא"ת, והגם דאכתי לא דמי ממש קו"ע זה דירד לקו"ע דמתן ד', דבקו"ע דמתן ד' הגם דעביד איסורא דרבנן בשל מתן א', מ"מ לעומת זה עושה בזה מצוה דאורייתא בשל מתן ד', דעושה בזה כמצותו, ליתן מתן ד', משא"כ בהירידה מן האילן אינו עושה שום מצוה, מ"מ הא זה הוא באמת דחיית הגמ' שם, דאמר דילמא לא היא, ע"כ לא קאמר ר"א התם קו"ע עדיף אלא דקא עביד מצוה, אבל הכא דלא עביד מצוה ה"נ לא ירד, עיי"ש בפירש"י, ולק"מ קושיית הט"א הנ"ל:
ובזה לא קשה ג"כ מה שהקשה עוד הט"א שם, לר"י דדחינן בשוא"ת מצות מתן ד', משום האיסור של בל תוסיף בשל מתן א', למה לא אמר שלא יתן כלל אף מתן א', ויודחה מצות מתן דם לגמרי בשוא"ת, אף דמתן א' מעכב, כדי שלא יגרם בפועל שיעבור על בל תגרע בשל מתן ד', עיי"ש באורך, ולפי הנ"ל א"ש, דהא באמת אין בזה מה"ת משום בל תגרע ובל תוסיף כלל, דלא נאמרו אלא כשהוא בעצמו, וכנ"ל, אלא דמדרבנן יש בזה משום בל תוסיף ובל תגרע, והעמידו דבריהם במקום שוא"ת, שלא ליתן מתן ד' כדי שלא יעבור על בל תוסיף מדבריהם, וכנ"ל, אמנם לא העמידו דבריהם בזה אלא במקום מצוה לכתחלה, דהיינו מתן ד', אבל נגד מה שמעכב הכפרה ופוסל הקרבן, כמו מתן א', לא העמידו דבריהם, לומר דלא יתן כלל אף מתן א', שלא לעבור עי"ז בבל תגרע מדבריהם. כולי האי לא אמרינן בזה:
והא דהקשו התו' בעירובין ק' ע"א בד"ה מתן דליתי עשה ולידחי לאו דבל תוסיף, אין כוונתם דיש בזה לאו דבל תוסיף מה"ת, דהא ר"י עצמו אמר לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו, וממילא ה"ה נמי לבל תוסיף דלא נאמר אלא כשהוא בעצמו, דמ"ש, וכמ"ש הט"א שם, אלא התו' ר"ל, דהגם דהבל תוסיף דכאן הוא רק מדבריהם, והעמידו דבריהם, מ"מ עכ"פ אין זה חמור יותר מאלו הי' לאו של תורה, דאמרינן בי' אתי עשה ודחי ל"ת: