אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן ח · ענף ו

ענף ה

גם מ"ש שם לפקפק על מ"ש הח"ס דבשביל המי שבירך וכדומה לא חשיב נשתקע, וכי משום מי שבירך ליולדת שהוא פחות מפ"א בשנה לא נקרא נשתקע, עיי"ש, כבר כתבתי לעיל בענף ד' בד"ה ושם רעכל שדברי הח"ס נכונים, דלענין שלא יהי' השם נשתקע אין צריך דוקא שיהי' נקרא בו תמיד, אלא כל שהוא עומד לכך בכל עת להיקרא בשם הזה, אפילו מהמיעוט אם יבא אצלם או ידברו ממנו, שוב לא חשיב השם הזה נשתקע, ויכולין לכתוב עליו דמתקרי, וה"ה בנ"ד היא עומדת לכך בכל עת להיקרא בשם זה, במי שבירך אם תחלה או תלד, או סתם בתפלה כשמתפללין עבורה, או לפעמים במי שבירך בשעת העליה של בעלה וקרובה, וכדומה לדברים שבקדושה, וא"כ לא נחשב זה נשתקע, ולמה כתב בעל הספר הזה בשם הח"ס דוקא מי שבירך ליולדת, ומצא מקום לעורר ע"ז דהוא פחות מפ"א בשנה, ולא כתב מ"ש באמת בח"ס, וז"ל ומ"מ שם יהדות דעריסה לא נעקר, אפילו בנקבה וכו', מ"מ אם יארע שמברכים אותה בביהכ"נ במי שבירך [לא כתב דוקא מי שבירך ליולדת, אלא מי שבירך סתם, אשר יכול להיות בכל שבת ויו"ט בשעת העלי' לס"ת] או מתפללים בעדה בחוליתה או בימי עיבורה וכדומה רוצית היא להזכיר שם יהודית, א"כ אינו נעקר לגמרי, עכ"ל הח"ס שם, ותו לא מידי, וכנ"ל:

ומ"ש שם להוכיח נגד זה מהא שכתב הב"י בסי' קכ"ט בשם הקונדריסים, שכתבו אהאי עובדא דשמה רבקה ונשתנה לחנה וכו', ודין זה בנשים לבד אבל באנשים אינו כן ששמם מובהק עפ"י הס"ת או עפ"י חותמו וכו', עיי"ש, חזינן עכ"פ דבאשה ל"א סברא זו דמי שבירך, עכ"ד, ותמהני דמה ראי' הוא זאת נגד הח"ס, דע"כ לא קאמר הח"ס שם אלא דלא הוי נשתקע ונעקר לגמרי, יען דנזכרת בשם זה במי שבירך וכדומה, אבל פשיטא דמודה גם הח"ס דשם מובהק לא הוי שם היהדות ע"י המי שבירך וכדומה, דהא מה"ט כתב הח"ס שם דאם כתב שם היהדות לבד הגט פסול, וכנ"ל בענף ג' אות ט', ומ"ש להקדים שם לביאה היינו משום שהוא שם עברי, עיי"ש, אבל שם מובהק לא הוי עי"ז, וכנ"ל, וא"כ היינו דמחלק הקונדרס בין נשים לאנשים, דבאנשים שמם מובהק ע"י העלי' לס"ת והחתימה, ובנשים הגם דנזכרים בשם זה במי שבירך וכדומה, מ"מ שם מובהק לא הוי עי"ז, וכנ"ל וגם בענף ד' אות י', עיי"ש, אבל מ"מ נשתקע לא הוי, דאיך נוכל לומר כלל על כגון זה דהוי נשתקע, מאחר דעומדת להיקרא בשם זה בכל עת, במי שבירך וכדומה, וכנ"ל:

ומ"ש שם הקונדרס ודין זה בנשים לבד וכו', אין כוונתו דדין זה דנשתקע שם השינוי אין כותבין אותו כלל הוא דוקא בנשים לבד, הואיל דאין עולין וחותמין, דהא לענין נשתקע שלא יכתוב אותו כלל, גם ע"י המי שבירך וכדומה שוב לא הוי נשתקע, וכנ"ל, ובשם השינוי י"ל עוד דע"י הקריאה פורתא של המ"ש וכדומה נחשב עוד לעיקר, כדין שם השינוי דגם בקריאת פורתא נחשב לעיקר, וע"כ צ"ל דנשתקע שם השינוי בהא דרבקה חנה מיירי שנשתקע לגמרי, דגם במ"ש וכדומה אין קורין אותה אלא בשם הראשון לבד, וא"כ מה בזה בין אנשים לנשים דגם באנשים כשנשתקע שם השינוי לגמרי, שגם בהעליה וחתימה אינו נקרא אלא בשם הראשון לבד, ג"כ אין כותבין שם השינוי כלל, ועוד דלפי פירוש זה מה זה שכתב אבל באנשים אינו כן [ויהי' הפירוש לפ"ז, דבאנשים אין הדין כן שלא לכתוב כלל שם הנשתקע] ששמם מובהק עפ"י הס"ת או עפ"י חותמו וכו', [ור"ל לפ"ז, ומשו"ה אף שאינו נקרא בפי העולם בשם השינוי כלל אעפ"כ הואיל דהעלי' והחתימה הם בשם השינוי שפיר כותבין אותו בהגט אפילו לעיקר], וקשה מאי פסקא דהעלי' או החתימה הם בשם השינוי, וכי לא יכול להיות גם באנשים שנשתקע כ"כ שם השינוי עד שגם העלי' והחתימה הם רק בשם הראשון לבד, ואיך קפסיק ותני אבל באנשים אינו כן ששמם מובהק וכו', ועוד דבאנשים היכי דהעלי' או החתימה היא בשם השינוי פשיטא דכותבין שם השינוי לעיקר, אף דכ"ע קרו לי' רק בשם הראשון לבד, דהא בשם השינוי אף בפורתא קרו לי' בשם השינוי הוי עיקר, ומאי אתי הקונדרס לאשמעינן בזה, וגם למה הוצרך לומר הטעם בזה הואיל דשמם מובהק עפ"י הס"ת או עפ"י חותמו, והלא גם בלא זה, הואיל דעכ"פ יש לשם השינוי קריאה פורתא ע"י העלי' לס"ת או ע"י החתימה, שוב נחשב לעיקר, כדין שם השינוי, וכנ"ל, ועוד דא"כ מה זה שסיים בקונדרס שם אלא יכתוב שם העליה והחתימה, עיי"ש בב"י, ומשמע מזה דרק שם העלי' וחתימ' יכתוב, ולא יותר, ולמה לא יכתוב גם שם הראשון שנקרא בו בפי כל:

ולזאת ע"כ צ"ל בכוונת דברי הקונדרס אחת משתי אלה, או דזה שכתב ודין זה בנשים לבד וכו' לא קאי אדסמיך לי', אלא על מ"ש שם באותו הדיבור קצת לעיל מיני', דשם השינוי אם רק לא נשתקע, אף דרוב הקריאה היא בשם הראשון, אעפ"כ שם השינוי עיקר, וע"ז כתב ודין זה בנשים לבד, דדוקא בנשים לבד הוי תמיד שם השינוי עיקר, אף דהרוב קורין אותה רק בשם הראשון, ואפילו אם גם המי שבירך וכדומה הוא רק בשם הראשון, אעפ"כ שם השינוי דמיעוטא קרו לה בי' מכריע נגד הרוב. וכנ"ל, וגם אפילו נגד המי שבירך וכדומה, דכבר נתבאר לעיל דקריאת המי שבירך וכדומה אינו עושה השם לעיקר, משא"כ שם השינוי דקרו בי' פורתא נחשב לעיקר, וכנ"ל, ולזאת בנשים תמיד שם השינוי הוא עיקר אם רק לא נשתקע, אבל באנשים אינו כן, ור"ל דבאנשים אין העיקר תולה דוקא בשם השינוי, ולא הוי תמיד שם השינוי עיקר אף שלא נשתקע, ששמם מובהק עפ"י הס"ת או עפ"י חותמו וכו', ולזאת העיקר תלוי באנשים בשם העלי' והחתימה, ואם שם העלי' והחתימה הוא רק בשם הראשון לבד, אף דכ"ע קרו לי' רק בשם השינוי, אעפ"כ שם העלי' והחתימה הוא עיקר.

מיהו אכתי אינו מיושב בזה קושיא אחרונה הנ"ל, דלמה לא יכתוב אלא שם העלי' וחתימ' ולמה לא גם שם השינוי שנקרא בו:

או יש לומר דזה שכתב הקונדרס ודין זה בנשים לבד וכו' שפיר קאי על דין נשתקע שם השינוי דסליק מיני', אמנם הכי פירושו, שכבר כתבתי לעיל בריש סימן הקודם, בענף א' בד"ה והנה כל עין רואה, דהגם שהר"ש ב"א שבקונדרס שם תפס לעיקר דשם שינוי שנשתקע לא הוי שם כלל, מ"מ לא הוי ברירא לי' מילתא כולי האי, עיי"ש, וכ"כ בדעתו הג"פ שם בס"ק צ"ו בשם ספר שמות, עיי"ש, וטעם הספק קצת שבזה, נראה כמ"ש הב"י בדעת הר"פ דמצריך בזה ב' גיטין, דמאחר דחזינן דשם השינוי שמ"ח חשיב כולי האי דאפילו רק במיעוטא קרו לי' בי' נחשב לעיקר, א"כ יש לומר דגם בלא קרו לי' בי' כלל מהני חשיבותי' דלא להוי נשתקע, ומה"ט דעת הב"י שם דספק זה הוא דוקא בנשים, אבל באנשים שעולים לס"ת וחותמין, ששמם מובהק עפ"י העלי' או החתימה, לא שייך ספק זה, דאם לא קרו לי' כלל בשם השינוי, וגם העלי' והחתימה הוא רק בשם הראשון, פשיטא דשם השינוי הוי נשתקע, דמאחר דהעלי' והחתימה הם רק בשם הראשון כבר אזדא לי' חשיבות שם השינוי, דאפילו אם כ"ע הוי קרו לי' בשם השינוי הי' שם הראשון של העלי' והחתימה עיקר, וא"כ ממילא בלא קרו לי' כלל בשם השינוי הוי שם השינוי נשתקע לגמרי, ולא כתבינן לי' כלל, בלי שום ספק, עיי"ש בענף הנ"ל בד"ה וצ"ל, ותראה שכן ס"ל להב"י:

ומעתה זה עצמו הוא מ"ש בקונדרס ודיו זה בנשים לבד וכו', דלאחר שכתב מקודם כל השקלא וטריא שלא לכתוב שם השינוי שמ"ח דלא קרו בי' כלל בגט. מחמת שאי אפשר להכניס שם זה בגט, דלכתוב אותו לעיקר א"א, דבאמת אינו לא עיקר ולא טפל, ולכתוב עליו דמתקרי' א"א, דיהי' עי"ז מזויף מתוכו, דהא לא מתקרי' בו כלל, ולזאת אין לכתוב בגט אלא שם הראשון בלבד, דמתקריא בו בפי כל, דלא גרע מחניכתה, עיי"ש בריש סימן הקודם שהעתקתי כל לשון הקונדרס בזה, והנה מדהוצרך הקונדרס לכל השקלא וטריא הזאת שלא להכניס שם השינוי שנשתקע בהגט, משום שא"א, וששם הראשון לא גרע מחניכה, מכלל דלא הוי פשיטא לי' לומר דשם השינוי שנשתקע אינו שם כלל, ומטעם הנ"ל, וכמו שכתבתי כל זה בריש סימן הקודם, עיי"ש, אמנם כל השקלא וטריא הזאת לא צריכינן אלא בנשים, אבל באנשים ששמם מובהק עפ"י העלי' והחתימה, הדין הזה פשוט מאוד, שאם לא קרו לי' כלל בשם השינוי אפילו בעלי' וחתימה, רק הכל בשם הראשון לבד, דלא כתבינן כלל שם השינוי בגט, דפשוט דשוב לא הוי שם שלו כלל, וכנ"ל, וזה הוא שכתב הקונדרס ודין זה בנשים לבד וכו', דהנה באמת שם דין הונח בעצם על השקלא וטריא לבירור הלכה והפסק, שדנין בהדבר איך לפסוק בו, אבל הפסק בעצמו יקרא פסק דין או לפעמים גזר דין, שהוא הפסק או הגזר של הדין אשר דנו בזה, וכן מצינו בפסחים כ"ז ע"ב איזה פעמים, חזר ר' יהודה ודנו דין אחר, והרי ר' יהודה לא אמר שם רק הלכה אחת, אין ביעור חמץ אלא שריפה, אלא שדן הלכה הזאת ע"י דין ושקלא וטריא אחרת, וכן מצינו במקומות אין מספר שדין הוא השקלא וטריא של בירור הפסק וההלכה:

באופן שדין אינו עצם הפסק וההלכה, אלא הטעם והמשפט של הפסק וההלכה, וזה הוא שכתב הקונדרס "ודין זה בנשים לבד", ור"ל שהשקלא וטריא הזאת והטעמים הללו אשר דנתי עבורם שלא לכתוב שם השינוי שנשתקע בגט, הוא בנשים בלבד, שאינן עולין וחותמין, ולזאת הגם דלא קרו לה כלל בשם השינוי, ואפילו המי שבירך וכדומה אינו בשם השינוי, רק הכל בשם הראשון לבד, אעפ"כ כיון דע"י המי שבירך וכדומה לא נעשה השם מובהק ועיקר, וכנ"ל, וא"כ אם מיעוטא הוי קרו לה בשם השינוי הי' שם השינוי עיקר, לזאת י"ל דגם בלא קרו לה כלל בשם השינוי אין דינו כנשתקע, וכנ"ל, ולזאת הי' הרשב"א שבקונדרס צריך למיתי עלה על הא דאין כותבין כלל שם השינוי שלא נקראת בו כלל בגט משום שאי אפשר, וגם כי שם הראשון לא גרע מחניכה, וכנ"ל, אבל באנשים אינו כן" ר"ל דבאנשים אין אנו צריכים לדין הזה ולטעמים הנ"ל שלא לכתוב שם השינוי דלא קרו בי' כלל בגט. "ששמם מובהק עפ"י הס"ת או החתימה", ולזאת בלא קרו בי' כלל בשם השינוי, וגם העלי' והחתימה אינם בשם השינוי, רק הכל בשם הראשון, פשוט מאוד של לכתוב שם השינוי כלל בגט, דהא הוי נשתקע, דאם אפילו הי' קורין לו בשם השינוי אעפ"כ הי' שם הראשון עיקר, הואיל שעולה וחותם בו, הרי דע"י העלי' וחתימה שבשם הראשון אזדא לי' החשיבות של שם השינוי, וא"כ בלא קרו לי' כלל בשם השינוי הוי נשתקע, ואין שום טעם וספק לכתוב אותו בגט, וכנ"ל, ואין צריך למיתי עלה משום הטעמים ודין הנ"ל, כנלפענ"ד נכון ומוכרח בפירוש דברי הקונדרס הנ"ל, ובזה מיושבים כל הקושיות הנ"ל:

או י"ל לפי הנ"ל יותר בפשיטות, דהקונדרס קאי על מ"ש מקודם מיד בסמוך לו, דשם הראשון רבקה שנקראת בו בפ"כ לא גרע מחניכה הניכרת וידועה לכל, שכתבו הפוסקים דסגי באותה חניכה לחוד, ואפילו לכתחלה, וא"כ פשיטא שיש לכתוב שם דרבקה לחוד, עכ"ל, וע"ז כתב "ודין זה בנשים לבד", ר"ל דין זה לומר דשם הראשין שנקראת בו בפ"כ יהי' מקום לדמות אותו לחניכה, זה הוא בנשים לבד, דאין השם נעשה מובהק עפ"י המי שבירך וכדומה, ולזה יש קצת מקום לומר דשם השינוי ע"י חשיבותו הוא שם המובהק אף דלא קרו לה בי' כלל, וכנ"ל, אבל באנשים אינו כן, ר"ל דבאנשים אין הדין לומר כן כלל דשם הראשון שהכל קורין לו בו יהי' כחניכה, ששמם מובהק עפ"י הס"ת או עפ"י חותמו, וא"כ בהכל קורין אותו בשם הראשון, דהיינו שגם העלי' והחתימה הם כשם הראשון, נעשה השם הזה מובהק עפ"י העלי' והחתימה, וממילא אזדא לי' החשיבות של שם השינוי, וכנ"ל, וכיון דלא נקרא בו כלל פשיטא דלא כתבינן לי' בגט, דהא הוי נשתקע, אלא יכתוב השם שהוא עולה בו לקרות לתורה וחותם בו כתביו ושטרותיו", והיינו שם הראשון לבד, עיי"ש בדברי הקונדרס שהובא בג"פ שם ס"ק צ"ג ובב"י ותבין, ודוק היטב כי הדברים ברורים ואמיתים ומוכרחים בפירוש דברי הקונדרס הנ"ל, אבל לא לומר דס"ל להקונדרס דבלא נקראת בפי העולם כלל בשם השינוי אף דבמי שבירך וכדומה נזכרת בו מקרי שם השינוי נשתקע, ואין כותבין אותו בגט כלל, והס שלא להזכיר כזאת, כי הוא נגד סברא הישרה, וכנ"ל:

ומה שהביא בספר דברי ישכר שם מהרדב"ז ח"ב סי' תקל"א, במי שנקרא בפי כל מחרז, רק עולה לתורה בשם שמריה, אבל לא יעלה לתורה כי אם לעתים רחוקות מאוד, וקרע הרדב"ז הגט שבשם שמריה, וכתב גט בשם מחרז וכל שום אוחרי וכו', גם מזה אין ראי' אלא דשם שמריה אף דעולה בו לתורה מ"מ כיון דהוא רק לעתים רחוקות מאוד אינו עי"ז שם מובהק ועיקר, אבל שיהי' נשתקע שלא לכתוב אותו בגט כלל לא שמענו, דהא הרדב"ז כתב בגט מחרז וכל שום אוחרי וכו', וי"ל דכלל שם שמרי' הטפל בוכל שום אוחרי, דהא מנהג ספרד כן הוא, לכתוב בכל גט פלוני וכל שום, ואפילו מי שיודעין לו שם עיקר וטפל, אעפ"כ אינם כותבין על שם הטפל דמתקרי, רק כוללין אותו בוכל שום, וכן עשה הרדב"ז בשם שמריה, ולדידן באמת יש לכתוב בכזה מחרז דמתקרי שמריה, אבל לא לומר דשם שמריה דינו כנשתקע לגמרי, דאין זה מסתבר כלל, ואולי לא ראה זה בעל הספר הזה ברדב"ז עצמו, רק בספר דברי חיים ח"ב סי' קכ"ז שהביא ג"כ שם, ששם הובאו דברי הרדב"ז הללו, ושם כתוב בדברי הרדב"ז בזה"ל וכתבתי אחר בשם מחרז ולא שום אוחרי וכו', ואולי מזה למד בעל הספר הנ"ל דשם שמריה הוי נשתקע, אבל באמת ט"ס הוא שם בד"ח, וברדב"ז גופא כתוב וכתבתי אחר בשם מחרז וכל שום אוחרי וכו', וכצ"ל בל"ס, וא"כ אין שום ראי' כלל לומר דהוי נשתקע, וכנ"ל:

הנה הארכתי עד כה לקיים דברי הח"ס המיושרין, למען אהבת האמת, אבל באמת בשמות כאלו של בנות ישראל האשכנזיות אין אנו צריכין כלל לדברי הח"ס, דאפילו אם הוא באופן דלא שייכין בי' דברי הח"ס, כמו בנידון של הספר הנ"ל, דהיו מופקרין כ"כ עד שהבעל לא הלך כלל לביהכ"נ, שיעשה לה מי שבירך וכדומה, ונמצא דאין שם היהודית שלה עומד להיקרא בו כלל, אעפ"כ לא הוי שם היהודית שלה נשתקע, אלא ארבא הוי עוד עיקר, מאחר דכ"ע ידעי דהשם האשכנזי שנקראת ב בפ"כ ע"כ אינו שם העצם שלה שנקראת בו בשעת לידה, אלא יש לה שם יהודית שנקראת בו בשעת לידה לשם העצם של בת ישראל, ולהשתמש בו לכל דברים שבקדושה, שוב לא הוי שם הזה נשתקע, אף דכעת לא קרו לה בי' כלל, ואדרבא הוא עיקר השם שלה, וכמו שהעליתי לעיל מדברי מהרי"ק ומהרח"ש והג"פ והתו"ג, ולזאת בנידון של הספר הנ"ל הי' צריך לכתוב בהגט שרה רבקה המכונה רעגינא, וכנ"ל:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה