מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן ז · ענף יד
אמנם עדיין יש להתבונן בזה, אכתי מה הועילו רבותינו ז"ל בתקנתם הנ"ל דהעלמת הספק היכי דלפעמים שני הגיטין כשרים מעיקר הדין, ורק דנותנין ב' גיטין כדי לעשות על צד היותר טוב, כמו בספק איזה שם עיקר ואיזה טפל, דקיי"ל דאפילו כתב שם הטפל לעיקר ועל העיקר דמתקרי כשר, ואעפ"כ כותבין בזה ב' גיטין, באחד שם זה עיקר וע"ז דמתקרי, ובהשני מהפכין, שם זה לעיקר וזה לטפל, ונותן שניהם כדי לעשות עצהיו"ט, וכנ"ל, וכן בשם אלי' דקאי בי' הנוב"י התם, וכתב שם דהגט שכתוב בו אליה בכל אופן כשר, אף אם שמו מלא, ולכך מקדימין אותו הגט לכתוב וליתן אותו, כשאינו ע"י שליח, עיי"ש היטב, ורק דנותנין עוד גט בשם אליהו לעשות עצהיו"ט, דדלמא שמו מלא, וצריך לכתחלה לכתוב אותו מלא, עיי"ש:
וא"כ בשלמא כשהבעל יודע מזה שנותן אותם מחמת ספק, ומכוון שתתגרש באותו שהוא עצהיו"ט והשני יהי' כחספא בעלמא, שפיר היא מתגרשת תמיד רק באותו שהוא עצהיו"ט, בין שבא לידה בראשונה ובין בשניה, וכנ"ל, אבל כשהבעל אינו יודע מהספק, ונותן כל גט בהחלט לשם גירושין, א"כ כשנותן בראשונה הגט שכתוב בו אליה מתגרשת בו בדיעבד גירושין גמורין אף אם שמו מלא, וכנ"ל, ומה בצע במה שנותן לה אח"כ הגט שכתוב בו אליהו, מחמת ספק שמא שמו מלא ויש לעשות עצהיו"ט ולגרש גם בגט שכתוב בו השם מלא, דהא אף אם שמו מלא מ"מ כבר נתגרשה בהגט של אליה, וכנ"ל, ושוב אין שום תועלת בנתינת גט הב' כלל, דאין גירושין אחר גירושין, ואפילו ריח גירושין אין בו, וכנ"ל בארוכה בענף י"ב:
וכן בב' גיטין מחמת ספק שם עיקר וטפל הנ"ל, כיון שמגרש אותה בהחלט בגט הראשון, א"כ הרי היא מגורשת בו גירושין גמורים אף אם השני הוא הנכון והמובחר עצהיו"ט, וכנ"ל, וא"כ מה בצע בנתינת גט השני עוד, מאחר דבכל אופן שוב לא תתגרש בו כלל, דאין גירושין אחר גירושין
ובשלמא בב' גיטין מספק שאחד מהם כשר ואחד פסול, שפיר יש תועלת בנתינת הב', דשמא הראשון הוא הפסול ולא נתגרשה בו ומתגרשת בהב', משא"כ באופנים הנ"ל, שהראשון כשר מעיקר הדין איך שהוא, ובודאי נתגרשה בו, שוב אין תועלת כלל בהב' אף אם הב' הוא היותר מובחר, כיון שכבר היא מגורשת ועומדת ע"י הראשון, ושוב אינה אשתו, ואין גירושין בתר גירושין:
לכן הי' נראה לפענ"ד לכאורה דהא דהצריך הנוב"י שם בשם אלי' ב' גיטין, וכן הא דכתבו הפוסקים ליתן ב' גיטין בספק שם עיקר וטפל, אין הטעם כדי לעשות הגירושין עצהיו"ט, דמשום זה לא הי' כדאי להכניס עצמו בעסק ב' גיטין, דאין עושין כן אלא מדוחק, אלא דחששו באלה ליתן ב' גיטין משום חשש פיסול גם בדיעבד, דהגם דהנוב"י שם כתב דהגט של אליה כשר בדיעבד אף אם שמו מלא, מ"מ הכשר זה אינו בבירור ובהחלט, דהרי בנודע ששמו אליהו וכתב אליה יש פוסלין, עיין בג"פ סי' קכ"ט ס"ק קט"ז וס"ק קכ"ג ובתו"ג שם ס"ק כ"ח דרק במקום עיגון מכשירים, ולכן הגם דבלא נודע אם שמו אליהו או אליה אם כתב אליה כשר עפ"י שורת ההלכה, דהוי כעין ס"ס, שמא שמו אליה, ואת"ל אליהו, שמא כתב אליה על אליהו ג"כ כשר, מ"מ כיון דאינו הכשר ברור ומוחלט כ"כ, דכבר יכול להיות ששמו אליהו וגם דאם כתב על אליהו אליה פסול, לכן כותבין שני גיטין, אחד בשם אליהו, ואחד בשם אליה, ולא סמכינן בזה לכתחלה על הס"ס, דכיון דיש עצה בב' גיטין הוי כעין ס"ס בדבר שיש לו מתירין, דס"ל ליש פוסקים דלא אמרינן, כמבואר ביו"ד סי' ק"י ס"ח בהג"ה, והגם דלצורך יש להקל, כמ"ש שם בהג"ה, וגם כשאין הס"ס בדרך תערובות יש להקל יותר, כמ"ש בש"ך שם ס"ק נ"ו, ועיין בפרמ"ג שם ס"ק נ"ח, מ"מ הא כתב הפרמ"ג שם בס"ק נ"ו דבדרך תערובות דחמיר יותר היינו משום דאיתחזק איסורא, וכ"כ בפר"ח שם ס"ק מ"ג, עיי"ש, וא"כ י"ל דהכא נמי איתחזק איסורא דא"א, ואין להקל בו אלא לצורך, וגם הא הפר"ח שם השיג על הש"ך וכתב דהרמ"א שם מיירי גם לא בדרך תערובות, רק באיסור דאורייתא, ולזאת מחמיר בלא לצורך, עיי"ש, וא"כ פשיטא דאין להקל בנ"ד בלא לצורך, והש"ך שם ס"ק נ"ח הניח בצ"ע אם להקל בלי הפ"מ, עיי"ש, וגס הא הט"ז שם הניח בצ"ע גם עיקר דברי הרמ"א, למה הקיל כלל בזה באיסור דאורייתא אפילו לצורך, וא"כ פשיטא דמכל זה יש להחמיר בנ"ד ליתן ב' גיטין במקום שאפשר, ולא לסמוך על הס"ס:
והגם דנתינת ב' גיטין מרבה טורח והוצאה, ובכזה מבואר ביו"ד סי' ק"ב ס"ג דאין בו דין דשיל"מ, עיי"ש, מ"מ כפי הנראה ההוא דהתם לאו דכ"ע הוא, דמפשטות דברי הר"ש בפ"ב דביכורים והתו' והרא"ש בנדרים דף נ"ח ע"א שכתבו בסתם דמעשר שני הוי דשיל"מ שיכול להעלותו לירושלים או לפדותו, משמע ודאי דאף כשצריך טורח והוצאה רבה להעלותם לירושלים הוי דשיל"מ, ופשיטא דיש לחוש לדבריהם לחומר האיסור של אשת איש וליתן ב' גיטין כשאפשר, ואפילו למה שרוצה הפר"ח להתאים דבריהם עם דברי הרשב"א והתו' דפ' הזהב, דלעולם ס"ל דברחוק מירושלים הרבה דיש בו טירח והוצאה רבה להעלותם לא הוי דשיל"מ ע"י העלאה, ורק אינהו מיירי כשאינו רחוק מירושלים הרבה, דאין בו אלא טורח קצת והוצאה מועטת להעלותם, וזה הוי שפיר דשיל"מ, והיינו כתשובת מהרי"ל שהביא הש"ך שם, שמחלק בין יל"מ ע"י הוצאה מועטת למרובה, עיי"ש, מ"מ אפילו לפ"ז, אי' שוקל ואי' סופר את הטורח וההוצאה, ליתן גבול בזה בגט, איזה מקרי טורח והוצאה מרובה ואיזה מועטת, ועוד דהא הכא איתחזק איסורא דא"א, ודעת הרבה גדולי הפוסקים דלא אמרינן כלל ס"ס במקום חזקת איסור, ולזאת מסתברא ודאי דאפילו לפי מ"ש הפלתי בבית הספק דכן עמא דבר וביחוד חכמי ספרדים בתשובותיהם להתיר ס"ס גם במקום חזקת איסור דא"א, מ"מ עכ"פ במקום שיש לו מתירין, אפילו ע"י טורח והוצאות, בודאי לא יתירו ס"ס במקום חזקת איסור, והבו דלא לוסיף עלה להתיר בחזקת איסור גם במקום שיל"מ, וכעין מה שכתב הנודע ביהודה קמא חיו"ד סי' נ"ז דבמקום חזקת איסור לכ"ע צריך לברר אף שיש ס"ס, ואפילו למאן דמתיר ס"ס במקום חזקת איסור מ"מ עכ"פ כשיכול לברר צריך לברר, עיי"ש, ומשמע ודאי מדבריו דאף כשיש טורח והוצאות לברר צריך לברר לכ"ע במקום חזקת איסור, עיי"ש, ומכש"כ כשיש לו מתירין להדיא, אפילו ע"י טורח והוצאות, דלכ"ע אין מתירין מכח ס"ס במקום חזקת איסור, וא"כ בנ"ד בספק שם אליה או אליהו בודאי יש ליתן ב' גיטין במקום שאפשר, מכח חשש פסול דיעבד שיש בזה, ולא לסמוך על הס"ס, וכנ"ל:
והגם דבנ"ד י"ל דעדיף משאר ס"ס דעלמא, דבעלמא אין מתירין בספק אחד לבד בשום אופן, רק בצירוף ב' הספקות, משא"כ בנ"ד דבמקום הדחק ועיגון מכשרינן גם בספק אחד, דהיינו אפילו שמו בבירור אליהו וכתב אליה, וכנ"ל, הרי דבמקום הדחק לא מחשבינן זה לספק, רק נקטינן כן בבירור דכתב אליה על אליהו כשר, וא"כ י"ל דאפילו שלא במקום הדחק נהי דלא סמכינן ע"ז לחוד, מ"מ כשיש עוד ספק אם שמו אליהו או אליה שפיר יש להכשיר בפשיטות אם כותב אליה, אף דיש חזקת איסור והוא דשיל"מ בנתינת ב' גיטין, דזה עדיף מס"ס דעלמא, הואיל דספק אחד נוטה לבירור להקל, וכנ"ל, אמנם אין זה מוכרח כלל, די"ל מאחר דלא סמכינן ע"ז דכתב אליה על אליהו כשר אלא במקום עיגון, א"כ שלא במקום עיגון דלא סמכינן ע"ז אינו נחשב אלא לספק, ובצירוף עוד ספק לא הוי יותר משאר ס"ס דעלמא, דבמקום חזקת איסור ויש לו מתירין אפילו ע"י הוצאה וטורח אינו מהראוי לסמוך על הס"ס, וכנ"ל, ולזאת יש לכתוב בזה ב' גיטין, וכנ"ל:
ואפילו למ"ש הנוב"י שם בנידון דידי' דאליה הוי כחניכה, הואיל דנקרא כן בפי כל העולם, מ"מ גם ע"ז יש לפקפק טובא, אפילו בדיעבד, וכמו שיתבאר עוד לפנינו, וכיון שיש בזה עכ"פ חשש פסול אפילו בדיעבד, הגם דבמקום דלא אפשר בב' גיטין מכשרינן בגט של אליה לבד, מ"מ כשאפשר בב' גיטין יש ליתן ב' גיטין, כדי לצאת מידי כל ספק, ולהינצל משימצא דשימצא של חשש פסול דיעבד באיסור חמור כזה, ולכך פסק הנוב"י ליתן בזה ב' גיטין במקום שאפשר:
וכן בספק איזה שם עיקר ואיזה טפל, הגם דאנו מכשירים בדיעבד אם כתב הטפל לעיקר ועל העיקר דמתקרי, כמ"ש בסי' קכ"ט ס"ב, והוא מהריב"ש סי' מ"ג, מ"מ כבר נמצא בזה יש פוסלים אפילו בדיעבד, כמ"ש בג"פ שם ס"ק י"ג, ועיי"ש שהג"פ לא הכשיר בזה בדיעבד אלא משום ס"ס, ולזה בספק טפל ועיקר, אם לא יכתוב רק גט אחד, פלוני דמתקרי פלוני, הגם דהוא כשר לדידן בדיעבד, מ"מ כבר הוא בגדר האפשר דגט זה פסול, דשמא כתב הטפל לעיקר והעיקר לטפל, ושמא פסול בכה"ג, ולכן כותבין בזה ג"כ ב' גיטין, כדי לצאת מידי כל חשש פסול דיעבד, וכנ"ל:
ובהיות כן דכל עיקר נתינת ב' גיטין באופנים הנ"ל הוא רק לצאת מחשש פסול דיעבד, א"כ ממילא תקנה הנ"ל להעלים הספק וליתן כל גט בהחלט, תקנה מעלייתא היא, דממ"נ אם הגט שנותן לה בראשונה כשר מתגרשת בו, ואם הוא פסול מתגרשת בהשני, והגם דלפי דרך זה כבר יכול להיות ג"כ דהשני הוא המובחר עצהיו"ט וגם הראשון כשר מעיקר הדין, וא"כ מאחר דכבר נתגרשה בהראשון שוב לא תתגרש עוד הפעם בהשני שהוא עצהיו"ט, וכנ"ל, ולצאת גם ידי זה הי' יותר טוב לגלות להבעל, ושיכוון לגרש באותו שהוא כשר עצהיו"ט והאחר יהי' כחספא, דבזה מתגרשת בכל אופן רק באותו שהוא עצהיו"ט, וכנ"ל, מ"מ בשביל זה כדי לעשות עצהיו"ט אין להכניס עצמינו בחשש ברירה החמור, וכנ"ל, כן הי' נלפענ"ד בדרך רבותינו ז"ל הג"פ והנוב"י הנ"ל:
אמנם שוב ראיתי דבספק שם עיקר וטפל אי אפשר לומר כן כלל דלהכי מצרכינן שני גיטין כדי לצאת מחשש פסול דיעבד, דא"כ כש"כ כשומעים איזה שם עיקר ואיזה טפל, וכתב הטפל לעיקר ועל העיקר דמתקרי, ונתן אותו, ג"כ היינו מצריכים ליתן עוד גט אחר שיהי' כתובין בו השמות כראוי, העיקר לעיקר והטפל לטפל, כדי לצאת מידי כל חשש ספק פסול של דיעבד, וכנ"ל, וק"ו הוא, דאם בספק כתב הטפל לעיקר והעיקר לטפל כותבים עוד גט שני אחר נתינת גט הראשון בהחלט לגירושין, בהיפוך השמות מכפי שכתוב בהראשון, כדי לצאת מכל חשש ספק פסול של דיעבד, מכש"כ אם בודאי כתב הטפל לעיקר והעיקר לטפל, אף שכבר ניתן הגט לידה, הי' לנו לכתוב עוד גט בשני השמות כתיקנן וליתן לה:
ואנן לא כן שמעינן, אלא דהב"ש שם בס"ק ד' כתב דאם כתב הטפל לעיקר והעיקר לטפל ועדיין לא ניתן הגט דיש לכתוב גט אחר כהוגן, ומייתי ראי' לזה מהב"י בשם הר"פ דהצריך ב' גיטין בספק איזה שם עיקר ואיזה טפל, עיי"ש, ומשמע להדיא הא אם כבר ניתן הגט אין צריך ליתן עוד גט אחר, וכן הג"פ שם ס"ק י"ג מכשיר בדיעבד, ואינו מצריך גט אחר, עיי"ש, ואם נימא דמחשש פסול דיעבד אתו עלה להצריך ב' גיטין בספק טפל ועיקר, א"כ מאותה הראי' שהביא הב"ש מהב"י בשם הר"פ נשמע ג"כ שאף שכבר ניתן הגט שצריך עוד גט אחר כדי לצאת מכל חשש ספק בזה, וכנ"ל:
וע"כ צ"ל דהא ליתא, דכיון דקיי"ל להלכה דבדיעבד כשר כשכתב העיקר לטפל והטפל לעיקר, שוב אין צריך לחוש ולכתוב גט אחר כשכבר ניתן זה הגט, ומ"ש הב"י אליבא דהר"פ דהצריך ב' גיטין בספק טפל ועיקר, היינו לכתחלה קודם נתינת הגט, כדי לעשות הגירושין עצהיו"ט, והר"פ נתן באמת שניהם בבת אחת, כמבואר שם בב"י, והיינו דנתן שניהם לשם גירושין, שתתגרש בזה ותתגרש גם בזה בשניהם כאחת, ולית לי' פסול דב' ספרים כששניהם שלמים וכשרים, וכמ"ש לעיל בראש דברינו, וא"כ גם בכה"ג בספק טפל ועיקר יש עצה הזאת, ליתן שני הגיטין בבת אחת שניהם לשם גירושין, וא"כ מתגרשת בשניהם בב"א, ויש ביניהם המובחר, וממילא מתגרשת בו עצהיו"ט:
ומזה למד הב"ש שפיר, דבכתב הטפל לעיקר והעיקר לטפל, כשעדיין לא ניתן הגט, דיש לכתוב גט אחר, וק"ו הוא, דאם בספק טפל ועיקר צריכים לטרוח בכתיבת שני גיטין לכתחלה, כדי לעשות הגירושין עצהיו"ט, מכש"כ אם ודאי כתב הטפל לעיקר והעיקר לטפל, ולא ניתן עדיין, דצריך להטריח ולכתוב גט אחר כהוגן, כדי שיהי' הגירושין לכתחלה עצהיו"ט, אבל כשהגט שכתב בו הטפל לעיקר והעיקר לטפל כבר ניתן, כיון ששוב לא יוכל להיטיב הגירושין יותר ע"י מה שיכתוב ויתן לה עוד גט אחר עם השמות כתיקנן, כי מה דהוי כבר הוי, והרי היא מגורשת ועומדת ע"י הגט שכבר ניתן לה, ואין שום תועלת בכתיבת ונתינת גט הב', ולחשש פסול אין חוששין בזה בדיעבד כשכבר ניתן הגט, וכנ"ל, לכך אין צריך בזה לכתוב גט אחר:
וכיון שזכינו לדין, דבכתב הטפל לעיקר והעיקר לטפל אין בזה חשש פסול בדיעבד לאחר הנתינה כדי להצריך עי"ז שני גיטין, והב"י אליבא דהר"פ דהצריך שני גיטין בספק טפל ועיקר הוא רק כדי לעשות הגירושין לכתחלה עצהיו"ט, וכנ"ל, ולהיות כי זה בלתי אפשר ע"י העלמת הספק מהבעל כעצת הג"פ והנוב"י, דבזה בכל אופן היא מגורשת בגט הראשון, ושוב גט הב' הוא פועל ריק אף אם הוא המובחר, וכנ"ל, וא"כ הא דפסק הג"פ בכמה דוכתי להא דהב"י אליבא דהר"פ ליתן ב' גיטין בספק טפל ועיקר, עיי"ש בסי' קכ"ט ס"ק פ"ז וצ"ב וצ"ג, ע"כ צ"ל דכוונתו היא בזה שלא להעלים הספק מהבעל, רק אדרבא שידע הבעל שמחמת ספק איזה טפל ואיזה עיקר נותן יב' גיטין הללו, וכמו שעשה הר"פ:
והגם דבודאי אין כוונת הג"פ לעשות כמו שעשה הר"פ ממש, דהיינו ליתן ב' הגיטין בב"א שניהם לשם גירושין, דהא אנן צריכין לחוש בכזה לדעת התו' דפסול משום ב' ספרים, והגם דהג"פ כתב שם בס"ק ק"ו דנראה לו דכל הפוסקים חולקים על התו' בזה, דאם איתא להך מלתא לא הוו שתקי שאר פוסקים לומר דין זה, עיי"ש, מלבד שאין מזה הכרח כלל, דיש לומר דמשו"ה שתקי מזה משום דהוא מלתא דלא שכיח כלל, שיגרש בב' גיטין שכל אחד מהם בפני עצמו שלם וכשר, דלמה יעשה אדם כזאת להטריח עצמו בטירחא יתירה וכפולה ללא צורך כלל, ועדיפא מזה חזינן דגם עיקר הדין של פסול דב' ספרים המבואר בפשיטות בגיטין כ' ע"ב אינו מובא כלל לא ברמב"ם ולא בטור ולא בהמחבר בש"ע, עיין בסי' ק"ל, ומה יענה הרב ז"ל לזה, וכי נדחה גם עיקר הפסול דב' ספרים משום השמטה הזאת, ח"ו מלהעלות על הדעת כזאת, ועיין בחידושי הרי"מ ר"פ כל הגט בד"ה ושוב ראיתי בירושלמי, מ"ש על הק"ע בזה, ומכש"כ שאין ראי' משתיקת הפוסקים מדין דב' גיטין שלמים וכשרים דפסול, דפליגו על התו' בזה, דזה הוא ודאי מלתא דלא שכיחא כלל, וכנ"ל, וי"ל דמשו"ה שתקי מזה, אלא אפילו לפי דברי הג"פ דכל הפוסקים פליגו בזה על התו', מ"מ פשיטא דאפילו אם כן הוא מ"מ צריכין אנו לחוש לדעת התו' אשר ברור מללו דיש פסול דאורייתא בזה, ומי הוא אשר יכניס עצמו לעשות מעשה באיסור אשת איש החמורה מה שלדעת התו' מדאורייתא אינה מגורשת, והכל כדי לצאת ידי הלכתחלה של ספק טפל ועיקר, ויצא שכרו בהפסידו, אין זה אלא תימה:
אמנם כוונת הג"פ נראה פשוט, שהבעל יתן לה ב' הגיטין בזה אחר זה, ויכוון לגרש רק באחד מהם, דהיינו באותו שהוא המובחר ועצהיו"ט, אשר כתוב בו שם העיקר לעיקר ושם הטפל לטפל, והשני בין שיבוא לידה בראשונה ובין באחרונה יהי' רק כחספא בעלמא, שבאופן הזה שפיר היא מתגרשת רק באותו הגט שהוא עצהיו"ט:
והגם שבאופן הזה שוב נפלנו בחשש ברירה, וכנ"ל, מ"מ הג"פ אזיל לשיטתו בס"ק ק"ו שם, שהוכיח לעיקר כהתה"ד, דכיון דשניהם באים לצורך גירושין איש ואשה הללו שפיר הוי זה נתינה מבוררת לשם גירושין, וכנ"ל, ולפ"ז אין בזה חשש ברירה, וכמו שהאריך שם, ורק מהיות טוב כתב שם בס"ק ק"ו דמה טוב ומה נעים שלא לגלות הספק להבעל, עיי"ש, והיינו היכי דאפשר, דהיינו בב' גיטין אשר הספק הוא איזה מהם כשר ואיזה מהם פסול, משא"כ בספק טפל ועיקר, דבאמת שניהם כשרים, ורק כדי לצאת ידי הלכתחלה נותן שניהם, וזה אי אפשר רק כשיודע הבעל מהספק, וכנ"ל, שפיר יש ליתן הב' גיטין באופן הנ"ל, שידע הבעל מהספק, ויכוון לגרשה רק באותו שהוא עצהיו"ט, ואין כדאי חשש הקלוש של ברירה שיש בזה, לדחות עי"ז שלא נצא ידי חובת הלכתחלה, ונסתפק עצמינו רק בגט אחד, אשר יוכל להיות שאין כתובין בו השמות כראוי להיות לכתחלה: