מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן ז · ענף ח
אמנם בכל זאת כדי לברר איך ראוי לנהוג בזה, לדידן, נקדים מה שכתב הרמ"א בסי' קכ"ט סי"ט, דאין לתת שני גיטין אלא מדוחק, ויש לחקור בזה מה הוא כוונת הרמ"א בדוחק הזה, אם נימא דדוקא כשיש בגט אחד חשש פסול דיעבד אז נותנין שני גיטין, דזה מקרי מדוחק, כדי להינצל ממכשול, אבל אם אין שום חשש פסול דיעבד בנתינת גט אחד, רק דיש ספק אם עושים בזה כמו שראוי לעשות לכתחלה, בשביל זה אין לתת ב' גיטין, דזה לא מקרי מדוחק, כיון שאין בזה חשש מכשול, או דילמא דאף לצאת בבירור ידי חובת הלכתחלה ג"כ נותנין שני גיטין, ומ"ש הרמ"א דאין לתת ב' גיטין אלא מדוחק, היינו לאפוקי היכי דיש היכולת ביד המסדר לברר הספק, ואעפ"כ יאמר מה לי להטריח עצמי בזה בעיוני או לשלוח לשאול זה מאחרים, הלא יש עצה קלה ליתן מספק ב' גיטין, או אפילו כשהלכה כבר ברורה בידו איך לכתוב בהגט, יתחסד עצמו ויאמר למה זה לי לסמוך על דעתי, הלא יותר טוב לצאת מהספק לגמרי ע"י נתינת ב' גיטין, על כזה וכיוצא בזה כתב הרמ"א שאין לתת ב' גיטין אלא מדוחק, דהיינו כשאי אפשר לברר הדין בשום אופן, איך לכתוב בהגט. אם כך ואם כך, אבל כשאפשר לברר איך לכתוב צריך לברר, ולא טוב להחמיר בזה שלא לסמוך על הבירור שלו ולכתוב ב' גיטין, כי אין לתת ב' גיטין אלא מדוחק, וזה לא מקרי דוחק כשאפשר לברר הדין איך לכתוב:
והנה בתשובת הרמ"א סי' פ"ד כתב, על הנידון דשם דהי' ספק איך לכתוב בהגט. אם דמתקרי או המכונה, והכריע הרמ"א לכתוב דמתקרי, ואחד מהטעמים שלו הי', כי אפילו במקום שיש ספק אם לכתוב המכונה או דמתקרי יש לכתוב דמתקרי, כי דמתקרי כולל הכל, ולכן אין להקפיד לכתוב דמתקרי בכל מקום, עכ"ד, ועיי"ש, ושוב כתב שם וז"ל, ואין לפקפק ולומר דלמה לא ניתן ב' גיטין לאפוקי נפשין מספיקא, דזה אינו, חדא דאין לכתוב ב' גיטין רק במקום דוחק גדול, שאי אפשר לעמוד על הדין בשום פנים, וכו', עכ"ל, ואין ראי' מזה כצד האחרון הנ"ל, דאף לצאת ידי לכתחלה כותבין ב' גיטין אם לא כשיכולין לברר הדין, די"ל דתרתי בעינן להצריך ב' גיטין, שיהי' בזה חשש פסול דיעבד, וגם שאי אפשר לעמוד על הדין, והרמ"א חדא מינייהו נקט, ודעדיף מיניה, דמלבד דאין שם חשש פסול דיעבד, אלא דאף גם זאת, דאפשר לעמוד על הדין, ואין בו ספק כלל.
ובשגם י"ל דהא זה באם כתב דמתקרי במקום שיש לכתוב המכונה דכשר אפילו בדיעבד אינו דבר מבואר בשום, ספר שקודם הרמ"א, ואדרבא פוק חזי כמה כרכורים כרכרו בזה הגדולים שבזמן הב"ח, שהרעישו העולם על גט אחד שסידר הב"ח, וכתב בו דמתקרי במקום שהי' ראוי לפי דעתם לכתוב המכונה, והצריכו גט אחר, כמ"ש בט"ז סי' קכ"ט ס"ק כ"ה, עיי"ש דמשמע ששם הי' אחר המעשה של נתינת הגט, ועיי"ש בפ"ת ס"ק ל"ו וס"ק מ"ב, אלא שהרמ"א כתב בפשיטות חידוש זה מדעתו הגדולה דאין קפידא כלל בזה, וטעמו ונימוקו עמו, כמבואר שם בתשובה הנ"ל, ומ"מ אם הי' רוצה להחמיר בזה ולא לסמוך על דעתו, רק לצאת ידי הספק ע"י כתיבת ב' גיטין, א"כ ממילא יש בזה חשש פסול דיעבד, ולכך הוצרך הרמ"א לומר דאין כאן דוחק ליתן ב' גיטין יען דיכולין לעמוד בזה על הדין, ולעולם י"ל דאף במקום דא"א לברר הדין, אם הספק הוא רק על לכתחלה, ואין חשש פסול דיעבד כלל, ג"כ לא מקרי דוחק, ואין לתת בזה ב' גיטין:
וגם אין להביא ראי' ממ"ש הט"ז שם ס"ק ל"ה, על הא דכתב הרמ"א דאין לתת ב' גיטין אלא מדוחק, וז"ל וא"כ במ"ש הש"ע סי"ח ויש מי שמצריך ב' גיטין, כיון דאינה הלכה פסוקה, ורש"ל ג"כ לא הוצרך בזה ב' גיטין, ע"כ אין לתת שם ב' גיטין, כיון שאין לעשות כן אלא מדוחק, עכ"ל הט"ז, והרי שם בסי"ח דגם היש מי שמצריך ב' גיטין ג"כ אינו מצריך רק מצד חומרא לכתחלה, דאף אם נימא דשם הנשתקע חשוב שמו, מ"מ אם כתב גט אחד בשם הנקרא בו לבד לא גרע מחניכתו דכשר, וא"כ למה הוצרך הט"ז לומר דמשו"ה אין לתת שם ב' גיטין הואיל דאינה הלכה פסוקה וכו', ולמה לא כתב יען דאין החשש שם רק לענין לכתחלה, א"ו דגם לצאת ידי הלכתחלה יש לכתוב ב' גיטין:
אבל נראה דאין מזה הכרח, די"ל דהט"ז כתב כן לרווחא דמילתא, דמלבד דאין בזה חשש פסול דיעבד, ג"כ אינה הלכה פסוקה, ורש"ל ג"כ לא הוצרך בזה ב' גיטין, ואין בזה דוחק, אבל באמת גם מצד זה עצמו שאין בזה חשש פסול דיעבד, ורק חשש של לכתחלה, ג"כ אין לתת ב' גיטין, דאין זה מיקרי דוחק, כיון שאין בו שום חשש מכשול, וכנ"ל:
ומהר"פ עצמו שהוא הישן מי שמצריך ב"ג שם אין ראי', דהחמיר לתת ב' גיטין כדי לצאת ידי לכתחלה, דהר"פ ס"ל דיכול ליתן ב' גיטין גם שלא מדוחק, וכמו שיתבאר עוד לקמן, משא"כ לדידן, דהלכה רווחת היא בידינו דאין לתת ב' גיטין אלא מדוחק, יש לומר דבמקום דאין חשש פסול דיעבד רק על לכתחלה אין לתת ב' גיטין, דאין זה נקרא דוחק:
מיהו מהב"ש שם סוף ס"ק ל"ה יש לכאורה ראי', שכתב שם להלכה, דבמגרש בחליו, די"ל שיתפרסם אותו שם ויחזור לבוריו, צריך ב' גיטין, מיהו בדיעבד אם גירש בשם הראשון כשר, עכ"ל, והרי זה מבואר דגם לצאת ידי לכתחלה לבד צריך ב' גיטין:
אמנם נראה דגם מזה אין ראי' כלל, דהא הב"ש כתב זה לפי מה שהכריע שם לעיקר כתירוץ בתרא של הב"י, דמשו"ה חשש הר"פ לשם השינוי שנשתקע, משום דמיירי במגרש בחליו, וא"כ אפשר עוד שם השינוי להתפרסם אם יבריא ע"י העלי' והחתימה, עיי"ש, וע"ז לא מצינו שום חולק, כי הרשב"א בעובדא דרבקה חנה, הלא מיירי באשה, וגם כבר עמדה מחלי', ומשו"ה בלא קרו לה כלל בשם חנה הוי שם זה נשתקע, משא"כ באיש שעודנו בחליו, הגם דלעת עתה לא קרו לי' כלל בשם השינוי, מ"מ כיון דאפשר עוד להתפרסם כשיבריא, י"ל דמודה גם הרשב"א דצריך ב' גיטין, משום דזה לא מקרי עדיין נשתקע, וגם לפי סברא זו אין צריך לומר כלל דמשום ספק הוצרך הר"פ ב' גיטין אלו, אלא דמיפשט פשיטא לי' להר"פ, דבאיש כל זמן שלא עמד מחליו, אף דלא קרו לי' כלל בשם השינוי, רק בשם הראשון. מ"מ עדיין לא הוי שם השינוי נשתקע, הואיל ואפשר עוד להתפרסם כשיבריא ע"י העלי' והחתימה, באופן דבודאי צריך לגרש לכתחלה גם בשם השינוי, אלא יען דאין עצה להכניס ב' השמות בגט אחד, דלכתוב שם השינוי לעיקר אי אפשר, דעיקר ודאי לא הוי, וגם לכתוב עליו דמתקרי אי אפשר, דאז יהי' מזויף מתוכו, יען דלא מתקרי בו כעת כלל, ולכך הי' עצת הר"פ בזה לכתוב ב' גיטין, בכל גט שם אחד, ונתן שניהם ביחד, לשם גירושין בשניהם, בזה לבד ובזה לבד בשניהם כאחת, דעי"ז שפיר מגרש בב' השמות כאחת, וכמו שהארכתי בכל זה לעיל בענף א' ובענף ב':
וכיון דבמגרש בחליו, ב' הגיטין באין בתורת ודאי, והיינו דאם לא יתן אלא גט אחד בשם הא' לבד, בודאי לא יעשה כמו שראוי לעשות לכתחלה, דלכתחלה בודאי צריך לגרש גם בשם השינוי, דבודאי עדיין לא נשתקע, וכנ"ל, ולזה פסק הב"ש כן, הגם דפסק הרמ"א דאין לתת ב' גיטין אלא מדוחק, מ"מ ס"ל להב"ש דגם זה מקרי דוחק, לעשות לכתחלה גירושין אשר בודאי אינן כשרין אלא בדיעבד, אבל בב' גיטין הבאין מחמת ספק של לכתחלה, כמו בספק טפל ועיקר וכדומה, דבדיעבד ודאי כשר איך שהוא, וגם יכול להיות שגם עושה בזה כמו שראוי לעשות לכתחלה, י"ל דכולי האי לא מחמרינן, להכניס עצמינו עי"ז בנתינת שני גיטין, אשר כתב הרמ"א דאין לתת ב"ג אלא מדוחק, ואין זה דוחק כ"כ:
ובזה יש ג"כ ליישב דברי הט"ז הנ"ל, דמשו"ה הוצרך לומר דאין ליתן שם ב' גיטין הואיל דאינה הלכה פסוקה וכו', ולא הוי סגי לי' לומר משום דאינו אלא לצאת ידי לכתחלה, משום דגם הוא ז"ל ס"ל לעיקר כתירוץ בתרא של הב"י, דמש"ה הוצרך שם הר"פ ב"ג, משום דמגרש בחליו ואפשר עוד שם השינוי להתפרסם, וכמו שהכריע הב"ש כתירוץ זה, וכן השל"ה ז"ל בתשובת חוה"ש הנ"ל, וכן העליתי לעיל שהוא דעת הש"ע, וא"כ ב' הגיטין באין כדי לצאת ידי לכתחלה ודאי, וכנ"ל, ובזה ס"ל להט"ז דיש ליתן ב' גיטין, דלצאת ידי לכתחלה ודאי ג"כ מקרי מדוחק, וכנ"ל, ולכן אתי עלי' הט"ז, דמשו"ה אין לתת בזה ב' גיטין יען דאינה הלכה פסוקה, ור"ל דהיא דעה יחידית, והש"ע לא הביאה אלא בשם ויש מי שמצריך, ורש"ל ג"כ לא הוצרך בזה ב' גיטין, והיינו משום דמחשיב שם השינוי לנשתקע, הואיל דלא קרו לי' בו לעת עתה כלל, וכיון שכן שוב לא הוי זה אלא ספק של לכתחלה, דבדיעבד ודאי כשר בגט אחד בשם הראשון לבד, וכמ"ש הב"ש הנ"ל, וגם לכתחלה אינו ברור דצריך לגרש גם בשם השינוי שנשתקע כעת, וכדי לצאת רק ידי ספק של לכתחלה אין לתת ב' גיטין, כן י"ל בפירוש דברי הט"ז, שוב ראיתי שזה אינו, דבמגרש בחליו גם הרש"ל ס"ל ליתן ב"ג, והט"ז מיירי כאן בעמד מחליו, וכמ"ש בט"ז שם ס"ק ל"א, עיי"ש, מיהו אעפ"כ י"ל דהט"ז ס"ל דכל עיקרו של מהר"פ דהצריך ב"ג בנשתקע שם השינוי אינו מחמת ספק, אלא דפשיטא לי' דשם השינוי אף שנשתקע אעפ"כ עוד הוא שמו, אך יען שא"א לכתוב בזה ב' השמות בגט אחד וכנ"ל, לכך הצריך ב"ג, שם אחד בכל גט, וכמש"ל בענף א' בדעת הר"פ בדרך הב', עיי"ש, וכיון דהוא בא בב' הגיטין לצאת ידי ודאי של לכתחלה לכך הוצרך הט"ז לומר דמשו"ה אין ליתן בזה ב"ג משום דאינה הלכה פסוקה וכו', וכנ"ל, וא"כ אין ראי' כלל לא מהט"ז ולא מהב"ש ליתן ב"ג מחמת ספק של לכתחלה:
אמנם כל הנ"ל כתבתי בדברי הב"ש הנ"ל לרווחא דמילתא, אבל העיקר נראה לפענ"ד, דע"כ אי אפשר לומר כלל דזה שכתב הב"ש שם דבמגרש בחליו צריך לכתחלה ב' גיטין, יהי' כוונתו בזה לפסק הלכה לדידן, דהא כבר העליתי לעיל בענף ג' ד' ה', דלדידן אין מקום כלל לב' גיטין אלו בלא קרו לי' כלל בשם השינוי רק בשם הראשון, מאחר דבשום אופן שבעולם אין תועלת מזה אלא אם כן נעשה כמו שעשה הר"פ ממש, דהיינו שלא לכתוב בכל גט אלא שם אחד, וליתן לה שניהם בבת אחת, לשם גירושין, בזה לבד ובזה לבד, בשניהם כאחת, דעי"ז שפיר מתגרשת בב' השמות כאחת, ומאחר דלדידן דצריכין לחוש לדעת התו' דפסלו בכגון זה משום ב' ספרים, ובלי ספק דאפילו בדיעבד אם יעשה כן כמו שעשה הר"פ, נהי' מוכרחים לפסול זה, כי מי לא יחוש לדעת התו' אפילו בדיעבד במקום איסור ערוה החמורה, וא"כ לדידן נפל פיתא בבירא בנתינת ב' גיטין אלו, היכי דלא קרו לי' כלל בחליו בשם השינוי רק בשם הראשון, ובהכרח צריכים אנחנו להסתפק עצמינו בזה בגט אחד בשם הראשון בלבד, דאיך שהוא הוא כשר בדיעבד וקרוב לודאי גם לכתחלה, את כל זה העליתי לעיל באריכות בענפים הנ"ל בדברים ברורים בעזה"י, עיי"ש, ובהיות כן איך אפשר לומר כלל דהב"ש כתב זה לפסק הלכה לדידן, ליתן ב' גיטין במגרש בחליו ונשתקע שם השינוי, דבאיזה אופן יתנם, אם שניהם בב"א כמו שעשה הר"פ, זה אי אפשר לדידן, משום הרבה טעמים, והיותר גדול שבכולם משום חשש דב' ספרים, וכמ"ש הב"ש שם גופי' בס"ק ל"ח, ובאופנים אחרים בזא"ז אין בהם שום תועלת לזה, ואדרבא עוד יזיקו, וכנ"ל:
אלא ודאי נראה ברור דהב"ש לא כתב זה לפסק הלכה לדידן, אלא שכתב כן לפי דעת היש מי שמצריך שבש"ע, וסגנון דברי הב"ש שם בכל הס"ק ההוא הוא כך, מתחלה הביא ב' תירוצי הב"י על דעת היש מי שמצריך ב' גיטין בנשתקע שם השינוי, לפי תירוץ הראשון מצריך הר"פ ב' גיטין בכל ענין, ולפי תירוץ בתרא אינו מצריך ב' גיטין אלא באיש המגרש בחליו, ובש"ע כתב דעת היש מי שמצריך ב"ג לפי תירוץ הראשון, ושוב כתב הב"ש דעתו, דיש לנקוט לעיקר בדעת היש מי שמצריך ב"ג כתירוץ בתרא, והיינו דאין צריך ב' גיטין אלא באיש המגרש בחליו, ולא נקרא כלל בשם השינוי אלא בשם הראשון בלבד, דאפשר עוד שיתפרסם שם הב' כשיבריא, מיהו אפילו במגרש בחליו, דלא מקרי שם הב' נשתקע, מחמת דאפשר להתפרסם כשיבריא, אעפ"כ אם כבר גירש אז בשם הראשון לבד כשר, וכל זה כתב בדעת היש מי שמצריך ב' גיטין, ושוב כתב מסקנת ההלכה לדידן, בזה"ל "והלבוש השמיט דעה זו דמצריך שני גיטין, עכ"ל", והיינו משום דכיון דאין שום תועלת בנתינת ב' גיטין אלו אא"כ נותן שניהם בבת אחת, לשם גירושין בשניהם, בזה ובזה, וכנ"ל, [וכ"כ הרש"ל ליתן שניהם יחד כשמגרש בחליו, אחד בשם הח' ואחד בשם הב', עיי"ש, והיינו משום דאין שום תועלת לזה בנתינתם בזא"ז בשום אופן, וכנ"ל בענף ג' ד' ה' בארוכה, ומה שהשיג עליו הט"ז בסי' קכ"ט ס"ק ל"א ממ"ש בש"ע שם דאין ליתן ב' הגיטין בב"א אלא בזא"ז, עיי"ש, וכן בסי' קכ"ב ס"ק ב' הקשה על הר"פ אשר נתנם ביחד דא"כ באתה לידי ברירה, דהוברר הדבר שבאותו שהוא כשר הוא מגרש, עיי"ש, ותמהני מאוד, דלהר"פ והרש"ל שנתנו בזה ב' גיטין, אחד בשם הא', ואחד בשם הב', על כרחך הי' צריכים ליתן שניהם ביחד, לשם גירושין בזה לבד ובזה לבד, בשניהם כאחת, דעי"ז יש התועלת של ב' הגיטין, שמתגרשת בב' השמות כאחת, וממילא לא שייך בזה ברירה, כיון דמתגרשת בשניהם, וכל אחד מהם כשר מעיקר הדין, וכמ"ש אליבא דהר"פ בענף א', משא"כ אם יתן אותם בזא"ז אין שום תועלת כלל בנתינת הגט שבשם הב' בשום אופן שיעשה, ואדרבא יש אופנים אשר יוכל עוד להזיק, וכנ"ל בענפים הנ"ל], וא"כ לפי מ"ש בש"ע שם סי"ט דאין ליתן ב' גיטין בב"א, מפני כמה טעמים, אשר הובא בב"ש שם ס"ק ל"ח, והיותר גדול שבכולם הוא משום חשש דב' ספרים, וכיון שא"א ליתנם בב"א, ובפרט בנ"ד דצריך לכוון לגרש בשניהם כאחת, ובאופן זה פסול להדיא לדעת התו', וא"כ א"א לנו כלל ליתנם באופן הזה, ובנתינתם בזא"ז אין בזה שום תועלת, וכנ"ל, ולפ"ז באמת אין מקום בזה ליתן ב' גיטין, ועוד כי מאחר שכתב הרמ"א שם דאין לתת ב' גיטין אלא מדוחק, וכיון שבנתינת גט אחד בשם ראשון לבד בדיעבד ודאי כשר, אף במגרש בחליו, וכמ"ש הב"ש הנ"ל, וקרוב מאוד שאפילו לכתחלה די בזה, וכמ"ש לעיל בסוף ענף ה', עיי"ש, א"כ שוב אין זה דוחק כ"כ ליתן עי"ז ב' גיטין, ומכח כל זה השמיט הלבוש לגמרי דעה זו ליתן ב' גיטין בנשתקע שם הב', אף במגרש בחליו, וכפי הנראה הסכים הב"ש להשמטת הלבוש לדעה זו, לפי ההלכה לדידן, דהא הביא השמטת הלבוש ולא כתב כלל לנגד זה, כנלפענ"ד ברור דעת הב"ש בזה:
ולפ"ז ממילא אין שום ראי' מהב"ש ליתן ב' גיטין לפי דברי הרמ"א משום ספק של לכתחלה, ולהיפוך ג"כ אין ראי', לפמ"ש לעיל דהסכים עם השמטתו של הלבוש, די"ל שאני התם, חדא דלדידן אין שום מקום תועלת כלל לב' הגיטין דשם, ועוד משום דשם קרוב מאוד דהגט שבשם הראשון לבד גם לכתחלה כשר, וכנ"ל, אבל בשאר ספק של לכתחלה י"ל דיש ליתן גם לדידן ב"ג, ולכן אין מזה ראי' לא לכאן ולא לכאן:
ולכאורה הי' נראה להביא ראי' כצד הראשון הנ"ל מדברי הרמ"א בהגה עצמו, שכתב שם בסי"ט על הא דנתינת ב' גיטין בזא"ז, וז"ל ויאמר להבעל שיכוון לגרשה בכל אחד מן הגיטין, עכ"ל, ומסתימת דבריו משמע שיכוון בהחלט בכל אחד מהגיטין לגרש אותה בו, ומעתה בשלמא כשנותן ב' הגיטין מחמת חשש פסול דיעבד, שפיר יש תועלת בנתינתם באופן הזה, דעי"ז שפיר מתגרשת בגט כשר ודאי, דממ"נ אם הגט הבא לידה בראשונה הוא כשר, היא מתגרשת בו, ונתינת גט הב' שאח"כ וכוונתו שמכוון בו פשיטא דאינו מזיק כלל להגירושין שבגט הא' אשר כבר היו, ואם הגט הב' הוא הכשר ולא הראשון, היא מתגרשת בגט הב', וג"כ אינו מזיק לזה מה שהי' מכוון מקודם בהחלט בגט הא' לגרש אותה בו, דמה בכך שמכוון כן, מ"מ אינה מתגרשת בו כלל, יען דהוא בעצם פסול, וממילא כשמכוון אח"כ בהחלט בנתינת גט הב' הכשר לגרשה בו שפיר מתגרשת בו:
אבל כשנותן ב' הגיטין רק מחמת ספק איך לכתוב לכתחלה, ובדיעבד אין שום חשש בכל אחד מן הגיטין, דרצונינו בזה הוא שתתגרש בהגט היותר כשר גם לכתחלה, א"כ אין אנו משיגים מטרתינו ע"י נתינתם באופן הזה, דכשנותן גט הא' ומכוון בהחלט לגרש אותה בו, א"כ היא מתגרשת בו בודאי, איך שהוא, אפילו אם השני הוא היותר כשר, מ"מ בדיעבד כשכבר ניתן הא' היא מגורשת בו, וא"כ שוב אין שום תועלת בנתינת גט הב' אח"כ, דאפילו אם הב' הוא היותר כשר מ"מ שוב אינה מתגרשת בו כלל וכלל, מאחר דמעיקר הדין כבר היא מגורשת ועומדת מחמת גט הראשון, ואין גירושין אחר גירושין, וכיון דתמיד היא מתגרשת רק בהראשון איך שהוא, ולא בהשני כלל, א"כ למה לי הגט הב' כלל:
ואדרבא באופן כזה צריך שלא יכוון בהחלט בכל אחד מהגיטין לגרש בו, רק צריך לכוון שתתגרש רק בהמובחר שבב' הגיטין הללו, והשני בין שיבוא לידה באחרונה ובין שיבוא לידה בראשונה, יהי' כחספא בעלמא, ולא תתגרש בו כלל, אף שהוא כשר מעיקר הדין בדיעבד, ואז שפיר היא מתגרשת תמיד רק בהיותר כשר שבשניהם, דאף שהשני יבוא לידה בראשונה, והוא ג"כ כשר בדיעבד כשכבר ניתן, מ"מ לא תתגרש בו כלל, יען דכוונת הבעל לגירושין לא הי' אלא רק על היותר מובחר שבהם, וכשהיותר מובחר יבוא לידה אפילו באחרונה תתגרש בו:
וכיון שהרמ"א כתב שהבעל יכוון בסתם ובהחלט לגרשה בכל אחד מן הגיטין, ע"כ צ"ל דלא מיירי אלא רק בנותן ב' הגיטין מחמת חשש פסול דיעבד, אבל כשאין שום חשש דיעבד רק לכתחלה, בזה באמת אין ליתן ב' גיטין כלל, דאין זה דוחק, ולא מיירי הרמ"א כלל מזה, ולכן כתב לכוון בהחלט בכל אחד לגרש בו, דלענין חשש דיעבד שפיר יש תועלת מזה, וכנ"ל:
אמנם יש לדחות ראי' זו, ולומר דע"כ אין כוונת הרמ"א לומר דהבעל יכוון בהחלט בכל אחד מן הגיטין לגרש בו, דאיך יוכל הבעל לחשוב כן כלל, כיון שכתב הרמ"א מקודם לזה שהרב יפרש לפני כל העומדים שם למה הוא מצריך ב' גיטין, והיינו מחמת שיש ספק איזה גט כשר, וכיון שגם הבעל הוא שם ושומע זאת, איך יוכל הוא להטעות את עצמו, ולכוון בהחלט בכל אחד מן הגיטין לגרש בו, בהיותו יודע מהרב שרק אחד מהם כשר, ואחד פסול, וע"כ צ"ל דגם כוונת הרמ"א כן הוא, דהבעל יכוון בכל אחד מהגיטין לגרש בו אם הוא הכשר, ולא אתי אלא לאפוקי שלא יהי' נתינת גט אחד בלתי כוונה כלל לגרש בו, וכן הוא להדיא במקור הדין הזה, בסדר הגט של הר"י מינץ אות ל"ד, והובא בג"פ שם ס"ק ק"ז, ששם הי' ספק אם אבי האשה הוא כהן או לוי, והצריך הרי"מ ב' גיטין, וז"ל שם, הודעתי להעומדים שם וכו', ושרק אחד מהם כשר, והתריתי גם בבעל, כשיתן הגט, בגט מן הלוי שיהי' כוונתו לגרשה באותו גט ולהתירה לכל אדם אם הי' אביה לוי, וכן יכוון כשיתן הגט שהי' כתוב בו כהן אם הי' אביה כהן, עכ"ל, וע"כ גם כוונת הרמ"א כן הוא, שיכוון בכל אחד מן הגיטין לגרש בו אם הוא הכשר, וקיצר בזה:
ובהיות כן שפיר יכול להיות דהרמ"א איירי גם בב' גיטין מחמת ספק של לכתחלה, ור"ל שיכוון בכל אחד מן הגיטין לגרש בו אם הוא הכשר לכתחלה, שבאופן כזה שפיר תמיד מתגרשת רק בהגט הכשר לכתחלה, דאפילו אם השני בא לידה בראשונה, מ"מ אינה מתגרשת בו כלל, אפילו בדיעבד, יען דלא הי' כוונת הבעל לגרש בו רק אם הוא כשר לכתחלה. וממילא מתגרשת אח"כ בהגט הכשר לכתחלה אשר בא בידה לאחרונה:
ואדרבא י"ל דמשו"ה קיצר הרמ"א, וכתב שיכוון בכל אחד מן הגיטין לגרש בו, ולא פרט בתנאי אם, הוא הכשר, משום דהרמ"א איירי בכל גוונא, אשר צריך בכל אחד מהם כוונה אחרת, דהיינו בב' גיטין מחמת ספק איזהו הכשר ואיזהו הפסול, צריך לכוון בכל אחד מהגיטין לגרש בו אם הוא הכשר, ובב' גיטין מחמת שיש באחד מהם חשש פסול דיעבד, צריך לכוון בכל אחד מהם לגרש בו אם הוא הכשר בודאי בלא שום חשש, ובב' גיטין מחמת ספק של לכתחלה, צריך לכוון בכל אחד מהם לגרש בו אם הוא הכשר לכתחלה, וא"כ הי' צריך הרמ"א בזה לאריכות גדול, לפרש כל זאת, ולכך קיצר וסתם שיכוון בכל אחד מהגיטין לגרש בו, והיינו בתנאי, בכל אחד מהאופנים הנ"ל כפי הצריך לו, וכנ"ל:
אמנם נראה לפענ"ד, שממה שכתב הרמ"א שם בס"ז דבספק אם הוא כהן או לוי צריך ב' גיטין, מזה שפיר יש ראי' כצד הראשון הנ"ל, דאי נימא דס"ל להרמ"א דגם רק בספק של לכתחלה צריך ב' גיטין, וכמו שהוא בש"ע שם סי"ח דיש מי שמצריך ב' גיטין גם אפילו בנשתקע שם הב', והרמ"א לא הגיה ע"ז כלום, א"כ למה הי' צריך לאשמעינן בספק כהן או לוי דצריך ב' גיטין, פשיטא וכש"כ הוא, ואם נימא דהרמ"א הוצרך לאשמעינן זאת יען דשוב כתב בסי"ט שם דאין לתת ב' גיטין אלא מדוחק, ולזה אשמעינן דגם ספק כהן או לוי הוא בכלל מדוחק, א"כ למה לא אשמעינן רבותא היותר גדולה, דאפילו רק בספק של לכתחלה צריך ב' גיטין, ותחת אשר העתיק זה ממהר"י מינץ דבספק כהן או לוי צריך ב' גיטין יותר הי' לו להעתיק מהב"י דבשביל ספק טפל ועיקר, דהוא רק ספק של לכתחלה, צריך ג"כ ב' גיטין, וממילא הי' נשמע מזה במכש"כ דספק כהן או לוי צריך ב' גיטין, א"ו דבאמת ס"ל להרמ"א דכשאין שום ספק על פסול דיעבד, רק על לכתחלה, אין צריך ב' גיטין, וזה נכלל בכלל מה שכתב הרמ"א דאין לתת ב' גיטין אלא מדוחק, ולכך הוי ס"ד דגם בספק כהן או לוי לא יתן ב' גיטין, אלא בגט אחד סגי, ולא יכתוב בו לא כהן ולא לוי, דבכה"ג שלא כתב כהן או לוי כתב שם הרמ"א בס"ז דיש מכשירים ושנ"ל לסמוך להקל במקום הדחק, עיי"ש, ולכך אשמעינן הרמ"א דאין הדין כן, אלא דבספק כהן או לוי צריך ב' גיטין, והיינו טעמא משום דבלא כתב כהן או לוי אין ההכשר שלו ברור אפילו בדיעבד שכבר גירש בו, אם לא במקום הדחק שסמכינן על המכשירין, וכמ"ש הרמ"א שם, ועיי"ש בג"פ ס"ק ט"ל דאפילו בשם האב וכבר גירש יש לכתוב גט אחר, ובהיות כן יש בזה גם חשש פסול של דיעבד, ולכך צריך ב' גיטין, משא"כ בספק טפל ועיקר וכדומה דמכשרינן בפשיטות בדיעבד כשכבר ניתן הגט, אפילו אם בודאי כתב העיקר לטפל והטפל לעיקר, וא"כ כל הספק הוא רק על לכתחלה איך לכתוב בהגט, בזה ס"ל להרמ"א דאין ליתן ב' גיטין, דאין זה מקרי דוחק, וכנ"ל:
ואפילו אם תמצא לומר, דהא דאשמעינן הרמ"א בספק כהן או לוי דצריך ב' גיטין, ולא סמך עצמו דנדע זאת במכש"כ מהא דסי"ח דיש מי שמצריך ב"ג בנשתקע, משום דשם הובא זאת רק בשם ויש מי שמצריך, ולכך אשמעינן בספק כהן או לוי דהוא מוסכם ומוחלט דצריך ב' גיטין, אעפ"כ שמעינן עכ"פ מדלא אשמעינן הרמ"א רבותא זו בספק טפל ועיקר, דצריך ב' גיטין במוסכם ובמוחלט, ומזה הוי שמעינן במכש"כ ספק כהן או לוי, וכנ"ל, מכלל דבספק טפל ועיקר דאין בו שום חשש של דיעבד ס"ל באמת להרמ"א דג"כ אינו דבר מוסכם ומוחלט דצריך ב' גיטין, וכיון שכן ממילא אמרינן אנן, דכיון דאינו דבר מוחלט דצריך ליתן בזה ב"ג, וכל הספק בזה אינו נוגע רק לענין לכתחלה, אין זה דוחק כ"כ להכניס עצמינו בנתינת ב' גיטין, אשר כתב הרמ"א דאין לתת ב"ג אלא מדוחק, וכעין שכתב הט"ז הנ"ל לענין נשתקע:
ולפ"ז הגם דבג"פ שם ס"ק פ"ז וצ"ב פסק גם לדידן לתת ב' גיטין בספק טפל ועיקר, ולכתוב בזה, פלוני דמתקרי פלוני, ובזה להיפוך, פלוני דמתקרי פלוני, עיי"ש, וגם בס"ק פ"א וצ"ג וצ"ז, מ"מ אנן יש לנו לילך בעקבות הרמ"א ז"ל, אפילו להקל, ומכש"כ שלא להחמיר נגד דעתו בחומרא דאתי לידי קולא, כמו נתינת ב' גיטין, וכנ"ל:
באופן די"ל דהלכתא כוותי' דהגט מקושר בזה, שלא ליתן ב' גיטין בשביל ספק טפל ועיקר, אבל לא מטעמי', דאלו הוא ז"ל טעמו יען כי חולק על רבינו הב"י בפירוש דברי הר"פ, ובזה כבר כתבנו לעיל דבמחכ"ת אין דבריו נכונים בזה נגד הב"י וכל הגדולים שאחריו, אלא דעיקר הטעם הוא שלא ליתן לדידן ב"ג בשביל ספק טפל ועיקר, יען דלדידן אין לתת ב' גיטין אלא מדוחק כמ"ש הרמ"א, ובספק טפל ועיקר דאין בו אלא ספק של לכתחלה, זה לא הוי מדוחק, וכנ"ל והר"פ שנתן בזה ב"ג, הוא משום דלדידי' יש ליתן ב"ג גם שלא מדוחק, וכמו שיתבאר לפנינו, ולכך רצה לצאת ע"י ב"ג עצהיו"ט, משא"כ לדידן, וכנ"ל: