מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן ז · ענף טו
אמנם בספק שם אליה או אליהו, אשר נראה מדברי הנוב"י הנ"ל דכשהגט אינו ע"י שליח נותנין מקודם בהחלט הגט שנכתב בו אליה, בהעלמת הספק מהבעל, ואח"כ הגט שבשם אליהו, ע"כ צ"ל דס"ל להנוב"י דהגט שבשם אליה אף דכשר מעיקר הדין, כמ"ש שם, מ"מ יש בו עכ"פ חשש פסול אף בדיעבד, לענין שאם אפשר ליתן עוד גט אחר בשם אליהו, שיש לכתוב וליתן אף לאחר שכבר ניתן הגט שבשם אליה, וזה חמור יותר משם טפל ועיקר והחליף הטפל לעיקר והעיקר לטפל, דשם אחר הנתינה שוב אין חשש דיעבד בזה כדי להצריך לכתוב וליתן גט אחר, וכנ"ל, משא"כ בזה:
והגם דבש"ע בסי' קכ"ט סכ"ב כתב דבספק אם שמו אליה או אליהו וכתב אליה לא פסול, עכ"ל, ומשמע ודאי דשוב אין צריך ליתן עוד גט אחר, עיי"ש, מ"מ כבר נתקשה בזה גם הרב בתו"ג שם ס"ק כ"ח, דכיון שכתב הב"ש בסדר שמות בשם אלי', דאם שמו אליהו בוא"ו וכתב חסר פסק בס"ש דהוי שינוי השם, כי הם שני שמות כמו גרשום גרשון, עיי"ש, וא"כ למה מכשיר בספק, כיון שכתב דמן הסתם שמו אליהו, א"כ אם כתב חסר הגט בטל מדאורייתא, וספק דאורייתא הוא, עכ"ל התו"ג שם:
ואף לפי מה שפסקו הג"פ והתו"ג שם דבמקום עיגון שאי אפשר להשיג גט אחר יש להכשיר אם כתב אליה אף שידוע ששמו אליהו בקריאתו ובחתימתו, עיי"ש, מ"מ אף לפ"ז למה נקיל פ"כ בפשיטות אפילו בספק אם שמו אליה או אליהו ונתן גט בשם אליה, במקום שיש תקנה בנקל לכתוב וליתן עוד גט אחר בשם אליהו, דמלבד מה שכתבתי לעיל דאין להכשיר בזה גם שלא בשעת הדחק מכח ס"ס, ולומר ספק שמו אליה ואת"ל אליהו שמא הדין דגם בשמו אליהו וכתב אליה כשר, דכיון שיש עצה שלא לכנוס בס"ס הזה, ע"י כתיבת ונתינת עוד גט אחר בשם אליהו, הוי זה כס"ס בדשיל"מ, דבמקום חזקת איסור של א"א יש להחמיר שלא לסמוך על ס"ס הזה גם במקום טורח והפסד להתירו:
ולא דמי לכתב הטפל לעיקר והעיקר לטפל, דגם הג"פ שם הכשיר בדיעבד כשכבר ניתן הגט, ואתי עלה מטעם ס"ס. עיי"ש בס"ק י"ג, אף דאפשר ליתן גט אחר כתיקנו, מ"מ הא סיים שם הג"פ דשם גם הפוסל אינו פוסל אלא מדרבנן משום לעז, עיי"ש, וא"כ כל החשש דשם אינו אלא מדרבנן, ובזה כיון דיש ס"ס שפיר יש להקל בפשיטות כשכבר ניתן הגט, דהרי ע"י הספק הראשון אזדא לי' חזקת איסור, כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' ק"י בדיני הס"ס ס"ק ס"ד אות כ"ח, והסכים על ידו הנוב"י במהד"ק חאבה"ע סי' מ"ג, עיי"ש, וא"כ הוי ספק הב' ספק דרבנן באין חזקת איסור דנקטינן להקל, ואף דיש לו מתירין ע"י כתיבת ונתינת גט אחר, מ"מ כיון דיש בזה טורח והוצאה, שפיר יש לסמוך בזה, באיסור דרבנן במקום דליכא חזקת איסור, על פסק הש"ע ביו"ד סי' ק"ב כהרשב"א, דבמקום טורח והוצאה לא הוי דישל"מ, ועיי"ש בפר"ח ססק"ח ובפלתי סס"ק ה' דבדרבנן שפיר יש לסמוך בפשיטות על הרשב"א, ולזה דוקא כשלא ניתן עדיין הגט, דיוכל עוד לעשות שיהי' הגירושין עצהיו"ט כמו שראוי להיות לכתחלה, ע"י כתיבת ונתינת גט אחר שיהי' כתובין בו סדר השמות כראוי, צריך באמת לעשות כן לכתוב וליתן גט אחר, כדי לעשות הגירושין כמו שראוי להיות לכתחלה, ואין משגיחין בזה על הטורח והוצאה קצת שיהי' בזה, וכבר אמרו חז"ל ב"ק ט' ע"ב הידור מצוה עד שליש, עיי"ש, ומכש"כ בענין לא תעשה דחמור יותר כמ"ש באו"ח ס"ס תרנ"ו, ומה גם במה שנוגע לאיסור חמור דא"א, בודאי דאין להשגיח על הטורח והוצאה כדי לעשות ההיתר עצהיו"ט, כראוי להיות לכתחלה, אבל כשכבר ניתן הגט שכתב בו הטפל לעיקר והעיקר לטפל, דנקטינן לעיקר דמגורשת בו בדיעבד, וכנ"ל, וא"כ שוב אי אפשר להיטיב עוד הגירושין ע"י כתיבת ונתינת גט אחר כראוי לכתחלה, דאין גירושין אחר גירושין, וכנ"ל, רק דנימא יען דההיתר בדיעבד מיוסד לפי דעת הג"פ על ס"ס, דהיינו על ספק דרבנן במקום דליכא חזקת איסור, וכנ"ל, ולזה נימא הואיל דיש לו מתירין ע"י גט אחר כראוי לא נקיל בספקו אפילו בדיעבד, מטעם דשיל"מ, ונצריך גט אחר, זה לא אמרינן, דכיון דיש בזה טורח והוצאה נוכל בפשיטות בדרבנן לסמוך על פסק הש"ע הנ"ל דלא מקרי דישל"מ, וא"כ אין שום חשש בזה בדיעבד, וההיתר פשוט וברור, וממילא שוב אין שום מקום לגט אחר, וכנ"ל, ודוק:
וכל זה בכתב הטפל לעיקר והעיקר לטפל, דהואיל דכתובין בו ב' השמות בפירוש, אפילו אם יהי' בו שום חשש, אינו אלא חשש לעז דרבנן, שיאמרו לא זה הוא, עיי"ש בג"פ וברשב"א, משא"כ בנ"ד בספק שם אליה או אליהו, דיש בו חשש דאורייתא, דמאן דפסל בכתב אליה על אליהו פסל משום שינוי השם, וכנ"ל, ושינה שמו בטל מדאורייתא, כנודע, וא"כ אף כשיש ס"ס, הוי לי' ס"ס בדאורייתא במקום חזקת איסור דא"א, בודאי יש להחמיר בזה אף בדיעבד כשכבר ניתן הגט, לכתוב וליתן עוד גט אחר בשם אליהו, אף שיש בזה טורח והוצאה, כדי לצאת מכל חשש דאורייתא, וכנ"ל:
אמנם מלבד כל זה אין לחשוב זה לס"ס כלל, כיון דספק אליה או אליהו אינו ספק שקול, כמ"ש בתה"ד ופסק כן בש"ע דסתמא דמלתא נקטינן דשמו אליהו אחר הנביא ז"ל, דעיקר שמו הוא אליהו, עיי"ש, וכיון שכן הוא, לכאורה אינו ראוי להקל בספקו יותר מבודאי שמו מלא וכתב חסר, דרק במקום עיגון שאי אפשר בשום אופן להשיג גט אחר מקלינן, וכנ"ל, ועיין בסדרי טהרה סי' קפ"ז ס"ק ט"ו בד"ה אמנם, ובשב שמעתתא שמעתא א' פרק י"ח, ועכ"פ במקום שאפשר בקל לכתוב וליתן עוד גט אחר בשם אליהו, בודאי צריך לעשות כן:
והגם דהנוב"י שם לאו מהאי טעמא דס"ס אתי עלה, אלא דשם הי' עובדא שהאב הי' נקרא בפי כל אליה, וחתימתו הי' ברשימה על הי' אלי', ורק שבנו עולה לס"ת בן אליהו, אלא שדרך הש"ץ שם הי' לעשות כן בכל מי ששמו אליה, בלי חקירה וכתב הנוב"י שם דראוי ליתן בזה ב' גיטין, ושהגט שכתיב בו שם אליה הוא עיקר אצלו, דהוא כשר אף אם שמו אליהו, דשה אליה לא גרע מכינוי וחניכה, מאחר דנקרא כן בפי כל העולם, עיי"ש
ולכאורה היתר הזה דחניכתו הוא ברור ופשוט מאוד, דמשנה מפורשת היא בגיטין פ"ז ב' כתב חניכתו כשר, ולהרא"ש בחניכה שנקרא בה בפי כל יכול לגרש אף לכתחלה, אף שעולה לתורה וחותם בשם המובהק, ולדעת הב"ש שם בסי' קכ"ו ס"ק א' אין בזה חולק, עיי"ש, וא"כ לכאורה בודאי הי' ראוי להיות די בהגט של אליה לחוד, אם כבר ניתן בהחלט לשם גירושין ע"י העלמת הספק מהבעל, דבזה פשיטא דאין בו עכ"פ שום חשש פסול של דיעבד, דהא מפורש במשנה דכשר, וכנ"ל, ואדרבא הכשר שלו יותר ברור מכתב הטפל לעיקר והעיקר לטפל, דביררנו לעיל דאין בו שום חשש דיעבד כשכבר ניתן, וכנ"ל, ומכש"כ בכתב חניכתו:
אמנם עיקר הדמיון הזה לחניכתו, דשם אליה דנקרא בו בפי כל יהי' כחניכתו אף אם שמו אליהו, גם זה אינו ברור כ"כ, דכבר יש סברא גדולה לחלק ולומר דדוקא כשהשם שנקרא בו בפי כל הוא שם אחר לגמרי משם המובהק שלו, אז אמרינן דגם זה הוא שם שלו, ואם כתבו בגט כשר, הגם דשמו המובהק הוא שם אחר, מ"מ לא בשביל זה נימא דאם לא כתבו בגט הוי שינה שמו, דהא גם החניכה הוא שמו, והוא כתוב בהגט, אבל אם השם שנקרא בו בפי כל הוא קיצור משמו האמיתי, לאיזה סיבה שהיא, אם לגיגועים, או לסיבה אחרת, כמו אליה מאליהו שהוא כדי שלא לבטא ג' אותיות מהשם הקדוש ביחד, אין זה שם בפני עצמו, דנימא דיש לו ב' שמות, אחד שם המובהק, ואחד שנקרא בו בפי כל, רק דהכל הוא שם אחד, ואמיתת זה השם הוא אליהו, רק העולם מקצרים אותו בקריאתו ומשבשים אותו, ובהיות כן אם בא לכתוב שמו בגט צריך לכתוב אותו בדיוק כמו שהוא באמת, ואם כותב אותו בשיבוש כקריאת העולם י"ל דהוי בכלל שינה שמו, דבספירת דברים של הכריתות צריך שיהי' השם כתוב בדיוק, ואם נכתב בשיבוש, אף דהדרך לקרות אותו כן בשיבוש בפה, אבל אין זה דרך ספירת דברים במכתב לכתוב בשיבוש, וכבר כתב סברא זאת בתורת גיטין סי' קכ"ט בביאורים ס"ק י"ח ובחידושים ס"ק כ"א, והכניס אותה שם בדעת הב"ש, עיי"ש:
וגם הנוב"י ז"ל הרגיש בחילוק הזה, כפי הנראה במהדורא תניינא חלק אבה"ע סי' קכ"ד, ששם נשאל באשה שחותמת עצמה טאלצי, בי' לבסוף, ונקראת בפי כל טאלצא, ונכתב בגט טאלצא, וכתב השואל להכשיר, דכיון שנקראת בפי כל טאלצא לא גרע טאלצא בא' מחניכה, וכתב על זה הנוב"י וז"ל אבל אין דעתי כן, אפילו יהיבנא לי' שמה שנקרא אצל העולם מקרי חניכה, היינו מה שנרגש במבטא, כגון חזקיהו ואליהו, אבל טאלצא אין דרך העולם לדקדק בלשונם כך, עכ"ל, ועיי"ש, הרי דגם בחזקיהו ואליהו שנקראו בפי העולם חזקיה ואליה ג"כ לא כתב בהחלט דקריאת העולם מקרי חניכה, רק כתב בלשון אפילו יהיבנא לי' וכו', כאלו אין זה ברור כ"כ, וע"כ צ"ל מטעם הנ"ל, דלא דמי זה לחניכה שבמשנה, דהתם מיירי דשם החניכה הוא שם אחר לגמרי משם המובהק, משא"כ בחניכה זו שהיא בקיצור ובשיבוש משם המובהק בעצמו, אינו מוכרח כ"כ שמה שנקרא בפי העולם מקרי חניכה, וכנ"ל:
וביותר לפי מ"ש בשבות יעקב ח"א ס"ס קכ"א דהקרואים לס"ת בשם אליהו, כשקורין אותו בלשון רוב בני אדם, אינם קורין כלל במבטא אליהו, בקמ"ץ תחת היו"ד ומפיק ה', רק שמבליעין הה', וקורין אליו, כמו יו"ד במלאפו"ם, עכ"ל, למדנו מדבריו דהגם דבין מי ששמו אליה ובין מי ששמו אליהו נקרא בלשון רוב בני אדם חסר, מ"מ חילוק יש ביניהם דמי ששמו אליה נקרא בקמץ תחת היו"ד, ככתבו וכלשונו, אבל מי ששמו אליהו נקרא אליו, במלאפו"ם אצל היו"ד, רק למהירת המבטא אינו נרגש כ"כ ההפרש שבין המלאפו"ם להקמ"ץ, ואי אפשר להכיר מקריאת העולם ע"י נקודת היו"ד אם שמו מלא או חסר:
ובהיות כן, אם באמת שמו אליהו מלא, ובפי העולם נקרא חסר, ונכתב בהגט אליה, אי אפשר כלל להכשירו מטעם חניכתו, דהא הקורא הגט קורא אותו בדקדוק, בקמץ תחת היו"ד של אליה, ומאן יאמר לן דכן הוא נקרא בפי העולם בקמץ תחת היו"ד, ולא במלאפו"ם, כיון שאין השינוי הזאת נרגשת במבטא של קריאת העולם, ומסתמא יש לנו לומר שנקרא בפי העולם היו"ד במלאפו"ם, באופן שקריאת העולם משתוה עם שמו האמיתי, שהוא אליהו, וא"כ שם אליה הכתוב בהגט הוי שינוי שמו ממש, דאין זה שמו ולא חניכתו, וזה דומה ממש למ"ש הנוב"י שם דכשחותמת עצמה טאלצי ביו"ד אי אפשר כלל לומר דטאלצא בא' לבסוף הכתוב בהגט הוי חניכתה, הואיל שאינו נרגש במבטא של העולם בקריאתם אותה אם קוראים לה טאלצא או טאלצי, עייש"ה, וה"ה בנ"ד, וכנ"ל
ואין שום הכשר בזה אלא א"כ נאמר דאפילו במי ששמו אליהו, וגם אם אפילו נקרא כן בפי העולם, אעפ"כ אם כתב בהגט אליה כשר, דאין זה שינוי השם, כיון דמצינו בכתוב על אליהו הנביא ג"כ איזה פעמים אליה, וע"ז אין לסמוך אלא במקום עיגון, כשאי אפשר בשום אופן להשיג ממנו גט אחר, כמ"ש הג"פ והתו"ג הנ"ל, ובהיות כן דגם היתר חניכתו בזה אינו ברור כלל, שפיר כתב הנוב"י בנידון דידי' לכתוב וליתן עוד גט אחר בשם אליהו, אף שכבר ניתן הגט שבשם אליה בהחלט לשם גירושין, כי גם לאחר כל ההיתירים שיש בזה, ס"ס וחניכתו, אעפ"כ יש בזה עדיין חשש פסול דיעבד, לענין שיש לכתוב וליתן עוד גט אחר בשם אליהו במקום שאפשר, וכנ"ל:
ובאמת כי לולא דברי הנוב"י ז"ל הי' מקום גדול לומר בעובדא דשם שלא לכתוב אלא גט אחד בשם אליהו, דממה שחתם עצמו אלי' ברשימה אין ראי' כלל ששמו חסר, מדאין דרך לעשות רשימה לחסרון ב' אותיות, כמ"ש הב"ש בשם ס"ש, דכבר השיגו ע"ז כל האחרונים, דהא דעושין רשימה בשם אליה אינו כדי להרויח הטירחא של כתיבת האות, דנימא דוקא אות אחד ולא ב' אותיות, אלא כדי שלא לכתוב אותיות של השם י"ה יחד, וא"כ ה"ה במי ששמו אליהו ג"כ כותב מטעם זה אלי' ברשימה, וכן הוא מעשים בכל יום, וא"כ אין מזה שום ראי' כלל ששמו חסר, עיי"ש בשבות יעקב הנ"ל, ובחתם סופר ח"ב מאבה"ע סי' כ"ה, ובגט מקושר בשם אלי', וכן ממה שהי' נקרא בפי כל אליה ג"כ אין ראי' כלל ששמו חסר, דגם אותם ששמם מלא ג"כ נקראים בפי העולם אליה, ורק לס"ת נקראים אליהו, כנודע לכל, ומעולם לא שמענו מי שנקרא בפי העולם אליהו, אף אם נקרא כן לס"ת עפ"י צוויו, ובודאי הטעם כדי שלא לבטא תמיד ג' אותיות של השם הקדוש יחד, ולזאת הגם שגם להיפוך אין ראי' בנידון הנוב"י שם ששמו אליהו, מדהי' נקרא כן לס"ת, יען דהחזן דשם עשה כן לעולם בלי חקירה ודרישה, כמ"ש הנוב"י שם, מ"מ עכ"פ אין ראי' לא לכאן ולא לכאן, והדרינן לכללין דמסתמא יש לכתוב אליהו, דבודאי נקרא על שם הנביא ז"ל, דעיקר שמו אליהו, כמ"ש בתה"ד ובש"ע, ומה שנקרא בפי העולם הוא קיצור השם מאליהו, וא"צ להזכירו בהגט, כנודע:
ולא מבעיא לדעת סדר מהר"מ שהובא בב"ש בשם אלי', דאף מי שנקרא בפי כל העולם אליה, והוא בעצמו אין לו קבלה איך שמו, ולא חתם את עצמו, אעפ"כ אין כותבין רק חד גט בוא"ו, דבודאי ה"ה בנ"ד אין כותבין רק חד גט בוא"ו, וכבר כתב בטיב גיטין דמסתבר טעמי' דמהר"מ, דמאחר דמקריאת העולם אין ראי', ואכתי הו"ל ספק, א"כ אמרינן דמסתמא שמו אליהו, וקריאת העולם הוא קיצור השם, וכנ"ל, ובפרט לפי מ"ש לעיל בשם השבו"י דאותם ששמם אליהו אינם נקראים בפי העולם אליה בקמ"ץ תחת הי' רק אליו במלאפו"ם, וא"כ פשיטא שאין שום ראי' כלל וכלל מקריאת העולם, דלמהירת המבטא של העולם אי אפשר כלל לעמוד עליו אם קורין אותו אליה בקמ"ץ או אליו במלאפו"ם, ובאמת שכן נראה להדיא דעת השבו"י שם דאף שחותם עצמו ברשימה וגם נקרא בפי העולם חסר אעפ"כ כותבין מן הסתם אליהו כפסק הש"ע, עייש"ה, והיינו ע"כ אף שאין שום בירור ע"י הקריאה לס"ת דאל"כ פשיטא, ואין זה מן הסתם, א"ו כנ"ל:
אלא אפילו לדעת הב"ש שם דבכה"ג שאין ידוע לו איך שם ונקרא בפי העולם חסר כותבין ב' גיטין, עיי"ש, מ"ש נראה דבנ"ד גם הב"ש מודה דא"צ אלא גט אחד בשם אליהוא דעד כאן לא קאמר הב"ש אלא כשאין שום נדנוד ראי' ששמו אליהו, לא מהקריאה לס"ת ולא מחתימתו, ובפי העולם נקרא חסר, בזה ס"ל להב"ש דלא אמרינן מן הסתם שמו אליהו, הואיל דקריאת עולם מנגדת לזה, וחשבינן זה לספק השקול, ולכך צריך ב' גיטין, משא"כ בנידון הנוב"י דהי' האב נקרא לס"ת אליהו, וא"כ נגד קריאת העולם חסר יש הקריאה לס"ת מלא והגם שאין ראי' מוכרחת מהקריאה לס"ת, הואיל דהחזן עשה כן תמיד בלי דרישה וחקירה, מ"מ גם מקריאת העולם אין ראי' מוכרחת להיפוך, וכנ"ל, וא"כ שני ראיות הללו המנגדות זו לזו הם שוים בשוים ממש, ושוב מכריע בזה סברת התה"ד דמסתמא שמו מלא, אחר הנביא ז"ל, וגם הב"ש יודה בכזה שלא לכתוב אלא גט אחד בשם אליהו:
באופן שהי' נראה דבנידון של הנוב"י לא הי' צריך אלא גט אחד בשם אליהו, ואם נתגרשה בגט בשם אליה, אי אפשר להכשיר רק במקום עיגון, שאי אפשר להשיג גט אחר, מאחר דנקטינן לעיקר ששמו אליהו, וא"כ הכינוי שלו הוא אליו במלאפו"ם, ולא אליה בקמ"ץ, וכנ"ל בשם השבו"י, וא"כ הוי אליה שינוי השם לכאורה, אלא דבמקום עיגון מכשרינן בזה, כמ"ש הג"פ והתו"ג, וכנ"ל:
אמנם מי יבא אחרי הככעב הנוב"י, שכתב בנידון דידי' הנ"ל ליתן ב' גיטין, אחד בשם אליה ואחד בשם אליהו, ושהגט שבשם אליה הוא עיקר אצלו, ונראה בדעתו ז"ל שלא רצה לסמוך למעשה על מ"ש בש"ע דבסתם יש לכתוב אליהו דמסתמא נקרא אחר הנביא ז"ל, הואיל דמצינו ג"כ אנשים אחרים בדברי הימים שהי' שמם אליה, ובודאי צאצאיהם נקראו על שמם, ומי יודע כמה וכמה אבות משפחות שהיו אז אשר הי' שמם אליה, וצאצאיהם נקראים אחריהם, ולזאת קשה לסמוך בזה למעשה על סברת התה"ד אשר הש"ע פסק כמותו, דסתמא דמילתא האחרונים כולם או רובם לא נקראו אלא על שם אליהו הנביא ז"ל, דאין זה מוכרח, דאולי נקראו הרבה חסר על שם אבי המשפחה שלהם, וזה הוא ג"כ דעת המהרי"ו שהובא שם בב"ש בשם אלי' שכתב בספק שם אליה או אליהו לכתוב ב' גיטין, ולא ס"ל לסמוך על סברת התה"ד המובא בש"ע דמסתמא שמו מלא, אלא מחשיב זה לספק, ולכך צריך ב' גיטין, וכן משמע בג"פ שם ס"ק קט"ו דס"ל דהמהרי"ט פליג בזה על הש"ע, ולא כמ"ש הב"ש שם להשוות דברי המהרי"ט עם הש"ע אלא דהמהרי"ט מיירי בנקרא בפ"כ חסר והוא בעצמו אינו יודע איך שמו דבזה גם להש"ע צריך ב' גיטין, דכבר כתבתי לעיל בשם הט"ג דבזה מסתבר דעת סדר מהר"ם דגם בזה א"צ אלא גט אחד בשם אליהו לדעת התה"ד והש"ע, אלא דהעיקר בזה כדמשמע מהג"פ שם דהמהרי"ט פליג בזה על הש"ע, וכנ"ל, וכן ס"ל לרבינו הנוב"י כהמהרי"ט, ולכך הצריך שם ב' גיטין, וגם ס"ל דהעיקר הוא הגט שבשם אליה, ומהטעם שכתב שם, דמאחר דמחשיב זה לספק אם שמו אליה או אליהו, א"כ הגט שבשם אליהו יש בו ספק פסול, דשמא שמו חסר וא"כ הוי אליהו שינוי השם, משא"כ הגט שבשם אליה אף אם שמו מלא ג"כ כשר הואיל דנקרא בפי כל חסר, א"כ הוי שם אליה כחניכתו, והיינו משום דהוא ז"ל לא נחית להא דהשבו"י הנ"ל דיש חילוק בקריאת העולם בין מי ששמו אליהו ובין מי ששמו אליה, דזה במלאפום אצל היו"ד וזה בקמ"ץ תחת היו"ד, אלא ס"ל דבין כך ובין כך המבטא של העולם אחד הוא, בקמ"ץ תחת היו"ד, וכמו שנראה מדבריו שבמהדורא תנינא סי' קכ"ד הנ"ל, וגם הכריע לעיקר דהגם דאליה הוא הקיצור משם אליהו מ"מ הוי כחניכה, ולזאת כתב דהגט שבשם אליה כשר אף אם שמו אליהו:
אמנם זה הוא מעיקר ההלכה בדיעבד כשאי אפשר בקל ליתן גט אחר, אבל כשאפשר ליתן עוד גט בשם אליהו ס"ל להנוב"י ז"ל דצריך לעשות כן, אף אם כבר ניתן הגט שבשם אליה, יען דאין ההכשר שלו פשוט כ"כ, וכנ"ל, ולזה ס"ל להנוב"י ליתן ב' גיטין בהעלמת הספק מהבעל, והראשון יהי' אותו שבשם אליה, ואף דכשמגרש בו בהחלט היא מגורשת מעיקר ההלכה עפ"י הכרעת הנוב"י, אעפ"כ צריך לכתוב עוד גט בשם אליהו וליתן לה, דעכ"פ יש בזה חשש פסול דיעבד לענין דאם אפשר בקל ליתן עוד גט בשם אליהו דצריך ליתן אף דכבר ניתן הגט שבשם אליה, וזה חמור יותר מהחליף שם טפל לעיקר והעיקר לטפל, וכנ"ל:
וכיון דחזינן דאף דבשם אליה יש חשש פסול דיעבד אעפ"כ לא הצריך הנוב"י ב' גיטין אלא היכי דאפשר בהעלמת הספק, אבל כשהוא ע"י שליח להולכה דא"א בהעלמת הספק, רק לגרש מהספק בהיותר כשר שבהם, כתב הנוב"י שם דכדי שלא לכנוס בחשש ברירה להספיק עצמו בגט אחד בשם אליה, עיי"ש, וא"כ מכש"כ בספק טפל ועיקר דקיל, דאין בו שום חשש פסול דיעבד, רק דהספק נוגע איך לעשות הגירושין לכתחלה מן המובחר ועצהיו"ט, וכנ"ל, בודאי דלא הי' הנוב"י מכניס עצמו בכזה בחשש ברירה, ליתן ב' גיטין ולגלות הספק להבעל כדי שיהי' דעתו לגרש בהמובחר שבהם, וגם א"א לומר דנתן בזה ב' גיטין בהעלמת הספק מהבעל, דא"כ איך שהוא כבר נתגרשה בהחלט בהגט הראשון, ושוב הגט הב' הוא פועל ריק לגמרי אף אם הוא המובחר, דשוב לא תוכל להתגרש בו כלל, דאין גירושין אחר גירושין, וכנ"ל, וחשש פסול דיעבד אין כאן לאחר הנתינה של גט הראשון, וכנ"ל, וא"כ גט השני למה הוא בא, וע"כ צ"ל דבאמת לא נתן הנוב"י ב' גיטין כלל בספק טפל ועיקר, ורק הסתפק עצמו בגט אחד, דמאחר שאין תועלת בזה בב' הגיטין אלא א"כ לגלות הספק ולהכניס עצמו בחשש ברירה, והנוב"י חשש בזה טובא לחשש ברירה, וכנ"ל:
ודוקא הר"פ דלא ס"ל כהתו' בהא דב' ספרים הי' יכול לעשות בזה לכתחלה עצהיו"ט, ע"י מה שנתן שני הגיטין בבת אחת ושניהם לשם גירושין, וא"כ אין בזה שום חשש ברירה, דמתגרשת בשניהם כאחת, וכנ"ל, משא"כ לדידן דצריכין אנו לחוש הרבה לדעת התו' דכזה פסול מחמת פסול דב' ספרים, וא"כ א"א באופן אחר לצאת בזה עצהיו"ט רק לגלות הספק להבעל ויהי' דעתו לגרש רק בהמובחר שבהם, וכיון שבזה שוב יש חשש ברירה, ע"כ א"א לנו לצאת בזה שיהי' עצהיו"ט, וע"כ צריכין אנו להסתפק בזה רק בגט אחד בלבד, דאיך שיהי' אפילו שהחליף בו העיקר לטפל והטפל לעיקר ג"כ מגורשת בו בדיעבד עכ"פ אחר שכבר ניתן, וכנ"ל, ודבר שאי אפשר כדיעבד דמי כנודע:
ומעתה נפשט הספק שנסתפקנו לעיל בהא דקיי"ל דאין ליתן ב' גיטין אלא מדוחק, אם אפילו במקום דאין בו שום חשש פסול דיעבד רק דא"א לברר איך לכתוב לכתחלה ג"כ חשבינן לדוחק ונותנין ב' גיטין, או לא, ולפי מ"ש לעיל יהי' תלוי זה בפלוגתא בין הג"פ ובין הנוב"י, דמאחר שאי אפשר בכגון זה לצאת ידי הלכתחלה אלא א"כ יגלה הספק להבעל ויהי' דעתו לגרש רק בהמובחר שבהם, וכנ"ל, ויש בזה חשש ברירה ולדעת הג"פ לא משגחינן בזה להחשש של ברירה, דאינו חשש חמור כ"כ כדי לדחות ידי הלכתחלה משום חשש זה, ומשו"ה פסק בספק טפל ועיקר ליתן ב' גיטין, וכנ"ל, אבל דעת הנוב"י דחשש ברירה בזה הוא חשש חמור, ולכן ס"ל דאף כשיש איזה חשש פסול דיעבד כספק אליה או אליהו, כשאי אפשר בהעלמת הספק יש להסתפק עצמו בגט אחד, ולהעמיד הדבר על עיקר הכרעת הלכה, ולא להכניס עצמו בהחשש החמור של ברירה, ומכש"כ דדחינן לנתינת ב' גיטין ע"י החשש של ברירה היכי דאין שום חשש פסול דיעבד, רק חשש לכתחלה, כמו בספק טפל ועיקר, ונסתפק עצמינו רק בגט אחד הכתובים בו ב' השמות בדרך עיקר וטפל, שאיך שהוא מגורשת בו בדיעבד בלי שום חשש, וכנ"ל:
והגם דעדיין יש לומר דהא דהסתפק עצמו הנוב"י שם בגט אחד ע"י השליח להולכה, היינו משום דגם בלא זה כבר נתן המומר שם ב' הגיטין להשליח לקבלה, אשר מנתה האשה את מי שיבחר הרב, כמבואר שם בתשובה ובהתשובה שלאחריה, עיי"ש, מ"מ המעיין שם יראה דלאו מהאי טעמא אתי עלה הנוב"י, רק יען דע"י שליח להולכה שא"א בהעלמת הספק יש חשש ברירה לזאת דרכו תמיד למנוע ב' גיטין ע"י שליח, ובוחר יותר להכריע את הספק ולהסתפק בגט אחד, ולזאת גם בנידון דשם יתן ע"י שליח להולכה רק גט אחד בשם אליה, דזה הוא עיקר אצלו, כן הוא כוונת הנוב"י להמעיין שם היטב, ולא הזכיר שם כלל לצרף לזה לסניף הא דנתן מקודם הב' גיטין ע"י השליח לקבלה, עייש"ה, הרי דבשביל החשש של ברירה יש להסתפק בגט אחד בשם אליה, ומכש"כ בספק טפל ועיקר דע"י החשש של ברירה יש להסתפק בגט אחד, וכנ"ל:
אמנם האמת אגיד שאחר כל הטורח הזה עדיין לא נתיישבו לי דברי הנוב"י כל צרכן, במה שנראה מדבריו שם דאם לא הי' צריך לחזור וליתן הגט בתורת שליח להולכה הי' נותן בהעלמת הספק בראשונה הגט שבשם אליה ואח"כ הגט שבשם אליהו, ומטעם דהגט שבשם אליה כשר אף אם שמו מלא, משא"כ הגט שבשם אליהו אם שמו חסר הוא פסול, עיי"ש, וקשיא לי טובא דאדרבה היא הנותנת, דמשום האי טעמא גופי' הי' ראוי ליתן מקודם הגט שבשם אליהו, דאז ממ"נ אם שמו אליהו שפיר היא מתגרשת בגט זה, ואם שמו אליה וא"כ אינה מתגרשת בו ממילא מתגרשת בהשני שנכתב בו השם אליה, וא"כ ממ"נ היא מתגרשת באותו הגט שנכתב בו השם כראוי, והגירושין הם על צד היותר טוב בכל אופן, משא"כ אם נותן מקודם הגט שבשם אליה א"כ זה שפיר אם באמת שמו אליה אזי מתגרשת בו בשם האמיתי עצהיו"ט, אבל אם שמו אליהו, ואעפ"כ היא מתגרשת בדיעבד בהגט שבשם אליה מעיקר ההלכה, א"כ ממילא שוב אינה מתגרשת כלל בהגט שנכתב בו שמו האמיתי אליהו, דאין גירושין אחר גירושין, וכנ"ל, ונמצא דלפי צד זה אין הגירושין עצהיו"ט בשמו האמיתי כפי הראוי להיות לכתחלה:
והגם דכתבנו לעיל דאעפ"כ יש תועלת בגט השני שבשם אליהו לענין חשש פסול דיעבד שיש בהגט שבשם אליה היכי דאפשר בגט אחר, דחיישינן שמא לא נתגרשה בהגט שבשם אליה ואזי היא מתגרשת בהגט שבשם אליהו, מ"מ לפי הצד דנקטינן לעיקר דהיא מתגרשת בהגט שבשם אליה אף אם שמו מלא א"כ שוב אינה מתגרשת כלל בהגט שנכתב בו שמו האמיתי אליהו, מאחר דכבר נתגרשה בהגט שבשם אליה, ונמצא דלפי צד זה אין הגירושין עצהיו"ט בשמו האמיתי, וא"כ הלא יותר טוב להקדים הגט שבשם אליהו, דאז בכל אופן היא מתגרשת בהגט שנכתב בו שמו האמיתי, וכנ"ל:
ועד כאן לא כתבו הפוסקים בב' גיטין מספק ליתן בתחלה הגט שנראה לו להרב יותר כשר, וכמ"ש הרמ"א שם בסי' קכ"ט סי"ט, אלא לפי דרכם שהי' מגלין שמשום הספק נותנין ב' גיטין, והיו אומרים להבעל שיכוון לגרשה באותו הגט שהוא עצהיו"ט אשר כתוב בו השם כראוי, וכנ"ל בענף ח', שבאופן זה תמיד היא מתגרשת רק בהגט שהוא עצהיו"ט, אף שבא לידה באחרונה והראשון כשר בדיעבד בכל אופן, מ"מ כיון שהגט שהוא עצהיו"ט הוא הב' א"כ לא הי' כוונתו לגרש בהראשון רק בהב', ולזאת מתגרשת רק בו שהוא עצהיו"ט, ומאחר דבאופן כזה תמיד היא מתגרשת באותו שהוא עצהיו"ט מהיכי תיתי לא יתן בתחלה הגט הנראה יותר כשר להרב, דהא אין שום רעותא בזה עי"ז, וכן אם אפילו נותנין ב' הגיטין בהעלמת הספק, והבעל מכוון בכל גט לגרשה בו בהחלט, כעצת הנוב"י, וגט אחד נראה יותר כשר להרב. לא משום שזה הגט הוא כשר בדיעבד בכל אופן ולא השני, אלא משום דנראה יותר דשמו האמיתי הוא כמו שכתוב בגט הזה, ג"כ יש להקדים נתינת גט הזה, דממ"נ אם האמת הוא כמו שנראה לנו שזה הוא שמו האמיתי מתגרשת בו עצהיו"ט, ואם אולי על צד הרחוק אין זה שמו האמיתי רק כמו שכתוב בגט הב', אזי אינה מתגרשת בגט הראשון, ושוב מתגרשת בגט הב' עצהיו"ט בשמו האמיתי, משא"כ בנידון הנוב"י בהגט שבשם אליה דלא משום שנוטה יותר דכך הוא שמו האמיתי מחשיבו הנוב"י לעיקר, רק מחמת דהוא כשר בכל אופן אף אם שמו מלא, משא"כ הגט שבשם אליהו דאם שמו חסר הוא פסול, וזה שפיר מועיל לענין הכרעת הספק, דבמקום שהצורך מביא להסתפק בגט אחד מכריעין יותר לכתוב שם אליה, יען דהוא כשר בדיעבד בכל אופן, משא"כ שם אליהו, וכנ"ל, אבל כשנותנין בזה ב' גיטין, ובהעלמת הספק, אדרבא יותר יש להקדים הגט שבשם אליהו דאינו כשר בכל אופן, דעי"ז שפיר היא מתגרשת בכל אופן ע"י נתינת ב' הגיטין הללו באותו שהוא עצהיו"ט ממ"נ, וכנ"ל, משא"כ אם מקדימין נתינת הגט שבשם אליה דכשר בדיעבד בכל אופן, יש בזה צד דאינה מתגרשת באותו הגט שהוא עצהיו"ט, הכתוב בו שם האמיתי, וכנ"ל:
ולזאת נראה לפענ"ד הקלושה דבאמת יש להקדים בעובדא דהנוב"י הגט שבשם אליהו, בכל ענין, אף כשנותן הגט מידו לידה, אף לפי הכרעת הנוב"י דהגט שבשם אליה הוא עיקר, וכנ"ל, מלבד מה שכתבתי לעיל דיש מקום גדול לומר דאדרבא הגט שבשם אליהו הוא העיקר, דיותר נוטה שזה הוא שמו האמיתי, וכנ"ל, דלפ"ז בודאי יש להקדימו:
הכלל היוצא לנו מכל הנ"ל:
א.
דבמקום שהדוחק מביא ליתן ב' גיטין יש לנהוג כעצת הנוב"י ז"ל, להעלים הספק מהבעל ומהסופר ומהעדים, ואחר נתינת גט הראשון יאמר הרב שטעה בהגט והוא פסול, ויסדר גט השני ויכתבו ויתן אותו, והרב כשמשוה עצמו קודם כתיבת גט הא' עם הבעל על שכר טרחתו יוסיף ע"ז גם שכר הסופר והעדים של גט הב', ויכלול זה עם שכר טרחתו, ויאמר שכך וכך הוא רוצה עבור טרחתו, ואחר נתינת גט הא' כשיאמר הרב שטעה בו ישלם הרב מזה שכר הסופר והעדים, ויאמר להם שהוא צריך לשלם זה יען שהוא טעה וגרם לזה, וכל זה כדי שלא ירגישו כלל מהספק, אך יקנה הרב דמי שכר הסופר להבעל, והבעל ישלם להסופר, כמ"ש בתו"ג:
ב.
במה דברים אמורים כשהב' גיטין באים מחמת ספק שיש בכל אחד מהם איזה חשש פסול של דיעבד, אבל אם אין בכל אחד מהם שום חשש פסול של דיעבד כלל, ורק דיש ספק איך לצאת בזה ידי הלכתחלה, כמו בספק איזה שם עיקר ואיזה טפל לדידן דכותבין בפירוש ב' השמות בדרך דמן או המכונה, להנוב"י אין ליתן בכזה שני גיטין, רק ההכרח להם בכזה בגט אחד לבד, ואיך שיכתוב ויסדר בזה השמות יהי' בדיעבד, ולהג"פ צריך גם בכזה ב' גיטין, אך בזה לא יתן הב' גיטין בהעלמת הספק מהבעל, רק אדרבה יגלה הספק, והבעל יכוון לגרש אותה בהגט שהוא עצהיו"ט שכתוב בו השם כתקנו:
ולפענ"ד הקלושה העושה כהנוב"י בזה ומסתפק עצמו בגט אחד אין מזחיחין אותו, ויש תועלת גדול מזה בשכיב מרע, בכל אותם הפרטים שנתבאר לעיל דצריך ב' גיטין מחמת ספק איזה שם טפל ואיזה עיקר, ועפ"י רוב יש בזה הכבדה גדולה על השכ"מ, לפענ"ד יש לסמוך בזה על הנוב"י, ולא ליתן ב' גיטין, רק גט אחד כפי מה שנראה יותר להרב איך לסדר השמות, וגם יש לצרף בזה מ"ש לעיל בסוף ענף ח' בדעת רמ"א:
אמנם מי שיעשה בכזה כהג"פ ליתן ב' גיטין, צריך שלא יעלים הספק, וכנ"ל, ואם נותן בכזה ב' גיטין בדרך העלמת הספק, הגט הב' הוא באמת פועל ריק, ואין לו שום מקום כלל, וכנ"ל:
ג.
ואם ב' הגיטין מספק גט אחד מהם כשר בדיעבד בכל אופן, אפילו אם שם האמיתי הוא כמו שכתוב בגט השני, וגט אחד אינו כשר אפילו בדיעבד אלא א"כ השם האמיתי הוא כמו שכתוב בו בגט הזה, ונותנין ב' גיטין הללו בדרך העלמת הספק, כנ"ל באות א', נותנין בתחלה הגט שאינו כשר בכל אופן, ואח"כ נותנין הגט שכשר בכל אופן, שבאופן זה היא מתגרשת תמיד רק באותו הגט שהוא עצהיו"ט אשר כתוב בו השם כראוי, משא"כ אם יתן תחלה הגט שכשר בדיעבד בכל אופן, וכנ"ל: