אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן ז · ענף יג

ענף יב

אמנם בעיקר הדבר נכונים דברי הגאון מהר"ש ז"ל, דבשני גיטין מספק מלבד החשש דנתינה שאינה מבוררת, שחשש מהרי"א לזה במקום שאין דוחק, יש ג"כ חשש על הכתיבה והחתימה שאינן מבוררין לשם גירושין, אם הבעל והסופר והעדים יודעים מהספק, דבאיזה אופן שיהי' הספק, אם מצד עיקר הדין איזה מהם הוא כשר, אם רק מצד איך לעשות על צד היותר טוב, תמיד אין מבורר בשעת הכתובה והחתימה והנתינה איזה גט שנכתב ונחתם וניתן לשם גירושין, וכנ"ל:

וכבר העיר על זה רבינו הרמ"א בד"מ ובתשובה גם מצד הכתיבה והחתימה, וכמו שכתבתי לעיל, והגם דלא חשש לזה שם רק כשנותנם בב"א, מ"מ כתב בתשובה דיש לפקפק מצד זה גם כשנותנם בזא"ז, ולכן אין ליתן ב' גיטין כלל אפילו בזא"ז שלא במקום דוחק, וכיון שיש לפקפק בזה מצד ברירה, לזאת נהג רבינו הנודע ביהודה עצמו שלא הודיע כלל להבעל ולהסופר ולהעדים שיש בזה ספק, רק הי' מסדר גט אחד בסתם, ואחר הנתינה אמר שטעה בו, והוא פסול, וסדר גט אחר בסתם, ונמצא שב' הגיטין כל אחד ואחד מהם נכתב ונחתם וניתן לשם גירושין מבוררת, לפי דעת הבעל והסופר והעדים, וכבר קלסוה רבנן להא שמעתתא, בספר תו"ג ובישועות יעקב ועוד:

ואין להקשות דא"כ דיש עצה ע"י העלמת הספק למה אמר ר' ירמי' בגיטין דף פ"ו ע"ב על המשנה דשני גיטין שנתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו, ואמר שם רי"ר מתניתין דלא כר"א, דאי ר"א כיון דאמר ע"מ כרתי הא לא ידעי בהי מינייהו קא מגרשה, ופירש"י שם הא לא ידעי עדי מסירה בהי מינייהו מיגרשה וכו', עיי"ש, ולפי הנ"ל למה לא מוקי רי"ר המשנה אפילו כר"א, רק דמיירי המשנה שהעדי מסירה אינם יודעים כלל מהספק, ונותן שניהם לזו היינו בזה אחר זה, וכל גט לפני עדי מסירה אחרים, וכן שניהם לזו בזא"ז ולפני שני כתי עדי מסירה אחרים, באופן דבכל גט חושבים הע"מ שניתן לפניהם שזה הוא גטה בלי ספק ומתגרשת בו בהחלט, וא"כ אפילו כר"א נמי אתיא גם לדעת ר' ירמי' דס"ל דר"א בעי נתינה לשמה:

אך זה אינו, דהדבר פשוט מאוד דלרי"ר דבעי נתינה לשמה אליבא דר"א, דלשמה דכתיב בקרא אוכתב ונתן קאי, כמו שפירש"י שם, וא"כ בלי ספק דהבעל צריך ליתן לה הגט לשם גירושין מבוררים, שיהי' הוא יודע שנותן לה גט זה לשם גירושין, דהא ונתן לה אבעל קאי, שהוא צריך ליתן לה הגט לשמה, וכמו וכתב לה צריך שיהי' הכותב כותב לשמה כמו כן ונתן לה צריך להיות שהנותן יתן לשמה, אלא יען דהנתינה הזאת צריך להיות בפני עדים, ממילא צריכין ג"כ העדים לדעת זאת שנותן לה זה הגט לשם גירושין, דהונתן לה לשמה צריך להיות בפני עדים, ולכך קאמר רי"ר דלא כר"א דאי ר"א כיון דאמר ע"מ כרתי הא לא ידעי עדים, ומשום דקאמר ע"מ כרתי, וקאי בעדים, קאמר ג"כ הא לא ידעי הע"מ, אבל פשיטא דגם הבעל צריך לדעת בהי מינייהו קא מגרשה, וכנ"ל:

ותדע דהא כתב הרמב"ן בספר הזכות בפרק המגרש, ובספר המלחמות שם, דלרי"ר אליבא דר"א דבעי נתינה לשמה, אפילו כי ליכא ע"מ כלל, ומתגרשת ע"י עדי חתימה, דנמי כרתי לר"א לפי דעת הרי"ף, אעפ"כ צריך להיות הנתינה מבוררת לשמה, עיי"ש, וע"כ דר"ל דלהבעל הנותן צריך להיות מבורר, וכנ"ל, וכ"כ הרשב"א והריטב"א שם בשם הרמב"ן, עיי"ש:

ואף לדעת התו' בפ"ק דגיטין דף ד' ע"א בד"ה דקיי"ל, דאם הי' ע"ח כרתי לר"א לא הי' מזיק מה דע"מ לא ידעי בהי מינייהו מגרשה, דדל ע"מ מהכא הרי יש עדי חתימה, עיי"ש, היינו משום דס"ל להתו' דבמקום דאין צריך להיות ע"מ כרתי שוב אין צריך כלל להיות הנתינה לשמה, וא"כ ג"כ אינו מזיק כלל מה דהבעל לא ידע בהי מינייהו קא מגרשה, אבל כשע"מ כרתי, דצריך להיות הנתינה לשמה לרי"ר, פשיטא דגם הבעל צריך לדעת בהי מינייהו קא מגרשה, דהא הוא העיקר בהנתינה, וכנ"ל:

ובהיות כן כיון דהשליח שהוא במקום הבעל נתערבו לו שני הגיטין, ויודע מהספק, שוב אין שום תקנה לר"א אליבא דרי"ר שיתן שניהם לזו ושניהם לזו, דהא הוא אינו יודע בהי מינייהו קא מגרשה, וא"כ אינה נתינה מבוררת לשמה מצד הבעל:

אבל בב' גיטין מספק, ומעלימין הספק מהבעל ומהסופר ומהעדים, שפיר הוי בכל גט כתיבה וחתימה ונתינה מבוררת מצד הבעל והסופר והעדים, דהמה העיקר בזה, וכשהוא מבורר לפי מחשבתם ודעתם אין מזיק כלל מה שיש ספק בזה למסדר הגט, והוא פשוט:

ובאמת שכבר קדמו להנוב"י ז"ל בעצה הזו בספר ג"פ שם בסי' קכ"ט סוף ס"ק ק"ז, עיי"ש, אך פרט אחד שינה הנוב"י ממ"ש הג"פ שם, ששם כתב שאחר נתינת גט הא' יגלה הרב שיש לו גמגום באותו הגט וכו' ובזה אין שום חשש ברירה, בפרט בגט הא' וכו' עכ"ל, ומשמע מלשון זה דלאחר גט הא' לא יאמר לו הרב דבר שאינו אמת דהגט הא' פסול בהחלט, רק יגלה האמת שיש רק איזה גמגום על הגט, ובזה באמת לא מתוקן רק גט הא', אבל גט הב' דיודעים הבעל והסופר והעדים דלא ניתן רק מספק וגמגום שבגט הא' שוב יש בו חשש ברירה:

אמנם הנוב"י הנהיג עצמו כמ"ש שם במהד"ק, שלאחר נתינת גט הא' אמר שזה הגט לחנם נתן שטעיתי בו, עיי"ש, והיינו שפסול בהחלט, ונמצא שגם גט הב' נכתב ונחתם וניתן רק לשם גירושין בבירור, בלי שום ספק בדעתם, ומצינו כזה בחליצה שאומרים לו חלוץ לה ובכך אתה כונסה או ע"מ שתתן לך מאתיים זוז, מטעין אותו, עיי"ש ביבמות דף ק"ו, הרי דלית בכיוצא בזה משום אונאה ומדבר שקר תרחק היכי שכוונתו לקיום המצוה מחמת זה עצהיו"ט, ועיין בשערי תשובה על או"ח סי' תפ"ב ס"ק א' מ"ש בשם האגרת שמואל על רות דלצורך מצוה ושלימות נפשו מותר לפעמים להתנהג ברמיה לעת הצורך, עיי"ש, ובהיות כן דברי רבינו הנוב"י נכונים יותר בזה:

והנה לכאורה יש להבין, כיון דרבותינו ז"ל הנ"ל המציאו עצה להינצל לגמרי מחשש ברירה בנתינת ב' גיטין מחמת ספק, ע"י העלמת הספק מהבעל ומהסופר ומהעדים, ובזה גם חשש דב' ספרים ליכא כלל, דהא כוונת הבעל בכל פעם הוא בהחלט רק על גט אחד בלי צירוף חבירו כלל וכלל, וא"כ למה מרגלא בפומינו גם עתה לומר דאין ליתן ב' גיטין אלא מדוחק, והלא באופן הנ"ל אין חשש וגמגום כלל בנתינת ב' גיטין, כיון שמעלים הספק, וכנ"ל, וא"כ גם בלא דוחק יכולין ליתן ב' גיטין, כדי לצאת עי"ז מן הספק בבירור גמור:

ובאמת ראיתי בתו"ג סי' קכ"ט ס"ק כ"ו דנראה מדבריו דבאופן הנ"ל שמעלים הספק יכולים לתת ב' גיטין גם שלא מדוחק, עיי"ש, אמנם מלבד שסוגיא דעלמא אינו כן, וכנ"ל, אף גם זאת, דודאי אין לחשוב כלל דרבותינו הראשונים ז"ל שאמרו דאין לתת ב' גיטין אלא מדוחק לא עלה על דעתם הרחבה עצה הנ"ל דהעלמת הספק, ח"ו מלחשוב כן, ואם הראשונים כמלאכים וכו', אמנם גם הם ז"ל ידעו מעצה הזאת ואעפ"כ כתבו כן דאין לתת ב' גיטין אלא מדוחק:

ולכן נראה לפענ"ד דמלבד דהרמ"א כתב בתשובה הנ"ל דבסדר גיטין כתב עוד טעמים ע"ז והובא שם הכל מה שהאריכו בזו הבתראים בתשובותיהם ונימוקיהם, עכ"ל, וא"כ י"ל דאולי יש עוד טעמים בזה מה ששייכים גם בהעלמת הספק, אלא דמלבד זה אף אנן נמי תנינן בג"פ שם סוף ס"ק ק"ז, כתב וז"ל ואפשר נמי לומר דטפי עדיף שיגלה הרב מתחלה להבעל דצריך שני גיטין, שלא יוציא לעז הבעל לומר אלו ידעתי מעיקרא דהייתי צריך לסדר ב' גיטין לא הייתי מגרשה, ודומה קצת וכו', גם י"ל דהעומדים שם בתחלת הסדר וכו' והלכו להם ולא היו שם בסידור השני יוציאו לעז על סידור אותו גט, משא"כ כשיגלה הרב מתחלה דצריך שני גיטין, והמעיין יבחר, והראשון נ"ל עיקר, עכ"ל הג"פ שם, הרי דגם דרך הזה של העלמת הספק אינה סוגה בשושנים, דהגם דעי"ז נסתלק חשש ברירה וב' ספרים מ"מ שוב יש בזה חששות אחרות, וכנ"ל, עד שכתב הג"פ ע"ז והמעיין יבחר, ולזאת הגם דהג"פ והנוב"י נקטו לעיקר דרך הזה להעלים הספק, דזה עדיף, להינצל מחשש ברירה החמור, מ"מ כיון שגם בדרך הזה יש לפקפק, וכנ"ל, לזאת אין ליתן כלל ב' גיטין אלא מדוחק:

הן אמת דהחשש הב' הנ"ל של הג"פ דהעומדים שם בסידור גט הראשון יוציאו לעז, זה לא יהי' מתוקן כלל בנתינת גט אחד במקום שאין דוחק, כי מי שיראה לו להוציא לעז בזה כש"כ דיוציא לעז בנתינת גט האחד לבד, מיהו חשש הא' שכתב הג"פ שפיר יש לחוש, דיאמר הבעל אלו הייתי יודע דאהי' צריך ליתן ב' גיטין לא הייתי מתחיל לגרשה כלל, רק כשכבר נתתי גט אחד ונכנסתי לעסק הגירושין, ואח"כ נודע לי שהי' טעות בגט הא', חסתי על טרחתי שלא יהי' לריק, ונתתי גם גט הב':

וביותר יש להגדיל חשש הזה ע"י שכר הסופר והעדים שיצטרך הבעל לשלם עוד הפעם, דבשלמא היכי דפסול הגט בא מחמת הסופר או העדים, שפיר צריכים לכתוב או לחתום לו גט אחר בשביל שכר הראשון, דהא לא השלימו עדיין פעולתם, ואין מגיע להם שכר בשביל זה שעשו, משא"כ כשהם עשו פעולתם כראוי, שכתבו וחתמו כפי אשר הורה להם הרב, אשר הבעל העמיד אותו למורה דרך להם, וכבר ניתן הגט, ואם אח"כ אומר הרב שטעה, והגט פסול, מה להם להסופר ולהעדים בכך, הלא הם כבר עשו כל פעולתם כפי אשר צוה אותם הבעל, ומגיע להם שכירתם, עיין בחו"מ סי' של"ה ס"ב וג' ובסמ"ע ובנתיבות שם, ודוק, וא"כ אם הבעל רוצה שיכתבו ויחתמו לו עוד גט אחר, בודאי אינם מחויבים לעשות לו זאת בחנם, ובודאי צריך לשלם להם עבור זה אם לא ירצו באופן אחר:

ולא עוד אלא שאפילו אם ירצו הסופר והעדים להשתתף בצערו ולעשות לו עבור זה גט אחר בחנם, אעפ"כ אינו נכון כלל לעשות כן, כי בל"ס אם היו יודעים הסופר והעדים מתחלה שבגירושין אלו צריך להיות ב' גיטין, שבודאי לא הי' מסתפקים עצמם בהשכר שפסק להם עבור גט אחד לבד, כי בב' גיטין ביטול הזמן והטירחא כפול מבגט אחד, ומהיכי תיתי יותרו לו ביטול הזמן שלהם וטרחתם, ואם הוא צריך לב' גיטין ישלם עבור זה, אלא יען שהם חושבים שדי בגט אחר, וסבה אירע להבעל שטעה הרב בגט הא', לזאת יכמרו רחמיהם עליו, ומותרים נגדו שכרם עבור גט הב', וא"כ הויתור שלהם בא מכח הטעאת הרב אותם, ואיך רשאי הרב לעשות כן, ואם כי במה שנוגע לענין המצוה ויתרון הכשר הגט יכול לעשות גם ברמי', וכנ"ל, אבל במה שנוגע להסופר והעדים בענין ממון הוי זה אונאה ממש וגזל, ופשיטא שהרב אינו יוצא ידי חובתו נגדם אלא א"כ ישתדל שדוקא ישיגו שכר עבור גט הב', ולא יותרו נגדו ע"י הטעאתו של הרב, וז"פ:

ובהיות כן בודאי יש לחוש שיוציא הבעל לעז ויאמר אלו הייתי יודע זה שאהי' צריך לשלם פעמיים לא הייתי מכניס עצמי כלל בגירושין הללו, וביותר יש קפידא במקום שיש בו חסרון כיס:

ולזאת באמת נ"ל דכן יש לנהוג בזה כשהרב מעלים הספק, דכשמשוה עצמו עם הבעל על שכר טרחתו, ישער כמה ראוי ליתן להסופר ולהעדים עבור כתיבת וחתימת גט הב', ויכלול זה עם שכר טרחתו, ויאמר שכך וכך הוא רוצה עבור טרחתו, ומה יעשה הבעל, הוא מוכרח ליתן לו כמו שהוא רוצה, ואחר נתינת גט הראשון, כשיאמר הרב שהוא פסול יען שטעה בו, וצריך גט אחר, ישלם הרב שכר הסופר והעדים של גט הב', ויאמר שיען שהוא טעה בגט הא' וגרם לגט הב', לכך צריך הוא לשלם עבור גט הב', אך יקנה הרב דמי שכר הסופר להבעל, והבעל ישלם להסופר, כמ"ש בתו"ג סי' ק"ך ס"ק ו' ובהגהות שעל סדר הגט אות ט"ז, עיי"ש, ובזה אין חשש לעז של הבעל משום חסרון כיס עכ"פ:

מ"מ יש עדיין חשש הוצאת לעז של הבעל משום טרחתו ובזיונו, דיאמר אלו הייתי יודע שיהי' לי טורח וזילותא כ"כ ליתן שני גיטין לא הייתי מכניס עצמי בזה כלל לגרש, רק כשכבר התחלתי בזה חסתי על ביטול הזמן וטורח ובזיון והוצאת ממון שכבר הי' לי בגט הא' שלא יהי' לריק, ונתתי גם גט הב', ולכן כיון דגם בהעלמת הספק יש שוב חשש הזה בנתינת ב' גיטין

וגם יש באופן הזה משום בזיון הרב, כי אם יאמר הרב לאחר נתינת גט הא' שיש בו איזה גמגום וספק, כמ"ש בג"פ ותו"ג בסדה"ג, ובזה אין בזיון, כי יכול לגלות האמת, שידע מהספק מיד בתחלה, אלא שהעלים לטובת הענין, אבל בזה אין גט הב' מתוקן כלל, מאחר שיודעים מהספק, ויש בו חשש ברירה, וכנ"ל, וע"כ צ"ל כמ"ש הנוב"י דלאחר נתינת גט הא' יאמר הרב שטעה בו, והוא פסול בהחלט, וכנ"ל, וא"כ יש בזה בזיון להרב, שסידר הגט בכתיבה ובחתימה ובנתינה, וכמעט שהיתה נישאת עפ"ז, ושוב נודע לו שטעה בדין בענין השמות וכדומה, כי מהות הטעות נגלה אח"כ בעליל לכל העוסקים בגט הב', בראותם שינוי הכתיבה בהשמות וכדומה בגט הב', וא"כ היינו טעות בדין, ויש בזה בזיון להרב:

ואם יאמר הרב לגלות כל האמת אחר נתינת גט הב', כי לא טעה כלל, רק מצד ספק השמות וכדומה הי' צריך בזה ב' גיטין, ולטובת הגירושין ויתרון הכשר העלים הענין בערמה עד כה, וכן נראה מתו"ג בסדה"ג אות ר"ל שיעשה הרב כן, ובזה שוב אין בזיון:

אמנם שוב יש בזה רעותא אחרת, כי אם יפרסם הרב דרך הזה של העלמת הספק ליתרון הכשר הגירושין, א"כ בכל גט יעלה הספק בלב הסופר, וגם בלב העדים אם ידעו מדרך הזה, אולי גם בזה מטעה הרב אותנו, כי כמעט אין גט שאין בו עקולי ופשורי בענין השמות וכדומה, ויעלה הספק בלבם אולי גם בזה צריך ב' גיטין, רק הרב מטעה אותנו, כאשר עשה מאז, ונמצא כל הגיטין לא יהי' נכתבין עי"ז לשם גירושין מבוררין, ויהי' חשש ברירה בכל הגיטין, ויצא שכרו של הרב בהפסידו היותר גדול מאוד, וע"כ צריך להיות שלא יגלה זה הרב כלל, רק ישאר אצל העולם שהרב טעה בדין, ויש בזה בזיון להרב:

ובפרט אם נאמר ליתן ב' גיטין גם שלא מדוחק, א"כ יהי' ב' גיטין דבר תמידי, שכאשר יעלה על לב איזה נדנוד חשש יתנו ב' גיטין, ותמיד יאמר הרב אחר נתינת גט הא' שטעה בו, וא"כ יהי' הרב בעיני העולם כמועד לקלקל ולטעות בהלכה, וכדי בזיון, ומי זוטר בזיון ת"ח, ועל לא חמס, רק תחת רדפו טוב, וכמה קלקולים יכול לגרום זאת, שלא יהי' דבריו נשמעים בהוראה וכדומה, כי יחשבוהו לאחד מן הנבהלים, וגם בדבר זה עצמו, שכאשר יוחזק אצל הסופר והעדים לטועה תמידי כ"כ בעניני גט, יהי' בכל גט ספק אצלם אם יצלח לגירושין, כי אולי גם בו טועה הרב ויפסלנו אח"כ, וא"כ יהי' עי"ז חשש ברירה על כל הגיטין, וכנ"ל, וגם כי אם יתפשט להחמיר וליתן ב' גיטין בעילה כל דהוא גם בלא שום דוחק, וכל הרבנים מסדרי גיטין יאמרו תמיד לאחר נתינת גט הא' שטעו בו, ירגישו העולם ויאמרו איך נהיתה כזאת שכל הרבנים טועים בתמידות דוקא בעניני גיטין החמור מאוד, ולא ירגישו הטעות עד אחר הנתינה דוקא, בל"ס שדבר זה הוא תמהון גדול לשומעיו, ויחקרו וישאלו אודות זה עד שיתגלה רז הזה של העלמת הספק בעולם, ותיאפס עצה הזו לגמרי, ואדרבא יגרום עוד קלקול בכל הגיטין, כי יספקו הסופר והעדים בכל הגיטין שמא הרב מעלים הספק, וכנ"ל:

ובזה גם אפילו מי שירצה לנהוג כהג"פ והתו"ג, לומר אחר נתינת גט הא' שיש בו גמגום וספק, אעפ"כ אינו מתוקן בזה כל הנ"ל, כי ממ"נ אם יגלה האמת, שידע מהספק גם מקודם, רק שהעלימו ליתרון הכשר הגירושין, א"כ יתפרסם דרך זה של העלמת הספק להסופר והעדים, ויספקו כן בכל גט, וכנ"ל, ואם לא יגלה הרב הענין של העלמת הספק, רק יחשבו שרק עכשיו אחר נתינת הגט הרגיש הרב הספק הזה בהגט, ולא מקודם, א"כ יתחזק הרב לטועה בתמידות, וכדי בזיון וקצף, וכנ"ל:

העולה מכל הנ"ל שגם דרך הזה של העלמת הספק ג"כ אינו מסוקל כל צרכו, דהגם דמסולק עי"ז חששי דברירה וב' ספרים, מ"מ שוב יש בו חששות אחרות, ולזאת סתם הרמ"א ז"ל דאין לתת ב' גיטין אלא מדוחק, ואפילו בדרך העלמת הספק, וכנ"ל, ודלא כמו שמשמע לכאורה מדברי התו"ג דבהעלמת הספק יש ליתן ב' גיטין אפילו שלא מדוחק, אלא לא שנא, וכנ"ל:

ועכ"פ חזינן הסכמת רבותינו האחרונים ז"ל דבמקום שהדוחק מביא ליתן ב' גיטין דיותר יש לבחור בהדרך של העלמת הספק בב' הגיטין, בעצת הנוב"י ז"ל, יען שעי"ז מסולק חששי דברירה וב' ספרים החמורים, וכנ"ל:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה