אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן ח · ענף ה

ענף ד

יא.

שוב בא לידי ספר נדפס מחדש מאחד ממחברי זמנינו, שמו דברי ישכר, וראיתי שם בסי' קנ"ב, שנשאל ע"ד אשה ששמה מלידה הי' שרה רבקה, רק שינו את שמה, כדרכם כסל למו להתדמות לשמות הנכרים, וקראו אותה רעגינא, וכן היא נקראת בפי כל, ושמות הלידה נשתקעו לגמרי, ואפילו כשהיתה פ"א יולדת לא נעשה לה מי שבירך. כי הבעל אינו הולך לבית התפלה, ושאל השואל איך לכתוב שמה בגט, והשיב דפשוט מאוד לכתוב רק שם רעגינא, דאפילו לפי דברי החתם סופר דע"י המי שבירך לא חשיב שם הלידה נשתקע, ח"מ בנידון זה דאינו עושה מי שבירך כלל ודאי הוי שם הלידה נשתקע, עיי"ש:

ובמח"כ לא כיוון בזה כהלכה, וכמו שכתבתי לעיל, דאין אנו אחראין בזה כלל לטעמו של הח"ס, אלא דמאחר דמפורסם לכל דשם רעגינא אינו שם העצם לבנות ישראל בשום אופן, וכשנקראת בפ"כ רעגינא מידע ידעי כ"ע דע"כ יש לה עוד שם מלבד השם הזה, אשר ניתן לה בשעת לידה לשם עצם, שם כפי רוח היהדות מימים קדמונים, אחר אבותיה ואבות אבותיה, א"כ לא הוי שם זה של שעת לידה נשתקע, אפילו אם לא נקראת בו כלל וכלל, גם במי שבירך וכדומה, ואדרבא זה הוא שם העצם והעיקר שלה, ומקדימין אותו בהגט להשם הגיות האשכנזי, אף שנקראת רק בו בפ"כ, דזה לא הוי אלא חניכה שנקראת בו בפ"כ, וכמו שהעליתי זה לעיל ממהרי"ק שורש פ"ו גבי שם אלי' ובלי, והסכימו לזה הג"פ ס"ק ר' והתו"ג ס"ק ב', וא"כ יש לכתוב בנדון זה שרה רבקה המכונה רעגינא:

ומידי דהוי אמומר, שאפילו נשתקע שם היהדות שלו לגמרי, ולא נודע ממנו כלל, אעפ"כ לא חשיב שם היהדות נשתקע, וכותבין רק אותו בהגט, וכמ"ש המהרי"ק שם, והסכים עמו הט"ז בסי' קכ"ט ס"ק ו', וכן נראה הסכמת הב"ש שם סוף ס"ק י' כהט"ז, ועיין בבאה"ט שם, וכן פסק בתו"ג שם סס"ק י"א בחידושים, ואפילו הג"פ שם בסס"ק כ"ד דמחמיר בזה למעשה, אעפ"כ כתב דבנשתקע שם היהדות דיכתוב ב' השמות, שם יהדות עיקר דמתקרי פלוני שם גיות, עיי"ש, הרי דגם הוא ז"ל לא כתב להשמיט שם היהדות לגמרי הואיל דנשתקע, רק אדרבא להקדים עוד שם היהדות, וכל זה הוא, משום דאפילו נשתקע ונשכח לגמרי שם היהדות, אעפ"כ כיון דנודע לכל דע"כ יש לו עוד שם אחר של יהדות, שנקרא בו בשעת לידה, מלבד השם של גיות שנקרא בו בפ"כ, משו"ה לא חשיב השם של יהדות נשתקע, ואדרבא חשבינן לי' לעיקר, וכנ"ל, וא"כ ה"ה והוא הטעם בשם רעגינא, אף שנקראת רק בו בפ"כ, ושם שרה רבקה לא יזכר ולא יפקד כלל, אפילו במי שבירך וכדומה, מ"מ מאחר דכ"ע ידעי דע"כ יש לה עוד שם של יהדות שנקראת בו בשעת לידה, מלבד שם רעגינא שנקראת בו בפ"כ, לא חשיב שם יהדות של הלידה נשתקע, ואדרבא מקדימין אותו בהגט לעיקר:

ובאמת שראי' זו ממומר כתובה במהרי"ק שם, עיי"ש, ומאחר דהכי קיי"ל במומר, ושאפילו להג"פ היותר מחמיר אעפ"כ אין משמיטין שם היהדות לגמרי, ואדרבא מקדימין אותו לעיקר, וכנ"ל, א"כ ממילא יש לתמוה הרבה על המחבר הנ"ל איך הורה למעשה להשמיט שם העצם של יהדות שנקראת בו בשעת לידה לגמרי, והוא נגד כל הנ"ל, ואדרבא לפי כל הנ"ל הי' מהראוי עוד להקדים שם הלידה, ולכתוב שרה רבקה המכונה רעגינא, וכנ"ל:

ומ"ש שם בתחלת דבריו בד"ה ומ"ש כ"ת, וז"ל ופשוט הדבר דהכא עדיף מחניכה שהכל קורין, דהתם נראה שיש לו שם בפ"ע, אלא שקורין אותו בחניכה, ויודעין שאין זה שם וכו', אלא שם כזה דומה למשנים מחמת מרדים, ועדיף, דלכ"ע אם נשכח שם הראשון לגמרי ודאי דכותבין שם השני וכו', ומה לי מחמת מרדין או מחמת שטות, ס"ס נשכח שם הראשון לגמרי, ואין אדם זוכרו, עכ"ל:

תמהני מאוד, איך יכתוב כדברים האלה, לדמות נידון זה לשינוי מחמת מרדין, אשר רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב, וכמ"ש שם המהרי"ק להדיא, דשינה שמו מחמת מרדין וכדומה מיירי ששינה שמו לשם אחר אשר הוא ג"כ שם גמור, שם עצם כמו הראשון, כמו שאמרו בגמרא שם בגיטין ל"ד ע"ב, שמו יוסף וקורין לו יוחנן, יוחנן וקורין לו יוסף, ועיי"ש בהרא"ש, בכה"ג הוי שינוי השם ממש, דכשקורין לו שם השני לא נודע מקריאה זו כלל דיש לו עוד שם אחר, וא"כ יש כאן שינוי משם הא' לשם הב', ולזאת אם לא קרו לי' כלל בשם הראשון הוי שם הראשון נשתקע לגמרי, דמקריאת כל העולם בשם הב' לא נודע כלל משם הראשון, ולכך לא כתבינן לי' בגט כלל, אבל בנ"ד דקרו לה כ"ע רעגינא, דמעולם לא הי' זה שם גמור שם עצם לבנות ישראל, ולזאת אף דלא נקראת כלל רק בשם זה, מ"מ כ"ע ידעו דע"כ אין זה עיקר השם שלה, רק יש לה עוד מלבד זה שם אחר כפי רוח היהדות, הניתן לה בשער לידה, והוא שם העצם והעיקר שלה, ושם זה שנקראת בו אינו אלא שם כינוי וחניכה הנקראת בו בפ"כ, וא"כ אין זה לפי האמת שינוי שם כלל, דשמה הראשון לא נשתנה כל עיקר, דגם עכשיו דכ"ע קרו לה בשם הב' אכתי נודע לכל משם הא' העקרי, ולזאת אף דלא נקראת כלל וכלל בשם הראשון אעפ"כ לא הוי נשתקע, ואדרבא הוא שם העיקר שלה, ושם רעגינא שנקראת בו בפ"כ אינו אלא חניכה, ומה זה שחילק בין שם רעגינא לחניכה, הואיל דבחניכה הכל יודעין שאין זה שם, ושע"כ יש לו עוד שם בפ"ע, והלא זה ממש הוא ג"כ בשם רעגינא, דהכל יודעין שאין זה שם הניתן בשעת לידה לשום בת ישראל, אפילו במדינות אשכנז, ומכש"כ במדינתינו, וע"כ יש לה עוד מלבד שם זה עוד שם בפ"ע שניתן לה בשעת לידה, וכנ"ל:

ומ"ש עוד שם בד"ה והנה, וז"ל והנה במומר היכי שנשתקע שם ישראל, יפה כתב כ"ת דודאי ראוי לכתוב שם גיות, וכ"כ ב"י בפירוש, עכ"ל, מה מאוד יש לתמוה עליו גם בזה, דמלבד דהב"י לא החליט כן, אלא שתמה על דברי מהרי"ק והניח בצ"ע, עיי"ש, ודעת הט"ז שם בסס"ק ו' דהב"י בש"ע חזר בו ופסק כמהרי"ק, עיי"ש, אלא שהב"ש שם ס"ק י' והג"פ שם ס"ק ל' נסתפקו דאולי לא סמך בש"ע להכשיר אלא בדיעבד, אבל לא לכתחלה לכתוב במומר שם היהדות שנשתקע, עיי"ש, ועכ"פ אין זה ברור כ"כ בשום אופן בדעת הב"י, אלא שמלבד זה למה תפס דברי הב"י והניח דעת כל הגדולים שהסכימו עם המהרי"ק, הלא המה הט"ז שם ס"ק ו', וכן נראה דעת הב"ש שם ס"ק י' כהט"ז, וכן הוא דעת התו"ג שם בחידושים ס"ק י"א כהט"ז, עיי"ש, וכן פסק בבאר היטב שם דבמומר אפילו נשתקע שם היהדות כותבין שם היהדות, וכן הביא הג"פ שם ס"ק כ"ד וס"ק ל' בשם תשובת מהרד"ך וספר מקור ברוך דס"ל כהמהרי"ק, דבמומר אפילו נשתקע שם יהדות חשיב כלא נשתקע, משום דהכל יודעין דהי' להמומר שם אחר ביהדות, עיי"ש, ופשיטא שאין הצ"ע של הב"י בדברי המהרי"ק מוציא מידי ודאי של כל הגדולים הללו אשר הסכימו עם המהרי"ק אף אחר שראו דברי הב"י, ואפילו הג"פ שם שמחמיר למעשה בנשתקע, לא כתב אלא לכתוב ג"כ שם הגיות עם שם היהדות, שם היהדות עיקר דמתקרי פלוני שם גיות, עיי"ש, ואיך קפסיק ותני המחבר הזה בפשיטות לכתוב שם גיות, ומשמע שם גיות לבד, עיי"ש, ואין זה אלא תימה:

ומ"ש שם עוד שנראה שהמהרי"ק לא ראה דברי ספר הישר לר"ת, דכל ראייתו דמהרי"ק דר"ת לא חילק בין נשתקע ללא נשתקע, ובספר הישר מפורש דמיירי דלא נשתקע שם ישראל ממנו, עכ"ל, כפי הנראה לא ראה הוא הענין הזה במהרי"ק עצמו, אלא מה שהביא הב"י בקצרה בשם המהרי"ק, כי ז"ל המהרי"ק שם, וגם נלענ"ד להביא ראי' קצת ממה שפסקו ר"ת וקצת מפוסקים אחרים דמומר המגרש אינו מזכיר רק שם דיהדות, ולא חלקו בין נשתקע שם דיהדות ובין לא נשתקע, עכ"ל, הרי דלא מר"ת עצמו הוכיח זה, אלא גם מפוסקים אחרים, והנה כל הפוסקים אשר כתבו דין זה דבמומר כותבין רק שם דיהדות סתמו דבריהם, וא"כ שפיר יש להוכיח מהם מדלא חלקו בין נשתקע ללא נשתקע ש"מ דאין חילוק, וביותר נתחזק הראי' מזה גופי' שהביא בשם ספר הישר דמפורש שם דמיירי בלא נשתקע שם ישראל, וא"כ רוב הפוסקים שהביאו זה בשם ר"ת, אם איתא דהוי סבירא להו דדוקא בלא נשתקע שם ישראל, כדמיירי שם, קאמר ר"ת, אבל לא בנשתקע, הי' להם להביא דין זה בשמו כמ"ש בספר הישר, בגוונא דלא נשתקע שם ישראל, ולמה שינו וסתמו בזה אם איתא דיש בזה קפידא, וע"כ צ"ל דס"ל להפוסקים דאין קפידא בזה, ואין חילוק בזה בין נשתקע ללא נשתקע, אלא דהמעשה של ר"ת שם כך הי' בלא נשתקע, אבל לענין הדין אין חילוק בזה, וכנ"ל, אמנם באמת גם מדברי ר"ת עצמו יש להוכיח כן, דאף אם מפורש בספר הישר דמיירי בלא נשתקע שם ישראל, מ"מ כיון דיהיב ר"ת טעם דחלילה להזכיר שם גיות בתורת משה וישראל, דטעם זה שייך גם בנשתקע שם יהדות, אם איתא דבנשתקע אין הדין כן, רק כותבין אז שם הגיות, הי' צריך ר"ת להשמיענו כזאת בפירוש, ומדסתם ולא חילק בזה ש"מ דבאמת אין חילוק:

ומ"ש עוד שם וז"ל "וגם סברתו דמהרי"ק תמוה", ט"ז חמה תמה אקרא, איך ירהיב מי בדורינו זה בנפשו עוז לכתוב בפשיטות כ"כ נגד המהרי"ק שסברתו תמוה, ובלא שום טעם למה, רק מסברת הכרס, ואם אצלו הסברא תמוה, כבר אימו וקבלו הסברא הזאת כל גדולי הפוסקים להלכה, וכנ"ל, ואפילו הב"י שפקפק על דין זה, מ"מ לא משום שלא נראה לו הסברא של המהרי"ק, אלא מכח הראיות שהי' נראה לו נגד זה עיי"ש, ואיך ירשה אדם לעצמו לכתוב תמהון מוחלט על סברא רצוי' ומסתברא לכל הגדולים אשר מעולם.

גם מ"ש שם דסברת מהרי"ק היא נגד דעת התוס' גיטין ל"ד ב', דלדבריו דבמומר ובגר אף שנשתקע שמם הקודם לגמרי לא חשיב נשתקע, הואיל דהכל יודעים דהי' להם שם אחר, א"כ למה הקשו בתו' שם על זה הדין דמומר וגר מהא דהיו לו שני שמות אחד ביהודה ואחד בגליל, והכריחו מזה דכשיש לו ב' שמות במקום אחד כשר אף בכתב אחד מהם, הא לא דמי, דבב' שמות איכא לחוש לשינוי השם, דאין כאן רמז שהי' לו שם אחר, אבל בגר ומומר אין כאן חשש שינוי השם, דהא יודעים אנו ע"כ שהי' להם שם אחר, וע"כ לדעת תו' אין זה סברא, דכל זמן שלא יראו שם שנקרא בו יש לחוש שיאמרו אחר הוא, עכ"ל:

ואין זה כלום, כי אפילו למה שחשב הוא שזה שכתבו התו' שם והא דקתני בברייתא דבסמוך דאינה מגורשת וכו' הוא קושיא על מה שכתבו מקודם, ומכח קושיא זו הכריחו דהברייתא לא איירי ביש לו ב' שמות במקום אחד, אעפ"כ מי הגיד לו דקושיא זו קאי על מומר וגר שכתבו לפני פניו, ולהוכיח מזה סתירה לסברת מהרי"ק, ולמה לא נימא ביותר דקושיא זו קאי על מה שכתבו בסמוך לו, דהיינו על כתב חניכתו וחניכתה דכשר, עיי"ש, ומחניכה שפיר הקשו התו' אפילו לפי סברת מהרי"ק, דהא התו' בפ' המגרש דפ"ח ע"א בד"ה וכך כתבו דחניכה דמתניתין היינו חניכת האיש ולא חניכת המשפחה, עיי"ש, וא"כ אין הכרח כלל לומר דמיירי דוקא בחניכה כזאת שלעולם אינו שם העצם בפני עצמו, ומדסתם ש"מ דבכל גווני איירי, אף בחניכה שהיא לפעמים ג"כ שם עצם בפני עצמו, ובחניכה כזאת לא נודע כלל מן החניכה הכתובה בהגט שיש לו עוד שם בפני עצמו מלבד החניכה הזאת, דכבר יכול להיות דרק זה הוא שם העצם שלו, ואעפ"כ אם כתב חניכתו כזאת כשר, וע"כ היינו טעמא משום דכיון שיש לו שני שמות במקום הזה, שם המובהק והחניכה, כשר כשכתב רק שם אחד מהם, אפילו שם החניכה, וא"כ שפיר מקשו התו' ע"ז מהא דקתני בברייתא דכשיש לו ב' שמות אינה מגורשת עד שיכתוב שניהם, והכריחו מזה דהברייתא מיירי דוקא כשיש לו ב' שמות בב' מקומות, אבל כשיש לו ב' שמות במקום אחד כשר כשכתב אחד מהם, דהא היינו ממש כמו חניכה, וכנ"ל:

והגם דהתו' שם בסוף הדיבור כתבו דיש חילוק בין חניכה ובין יש לו ב' שמות במקום אחד, דביש לו ב' שמות במקום אחד דוקא בדיעבד כשר כשכתב שם אחד, אבל לכתחלה צריך לכתוב ב' השמות, אבל בחניכה תנן וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין, משמע אף לכתחלה, וצ"ל דנקיי הדעת שבירושלים היו שמותיהן ידועין, [ור"ל שהי' חניכה שהכל קורין בה, כמ"ש הרא"ש, עיי"ש] וליכא לעז, אי נמי כשהשמות דומין זל"ז שהכינוי דומה לשם לכתחלה כשר אף בכינוי, עכ"ל התו' שם, וכיון שכן מה הקשו התו' מקודם מחניכה על הברייתא דיש לו ב' שמות אינה מגורשת עד שיגרש בשניהם, והכריחו מזה דהברייתא איירי דוקא בב' שמות בב' מקומות, אבל בב' שמות במקום אחד כשר בדיעבד, ומה זה קושיא והכרח כלל מחניכה, הא שאני חניכה ששמותיהן ידועין, או דומין זל"ז, וליכא לעז, ולכך כשר בחניכה גם לכתחלה, משא"כ יש לו ב' שמות במקום אחד, שאין השמות דומין זל"ז, וגם אינו נקרא בשם אחד בפי כל שיהי' השם ידוע לכל, רק קצת קורין לו בשם זה וקצת בשם זה, י"ל דגם בדיעבד אינה מגורשת כשכתב רק שם אחד מהם, דיש לחוש ללעז, דאותן שקורין לו בשם האחר אולי לא ידעו משם זה, ויאמרו שלא זה הוא המגרש, וכמו שחוששין לזה לכתחלה:

יש לומר דהתו' בתחלה לא נחתו עדיין למה שהעלו בסוף דבחניכה כשר אף לכתחלה, אלא הוי ס"ל דגם חניכה אינו כשר אלא בדיעבד, כמו דדייק לישנא דמתניתין כתב חניכתו וחניכתה כשר, דמשמע דוקא כשכבר כתב, דהיינו דיעבד, וכן משמע מדברי התו' שם בתחלה דהכי הוי ס"ל דחניכה דוקא בדיעבד כשר, ובהיות כן אין הכרח דמיירי דוקא בחניכה ידועה לכל או בשמות דומין זל"ז, אלא מדסתם בכל גווני איירי, וכנ"ל ושפיר הקשו התו' מזה על הברייתא דב' שמות, והכריחו מזה דהברייתא לא איירי אלא בב"ש בב' מקומות, אבל בב"ש במקום אחד כשר בדיעבד בשם אחד, והגם דלמאי דמסקו בסוף דבחניכה כשר אף לכתחלה, וע"כ מיירי בחניכה ידועה או בשמות דומין, שוב אין ראי' מזה להכשיר בב' שמות במקום אחד אף בדיעבד, וכנ"ל, מ"מ הדין דין אמת משאר הראיות שכתבו התו' לעיל, מהברייתא עצמה ומהירושלמי, דמוכח משם דבב"ש במקום אחד כשר בדיעבד כשכתב שם אחד מהם, ולכך משנה לא זזה ממקומה, ואם כי זה דוחק קצת, מ"מ מצינו סגנון כזה בדברי התו' הרבה פעמים:

שוב הזמין ד' לידי בעת עיוני בזה ספר בת עיני להגאון הקדוש מו"ה ישכר דוב מזלאטשוב זצ"ל, וראיתי שם בשו"ת שבסוף הספר סי' ג' שהביא בשם הפני יהושע שכתב ג"כ כמו שכתבתי, דלפי מ"ש התו' בסוף דבריהם אין ראי' לדבריהם מחניכה, רק סמכו עצמם על שאר הראיות הנ"ל, מהברייתא והירושלמי, עיי"ש, אמנם הוא ז"ל עצמו היטיב לראות בזה, דדברי התו' בתחלה וסוף אחד הם, והראי' מחניכתו וחניכתה נשארה גם לפי מ"ש בסוף דבריהם, דהתו' ס"ל דאף לבה"ג דגרס אח"כ וכך הי' נקיי הדעת שבירושלים עושים, דמשמע שהי' כותבים כן לכתחלה רק חניכתו וחניכתה, מ"מ סוף סוף הא קתני במתניתין מקודם כתב חניכתו וחניכתה כשר, דמשמע דוקא בדיעבד שכבר כתב כשר, ולא לכתחלה, ומשנה לא זזה ממקומה, ואיך יתקיימו שני הכתובים האלה, וע"כ צ"ל דהא כדאיתא והא כדאיתא, דכתב חניכתו וכו' דמשמע רק דיעבד, מיירי בסתם חניכה, שאין הכל קורין בה, רק פורתא, ובכל גווני, אף באין השמות דומין זל"ז, ובכה"ג אין לכתוב כן לכתחלה, רק בדיעבד כשר, וסיים במתניתין וכך הי' נקיי הדעת שבירושלים עושין, גם לכתחלה, באותן שהי' שמותיהן ידועים, אז שהשמות דומין זל"ז, וכן משמע מלשון דברי התו', דמקודם כתבו דחניכה רק בדיעבד כשר, ובסוף הדיבור כתבו וז"ל, וצ"ל דנקיי הדעת שבירושלים הי' שמותיהן ידועין וכו', כלומר אבל דמתניתין כתב חניכתו כשר בדיעבד, מיירי בסתם חניכה ובכל גווני, וכנ"ל, וא"כ הראי' מהא דחניכה לשם הטפל דבדיעבד כשר היא שפיר אף להמסקנא, עכת"ד ז"ל, והמה נכונים ואמיתים, ומה דמשוה המשנה הא דנקיי הדעת להא דכתב חניכתו. באומרו וכך הי' נקיי הדעת עושין, היינו לענין זה של חסרון עיקר השם בהגט, דהמשנה אשמעינן כתב חניכתו כשר, אף שאין זה עיקר השם, וכך הי' נקיי הדעת עושין אף לכתחלה שלא כתבו עיקר השם מיהו הא כדאיתא והא כדאיתא, החניכה דמתניתין מיירי בסתם חניכה, ואף שאין השמות דומין זל"ז, ולכך רק בדיעבד כשר, והא דנקיי הדעת שעשו כן לכתחלה, מיירי בחניכה שנקרא בו בפ"כ, או בשמות דומין זל"ז:

ובהיות כן, קושית התו' מהא דחניכה על הברייתא דב' שמות, וההכרח שהכריחו מזה דהברייתא לא מיירי ביש לו ב"ש במקום אחד, דבזה כשר בדיעבד גם כשכתב אחד מהם, כל זה הוא אף לפי מסקנת התו', דגם לפי המסקנא הא דכתב חניכתו מיירי בסתם חניכה ובכל גווני, ואינו כשר רק בדיעבד, וכנ"ל:

ובזה ניחא נמי מה דלכאורה קשה על דברי הנ"ל בהתו', שהכריחו מהא דחניכה להכשיר בדיעבד בב' שמות במקום אחד, דמדסתם בחניכה משמע דאיירי בכל גווני, אף בחניכה שהוא לפעמים גם שם העצם, וכנ"ל, והלא בענף ג' הכרחתי דלפמ"ש התו' והרא"ש דמיירי בחניכה שנקראת בפי כל, א"כ ע"כ חניכתה מיירי בשם חניכה כזה שלעולם אינו שם העצם, דאל"כ אמאי קרי לי' חניכה, עיי"ש, ולפי הנ"ל א"ש דהתו' והרא"ש לא כתבו זה אלא על הא דנקיי הדעת, אבל הא דכתב חניכתו וחניכתה דכשר בדיעבד, ס"ל להתו' והרא"ש דמיירי בסתם חניכה, דאינו נקרא בו בפ"כ, ובכל גווני, וכנ"ל, וא"כ אין הכרח דמיירי דוקא בחניכה שלעולם אינו שם עצם, דאפילו כשהוא לפעמים גם שם עצם, מ"מ השתא הכא דשם העצם שלה הוא שם אחר, רק קצת קרו לה בשם החניכה, משו"ה אינו נקרא רק חניכה, וכיון שאין הכרח לזה דמיירי דוקא בחניכה שאינה לעולם שם עצם, א"כ יש לנו לומר דמדסתם בכל גווני איירי, גם בחניכה שלפעמים היא שם עצם בפני עצמו, ואעפ"כ כשר בדיעבד, וא"כ היינו דב' שמות במקום אחד, וכנ"ל, ואין מהתו' שום ראי' כלל נגד סברת מהרי"ק הנ"ל, וכנ"ל:

אמנם כל זה כתבתי לפי הבנת בעל ספר דברי ישכר הנ"ל בהתו', דהא שכתבו והא דקתני בברייתא וכו' הוא קושיא על מ"ש מקודם, וממה שכתבו מקודם הכריחו דביש לו ב' שמות במקום אחד כשר בדיעבד בשם אחד, אבל באמת נלפענ"ד דהא שכתבו התו' והא דקתני בברייתא וכו' אינו בדרך קושיא על מה שכתבו מקודם, אלא בדרך ראי' אל מה שכתבו מקודם, והוא בניחותא, ונמשך למטה, ולא ממה שכתבו מקודם הכריחו דכשיש לו ב' שמות במקום אחד כשר בדיעבד בשם אחד, אלא מהברייתא עצמה הכריחו כן, כמו שכתבו למטה מדלא קתני בברייתא הי' לו ב' שמות ביהודה או ב' שמות סתם, ומברייתא זו הביאו ראי' אל מה שכתבו מקודם דבמומר כשר כשכתב שם היהדות לבד, כמו דמשמע מהברייתא דכשר בשם אחד לבד כשיש לו ב"ש במקום אחד, ומאחר שכשר בשם אחד כותבין כן במומר לכתחלה, כדי שלא להזכיר שם גיות בדת משה וישראל:

ומנא אמינא לי' לפירוש זה, מדחזינן להרשב"א והרא"ש וסה"ת והמרדכי שהביאו ג"כ דברי ר"ת אלו בענין מומר, והמעיין שם בדבריהם ז"ל יראה דכל דיבור התו' דכאן הוא הכל דברי ר"ת ותשובתו אשר השיב על מה ששאלו אותו בדבר המומר, ושם ברשב"א ורא"ש וסה"ת ומרדכי הביאו סגנון דברי ר"ת באופן זה, שהשיב חלילה להזכיר שם גיות וכו', והביא ראי' לזה מהא דחניכתו, דשם יהדות לא גרע מחניכתו, ועוד ראי' מגר ששינה וכו', ועוד ראי' שלא שנינו בברייתא הי' לו ב' שמות ביהודה או ב' שמות סתם וכו' אלא הי' לו ב"ש אחד ביהודה ואחד בגליל וכו' אבל ב' שמות במקום אחד כשר באחד, עיי"ש, הרי דלא הביא ר"ת ראי' ממומר וגר להברייתא דלא מיירי ביש לו ב' שמות במקום אחד, אלא אדרבא מהברייתא דמשמע ממנה מיני' ובי' דבב' שמות במקום אחד כשר בשם אחד הביא ראי' למומר דכשר בשם היהדות לחוד, וממילא כותבין כן לכתחלה כדי שלא להזכיר שם גיות, עיי"ש ברשב"א, ובלי ספק שגם דברי התו' הכי מתפרשים, דהלא כולם מרועה אחד נתנו, מדברי ר"ת:

וסגנון דברי התו' כך הם, בתחלה כתבו שאלו לר"ת על מומר וכו', והשיב חלילה להזכיר שם גיות וכו', והביא ראי' מתוספתא גר ששינה וכו', ושוב כתבו וכתב חניכתו וחניכתה אמרינן לקמן דכשר וכו', ור"ל דגם מזה ראי' למומר, דשם יהדות לא גרע מחניכתו, וכמ"ש הראשונים הנ"ל בשם ר"ת, והגם דהתו' קצרו בזה ולא פרשו כ"כ, מ"מ ברור ומובן לכל דכוונתם כן הוא, ושוב כתבו והא דקתני בברייתא וכו', ור"ל דגם מהברייתא ראי' להא דמומר, דהא הא דקתני בברייתא דאינה מגורשת עד שיגרש בשניהם היינו דוקא כשיש לו ב' שמות בב' מקומות, מדלא קתני היו לו ב' שמות ביהודה או ב' שמות סתם, וע"כ דכשיש לו ב' שמות במקום אחד כשר בדיעבד בשם אחד, וה"ה במומר, דיש לו ב' שמות במקום אחד, שם היהדות ושם הגיות, כשר בשם היהדות לבד, ומאחר דכשר כותבין כן לכתחלה רק שם היהדות, כדי שלא להזכיר שם גיות בתומו"י, ובזה הפירוש עולין דברי התו' בשם ר"ת ודברי הרשב"א והרא"ש וסה"ת והמרדכי בשם ר"ת בקנה אחד, ובל"ס שהפירוש בתו' כן הוא:

באופן שאין מדברי התו' הללו שום ראי' נגד סברת מהרי"ק הנ"ל בשום אופן, ומה שתמה הב"י על המהרי"ק דהא מהראי' מחניכתו ומיש לו ב' שמות במקום אחד לא נשמע להכשיר במומר היכי דנשתקע שם היהדות, דהא שם ע"כ מיירי דקורין אותו ג"כ בשם הנכתב בהגט, משא"כ במומר כשנשתקע שם היהדות לגמרי, עיי"ש, כבר כתבו ז"ל ליישב זה, דבמומר גם כשנשתקע שם היהדות חשיב כלא נשתקע, הואיל דכ"ע יודעין דהי' לו שם יהדות, ולכן הוי לעולם כקרו לי' גם עתה גם בשם היהדות, ולזה לא הי' צריך ר"ת לראי', דסברא היא, אלא דאף דהוי כקרו לי' גם בשם היהדות, ואף בקרו לי' ממש גם בשם היהדות, מ"מ שמא אינו כשר עד שיכתוב כל השמות שנקרא בו, דהיינו גם שם העיות, לזה הביא ר"ת ראי' מהא דחניכתו ומהברייתא, דמשם מוכח דכשיש לו ב' שמות במקום אחד כשר בדיעבד בשם אחד, וממילא במומר דלעולם יש לו ב' שמות במקום אחד, דאפילו נשתקע שם היהדות חשיב כלא נשתקע, כסברת מהרי"ק וכנ"ל, כשר בשם היהדות לחוד, וכיון שכשר כותבין כן לכתחלה, כדי לא להזכיר שם גיות בתומו"י, וכנ"ל:

ושרא לי' מרי' לבעל ספר דברי ישכר הנ"ל, שכתב נגד המהרי"ק שלא בהשגחה כלל, לתפוס אותו מסברת הכרס, ומדברי התו' במקומו, ולא שם לב לפני מי הוא עומד, וכן לא יעשה:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה