אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן טו · ענף א

ענף ח"י

ואין להקשות ע"ז, דהא חומרא דאתיא לידי קולא היא, דהא כתב הרמב"ם בפ"א מה' חגיגה ה"א וז"ל, הראייה האמורה בתורה היא וכו' ויביא עמו קרבן עולה וכו' ומי שבא לעזרה ביום ראשון ולא הביא עולה לא דיו שלא עשה מצות עשה אלא עובר על ל"ת, שנאמר לא יראו פני ריקם, עכ"ל, וא"כ כשאתה מחייבו בראייה אתה מחייבו ע"כ גם בקרבן, דבלא קרבן אינו כלום, וגרע, והרי זה קולא, דדלמא פטור מן הראי', ונמצא מחלל יו"ט בהקרבת קרבן זה, דהא קיי"ל נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט. והגם דלהלכה אין בזה אלא עשה דלכם ולא לגבוה, כמ"ש התו' בביצה די"ב ע"א בסד"ה השוחט, עיי"ש, מ"מ מאי אולמא דהאי עשה דראייה שנחמיר בה מספיקא מהאי עשה דלכם שנקיל בה מספיקא, ואדרבא מאחר דבין כך ובין כך יש העברת עשה מספק, יש לנו לומר בזה שב ואל תעשה עדיף, ולפטרו מן הראי', וכמו דקיי"ל מה"ט כר' יהושע דמתן דמים בזבחים ובר"ה כ"ח ע"ב, עיי"ש, ובנ"ד גם ר"א דשם יודה, דדוקא התם כיון דלא נאמר בל תוסיף ובל תגרע אלא כשהוא בעצמו, משו"ה ס"ל לר"א ינתנו במתן ד', דמהיכי תיתי יגרע המצוה מספק, כיון דבאמת אינו עובר בבל תוסיף איך שהוא, וכמ"ש התו' שם בד"ה לא, אבל בנ"ד דבין כך ובין כך יש בזה ספק העברת עשה, פשיטא דיש לנו לומר בזה אליבא דכ"ע שוא"ת עדיף, וכנ"ל, וא"כ מאי פריך הגמרא לחייבו בראי' מספק:

אבל באמת זה אינו כלום, דהא עולת ראי' יש לה תשלומין כל שבעה, וכמ"ש הרמב"ם שם ה"ד, ולזה פשיטא דמ"ש בה"א הנ"ל דמי שבא לעזרה ביום א' ולא הביא עולה לא קיים מ"ע וכו' היינו כשלא הביא עולה כלל, לא ביום הא' ולא בשאר הימים, אבל כשהביא העולה בכל הז' בתשלומין, שפיר קיים מ"ע דראי', ולא עבר על הל"ת, וכ"כ הלח"מ שם ה"א בכוונת הרמב"ם, ושכ"כ בסמ"ג להדיא, עיי"ש, וא"כ שפיר פריך הגמרא דמהראוי לילך לחומרא, ולחייבו לחרש באזנו אחת בראי', מאחר דאין הכרע בפירושא דבאזניהם, וכנ"ל, והעולה יביא בחול המועד, דבזה אין שום חשש, דממ"נ אם חייב בראי' יוצא בעולה זו משום עולת ראי', וכנ"ל, ואם פטור מראי', הרי עולה זו נדבה, דהא נדרים ונדבות קריבין בחול המועד, כדאיתא בחגיגה ד"ז ע"ב וברמב"ם שם ה"י, וגם בעצרת יש לה תשלומין כל שבעה, כמ"ש הרמב"ם שם ה"ז, והגם דכתב הרמב"ם שם ה"ה דמצוה להקדים ולהקריב בראשון וכו' וכל המאחר הר"ז מגונה, עיי"ש, מ"מ פשיטא דזה לא נאמר אלא במאחר בשאט נפש, מחמת התרשלות וכדומה, ולא במאחר מחמת אונם, כמו בנ"ד, שאינו יכול להקדים ולהקריב בראשון, מחמת חשש חילול יו"ט, ואדרבא הרי זה משובח. שעושה המצוה באופן שלא יהי' בעשייתו שום חשש תקלה, ולזה פריך הגמ' שפיר להחמיר ולחייבו בראי', וכנ"ל:

וכן אין להקשות על הא דיומא ל"ז הנ"ל דאי לאו דכתיב גורל אחד לד' וכו', הו"א ב' גורלות על כל שעיר לחומרא, וכנ"ל, דלכאורה האי חומרא קולא היא, דדלמא הפירוש הוא ב' גורלות על ב' השעירים, ונמצא דכשנותן ב' גורלות על כל שעיר ושעיר הרי הוא עובר בבל תוסיף, ואולי גם פוסל עי"ז הגורל לגמרי, כמו חמשה פרשיות בתפילין, וכדומה, אמנם באמת זה אינו, דאיך שהוא הפירוש בהא דיכול יתן שני גורלות ע"ז ושני גורלות ע"ז לא קשיא כלל קושיא זו, דאם הפירוש הוא כפשוטו, דיתן ב' גורלות של שם על אחד וב' גורלות של עזאזל על אחד, וכמו שפירשו באמת בתו' ישנים שם, וכ"כ בתו' שעל הדף במקומו דמשמע דהכי פירושו עיי"ש, ולפי פירוש זה ע"כ צ"ל דישים בתוך הקלפי ב' קלפות קטנות, באחת ב' גורלות של שם, ובאחת ב' גורלות של עזאזל, ויעלה קלפי קטנה אחת על שעיר זה, ויוציא ממנה הגורלות ויתנם עליו, וקלפי קטנה אחת על שעיר זה, דאל"כ מניין יהי' יודע לכוון ליתן ב' של שם ע"ז וב' של עזאזל ע"ז, הלא יוכל לעלות של שם ושל עזאזל ע"ז ובן ע"ז, וע"כ צריך לעשות כנ"ל, וז"פ:

והנה זה יש לדמות למניח ב' זוגות תפילין כשרים כאחת, דרחמנא אמר זוג אחת, והוא מוסיף ומניח ב', וה"נ אם כוונת התורה ליתן רק גורל אחד של שם ע"ז וגורל אחד של עזאזל ע"ז, והוא מעלה ומניח ב' של שם ע"ז וב' של עזאזל ע"ז, הרי הוא מוסיף, וא"כ לא מיבעיא לדעת הט"ז באו"ח סי' ל"ד ס"ק ב' דב' זוגות תפילין כשרים אין בו משום בל תוסיף כי אם מדרבנן, דמדאורייתא אמרינן האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי, עיי"ש, א"כ ה"נ במעלה ב' גורלות של שם ע"ז וב' של עזאזל ע"ז אמרינן מדאורייתא האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי, ואין כאן בל תוסיף מדאורייתא כלל, ואין הקלפי הקטנה שהגורלות מונחין בה מחברן, כמו דאין הטלית שה' ציציות עשוין בה מחברן למ"ד קשר עליון לאו דאורייתא, רק אמרינן האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי, כמבואר בסנהדרין פ"ח ע"ב, אף דלובש הטלית עם הציציות בפעם אחת, וה"נ ל"ש, ומאחר דמדאורייתא אין כאן בל תוסיף, ממילא א"ש מה דאמרינן יכול יתן ב' ע"ז וכו', ולא חיישינן לבל תוסיף, דהא אנן השתא בדאורייתא קיימינן, לדרוש ולפרש הכתוב, דאי לאו דכתיב גורל אחד לד' וכו' הו"א דיתן ב' ע"ז וב' ע"ז לחומרא, וכנ"ל, מדאורייתא אין כאן חשש בל תוסיף, וכנ"ל:

אלא אפילו לדעת המג"א שם ס"ק ג' וסייעתו, דהמניח ב' זוגות תפילין כשרים בב"א עובר בבל תוסיף מדאורייתא, מ"מ הא כתב ג"כ המג"א בסי' תרנ"א ס"ק כ"ז דלדידן דקיי"ל מצות צריכות כוונה גם לעבור בזמנו בעי כוונה, ואינו עובר בבל תוסיף עד שיכוון למצוה בשניהם, עיי"ש, ובפרמ"ג שם, וכ"כ הט"ז שם בסוף הסימן, וא"כ מכש"כ כשמכוון להדיא שהב' לא יהי' לשם מצוה דאינו עובר מדאורייתא משום בל תוסיף, אפילו למ"ד מצות אין צריכות כוונה, עיין במחצית השקל סי' י' ס"ק ח' בהמוסגר, וא"כ צריך להבין מ"ש המג"א כאן על מ"ש בש"ע דיכוון לצאת באותן שהן אליבא דהלכתא והשאר הם כרצועות בעלמא, וכתב המג"א ע"ז וז"ל, שהרי ממ"נ אחד מהם פסול, אבל אם הניח ב' זוגות תפלין כשרים עובר על בל תוסיף, עכ"ל, ובמאי מיירי המג"א כאן בהא דהניח ב' זוגות כשרים, אם בגוונא דש"ע, דמכוון לצאת בזוג אחד מהן והשאר יהי' כרצועות בעלמא, איך כתב דעובר בזה על בל תוסיף. והוא נגד מ"ש בסי' תרנ"א הנ"ל, דאינו עובר בבל תוסיף עד שיכוון למצוה בשניהם, ומכש"כ דאינו עובר בזה שמכוון להדיא לרצועות בעלמא, וכנ"ל, ואי מיירי כאן במכוון בשניהם לשם מצוה, א"כ גם בתפילין דרש"י ור"ת כשמכוון לשם מצוה בשניהם יש בהם משום בל תוסיף, כמו שנראה מדברי הרא"ש והש"ע:

וע"כ צ"ל דכוונת המג"א בזה הוא כך, דהגם דכשאינו מכוון לשם מצוה בשניהם אינו עובר בבל תוסיף, מ"מ עכ"פ מדרבנן אסור, משום שנראה כמוסיף, וכמ"ש הט"ז בס"ס תרנ"א שם, והביא ראי' מסי' תרס"ו עיי"ש, אמנם כשאחד מהם פסול ממ"נ, בזה אף אם מכוון לשם מצוה בשניהם אינו עובר מה"ת בבל תוסיף, דהרי אינו מוסיף מצוה כלל, דהא אחד פסול, ועל המצוה הכשרה אינו מוסיף בזה, כיון שהם ב' זוגות, ואין להם שייכות זה לזה, והאי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי, ודוק, ולכך במכוון שהשאר יהי' כרצועות בעלמא גם איסור דרבנן אין בו, אבל אם הניח ב' זוגות כשרים, עובר בבל תוסיף מדאורייתא כשמכוון לשם מצוה בשניהם, ולכך אפילו במכוון רק לצאת באחד מהם והשאר יהי' כרצועות בעלמא, אעפ"כ מדרבנן אסור, משום שנראה כמוסיף, וכנ"ל:

ולמדתי פירוש זה בדברי המג"א משו"ע הרב שם, שפסק כן, דבשניהם כשרים ומכוון למצוה בשניהם עובר בבל תוסיף מדאורייתא, ובאינו מכוון מדרבנן אסור, ובזוג אחד פסול כשמכוון אסור מדרבנן ובאינו מכוון אפילו מדרבנן אין איסור, עיי"ש:

ולפי"ז בנ"ד שפיר יכול להעלות מספק ב' גורלות של שם על שעיר אחד וב' של עזאזל על שעיר אחד, ולכוון אם צריך ב' גורלות על כל אחד יהיו כולן לגורל, ואם אין צריך אלא אחד יהי' אחד לגורל והב' כעץ בעלמא [ועיין מ"ש בתנאי כזה לקמן בסי' ובאופן כזה שוב לא יעבור מדאורייתא על בל תוסיף אף אם אינו צריך אלא אחד, וכנ"ל, ואנן בדאורייתא קיימינן לפרש הכתוב וכנ"ל, ושפיר קאמר בברייתא דת"כ יכול יתן ב' ע"ז וב' ע"ז לחומרא, וכנ"ל:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה