אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן ז · ענף יב

ענף יא

וגם הלום ראיתי בנודע ביהודה מהד"ת חאבה"ע סי' ק"ך וקכ"א, שם הובא דברי נכדו הרב בעל יד המלך, שהתאמץ לסתור דברי זקינו מאור הגולה ז"ל הנ"ל בדברים שאינם נכונים כלל, ושרא לי' מרי', וכבר השיב לו על כל דבריו דודו הגאון מהר"ש לנדא ז"ל, עיי"ש בסי' ק"ך וקכ"ב, ודבריו נכונים, דעצת הנוב"י ז"ל היא עצה נכונה להינצל מחשש ברירה, לא לבד בהנתינה לצאת לכתחלה ידי דעת ר' ירמי' דבעי ר"א נתינה לשמה, אלא דבב' גיטין מספק יש חשש ברירה מיד בשעת הכתיבה וחתימה, דאינו מבורר אז איזה גט הוא לשם גירושין, עיי"ש:

אמנם הם שבעיקרו דבריו נכונים, וכנ"ל, מ"מ ע"י פלפולו עם הרב בעל יד המלך בא לו שנמשך ג"כ קצת אחר דבריו, והלך בדרך למרחוק, להעמיד כל יסור בניינו דמשו"ה בב' גיטין משום ספק השמות אינו מבורר גם בשעת הכתיבה והחתימה איזה גט הוא לשם גירושין, משום דלא יוכל להיות דעת הבעל ששניהם יהי' לשם גירושין, דא"כ יהי' פסול משים שני ספרים, דאף כשנותן אותם בזא"ז יש משום שני ספרים אם דעתו לגרש בשניהם, ואף שבאחד מהם אין השם נכתב כראוי, מ"מ תלוין הגירושין בנתינת שני ספרים, ואם דעת הבעל בכל אחד לשם גירושין ולגט מוחלט, פסול לדעת התו' בתירוץ הראשון אף כשנותנם בזא"ז, וע"כ צריך להיות דעת הבעל וכוונתו שאותו הגט שנכתב בו השם כראוי בו תהי' מגורשת, והשני יהי' כחספא בעלמא, ובהיות כי לא נודע איזהו שנכתב בו השם כראוי, א"כ אינו מבורר איזהו לשם גירושין, וכיון שהבעל והסופר והעדים יהי' יודעים מהספק, ומיד בשעת הכתיבה והחתימה יודעים שלא יהי' יכול ליתן שניהם לשם גירושין, משום חשש דשני ספרים, ורק אחד מהם יתן לשם גירושין, אותו שנכתב בו השם כראוי, ולא נודע איזה הוא, א"כ מיד בשעת הכתיבה והחתימה אינו מבורר איזהו לשם גירושין, ע"כ תורף דבריו שם בסי' ק"ך וסי' קכ"ב, עיי"ש:

ומה מאוד נפלאתי על דברים האלה, ולא ירדתי לסוף דעתו הרמה כלל, דלמה הוצרך לכנוס לכל הדוחקים האלה, לפסול שני ספרים גם בזא"ז, מה שאין כן דעת הפוסקים, וג כי באמת אין מציאות כלל לשני ספרים בזא"ז לפי דעתו ז"ל עצמו, וכמו שיתבאר לפנינו, וגם הוסיף עוד לפסול אף כשבאחד מהם לא נכתב השם כראוי, מה שהוא באמת תמוה למעיין ומשכיל על דבר אמת, וגם נסתר לכאורה מהא דשני גיטין שנתערבו דנותן שניהם לזו ולזו, ולא פסול משום שני ספרים, הואיל דאחד מהם פסול לזו ואחד מהם פסול לזו, וכמ"ש בטורי אבן שם ובחתם סופר שם, ויש לדחוק ולחלק, ואין להאריך:

אמנם למה לנו כל הדוחק הזה, והלא בפשיטות, אף אם נימא דבאחד פסול או כשנותן אותם בזא"ז אין שום חשש משום שני ספרים, מ"מ איך יוכלו כלל הבעל והסופר והעדים לחשוב בשעת הכתיבה והחתימה והנתינה ששניהם יהי' לגירושין, כיון שיודעים שהם באים שניהם רק משום ספק השם, וא"כ אחד מהם בודאי לא נכתב בו השם כראוי והוא פסול משום שינוי השם, דאם שמו גרשם, הגט שכתוב בו גרשון הוי שינה שמו ופסול, וכמו כן להיפוך, אם שמו גרשון, הגט של גרשם פסול, ואיך יוכלו להעלות על דעתם מחשבת הבל וריק ששניהם יהי' לגירושין, בהיותם יודעים שרק אחד מהם יצלח לגירושין והשני הוא חספא בעלמא, ושרק משום זה כותבים ב' הגיטין כדי שעי"ז יפגע באחד הכשר שבהם, ומאחר שלא נתברר אצלם איזה מהם הוא לגירושין, א"כ אינו מבורר בשעת הכתיבה והחתימה והנתינה על שום אחד מהם שהוא נכתב ונחתם וניתן לשם גירושין:

ואף בשם כמו אליה או אליהו, שכתב שם בנוב"י קמא סי' צ' דהגט של אליה לעולם כשר, אף אם שמו מלא בו', דלא גרע מחניכה, עיי"ש, מ"מ הגט של אליהו לא יוכל להיכתב ולהיחתם ולהינתן בבירור לשם גירושין, דשמא שמו חסר, והוי שינוי השם, והוא פסול.

ואף בגוונא כששניהם כשרים מעיקר הדין, ורק לעשות הגירושין על צד היותר טוב כותבין ב' גיטין, כגון מי שיש לו שני שמות, ויש ספק איזה שם הוא עיקר ואיזהו טפל, דכתבו הפוסקים לכתוב ב' גיטין, באחד זה השם לעיקר וזה טפל, ובהשני להיפוך, וזה הוא רק לעשות על צד היותר טוב לכתחלה, אף דמעיקר הדין שניהם כשרין, עיין בב"ש סי' קכ"ט ס"ק ד' ובג"פ שם ס"ק פ"ז וצ"ב וצ"ג, וא"כ לכאורה כשמגלים הדין להבעל והסופר והעדים שפיר יוכלו לחשוב בדעתם בבירור שיהי' שניהם לשם גירושין, מאחר דמעיקר הדין שניהם כשרים:

אבל לקושטא דמילתא גם בזה אי אפשר לחשוב כן, דמאחר דעיקר הכוונה בנתינת שני גיטין בנידון כזה הוא שיהי' הגירושין על צהיו"ט, ובגט שנכתבו בו השמות כראוי וכסדר כמו שצריך להיות לכתחלה תהי' מגורשת, וא"כ באיזה אופן שירצה ליתן אותם לא יוכל לחשוב שיהי' שניהם לשם גירושין, אלא שאותו שהוא על צהיו"ט יהי' לשם גירושין, והשני כניירא בעלמא, דאם יתן אותם בבת אחת, לא יוכל לחשוב בדעתו שיהי' שניהם לשם גירושין, דא"כ יהי' פסול משום שני ספרים, ואם יתן אותם בזה אחר זה, פשיטא שלא יוכל לחשוב ולא להעלות על דעתו כלל ששניהם יהי' לשם גירושין, דזה אי אפשר בשום אופן ואין לזה שום מציאות כלל שתתגרש האשה בגט הא' ואח"כ תתגרש עוד הפעם בגט הב', דאין גירושין אחר גירושין:

ולא מיבעיא אם הגט היותר כשר יגיע לידה בראשונה, ותתגרש בו עצהיו"ט, פשיטא דשוב אין שום מקום לגט השני לפעול דבר מה בענין הגירושין, דהא כבר נתגרשה בראשון עצהיו"ט, ומה חסר עוד בהגירושין דראשון שיבא השני אחריו וימלאנו, אלא אפילו אם יגיע לידה בראשונה אותו הגט שאינו מן המובחר, והגט השני יהי' אותו שהוא עצהיו"ט, אעפ"כ אין גט הב' יכול לפעול כלל וכלל בענין גירושין הללו להטיב אותם שיהי' על ידו עצהיו"ט, דמאחר דנקטינן לעיקר דגם גט הראשון כשר מעיקר הדין, והיא מגורשת בו בדיעבד, כשכבר נתנו לידה, וכנ"ל, וא"כ ע"י נתינת גט הראשון שוב אינה אשתו, והיא מגורשת ועומדת ממנו, ומה יועיל כלל נתינת גט הב' שאח"כ לאשה שאינה אשתו להטיב בזה הגירושין, כל כגון זה הוי מעות לא יוכל לתקון, ר"ל דשפיר היא מגורשת ממנו, אבל זה שלא הי' עצהיו"ט שוב אינו יכול לתקן ע"י גט הב', דבגט הב' אין שום ריח גירושין, דאין גירושין אחר גירושין:

הא למה זה דומה לתרם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה, אף שאסור לעשות כן לכתחלה, והוא נושא עליו חטא בשביל זה, כמבואר בתמורה ה' ע"א, מ"מ בדיעבד כשהפריש תרומתו תרומה, והאם יעלה על הדעת דלאחר שכבר תרם מן הרעה על היפה יהי' יכול עוד להטיב הענין של התרומה בזה, שתהי' התרומה עצהיו"ט, ע"י שיפריש עוד הפעם מן היפה, הא ודאי דלא, דמאחר שכבר היא מתוקנת ועומדת ונפטרת ע"י התרומה הראשונה שתרם עליה מן הרעה דבדיעבד תרומתו תרומה, שוב אינו חל שם תרומה כלל על מה שמפריש עוד הפעם מן היפה, והיא חולין גמורים, ומותרת לזרים, וא"כ אינו מתקן ענין התרומה בהפרשה השניה כלל, דאינו חל עליה שם תרומה כל עיקר, והחטא שחטא מתחלה בהרימו מן הרעה הוא נושא עליו, כי הוא מעות לא יוכל לתקן, וכנ"ל, וה"ה ממש בנ"ד, מאחר שכבר היא מגורשת ועומדת ממנו ע"י גט הא', ושוב אינה אשתו, ונכרי' נחשבת לו, שוב אין גט הב' יכול לפעול כלום להטיב הגירושין על ידו שיהי' עצהיו"ט, כי אין בנתינת גט הב' שום ענין גירושין כל עיקר, וכנ"ל, וזה פשוט מאוד':

שוב מצאתי כעין זה בחלקת יואב חאו"ח סי' ל"א, וז"ל שם, דלפענ"ד דאחר שאדם יצא ידי חובת המצוה בהכשר, אף שלא הי' מן המובחר, מ"מ אי אפשר לתקן זה בעשותו עוד הפעם, כיון שכבר יצא, ומה יתקן, עכ"ל, ובהשמטות שם אשר נדפסו בח"ב הביא ראי' לזה מזבחים כ"ו ע"ב דאי שלא במקומו כמקומו אמאי יחזור הכשר ויקבל, עיי"ש, וכן מצא להדיא בתשובת הריב"ש סי' פ"ב, שהשואל כתב לו שהוגד לו משם הראב"ד ז"ל, דמי שקידש אשה ע"י שליח, כשהאשה באה אח"כ אצלו צריך הוא בעצמו לקדשה מחדש, לקיים מצוה בו יותר מבשלוחו, וע"ז השיב הריב"ש, תמהני פה קדוש יאמר דבר זה, דנהי דלכתחלה צריך לקדשה בעצמו, משום דמצוה בו יותר מבשלוחו, אבל כשכבר קידשה ע"י שליח דמקודשת ועומדת לו, איזה מקום ואיזה מצוה יש לקדשה מחדש, ואין זה כי אם פעל הבטלה ויגיעה לריק, עכ"ל הריב"ש שם, ועיי"ש, הרי מבואר מכל זה כדכתיבנא, דה"ה בנ"ד. מאחר שכבר היא מגורשת ועומדת ע"י גט הא', שוב אין שום מקום לגט הב', אף שהוא יותר מובחר, והוא פעל הבטלה ויגיעה לריק:

באופן דכשנותן אותם בזא"ז אין שום אופן כלל שיהי' שניהם לגירושין, והבעל לא יוכל לחשוב כן כלל, דאינה מתגרשת אלא פעם אחד, בגט אחד, וכנ"ל:

ולהיות כי עיקר המטרה שלנו בנתינת ב' הגיטין הללו היא כדי שתתגרש בהגט היותר מובחר, וכנ"ל, לזאת ג"כ לא יוכל הבעל לחשוב שתתגרש בגט הבא לידה בראשונה, דא"כ שמא יבא לידה בראשונה הגט הגרוע, ותתגרש בו, ושוב לא תתגרש אח"כ כלל בהגט היותר מובחר, דאין גירושין אחר גירושין, וכנ"ל, ולזאת ע"כ צריך הבעל לחשוב בדעתו שבאותו הגט שהיא היותר מובחר תתגרש בו, בין שיבא לידה בראשונה ובין שיבא לידה באחרונה, והשני יהי' כחספא בעלמא, ואפילו אם יבא לידה בראשונה לא תתגרש בו, ובזה תמיד תתגרש רק בהגט היותר מובחר, ולא בחבירו כלל:

וגם בשעת הכתיבה והחתימה יודעים כן הבעל והסופר והעדים שהגירושין לא יהי' אלא בהגט שהוא עצהיו"ט, והשני יהי' כחספא בעלמא, דאחרת אי אפשר לחשוב בזה, וכנ"ל, ונמצא שאין נכתב ונחתם וניתן לשם גירושין אלא גט אחד מהשני גיטין, דהיינו אותו שהוא עצהיו"ט, וכיון שאינו מבורר איזה הוא א"כ אין כאן כתיבה וחתימה ונתינה מבוררין לשם גירושין:

ומובן ממילא דלפ"ז גם פירושו של הגאון מהר"ש לנדא ז"ל שם בדברי מהרי"ו אינו עולה יפה, עיי"ש, ומלבד זה אין להעמיס פירושו שם בדברי מהרי"ו, מה שלא נזכר בדבריו כלל, עיי"ש:

ובמה שכתבתי יתבאר מה שכתבתי לעיל דלפי דעת הגאון מהר"ש עצמו אין שום מציאות כלל לדין של שני ספרים בזא"ז, דאם באחד מהם לא נכתב השם כראוי, פשיטא דלא הוי שני ספרים, דהא שינה שמו ושמה הגט בטל מן התורה, כמ"ש הרמב"ם ובש"ע סי' קכ"ט ס"ג, ועיי"ש בב"ש ובתו"ג, ובתשובת רעק"א סי' ק"ך, וא"כ אין כאן כי אם ספר אחד, דהיינו אותו הגט שנכתב בו השם כראוי:

ואפילו אם שני הגיטין הם כשרים גמורים, ונותן אותם בזא"ז, מ"מ לא יצויר במחשבה כלל שיתן שניהם לשם גירושין, דהיינו שתתגרש בהאחד ואח"כ תתגרש עוד הפעם גם בהשני, דאיך יתכן זה להתגרש פעמיים, ואיך יוכל לעלות על דעת הבעל כלל שתתגרש בהשני אחר שכבר היא מגורשת ועומדת ע"י הראשון, ודוקא כשנותן שניהם בבת אחת יכול לחשוב שתתגרש בזה וגם בזה בבת אחת, אבל בזא"ז אי אפשר לחשוב כלל שתתגרש בהשני אחר שכבר נתגרשה בהראשון, וכיון שכן אינו מגרש כלל בב' ספרים כי אם באחד:

והגם דהרמ"א בד"מ ובתשובה הנ"ל חשש להא דב' ספרים גם כשאחד מהם פסול מדרבנן, אם שניהם כשרים מדאורייתא, אף שאינו מכוון לגרש כי אם בהכשר לגמרי, מ"מ כבר כתבתי לעיל דהיינו דוקא כשנותן ב' הגיטין מחמת ספק, דאינו יודע איזה מהם הוא הכשר, וא"כ שניהם באים לצורך הגירושין, דע"י נתינת שניהם נתברר לנו שהגיע לידה גט אחד כשר, ובזה הוי כאלו מגרש בשניהם, ולכך חשש רמ"א בזה לב' ספרים כשנותנן בבת אחת, ואפילו כשנותנן בזא"ז כתב שיש לפקפק מחמת זה, וכנ"ל, אבל כששני הגיטין הם כשרים גמורים, ונותן לה שניהם אפילו בבת אחת, אבל אינו מכוון לגרשה רק באחד מהם, כגון שאחד ארוך ואחד קצר, ואומר לה שבהארוך מגרשה והקצר נותן לה להיות בידה העתקה מהגט העקרי לראי' וכדומה, דהב' אינו בא לשום צורך גירושין, פשיטא דגם להרמ"א אין בזה שום חשש משום ב' ספרים, דהא מגרשה בבירור גירושין גמורים רק בהארוך, ואין הקצר בא כלל לאיזה צורך גירושין, וא"כ ה"ה בנ"ד כשנותן לה ב' גיטין כשרים גמורים בזא"ז, כיון שזה לא יצויר כלל שיעלה על מחשבת הבעל, אם רק אינו חסר דעה, שתתגרש בגט הא' ואח"כ תתגרש עוד הפעם בגט הב', דמי איכא גירושין בתר גירושין, וכנ"ל, וא"כ על כרחך לא יוכל להיות מחשבתו אלא שתתגרש בגט הא' והגט הב' נותן לה רק נתינה בעלמא שלא לענין שום צורך גירושין כלל, וא"כ אין כאן שום ענין כלל לחוש או אפילו לפקפק בזה משום ב' ספרים אף לדעת הרמ"א, וכנ"ל:

אמנם היכי שמגרש בשני גיטין מחמת ספק, ושניהם כשרים מעיקר הדין, רק שאנו באים לעשות על צד היותר טוב, ולא נודע איזה מהם הוא המובחר, וכן אפילו אם אחד מהם הוא פסול, רק שאין פסולו אלא מדרבנן, ומן התורה שניהם כשרים, בזה להרמ"א יש חשש משום ב' ספרים כשנותנם שניהם בב"א, אף דמכוון לגרש רק בהיותר מובחר והכשר שבהם, מ"מ עכ"פ שניהם באים לצורך הגירושין, וכנ"ל, ובהיות כן להרמ"א שפיר יש מציאות ג"כ לדין של ב' ספרים גם כשנותן אותם בזא"ז, באופן הנ"ל, היכי דשניהם כשרים, או דעכ"פ מה"ת כשרים, ונותנם בזא"ז על הספק, שתתגרש בהמובחר ובהכשר שבהם, דשניהם עכ"פ הם לצורך הגירושין, וא"כ יש בזה משום לתא דב' ספרים, אלא דהרמ"א ס"ל לעיקר דבזא"ז אינו פסול ב' ספרים, ועכ"פ פקפוק יש בזה משום ב' ספרים לפי דעתו ז"ל גם כשנותנם בזא"ז, כמ"ש בתשובה, וכנ"ל:

אבל לפי דעת הגאון מהר"ש לנדא שם, דס"ל דכשנותן שני גיטין מספק, ומכוון לגרשה רק בהיותר כשר שבהם, והשני יהי' כחספא בעלמא, שוב אין כאן חשש כלל משום ב' ספרים, אף דשניהם באים לצורך הגירושין מחמת הספק, מ"מ אינו מכוון לגרשה רק באחד מהם, עיי"ש שכן הוא דעתו בפשיטות, וכן הוא באמת דעת הג"פ בסי' קכ"ט סוף ס"ק ק"ו, עיי"ש, וא"כ לפ"ז כשנותן שני גיטין בזא"ז מחמת ספק, הגם דעפ"י עיקר הדין שניהם כשרים, אלא דכוונתו שתתגרש בהמובחר שבהם שהוא עצהיו"ט, כיון דגם באופן כזה לא יצויר כלל לחשוב אחרת אלא שתתגרש רק באותו המובחר שהוא עצהיו"ט, בלבד, דממ"נ אי אפשר לו לחשוב לגירושין גם על האינו מובחר, בין שיבא לידה באחרונה ובין שיבא לידה בראשונה, וכמו שכתבתי לעיל, א"כ גם בזה אין כאן מקום לפסול משום ב' ספרים, כיון דבכל אופן לא יוכל להיות דעתו לגרש רק בהמובחר שבהם לבד:

ומכש"כ כששניהם כשרים מה"ת ואחד מהם פסול מדרבנן, ונותן לה שניהם מספק, דאי אפשר כלל לחשוב על שניהם לגירושין, רק על הכשר לגמרי שבהם, דאין בזה חשש כלל לב' ספרים לפי דעת הג"פ ומהר"ש לנדא הנ"ל אף אם נותנם לשניהם בב"א, ואין מציאות כלל להדין של ב' ספרים לפי דעתם אלא כשנותן שני גיטין כשרים גמורים בבת אחת ומכוון לגרש בזה ולגרש בזה בבת אחת, ולא זולת זה כלל, וכנ"ל:

ובהיות כן יש להפליא מאוד על הגאון מהר"ש לנדא שם, לאיזה צורך הטריח עצמו שם להוכיח מהתו' דיש לפסול ב' ספרים גם בזא"ז, בהיות כי אין מציאות כלל לדין הזה בזא"ז לפי דעתו, וכנ"ל:

זולת אם נימא דמגרש בשני גיטין כשרים גמורים, ומכוון שגט אחד לבד לא יגמור הגירושין, רק בצירוף שניהם יחד, דלזה שפיר יש מציאות גם בזא"ז, אמנם מזה לא מיירי שם הגאון מהר"ש כלל, כמבואר שם להמעיין, וגם כי בכגון זה בודאי פסול ובטל, ואין צריך לבוא ע"ז מכח הוכחה דב' ספרים מהתו', אלא בפשוטו, דהא אין כאן בכל גט כריתות גמורה, ופשיטא שאין בזה כלום:

ואפילו לדעת הג"פ והטורי אבן הנ"ל בענף א' שכתבו לחלוק על התו' דסוטה, וס"ל דהא דממעטינן ב' ספרים היינו דוקא שגט אחד כתוב על ב' ספרים, אבל כשנותן לה ב' גיטין בב"א, שכל אחד בפני עצמו הוא שלם וכשר, מגורשת, ואין בזה משום ב' ספרים, מ"מ היינו דוקא כשכוונתו לגרשה גירושין גמורין בגט זה וגירושין גמורין בגט זה בשניהם בב"א, דכל גט וגט הוא דבר שלם וספר כריתות בפני עצמו, ואין אחד צריך לחבירו, אבל כשדעתו לגרש דוקא בשניהם יחד, שלא כל אחד ואחד בפני עצמו יעשה הכריתות, רק שניהם יעשו הכריתות, בזה גם הג"פ והט"א מודים דלכ"ע פסול משום שני ספרים, דמאחר דכל גט בפני עצמו אין בו כריתות, וצריך לוה את חבירו, א"כ הדר הוי לי' ב' ספרים, דהא זה שמעינן עכ"פ גם בגט, בגיטין כ' ע"ב, דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים, אלא דבעלי הסברא הזאת החולקים על התו' אומרים דלא קפיד רחמנא בזה במ"ש ספר כריתת אלא שכל הכריתות יהי' בספר אחד, ולא חלוק בב' ספרים, משא"כ בב' גיטין שלמים, דבכל חד איכא כריתות שלם, לית לן בה, וא"כ כשמכוון לגרש דוקא בצירוף שניהם, ולא בכל אחד לבד, הדר הוי לי' הכריתות חלוק בב' ספרים, דהגם דכל חד וחד הוא ספר שלם, אשר כתוב בו כל הכריתות, מ"מ הלא עיקר הכריתות בפועל שע"י הנתינה אינו אלא בצירוף חבירו, וא"כ הכריתות חלוק בב' ספרים, ורחמנא אמר ספר כריתת ונתן בידה, שיתן בידה רק ספר כריתות אחד ולא שנים, ועיין ברמב"ם פ"א מה' גירושין ה"ט דמזה שמעינן שצריך ליתנו לה בתורת ספר כריתות, עיי"ש, והיינו בתורת כריתות בספר אחד ולא בשנים ושלשה ספרים:

באופן שבכגון זה לא הי' צריכין התו' לאשמעינן דפסול, דזה מוכרח מהש"ס עצמו, וכנ"ל, רק התו' אשמעינן חידוש, דאפילו כשנותן לה ב' גיטין שכל אחד הוא ספר כריתות שלם בכל פרטיו ודקדוקיו, ואין אחד צריך לחבירו, אעפ"כ פסול משום ב' ספרים, דומיא דכתב לה לסוטה ב' מגילות דכתבו התו' שם, וכן כתבו התו' שם להדיא גבי גט, וז"ל וכן גבי גט אם נתן לה שני גיטין אע"ג דכל חד וחד שלם הוא וספר אחד בפני עצמו פסולין ולא מגרשא בתרווייהו משום שנים או שלשה ספרים, עכ"ל, וכל מעיין ישפוט בצדק דכוונת התו' היא היכי דנתן לה ב' גיטין כשרים על דעת שתתגרש בכל אחד מהם גירושין גמורין בשניהם בבת אחת, דבזה שפיר כל חד וחד שלם וספר אחד בפני עצמו הוא, שאין אחד צריך לחבירו, ואעפ"כ פסולין ולא מגרשא בתרווייהו משום ב' ספרים, דאי בנותן לה על דעת שתתגרש בצירוף שניהם דוקא, לאו כל חד וחד שלם וספר אחד בפני עצמו הוא, דכל אחד צריך לחבירו, ולא קרינן בי' בכל אחד ספר כריתת, א"ו כוונת התו' היא במכוון לגרשה בכל אחד בפני עצמו בשניהם כאחת, וכנ"ל, וע"ז כתבו הג"פ והט"א לחלוק עליהם, אבל במכוון לגרשה בצירוף שניהם דוקא לכ"ע פסול משום ב' ספרים, וכנ"ל:

ומכש"כ כשאין נותן לה ב' הגיטין בב"א רק בזא"ז על דעת שלא תתגרש בכל אחד מהם לבדו רק בצירוף שניהם, דאין כאן כריתות כל עיקר, דכל נתינה ונתינה היא שלא לשם כריתות גמורה, פשיטא ולא יעלה על הדעת כלל לצרף ב' הנתינות ולעשות מהם כריתות, גם בלא הטעם דב' ספרים, ואין צריך לזה שום ראי':

אבל הגאון מהר"ש שם שהוצרך להטריח עצמו ולהביא ראי' מהתו' לפסול ב' ספרים גם בזא"ז, לא מיירי כלל בכה"ג, אלא מיירי היכי שנותן לה שניהם בזא"ז ודעתו בכל אחד לשם גירושין ולגט מוחלט, וכמ"ש להדיא שם לשון זה בסי' ק"ך בד"ה הראיתי, עיי"ש:

אמנם בזה שוב יש להפליא טובא, דבשום אופן אין שום מציאות כלל שיהי' יכול הבעל לחשוב כן לגרש אותה פעמיים, לא היכי שאחד פסול, כמו בשם אלי' ואליהו דמיירי שם, ולא אפילו בשניהם כשרים, דאין גירושין אחר גירושין, וכנ"ל:

ובזה יש לתמוה ג"כ מאוד על הג"פ והט"א שכתבו לחלוק על התו', וס"ל דכשנותן שני גיטין כשרים על דעת שתתגרש גירושין גמורין בכל אחד בפני עצמו בשניהם כאחת לית בזה משום ב' ספרים ומגורשת, ואיך אפשר לומר כן, דהא כבר כתבתי דבזא"ז אי אפשר כלל שתתגרש בגט אחד כשר ואח"כ תתגרש עוד הפעם בגט הב' הכשר, דאין גירושין אחר גירושין, וא"כ איך תוכל להתגרש בכזה בב"א כלל, הא הלכה רווחא כרבה בעירובין נ' ע"א ובקידושין נ' ע"ב דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו, ומה"ט המקדש אשה ובתה כאחת אינה מקודשת אפילו אחת מהן, משום דאינן בזא"ז, וא"כ ה"נ לא חל אפילו גט אחד הואיל דאינם לתרווייהו בזא"ז, והא דלא כתבו התו' שם טעם זה על נותן ב' גיטין כשרים, היינו משום דהתו' עדיפא מיניה קאמרי דגם בזה איכא משום ב' ספרים, ולא צריכין למיתי עלה מהא דרבה, אבל הג"פ והט"א הגם דס"ל דבב' גיטין כשרים לית בי' משום ב' ספרים, אעפ"כ האיך כתבו דמגורשת, ולא חששו להא דרבה:

ולכאורה הי' אפשר לחלק, דבשלמא במקדש אשה ובתה כאחת אי אפשר לומר דעכ"פ אחת מקודשת כמו בזא"ז, משום דלא ידעינן איזהי, והי מינייהו קא מייתית והי מינייהו קא מפקת, ולכך שתיהן אינן מקודשת, אבל בב' גיטין שפיר יש לומר דעכ"פ היא מגורשת באחד מהם, וכמו בזא"ז דמגורשת עכ"פ בראשון, ואי דבב"א לא ידעינן בהי מינייהו קא מיגרשה, מה בכך, הלא קיי"ל כאביי בגיטין פ"ו דגם לר"א לא בעינן נתינה לשמה מבוררת, ולכך בב' גיטין שנתערבו נותן שניהם לזו ולזו אף דלא ידעינן בהי מינייהו קא מגרשה, עיי"ש, הרי דלא בעינן כלל לדעת באיזה גט היא מתגרשת, וא"כ ה"ה בנ"ד בב' גיטין בב"א, י"ל דהגם דאינה מתגרשת בשניהם, משום דאינן בזא"ז להתגרש בשניהם, אבל עכ"פ מתגרשת שפיר באחד מהם, כמו בזא"ז, אף דלא ידעינן בהי מינייהו קא מגרשה, דלא צריכנא לדעת זה, וכנ"ל:

אמנם אכתי קשה, דהא כתבו התו' בעירובין דף נ' ע"ב בד"ה ומר, ובמנחות דע"ח ע"ב בד"ה לקדשו, דבשוחט תודה על פ' חלות על דעת שיקדשו ארבעים מתוך שמונים אפילו לריו"ח דלית לי' ברירה קדשו, דלא צריכינן בזה לבירורין, דקדשו כל היכי דאיתנייהו בתערובתן, עיי"ש, ואעפ"כ באומר לא יקדשו ארבעים אלא א"כ קדשו שמונים, דהיינו שאומר בפירוש לכולם נתכוונתי שיקדשו, כמו שפירש"י בקידושין נ"א בד"ה לא יקדשו, לכ"ע לא קדשו כלל, ולריו"ח והכי קיי"ל, גם בסתם אמרינן לקרבן גדול קא מיכוון, דהיינו שיקדשו כל השמונים, ולא קדשו כלל, והיינו מטעם דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו, כמבואר שם בקידושין נ"א וברש"י ד"ה לא קדשו, עיי"ש, ולא אמרינן דליקדשו עכ"פ ארבעים כמו בזא"ז, ואי משום דלא ידעינן איזה הם, הלא כתבו התו' הנ"ל דלא צריכינן לבירורין בזה, אלא יוכלו להתקדש כל היכי דאיתנייהו בתערובתן, ואעפ"כ לא אמרינן כן, אלא דלא קדשו כלל, וע"כ צ"ל דהיינו טעמא, דמאחר דרצונו שיקדשו דוקא כל הפ', ולא מ' מתוך הפ', וכל הפ' א"א דיקדשו משום שאינם בזא"ז, ולכך לא קדשו כלל אפילו מ' מתוך הפ', דלזה לא הי' כוונתו, וא"כ ה"ה דיש לנו לומר כן בב' גיטין בב"א, דמאחר דכוונתו היא שתתגרש דוקא בשניהם כאחת, ולא באחד משניהם בלבד, ובשניהם כאחת א"א שתתגרש משום שאינם בזא"ז, וכנ"ל, א"כ אינה מתגרשת כלל גם באחר מהם, דלזה לא הי' כוונתו, וכנ"ל:

שוב עיינתי בחידושי הרי"מ ר"פ כל הגט שרמז למה שכתבתי בקיצור נמרץ, עיי"ש, אמנם הוסיף עוד וכתב, ז"ל דברי התו' ודאי ברורים בנותן ב' גיטין שתתגרש בשתיהם דאינה מגורשת, דמה חילוק בין ב' וג' חתיכות, שצריך לשניהם, ובין ב' גיטין שלמים, כיון שאינו רוצה שתתגרש באחד רק בשניהם, וזה א"א דהוי מגרש בב' ספרים, וכו' עד אבל בקנין כגט דצריך דעתו, ודאי כיון שאינו רוצה לגרש בא' רק בב' לא מהני, דכל אחד לבדו אינו כריתות, עכ"ל, וכוונתו נראה דאף דהתו' והט"א בודאי מיירו שכוונתו שתתגרש בזה לבדו ובזה לבדו בשניהם כאחת, ולא בצירוף שניהם דוקא, וכנ"ל, מ"מ כיון דסוף כל סוף אינו רוצה שתתגרש באחד לבד, רק בשניהם כאחת, א"כ אכתי כל גט צריך לחבירו לענין הכריתות, דהא הוא לבד אינו יכול לעשות הכריתות, כיון דהוא רוצה דוקא בשניהם, והדר הוי לי' ב' ספרים שכל אחד צריך לחבירו, וכן צ"ל ע"כ בכוונת החלקת יואב חיו"ד ס"ס ל"ד בד"ה ודע, דלעולם מודה לדברינו הנ"ל דהתו' מיירי שכוונתו שתתגרש גירושין גמורין בזה וגירושין גמורין בזה בשניהם כאחת, ואעפ"כ כיון דמ"מ אין רצונו באחד בלבד רק בשניהם יחד, אכתי נקרא שכל גט עושה חצי כריתות, דהא סוף כל סוף אינו יכול לעשות הכריתות לבדו בלא חבירו, וכן נראה להדיא מדבריו שם, עיי"ש שכתב אבל אם הבעל מרוצה שתתגרש באיזה מהם שתרצה בזה ודאי התו' מודה דמתגרשת, עכ"ל, ולא כתב רבותא יותר דאפילו כוונתו שתתגרש בזה לבדו וגם בזה לבדו בשניהם כאחת מודו התו' דמגורשת, והתו' לא מיירי רק בכוונתו שלא תתגרש בכל אחד לבדו רק בצירוף שניהם דוקא, דבזה אינו עושה כל גט רק חצי הכריתות, א"ו ס"ל ג"כ דבכזה לא איירי התו', ולא הוו צריכי לאשמעינן זה, דפשיטא, וכנ"ל, רק התו' איירי במגרש בזה לבד ובזה לבד בשניהם כאחת, דהגם דכל גט עושה כריתות שלם, מ"מ כיון דאינו יכול לעשות הכריתות בלא השני מקרי ג"כ דכל גט עושה חצי כריתות, וכנ"ל, ולזה לא כתב החלק"ו דמודו התו' אלא כשמרוצה הבעל שתתגרש באחד מהם, וכן בחידושי הרי"מ שם לא כתב דלכאורה מהני אלא באומר שתתגרש באחד מהב', עיי"ש ודוק, עכ"פ חזינן דהחידושי הרי"מ ז"ל נקט בפשיטות להכריח כדעת התו' הואיל דכוונת הבעל היא דוקא להתגרש בשניהם א"כ אחד צריך לחבירו לענין הכריתות הו"ל ב"ס:

אמנם לפענ"ד נראה דאין מזה הכרח נגד הג"ע והט"א, וגם הרי חזינן דגם התו' עצמם לא כתבו הכרח הזה לדעתם, והוצרכו להביא ראי' לזה דגם בב' שלמים אמרינן א' ולא ב' מב' כופרים וב' פירות, מה שיש מקום לבע"ד לחלוק ע"ז ולדחות, כמ"ש הטו"א, דב' כופרים וב' פירות דלא, היינו דאין צריך ב' כופרים וב' פירות, אבל לא דמזיק, עיי"ש, ולמה לא כתבו התו' בפשיטות להכריח דעתם מיני' ובי', כמ"ש בחדושי הרי"מ ז"ל, דמאחר דרצון הבעל הוא לגרש דוקא בב', ולא באחד, א"כ כל אחד צריך לחבירו, ואין בכל אחד לבדו כריתות, והוי לי' ב' ספרים. א"ו דאין מזה הכרח כלל לזה, דכיון דכוונת הבעל היא שתתגרש בכל אחד גירושין גמורין בשניהם כאחת א"כ שפיר יש בכל אחד כריתות שלם, והגם דכל אחד צריך לחבירו, ואינו יכול לעשות הכריתות בלתי חבירו, הואיל דרצון הבעל הוא שתתגרש בשניהם ולא באחד לבד, מ"מ אין זה שיור בעצם הכריתות של כל אחד ואחד, אלא מילתא אחריתא היא, וכמו בנותן גט על תנאי, הגם דהגט צריך לקיום התנאי, ובלעדו אינו יכול לעשות הכריתות, אעפ"כ אין זה שיור בהכריתות בעצם, הואיל דבקיום התנאי עושה הגט כל הכריתות, והתנאי מילתא אחריתא היא, כנודע, וכמו כן בנ"ד, הואיל דבצירוף שניהם יש בכל אחד כריתות שלם, הגם דכל אחר צריך לחבירו, הואיל דתלה כריתות של זה בכריתות של זה, שלא תתגרש באחד לבד אלא בשניהם כאחת, מ"מ לא נוכל לחשוב זה יותר מתנאי, וכמו דאמרינן בקידושין שם בשוחט תודה על פ' חלות היכי דאמר לא יקדשו מ' אלא א"כ קדשי פ', ועשה שם רש"י כלומר וכו' שבדקנוהו ואמר לכולם נתכוונתי, עיי"ש, והיינו דפשיטא דהוא אינו אומר לשון זה דלא יקדשו, דלמה יאמר כן, אלא כשאומר לכולם נתכוונתי, וא"כ אין רצונו שיקדשו מ' בלא פ', מפרשינן אנן כוונתו כאומר לא יקדשו מ' אא"כ קדשי פ', ובנ"ד נמי הוי כאומר לא יכרות אחד אלא א"כ כרתי שניהם, וא"כ הוי זה כענין תנאי, דאינו שיור בהכריתות של כל אחד ואחד, אלא מילתא אחריתא היא, אבל בעצם יש כריתות שלם בכל אחד מהם, וכנ"ל:

ודוקא בנותן ב' גיטין ומתכוון שדוקא שניהם יחד יעשו הכריתות, ולא כל אחד לבד, אז אין בכל אחד מהם כריתות שלם, רק בצירוף שניהם, וא"כ הכריתות חלוק בב' ספרים, והוי זה ממש ככותב הגט על ב' קלפים, וכנ"ל, משא"כ במתכוון שתתגרש גירושין גמורין בכל אחד מהם, רק בשניהם כאחת, שפיר יש כריתות שלם בכל אחד ואחד, ומה שתלה כריתות של זה בכריתות של זה מילתא אחריתא היא, וכנ"ל, אלא שהתו' חדשו דאפילו כשיש כריתות שלם בכל אחד ג"כ יש בו משום שני ספרים, והביאו ראי' לזה מב' כופרים וב' פירות, וע"ז חלקו הג"פ והט"א, ודחו ראיותיהם, וס"ל דהואיל דיש כריתות שלם בכל אחד אין בו משום ב' ספרים:

באופן דממ"ש בחידושי הרי"מ הנ"ל אין הכרח נגד דעת הג"פ והט"א, אך מהא דרבה שפיר קשה עליהם, דהגם אם נימא דבב' שלימים לית בי' משום ב' ספרים, מ"מ כיון שאינן בזא"ז אפילו בב"א אינו, וכנ"ל, והתו' לא הוצרכו לזה דעדיפא מיניה קאמרו דפסול משום ב"ס, משא"כ לדידהו קשיא, וכנ"ל, ועיין בתו' גיטין דמ"ב ע"א ד"ה הא ותו' זבחים ל' ע"א בד"ה דבריו:

ונחזור לענינינו, לדברי הגאון מהר"ש לנדא הנ"ל, דלכאורה דבריו תמוהין מאוד, וכנ"ל, שוב ראיתי שיש ליישב ולפרש דבריו באופן שלא יהי' תמוהין כ"כ, והוא דס"ל כסברת התה"ד הנ"ל בענף ט', דבשני גיטין מספק הגם דבאמת אינה מתגרשת רק באחד מהם, מ"מ כיון דשניהם באים לצורך גירושין הללו הוי כאלו מגרש בשניהם, ושפיר חשובים שניהם מבוררים לשם גירושין, ובפרט כשנותנם בזא"ז, וכנ"ל בענף י', וגם ס"ל כסברת הרמ"א הנ"ל, דלפ"ז שוב יש חשש דמגרש בב' ספרים, כיון דהוי כמגרש בשניהם, וכנ"ל, ולכן כתב דממ"נ איך שיחשוב הבעל בנתינת ב' גיטין כשיהי' יודע מהספק לא יהי' טוב, דאם יחשוב על' שניהם לשם גירושין, דהיינו לצורך גירושין הללו, דהוי כלשם גירושין, כסברת התה"ד הנ"ל, א"כ יהי' פסול משום ב' ספרים, דגם בזא"ז יש פסול דב' ספרים לפי דעתו, כמו שהוכיח שם מהתו', וע"כ צריך שלא יחשוב כן, רק שהכשר יהי' לשם גירושין והשני יהי' כחספא בעלמא שלא לשום צורך גירושין, ובזה שוב אין שום חשש לב' ספרים, וכנ"ל, וא"כ כיון שרק אחד בא לצורך גירושין, דהיינו הכשר שבהם, ולא נודע איזה הוא, שוב אין כאן לשם גירושין מבורר, ויש בזה חשש ברירה, כן יש לפרש בדבריו ז"ל שם, עיי"ש:

אלא שאפילו אם כן הי' כוונתו ג"כ תמוהין דבריו מאוד, דאיך תלה דבר הזה במחשבת הבעל, אם יחשוב כן או כן, דאיך יוכל הבעל כלל לחשוב אחרת ממה שהדבר הוא, דהיינו דבשני גיטין מספק הדבר ברור דאינה מתגרשת רק באחד מהם, והשני הוא כחספא או כניורא בעלמא, וכנ"ל, רק דאעפ"כ גם השני בא לצורך הגירושין, דע"י נתינת שניהם אנו יוצאין מן הספק, זאת היא עיקרא דמלתא בנתינת שני גיטין, והבעל אינו יכול לחשוב מחשבה אחרת בזה בשום אופן, כי כן הוא האמת בזה, ואין הבעל יכול כלל להטעות את עצמו ולחשוב אחרת, כי רק לזה באים ב' הגיטין, וגם כי איך שיחשוב הבעל הוא כן, ולא יוכל לשנות הדבר מכמות שהוא, דאפילו אם יחשוב על שניהם לשם גירושין, דהיינו לצורך גירושין, וכנ"ל, מ"מ ע"כ מחשבתו הוא ג"כ שבאמת תתגרש רק בהכשר שבהם והשני הוא רק כחספא בעלמא, וגם אם יחשוב שתתגרש רק בהכשר שבהם והשני יהי' רק כחספא בעלמא, מ"מ ע"כ מחשבתו הוא ג"כ דשניהם הם לשם גירושין, דהיינו לצורך הגירושין הללו, דהא האמת הוא כן, ולשם זה הוא נותן שניהם כדי לצאת עי"ז מהספק:

סוף דבר דמחשבת הבעל לא יוכל היות אחרת בזה מאשר הוא האמת, דהיינו שתתגרש רק באחד מהם, דהיינו בהכשר, או בהמובחר, והשני יהי' כחספא בעלמא, וכנ"ל, ואעפ"כ הוא נותן שניהם לצורך גירושין, לצאת עי"ז מהספק, ורק דבזה עצמו יש סברא לכאן ולכאן, אם זה הוי לשם גירושין מבוררת על שני הגיטין, הואיל דשניהם באים לצורך הגירושין, והוי כמגרש בשניהם, ושוב יש בזה חשש דב' ספרים, או דנימא כיון דלפי האמת אינה מתגרשת רק באחד מהם אין בזה משום ב' ספרים, אבל כיון שלא נודע באיזה מהם היא מתגרשת אין זה לשם גירושין מבוררת:

ודעת התה"ד לעיקר דזה מקרי נתינה מבוררת, אף כשנותן שניהם בב"א, וגם לא חשש בזה לב' ספרים, אמנם במקום שאין דוחק כ"כ ליתן ב' גיטין חשש דאולי לא הוי זה נתינה מבוררת, אף כשנותנן בזא"ז, ולכן דעתו דאין ליתן בכזה כלל ב' גיטין:

אמנם דעת הרמ"א היא, דכשנותן אותם בב"א יש בזה חשש דלא הוי כתיבה וחתימה ונתינה מבוררת, וגם יש חשש לאידך גיסא, דהוי כמגרש בב' ספרים. ולכן אף במקום שיש דוחק ליתן ב' גיטין לא יתן אותם בב"א, אלא בזא"ז, דאז יש לחשבם שניהם לשם גירושין מבוררין, וגם אין חשש בזא"ז לב' ספרים, אבל במקום שאין דוחק אין ליתן כלל ב' גיטין, אף בזא"ז, כי גם בזא"ז יש לפקפק דלא הוי לשם גירושין מבוררת, וגם מחשש דב' ספרים יש לפקפק, וכנ"ל בענף הקודם באריכות:

וכל זה תלוי בבירור הלכה, אבל מה שתלה זה הגאון מהר"ש לנדא ז"ל במחשבת וכוונת הבעל אם חושב כן או כן, אין לזה מובן כלל, כי הבעל אינו יכול לחשוב אלא אחת, דהיינו כמו שהוא, וכנ"ל, ולכן דבריו צ"ע בזה:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה